דומה שחייבים לפתוח בשאלה הכי מתבקשת:

תגידי, לא קשה לך עם הזוזובסקי? לא חשבת לעברת למשהו יותר קליט?

"לא", צחקה דר, "השם הזה נגזר מהעיירה זוזוב בפולין, כל מי שחי בישראל עם השם הזה שייך למשפחה שלנו, זה בדוק, אין זוזובסקים אחרים, ולא הייתי רוצה להיות כהן או לוי. תמיד הרגשתי שכיף לשאת שם כזה ייחודי".

השיניים נשברות תוך כדי היגוי שם המשפחה שלך.

עשתה את תאילנד בקמפיין ל"ספרינג"

קרדיט ידיעות אחרונות

"שיתאמצו קצת בשבילי, לא נורא".

אם לא הייתה לכם סיבה לשבור את השיניים יש מצב שדר זוזובסקי (24) גרמה לכם לפזילה בעיניים מפני שזה הקיץ שלה. שלושה קמפיינים בבת אחת: נעלי סקופ ("יש לי סנדל שלהם שאני חורשת עליו בטירוף ודווקא היום לא נעלתי אותו בגלל פצע ברגל"), פיקס – הלבשה תחתונה ובגדי בית ("קיבלתי תחתונים בכל המידות ובכל הצבעים, כבר חילקתי לכל החברות שלי, איזה מספר את?") ומשקה ספרינג. "צילמנו בתאילנד, חוויה", היא מתלהבת. "הבנתי שהוא רץ בפריים טיים ללא הפסקה".

הבנת? לא ראית?

"מתנצלת, אבל לא נשאר לי זמן לטלוויזיה. אני נורא עסוקה".

סקיפרית בקמפיין ל"סקופ" | צילום: שי יחזקאל

קרדיט ידיעות אחרונות

איך מקמפנים שלוש ציפורים בבת אחת?

"תראי", היא מעלה על פניה הבעה רצינית, "הגוף שלי נחלק לשלושה חלקים. מהברכיים ומטה זה נעליים. מהצוואר עד למותניים זה הלבשה תחתונה. והראש, כלומר הפה, זה משקה. אבל נשארו לי כמה איברים פנויים כמו ידיים, אני יכולה להצטלם לחברת תכשיטים, ועיניים, אני יכולה לדגמן לחברת משקפיים, גם שמפו לשיער זה לא רע. סתאאאאם".

אחת מהעם

היא גבוהה (1.74 מ') דקיקה ("אני אוכלת מלא ועושה מלא כושר"), שחומה ("ביומיום אני בכלל לא מתאפרת"), לובשת ג'ינס וגופיית סבא ("אין לי שמלות פאייטים ונוצצים, הבוקר הייתי חייבת להביא משהו מהסופרמרקט אז ירדתי עם פיג'מה") וקשה להאמין שפעם היא הייתה "מטר ואסימון", כהגדרתה.

"נשבעת לך", היא מרימה את זרועה הימנית, "הייתי הילדה הכי נמוכה בכיתה, עד גיל 16 היה לי גשר על השיניים, לא הרגשתי נשית במיוחד, אף אחד לא הסתכל עליי והמראה החיצוני בכלל לא העסיק אותי בגלל שהיו לי חיים עשירים ושמחים. אבא שלי סקיפר ובכל שבת עלינו לסירה שלנו שעגנה במרינה והפלגנו לים. למדתי בתיכון אלון ברמת־השרון במגמת תיאטרון ועבדתי בספריית די־וי־די כדי לראות המון סרטים. רק בגיל 17, לפני שקיבלתי מחזור, התחלתי לגבוה ובשנה אחת עקפתי את כולם, אבל כששאלו אותי אם אני רוצה לדגמן, עניתי 'לא' בגלל שלא חשבתי שאני מתאימה. דוגמנות גם לא עניינה אותי כמו משחק. בתיכון הסתכלו בבוז על תלמידות שעושות גם וגם, אז הכרזתי שאני

אעשה רק שייקספיר ומולייר ולא אתקרב למקום של כוכבנית מפורסמת שהיא מולטי־טאלנט".

מתחרטת?

"על זה שהייתי טיפשה? לא. יש דברים שלומדים רק עם הזמן. כיום אני מצליחה לעשות אמנות בכל מגרש שבו אני משחקת ולהביע את עצמי בכל התחומים – גם לילדים, גם למבוגרים, גם בהופעה על במה".

את שרה?

"לא כמו זמרת מקצועית, אבל אני לא מזייפת. ואני מנגנת בגיטרה, למרות שמאז שאני גרה עם לי אני פחות מעזה לנגן. עברתי לתוף מרים".

לי בירן (26) – בוגר "כוכב נולד", שחקן ("ילדי ראש הממשלה", "החממה"), מוזיקאי וזמר – הוא בן זוגה כבר שנה ושלושה חודשים, למרות שההיכרות ביניהם נולדה בצבא, שאליו הגיעה זוזובסקי אחרי שנת שירות בכפר של נוער בסיכון בצפון הארץ.

"במשך שנתיים הדרכתי בצופים", היא מספרת, "ובשמינית יצאתי רק לטיולים בגלל שמגמת התיאטרון הייתה מאוד תובענית ולא רציתי להרוג את עצמי. כשהחבר'ה סביבי התחילו לדבר על שנת שירות התגובה הראשונה שלי הייתה, 'למה? למה לבזבז שנה מהחיים?' באתי ליום הפתוח בגישה של 'נשמע, אין לי מה להפסיד'. בדרך כלל אני לא אוהבת לסגור דלתות לפני שאני בודקת מה יש מאחוריהן. השינשינים (אלה שבשנת שירות) ישבו על הרצפה במעגלים וראיתי שיש להם אש בעיניים. אמרתי לעצמי, 'גם אני רוצה לשנות משהו במדינה, גם אני רוצה להתלהב, גם אני רוצה להכיר אנשים מדהימים, גם אני רוצה להרגיש סיפוק כשילד שאני מטפלת בו עובר תהליך'. נגנבתי לגמרי".

ואיך היה המפגש הראשון?

"זוועה. באתי בדילוגים של 'אני דר וכולם יהיו דרים קטנים, אני אלמד אותם איך להתלבש ואיזה מוזיקה לשמוע והם יהיו מדהימים'. הכי בחורה רמת־שרונית שאין לה מושג לאן היא נכנסת. כבר ביום הראשון הם ירקו עליי והרביצו לי ולא התייחסו לאף מילה שאמרתי ולא ספרו אותי בכלל. הבחורה שבאה איתי פרשה אחרי שבוע ודווקא זה דירבן אותי להמשיך. אמרתי לעצמי, 'אז מה אם התחלתי ברגל שמאל? זה האתגר! אני אשנה אותם!' וזו הייתה שגיאה".

למה?

"בגלל שהם ילדים מקסימים, חלקם אפילו מחוננים, שלומדים ועושים שיעורי בית ועושים ספורט, אז למה לשנות אותם? אני זו שהשתניתי. התחברתי לצחוקים שלהם, התחלתי לדבר בשפת הרחוב שלהם, למדתי את השירים הכי כבדים במזרחית, דברים שלא היה לי מושג שהם קיימים, ואני זו שקיבלתי שיעור לחיים. למדתי שאסור לבוא עם סטיגמות ואסור להסתכל מלמעלה. גם קודם הייתי טיפוס חברותי ואף פעם לא הייתה לי בעיה להתיידד, אבל מאז הפנימייה הפכתי לאחת מהעם ואני יכולה לנהל שיחה מרתקת עם כל בנאדם".

כשזוזובסקי הגיעה לצבא היא עוד לא הייתה דוגמנית. היא עברה מיונים לתפקיד מפיקה במדור ההפקות של הלהקות הצבאיות ואחרי שמונה חודשים נשברה. "החזקתי חזק", היא מסבירה, "עד שהבנתי שאין לי ולא יהיה לי אופי של מפיקה. במסגרת התפקיד הייתי צריכה לדאוג ל־50 חיילים תחתיי ולא הצלחתי לשמור על דיסטנס. כמו החניכים בפנימייה הם הפכו לחברים שלי. התפקיד היה כרוך בהמון אחריות והרגשתי שאני בקושי מסוגלת לקחת אחריות על עצמי. עד היום לי צוחק על שירותי ההפקה שלי. הוא שירת בחיל החינוך – הכרנו שם כשאני הייתי בתחילת השירות והוא כבר היה לקראת שחרור – והוא מזכיר לי איך באמצע הלילה סימסתי לו, 'שכחתי לבקש ממך לצרוב את השירים, וגם שכחתי להגיד לך שהחזרה לא מתחילה בעשר, אלא בתשע'. הוא היה הראשון שאמר לי, 'אין לך את זה'".

דוגמנות זה זמני

החיבור המיוחד ביניהם התחיל מאירוע לא נעים. "הלהקה הקליטה באולפן מחוץ לבסיס והמפקדת שלי שלחה אותי לעשות שם ביקור פתע כדי לראות אם כולם במדים", היא משחזרת. "הגעתי, ראיתי שלי ועוד אחד מהנגנים בג'ינס. יצאתי מהאולפן ושאלתי את עצמי, 'מה אני עושה? אני לא יכולה לשקר, כי שקר זה הדבר הכי נורא, ומצד שני אני לא יכולה להלשין על החברים שלי'. המפקדת צילצלה לוודא שכולם במדים, אז גייסתי את כישורי המשחק ואמרתי, 'אני... לא... שומעת אותך' וניתקתי. והמשכתי לאכול סרטים. צילצלתי לנגן ואמרתי לו, 'תשמע, אני ממש מצטערת, שאלו אותי, ניסיתי להתחמק, אבל לא יכולתי לשקר. כנראה יעלו אותך למשפט'. הוא התחיל לצעוק עליי, 'איזו חברה את? איך עשית לנו את זה? למה לא יכולת לשקר?' והרגשתי נורא. התקשרתי ללי, ביקשתי, 'אל תיתן לי בראש כי כבר חטפתי שטיפה רצינית' וסיפרתי לו מה קרה".

איך הוא הגיב?

"לי אמר, 'בסדר. אין שום בעיה. עשיתי טעות ואני אעמוד מאחוריה. אני לא חושב שאת צריכה לשקר – לא בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר'. זה היה מקסים בעיניי, זה אומר המון על איזה בנאדם הוא".

וכך נולדה האהבה?

"ממש לא. לי היה חבר ולו הייתה חברה. לי השתחרר ואני באתי לראש הענף והצעתי לו תפקיד שישרת גם את האינטרסים שלי וגם את הצבא – לצלם ולתעד בארכיון את ההופעות של הלהקות. הצבא קנה לי מצלמה, נסעתי עם הלהקות, העליתי תמונות שלהן לפייסבוק ולשמחתי התקן של צלמת נשאר עד היום. רק אחרי שהשתחררתי והתקבלתי לסדרת 'החממה' פגשתי את לי בבית של גיורא חמיצר, היוצר, בהרמת כוסית לפני תחילת הצילומים. גם אז היינו תפוסים, כל אחד היה בזוגיות שלו ועבדנו יחד כחברים מאוד־מאוד טובים. ואז, אחרי שצילמנו שתי עונות של 'החממה', זה פתאום קרה".

איך?

"אין לי מושג. זה הפתיע אותי מאוד. כנראה כל אחד מאיתנו היה צריך לעבור דברים עם עצמו כדי לראות את השני בצורה אחרת. לדעתי, זה הקשר הכי טוב ובריא. אני אף פעם לא יוצאת לדייטים ולפגישות עיוורות בגלל שיש לי הרגשה שאני צריכה למכור את עצמי. יש משהו כל כך אמיתי באהבה שצומחת מתוך חברות חזקה, כשאתה כבר מכיר את כל השטיקים וכל הדברים הפחות טובים שבצד השני".

הם שכרו דירה בצפון הישן של תל־אביב ("כשסוף־סוף אני מוצאת חניה אני לא מזיזה את האוטו במשך שבועות, נראה לי שאמכור אותו. אני אוהבת ללכת ברגל, שוקלת לקנות אופניים ובלית ברירה מתניידת במוניות") ובשבתות מתארחים אצל הוריה או הוריו. "שתי האמהות מציידות אותנו בקופסאות עם אוכל לכל השבוע. לפני שעברנו לגור ביחד גרנו זה אצל זה, אז כל אחד יצר קשר עמוק עם ההורים. רוי, אחי, שמנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל, משתתף בפרויקט החדש של לי שנקרא 'בנד אנימל'. מוזיקת רוק אינדי באנגלית".

מתי יוצא לכם להתראות?

"בין העבודות. צילמנו ביחד שתי סדרות, 'החממה' ו'פצועים בראש' ועכשיו לי עובד במוזיקה ומופיע הרבה, ואני עובדת כדוגמנית בארץ ובחו"ל".

זוזובסקי החלה לדגמן בעודה במדים. ענת בירן, אמה של הדוגמנית נעם פרוסט, המליצה לאמה על הסוכנת אלינור שחר, ששיגרה אותה למילאנו והשער ב"קוסמופוליטן" אמר הכל. "בצילומים אני לא מרגישה שאני עובדת כי זו האהבה שלי", היא אומרת. "הבעיה היא האודישנים. כל בוקר את יוצאת למלחמה, וכמה פעמים אפשר לשמוע שאת טובה, אבל לא מתאימה? האודישנים בחו"ל זה שוק. את באה, לוקחת מספר כמו בקופת חולים, יוצאת להסתובב וחוזרת אחרי שעתיים כדי למצוא את עצמך בחברת מאות בחורות מכל העולם. בהתחלה הייתי אוכלת לעצמי את הראש, למה אמרתי ככה ולמה לא עשיתי ככה, אבל למדתי לקחת את זה פחות ברצינות ולהסתכל על הכל מהצד. קיבלתי מתנה, להכיר המון אנשים ולפגוש תרבויות וגם להרוויח טוב, זה משהו שלא כל בנאדם זוכה בו, ואני נהנית מהמתנה בידיעה שדוגמנות זה זמני. הדבר האמיתי זה לשחק".

בסרט החדש "איביזה" היא מגלמת את רונה ("בחורה שנראית נורמטיבית עד שמגלים שהיא קצת גיקית") ובסיפור האהבה הקולנועי היא מוצאת מסר לחיים. "לא לשפוט אף אדם על סמך איך שהוא נראה ומה אחרים חושבים עליו. אני רוצה לומר לחבר'ה צעירים שלא משנה איך הם נראים, שמותר להם לאהוב קומיקס ומתמטיקה, ושהם לא צריכים ללכת אחרי העדר והאופנה מפני שזה הכי פחות מגניב. להיות מגניב זה להיות מה שאתה".

את מיישמת את המוטו הזה?

"כן. לי קצת נמוך ממני. לא מדדנו בכמה סנטימטרים. אז מה? כשחקנית אני יכולה להמשיך בטייפקאסט של צעירה ויפה, אבל בא לי להתקדם, לעשות דברים אחרים, לשחק בחורה דתייה או ערבייה. יש הרבה ערביות עם עיניים ירוקות".

מי המודל שלך?

"אמא שלי, עינת, אישה חזקה שמצליחה לשלב בין בית לקריירה כמעצבת פנים והיא החברה הכי טובה שלי. יש חברות שבאות אליי רק כדי לדבר איתה".

מה החלום שלך?

"לנצל את המומנטום עד הסוף, ללמוד, אולי פסיכולוגיה, אולי בימוי וצילום, והכי חשוב זה משפחה. בית קטן בערבה. גם בית גדול זה סבבה". ¥

עוד מככבים בסרט "איביזה": מאור שוויצר, עופר חיון, מעיין בלום, דביר בנדק