איזו התרגשות! תיאטרון אורנה פורת הגיע עם ההצגה "הנעלים של אדון סימון" לשיקאגו בשבוע שעבר, במהלך חג החנוכה. ההופעה התקיימה בג'יי.סי.סי בסקוקי, בפני אולם מלא במשפחות. שני שחקנים, אלעד מזרחי וקרן מאירי, מעלים את ההצגה במרכזים עבריים שונים בארצות הברית, ולשיקאגו הם הגיעו בחסות הבית הישראלי, ג'יי.סי.סי סקוקי, חב"ד ואירגון ישראלינק.

ההצגה מספרת על מיקה, ילדה ישראלית שחיה באמריקה המגיעה עם משפחתה לארץ ומתארחת אצל חברה שי. יש לה זכרונות יפים מעברה וחשוב לה לשמור את כל הפריטים מאמריקה. לעומתה שי, בלי סנטימנטים, אוהב רק דברים חדשים. השניים מחליטים לעשות הצגה על אדון סימון שלא מצליח להתפטר מנעליו הישנות, שחוזרות אליו שוב ושוב. במהלך ההצגה הילדים מגלים שבחיים יש מקום גם לדברים חדשים וגם געגועים לדברים ישנים, כיוון שהם תמיד מזכירים לנו מאיפה באנו ומה היינו פעם. את ההצגה כתבו מיטל סלקמון-רטן וגיל צ’רנוביץ, שגם ביים.

"הנעליים של אדון סימון". ברחבי ארה"ב

הילדים שגדשו את האולם בג'יי.סי.סי ישבו מרותקים. למרות העברית העשירה, נראה היה כי כולם יכלו לעקוב אחרי המתרחש ואפילו להציע הצעות לשחקנים ולהשתתף בפעילות. התנועה, הריקוד והצלילים העשירים סייעו מן הסתם להבנה אצל אלו שהעברית לא באה להם בקלות. וכשאלעד מזרחי ירד מהבמה והתערב בקהל, הילדים מיהרו לשתף איתו פעולה. בתום ההצגה ניגשו הורים רבים אל צמד השחקנים, שהפליאו לגלם מספר דמויות שונות ולהשתמש באופן יצירתי בפרטי לבוש שונים, שבאו להחליף את התפאורה המינמלית של ההצגה הנודדת. ההורים התוודו בפני השחקנים עד כמה סיפור ההצגה נגע לדילמות האישיות שלהם.

את תיאטרון אורנה פורת הקימה השחקנית הוותיקה בשנת 1970 והוא כיום התיאטרון הרפרטוארי לילדים הגדול ביותר בארץ. הוא פועל מתוך מרכז סוזן דלל בנוה צדק ומשתף פעולה עם משרד החינוך בהקניית אהבת התיאטרון וערכים אסתטיים לילדים צעירים.

בימים אלו התיאטרון, הנתמך כלכלית על ידי משרד התרבות ועיריית תל אביב, נושא עיניים לתרומות שיסייעו לו לשפץ את אולם התיאטרון הגדול בבית "אוהל שם", שברחוב בלפור בתל אביב. השחקן אלעד מזרחי התוודה באוזנינו שהוא חולם שימצא הכסף לשיפוץ האולם ולהפוך אותו לבימת הבית של תיאטרון אורנה פורת.

פורת עצמה נולדה בגרמניה כאירנה קליין, בת למשפחה נוצרית שנסחפה עם ההמונים בשנות השלושים של המאה הקודמת אחרי הפרופגנדה של התנועה הנאצית ואף הצטרפה לתנועת הנוער הפשיסטית, "היטלר יוגנד". אירנה התפכחה עד מהרה כששמעה ממכר עדויות על מה שראה במחנה ברגן בלזן, שם עבד כשומר. לאחר המלחמה היא החליטה לקשור את גורלה במדינת היהודים, נסעה לארץ ישראל עם חייל בריטי יהודי שפגשה באירופה, יוסף פורת, נישאה, התגיירה, למדה עברית והצטרפה לתיאטרון הקאמרי. עד מהרה הפכה אירנה קליין הגרמניה לאורנה פורת הישראלית, אחת הדמויות המשפיעות והחשובות בתרבות ישראל, שזכתה בפרסים ואותות ההקרה הנחשבים ביותר בארץ, מפרס ישראל, שלושה פרסי כנור דוד, פרסי ברנר וא.מ.ת ותוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בארץ. היום, ממרום 89 שנותיה, היא עדיין נשיאת התיאטרון הנושא את שמה, ושולחת את שחקניו אל מעבר לים כדי להציג תיאטרון עברי בפני הילדים האמריקאים-ישראלים הגדלים כאן.

ביום שבת הקרוב בשעה 4, תעלה ההצגה "הנעליים של אדון סימון" בבית הכנסת החופשי סטיבן ווייס באפר ווסט סייד של מנהטן. לפרטים: swfs.org