השעה היא חמש אחר הצהריים, מוטי גלעדי ואני כבר אחרי כמה כוסות יין, אז משחקים כדור־מים בבריכה שבחצר ביתו בקיסריה. לפעמים הכדור עף ואנחנו יוצאים בתורות מהבריכה להביא אותו מהשיחים. בחצר יש מנגל גדול וטרמפולינה. בשבת ביקרו כאן מושיק עפיה וסתיו סטרשקו, חבריו מבית 'האח הגדול'. גלעדי מארח מתחשב. הכין אספרסו, הוציא אבטיח, מלון, יין צונן. נחמד בבריכה ובווילה הגדולה. מסביבנו אין אף אחד חוץ מכלבת הפודל שלו. זוגתו כמעט 20 שנה, הקומיקאית והזמרת אסנת וישינסקי, עזבה לפני למעלה משנה. בתם המשותפת לירון, בת 17, עברה לגור איתה בבית אחר בקיסריה. שאר הילדים פרחו מזמן מהקן וגלעדי, סבא לחמישה, שוחה בבריכה ואף אחד לא מפריע.
במרכז הסלון הרחב בקומה הראשונה ניצב פסנתר כנף שגלעדי קנה במתנה ליום הולדתה ה־50 של וישינסקי. חלק מהקירות ריקים, על קירות אחרים ממוסגרות כמה יצירות שצייר לפני שנים. אנחנו מתיישבים בפינת אוכל במטבח לראיון. גלעדי מעשן סיגריה אחרי סיגריה. גלעדי בן 68, נראה מצוין, מלא חיים, אבל עצבות וכעס מרחפים מעליו כמו עננה קודרת. הוא מודה שזו חרא של תקופה, אבל מדבר הרבה על העתיד, הפנים קדימה. פינה את כל היום כדי שנבלה ביחד. מדי פעם שואל אם יש לי זמן, אם אני לא ממהר.
לאורך כל הראיון פתוח לידנו גיליון של 'ידיעות אחרונות' מחודש יוני האחרון עם תמונת פנים ענקית של גרושתו, וישינסקי בראיון שהעניקה לאחר פרידתם. הכותרת: "אוהבת אותך, עוזבת אותך". מלבד הכתבה הזו, גלעדי הכין הרבה ניירות, ציטוטים של וישינסקי מתוך הבלוג שלה שבו היא מספרת על חייה החדשים, תמונות שלה עם האהוב החדש, מחשבות שהיו לו בנושא. לאחר הראיון הוא התחרט על דברים שאמר, חשש שהילדה המשותפת תיפגע, שיצית תבערה. במהלך השבוע שלאחר מכן סימס שלוש פעמים בין שתיים לשלוש לפנות בוקר, בכל פעם הוסיף "מקווה שלא מעיר אותך". כתב שהוא מתחרט, ביקש לשנות, קבענו שניפגש שוב, אחרי זה התחרט שוב, החליט לומר את הדברים כמו שהם, לפרוק אותם מעל ליבו.
בתור התחלה הוא משמיע לי את השיר 'שבועה'. "זה השיר שליווה את היכרותנו, את הטיולים פה על שפת הים, היא הייתה בת 34 ואני 48 וחצי. היום אני 68 וחצי. גם הלכנו איתו לחופה".
השיר מספר על שבועות הדדיות, על ים האהבה. היא כתבה את הלחן, את המילים כתבו יחד. השניים נישאו בט"ו באב, 1997 והפכו מיד לפאוור קאפל ישראלי - עם החיקויים המעולים והשירים הרומנטיים, הריצו הופעות משותפות ומוצלחות, אחת מהם הוצגה 600 פעמים בארץ ובעולם. הזוגיות הרומנטית והמקצועית הזו תודלקה בהרבה הצלחה וכסף. החברה המשותפת שלהם נקראת "זוג משמים בע"מ", "ואני הוספתי שם 'תלוי במזג האוויר', מתלוצץ גלעדי, "לא ידעתי שמזג האוויר ישתנה אחרי 19 שנה. אני בתוך העניין, זה טרי הכול, ואי־אפשר לצייר את זה כפשוט. הייתי רווק, נשוי, אלמן ועכשיו אני גרוש, כמעט שנה. אני כואב, ואני לא מתבייש להגיד - כואב וכועס, ומאוכזב".
הוא אומר שהוא רוצה לומר רק כמה מילים בנושא, אבל ברור שגלעדי טעון כמו אהוד ברק לפני דיון על תקיפה באיראן. אני שואל אותו מה קרה שם, ביניהם וקשה לעצור את המלל, שמגיע בסגנון מוטי גלעדי - חשוף, פיוטי, עצוב, קטלני, בכמה שפות ועם חיקויים בדרך.
"היא הלכה למכללה רוחנית שסובבה לה את השכל וגם לפסיכולוגית משוחדת שבאה לדובב את האגו ולסובב לה את הפיוז ולגרום לה לעצב את אישיותה מחדש תוך שינוי כיוון דראסטי, ובאחת - לנטוש, להרוס עולם ומלואו.
"אסנת אישה מאוד מוכשרת, עם חיוך קסום ומקסים. עיניים בורקות, שובות, מקסימה את הקהל, וגם אני נשביתי בקסם הזה. היא מתגאה בעיתון, 'מוטי הוא משפחה שלי, ילדיו הם ילדיי'. אבל מבחינתה המשפחה זו היא, השאר זה תחנות מעבר. מהבעל הראשון, לבעל השני. היא גם כותבת על זה בבלוג שלה. 'ואני זאת שתמיד עוזבת'. מחליטה ועוזבת. מה הגאווה הגדולה? אני נחנק כשאני מדבר על זה. זאת נסיכה שחיה כמו נסיכה, והרסה את הארמון שלה בשנייה. והכל בגלל חיפוש עצמי תמידי".
לבן אדם מותר לחפש את עצמו, להשתנות. מותר גם לפרק זוגיות ובית אם לא טוב לו.
"בשבילי נישואים זה לא תחנת מעבר, לא אפיזודה חולפת. אני עד היום נצרתי את לשוני, בזמן שגרושתי מתראיינת בכל מדיה אפשרית ומנהלת רומן אהבים מוחצן ומתוקשר. לא שמעו ממני בשום מקום כי מה שעומד לנגד עיניי זו הבת שלנו, לירון, שהיא זהב טהור. בכתבה היא מרעיפה עליי מחמאות - שמוטי הוא גאון, ושהייתי הסלע שלה, את זה היא גם אמרה לי פה כמה חודשים לפני שהיא הלכה, ואת 'הבכי שהייתה בוכה תמיד על הכתפיים של מוטי'. ובבלוג? מרעיפה הכפשות, לעג, בוז וקלס כנגדי, מבכה את מר גורל עברה איתי, ומוסיפה 'דברי שירה' חשקנית ארוטית בינה לבין בן זוגה החדש. לא אמרתי עליה דבר ב'האח הגדול' - ויכולתי. ראיתי את הטרמפ שתפסה עליי".
הנה, היא החמיאה לך. בכלל, למה שהיא לא תכתוב מה שבא לה?
"איך את לא מתביישת לסלף את התמונה ולהגיד שהכל נהדר? זה לא נכון! איזה יחד? לא יהיה ביחד יותר. אני קורא לתקופה הזאת 'תקופת השקר' כי זה לחיות ביחד ולתכנן את המעבר הבא. היא עמדה לידי במטבח ואמרה, אני לא רוצה בעל יותר אינטלקטואל ממני. לא רוצה מישהו שיקבע לי את רף המקסימום. רוצה בעל סמרטוט, רוצה לקבוע לעצמי את הרף. ו'אני עוד אצטרך לטפל בך, רק זה חסר לי'. אתה מאמין שמילים כאלה יכולות לצאת מהחיוך הקסום הזה?
הוא מקריא שיר שכתבה וישינסקי. 'זה הרגע שעזבתי / זה היה הרגש שזנחתי / זה צליל של מנגינה נשכחת / של יבבה נוכחת, זה הרגע של הרגע / זה פרי נרקב על עץ / זה הניחוח השרוף של מנגינת הלץ'. אז אני המשפחה שלה, או שאני הפרי הרקוב על העץ?"
אבל זו אהבה שהסתיימה, דבר שקורה להרבה זוגות.
"זאת לא אהבה נכזבת. זאת אכזבה מפגיעה בערכים הבסיסיים של החיים. הילדים שעליהם היא אומרת בכתבה 'הילדים של מוטי זה הילדים שלי' הם ילדים שהיא זרקה מהבית. חזרנו מאזכרה של אורנה (אשתו הראשונה של גלעדי, נ"ז) בבנימינה, והיה לאסנת ויכוח עם הבת, היא נכנסה לאטרף ואמרה לילדים שלי, 'תעופו מהבית'. כבר אז הייתי צריך ללכת. אחר כך היא התנצלה בפני הבנות".
כלפי חוץ שידרתם אידיליה. איך זה נראה מבפנים?
"הייתה השקעה יומיומית מצידי. כמעט מדי בוקר לחם טרי על השולחן כמו שהיא אוהבת, ופרח ורוד ליד הראי ושירי אהבה שכתבתי בשבילה על המקום. 'קמה בבוקר לריח ניחוח של לחם טרי/ הוא אופה לה!....' וכו'. כל בוקר חשבתי מה אני עושה בשבילה. 19 שנה כל בוקר, אלוהים עדי. ואתה הולך לישון בלילה ולא יודע לאיזה אישה תקום בבוקר. לפעמים הגיוון הזה נחמד, אבל יש גם גבול לג'ננות. יום אחד היא באה ואומרת שהיא לא אוהבת את הבמה יותר, רוצה סלון לכלות, רוצה להיות מעצבת. שנה וחצי אחרי, נשארו מיליון שקל חובות, אני מוכר רכוש של הילדים ושלי ומשלם".
אבל איפה החלק שלך בסיפור? זוגיות זה שני אנשים, אתה בטח לא מושלם.
"אני לא שיא השלמות ולא איש קל ויש לי דרישות ואני רואה בזה פלוס. אם למשל אני מעיר הערה פרודוקטיבית על הבמה, זה בשביל לשדרג ואני מתנגד לפירוש של זה כ'הוא מקטין אותי'. כל דבר שיכולתי לתת לה נתתי. אתה ממשיך הלאה ואתה אומר, 'טוב, יהיה בסדר'. והיא אמא נהדרת ללירון, את זה אני חייב לומר".
עשיתם כמה דברים יפים יחד.
"נגענו בשמיים. עשיתי הכול בשביל שניגע בשמיים. בחודשיים הרמתי את הדבר הזה, כתבתי את החומרים", הוא אומר ומציג עלון של המופע האחרון שלהם 'שירה וחיקוי בציבור', שהתאדה עם הפרידה. "זה עשה ארבעה מיליון שקל, אבל היה לזה פוטנציאל של 20 מיליון".
לא יכולתם להמשיך להופיע יחד?
"'אין לי חשק להופיע', 'יש לי חשק להופיע', 'רוצה להופיע לבד'", הוא מצטט שיחות עם וישינסקי, "ואז זה יורד לטמיון, ואתה שומר על הדבר הזה בגלל כל המחויבויות שיש לך. אף אחד במקומי לא היה משתולל ומוכר ירושות של הילדים שלו בשביל לקיים את המבנה הזה. ואני חייב התנצלות ענקית לילדים שלי. מכרנו רכוש במיליוני דולרים".
זה נשמע שהנסיבות מובילות אותך ולא אתה מכוון אותן.
"אתה מתרגל למציאות. למדתי להיות יותר מאופק. פעם הפתיל שלי היה יותר קצר. ואתה הולך הלאה עם זה. 20 שנה היו משברים כאלה וכאלה, ויכוחים כאלה וכאלה, והרוב היה מהבמה, הכל עניין של אגו שמוביל את כל המהלכים. אני שחקן טוב - וגם יכול להגיד בשיא הצניעות גם קצת יותר טוב מהגברת".
אולי מה שקרה זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לכם?
"באיחור של 16 שנה".
לא היית מעלה מופע גירושים? זה יכול לעבוד.
"אם הכל היה מתנהל בגילוי נאות, והכל היה נסגר בטוב, לא הייתה בעיה להמשיך להופיע ולעשות ולחייך על זה בקריצה. זה אטרקטיבי מאוד. אבל אני מקבל את המציאות והולך הלאה עם הנשק שיש לי להציע לציבור, לקהל, לעצמי".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
מוטי גלעדי רוצה לפתוח פרק חדש, אבל קצת מתקשה כל עוד הקודם עדיין בוער לו בידיים. עכשיו הוא רווק, ועדיין יש לו את מבט המוטי גלעדי שלו על הפנים. לא נראה שצריך לדאוג לו יותר מדי. "אני יוצא ומבלה ונאהב, קצת בררן ולא כזה שקופץ על כל דבר. אחת הבעיות היא שאתה נפגש עם מישהי לדייט ובגלל שאתה רומנטיקן וחודר לליבה למחרת היא מחכה להצהרת חופה. אני מאוד מחוזר, משדכים לי כל הזמן מכל הכיוונים, מכל הגילים. למי יש כוח לזה? אני מאמין בדברים שקורים באקראי. אבל אני נהנה בתוך הווג'ראס הזה. לא נהנה כמוה. היא חוגגת את שחרורה מבית הכלא".
כן, קשה לו לשחרר את העיסוק באקסית. אני מנסה לעבור נושא, מציע שנדבר על הצגת הבידור החדשה שלו בתיאטרון היידישפיל, "יידיש מיין אוצר", שבה הוא מופיע עם הבת שלו, דורין. אף מרואיין לא מפספס הזדמנות לקדם את המופע שלו. ההצגה כבר רצה מספר פעמים ואז דורין ילדה במה שתורגם לרגע מרגש עבור גלעדי ב'האח הגדול'. ב־15 באוקטובר הם חוזרים בפרמיירה חגיגית. "יש פה הכול - ביטוי מודרני וצבעוני של וודוויל יהודי. זה נוסטלגיה, פוליטיקה, כנר על הגג יורד על חברי כנסת, קטע סאטירי. קטע של האפיפיור ביידיש. שוס. להופעות מגיעים בני גילי ויותר צעירים ממני. היידיש שורדת, היא תשרוד תמיד. כתבתי, ביימתי, ציירתי וביצעתי את התפאורה. ככה זה היה גם עם אסנת", הוא אומר, ושוב חוזר הניגון. מנסים כיוון אחר - מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
"שתי כפות קוטג', כף שמן, בריכה 20 דקות, מתלבש ויש דברים לעשות. מפגשים, הופעות למכור, יש לי הרבה עיסוקים פה ובחו"ל וההצגה עכשיו ביידיש. אני כותב ספר ילדים, נפגש, עושה פסטיבל קאנטרי מיוזיק בשערי תקווה עוד שנה, מיוזיקל לילדים בהיכל התרבות בנתניה, כותב שירי אהבה, בשנה הבאה תוכנית חדשה של 50 שנה על הבמה. תשמע, המופע שלי עם אסנת היה מופע לאס־וגאס".
גלעדי משדר קדחתנות בריאה. ההפך המוחלט משריפת השעות האינסופית ליד הבריכה בבית 'האח הגדול', לשם נכנס לפני כארבעה חודשים במסגרת עונת ה־VIP שעשתה לו בעיקר טוב, לדבריו.
למה נכנסת?
"פנו אליי לפני שנתיים וחצי־שלוש, הגענו לשלבים מתקדמים, ואז ביטלו את התוכנית. השנה פנו אליי שוב, 'רוצים אותך עכשיו עוד יותר, זה חשוב בשביל הגיוון שלך', הציפו אותי בסופרלטיבים מפה ועד הודעה חדשה".
אתה לא כזה תמים.
"דיברו איתי מהלב, לא מרחו אותי. אמרו לי, 'לא הייתה דמות כמוך בתוכנית'. בהתחלה נתתי מחיר גבוה מאוד כנראה והיה להם קשה. צילצלו אליי, 'בוא לפגישה', אמרו לי, 'יש לך פה הרבה להרוויח ומעט להפסיד'. לא הכרתי את התוכנית, קיוויתי שלא תהיינה השפלות. להיות שטותניק בטעם מסוים? אני יודע לעשות את זה, יש לי מודעות ושליטה עצמית. יורם זק אמר לי, 'תחשוב על זה שכל תוכנית מיליון אנשים רואים אותך. אני מכיר אותך מהאירוויזיון אבל יש לך צדדים אחרים'.
אמר לך בעצם שמכירים אותך בעיקר מפעם.
"כן, 'תבוא לחבר'ה הצעירים', וזה מה ששיכנע אותי. זה נוגע וזה נכון ומוכיח את עצמו היום. בזמנו הייתי בצוות של 'זהו זה', הייתי אמור להישאר שם באופן קבוע אבל הייתי מוצף, 25 הופעות בחודש. מה היה אז? הגשש החיוור ושייקה ואורי וגדי יגיל וציפי ואני, וזהו פחות או יותר. הייתי עסוק, צעיר מדי לחשוב שהילד שרואה 'זהו זה' גדל עם זה והופך לקהל שלך. לאורך השנים לא ייחסתי לזה חשיבות, וטעיתי בטיפשותי".
ועדיין, אתה אמן עם מוניטין מכובד, 'האח הגדול' זה בשבילך?
"אמרו לי VIP, ציפיתי להרבה יותר. לא רוצה לפגוע אבל זה לא שכולם שם היו VIP, ולא רק אמנותית. אריאנה הייתה אישה קשה אבל היא אנציקלופדיה, הייתי מדבר איתה על כל דבר. גם גודוביץ' שהלך הוא טיפוס מיוחד, יכולנו לדבר. נשאר נירו שהוא בחור עם ראש, אבל טיפוס מיוחד, בבוקר הוא ככה, בערב הוא ככה. איתו היה לי מה לעשות. מושיק בחור מקסים וטוב, גם לסתיו, הבחור־בחורה הזה, יש ראש. אבל זהו, לא היה מה שיעשה את המסך עוד יותר מעניין. רציתי לעשות משהו על פרשת השבוע והייתה תמיד אנרגיה שלילית של מישהי. היו לי רעיונות אחרים שהיו מרעידים על המסך, ולא היה כל כך עם מי. אני יצאתי בשלום משם וזה לא קל".
לא פחדת לצאת פתטי? אתה כבר לא בן 20.
"אם הייתי רוצה הייתי יכול להיות בסצנות של אהבים וחיזורים, גם שם. לא אגיד עם מי. אני יודע לעשות את זה. אבל אני לא חושב שזה המקום, זה לא מתאים לי. יש לי ילדים ונכדים בבית. גם הייתה לי בת זוג בחוץ באותו זמן. אבל החדרתי שם את המושג 'אהבת חינם', עוצרים ואומרים לי תודה על זה, זה השכר הגדול שלי. אני מקבל חיבוק ענק מהמעריצים של מושיק עפיה. 'הקידוש והחלה והחיקויים שלך' ו'איזה נתינה ואיך ברחת מרדידות'. הצגתי שם את הגלריה שלי - מאפייה דרך רומנטיקה ועד מסורת, מומחה לטעמי המקרא, ההפטרה והמגילות, אולי הטוב בעולם מבחינת הידע והדקדוק של הטעם. החרדים מסמיקים כשהם רואים אותי".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
בין יתר העיסוקים הוא לומד משפטים, "יש לי עוד שנה וחצי לסיים. אם אסיים אולי אחליט לרוץ בבחירות הבאות. תן לי להיות שר התרבות, אני אעשה דברים טובים". אוהב פוליטיקה, מעורבב היטב, מדי פעם מזכיר ראש מועצה, שר, חבר כנסת או את החבר והשכן מקיסריה, שהוא גם ראש ממשלה, ביבי נתניהו. מאז חזר נתניהו לזירה הפוליטית, גלעדי היה שם איתו בצמתים רבים. משמש אופוזיציה למומחים המקצועיים למיניהם, נציג העם, הפרחח עם חוכמת הרחוב ובלי החליפה. גלעדי אוהב את התיאור הזה. הוא גם לא נשמע מודאג מהקרע עם אובמה למשל.
"קורה בתוך המשפחה. זה לא קרע עם העם האמריקאי ולא עם הקונגרס. ממשיכים את שיתוף הפעולה, ואובמה זה דבר זמני, עוד שנתיים נגמר הסיפור, לא?"
וביבי?
"ביבי בטח רוצה להיות נשיא אחרי זה. או שהוא רוצה קדנציה חמישית. והוא גם יקבל אותה".
מבסוט ממנו כראש ממשלה?
"בטח יש הערות פה ושם, אבל אני לא מרגיש שאף אחד יכול למלא את מקומו. הלוואי שהיה. אני חושב שהוא לא מקדיש מספיק לאחדות, להתחבר לעם, אהבת חינם. אין לו את האנשים עם הרגישות סביבו. אני הבאתי לו תוכנית לפני הבחירות שהוא לוקח עוד חמישה מנדטים, מביא אותו אחרת לגמרי. כמו שעשו בזמנו עם שרון ששם את הכבשה על הגב והפך להיות סבא טוב ירושלים. אתה יכול לשנות סטייט אוף מיינד של קהל בקלות. אבל מתי קראו לי? חמישה ימים לפני הבחירות. הנקודה של הרגישות, הרגישות".
איך זה עוזר לך להיות חבר של ראש הממשלה?
"לא עוזר לי בכלום, לא לקחתי כלום. אני לא איזה תעשיין אינטרסנט. אתה מסתובב איתי בכנסת, אני כמו נסיך שם, לא חייב לאף אחד כלום. בבחירות 2008, עשו לי פה סקר ולקחתי את דני דנון במישור החוף, ואז אסנת ואני הסתכלנו אחד על השני, אמרתי, 'ביבי, עם הרגישויות שלי אחרי יומיים יהיה לי שיער לבן יותר ממך'".
איך ביבי ואתה מסתלבטים?
"מדברים על הילדות, הנעורים, 'אסקימו לימון', הוא אוהב הומור, ספץ בקולנוע, חקיין על הכיפאק, עושה את קלארק גייבל אחד לאחד ב'חלף עם הרוח', ומחקה אותי מחקה את פרס. ביום ההולדת שלי נסעתי ליגור עם חבר. פתאום טלפון", הוא עובר לחיקוי של שמעון פרס, 'שלום מרדכי. אני רוצה לברך אותך ליום הולדתך, ולומר לך שדיברתי עם נתניהו והוא אמר לי שלולא אתה הוא לא היה קיים'. ההוא לידי אומר לי, 'בוא הנה חיקוי טוב, מי זה'? אני אומר לו 'זה ראש הממשלה'. אני נהגתי וההוא כמעט עשה תאונה. יום אחד הוא אמר לי, 'מוט'ל, מוט'ל, דיברתי עם פרס היום ואני מחייך והוא לא מבין למה אני מחייך, ואני אומר בלב, 'מוטי מחקה אותו יותר טוב משהוא מחקה את עצמו'. הייתה פה מסיבת יום הולדת 60 שלי, ביבי עלה לבמה ואמר, 'מוט'ל מגלה לי תמיד את רחשי העם'. תמיד אמרתי לו, 'כשאתה נואם בתור שר אוצר אל תדבר איתי בפיסקלי ומוניטרי, דבר בלחם וגבינה'. גם צא פעם בחודש אל העם, תשתף אותו, ברגע שתהיה לך לחלוחית בעין, זה עוד עשרה מנדטים בשבילך.' לימדתי אותו לקחת נשימה לפני שהוא מדבר על הילדים. הוא אשף הנאומים, אבל לפעמים צריך להפגין יותר רגש. שהרגש יבוא מהלב ולא מהיד".
מה טוב ומה רע בו?
"קודם כל הוא בחור טוב. הוא לא תמיד יודע להפגין את הרגשות שלו. הוא עושה טעויות בבחירת אנשים ואז יש לו בעיה להיפטר מהם".
מה חשבת על האמירה שלו ביום הבחירות על 'הערבים הנוהרים'?
"לילה לפני כן הוא היה בהיסטריה מה־V15, אמר שעשרות מיליונים זורמים פה 'להפיל אותי, להעיר את השמאל והערבים, המון כספים, כולל מארצות־הברית'" .
אבל כל הזמן זורמים פה כספים לימין, גם לביבי, בטח מארצות־הברית. מה ההבדל?
"הוא אמר, 'הם רצים לאוטובוסים, תרוצו גם אתם'. זה לא היה מכוון בצורה שזה התפרש. אמרתי לו שיגיד שהוא רוצה לקחת פרומיל מהגז בים ולהמשיך את תוכנית שיקום השכונות של בגין. 'לקחת מהעשיר, נתת לעני, נגעת בדיון, והגעת לבגין'. תגיד את זה כאילו אתה לא מתחייב, אתה רק מתחייב ליזום את זה, לא בטוח שזה יעבור. לא קרה".
איך הכרתם?
"הוא קרא לי בשנת אלפיים כשהוא היה בחוץ, בהרצאות. ראה אותי כמובן בהצגות ופה ושם. יום אחד הזמינו אותנו לקידוש, התאהבו בנו. אני חיקיתי את קלינטון ואסנת את מוניקה. יום ראשון טלפון מהמזכירה שלו, 'נתניהו ירצה להזמין אותך לארוחת צהריים'. נפגשים, הוא אמר לי, 'יש לך חומר טוב, אני רוצה להשתמש בהומור, בחיים לא השתמשתי בהומור". הוא אמר לי, 'אני רוצה שתהיה הבמאי שלי', נתתי לו כמה הצעות ורעיונות וככה נולד הקשר. הייתי בפאנל שלו, מעורב בכל הנאומים שהיו אז. שעות על גבי שעות של ריצות ירושלים־רמת־גן־קיסריה בלי סוף".
היית בצמתים מעניינים.
"אני גם קצת אשם בקריירה של בנט, בלי כוונה מיניתי אותו לראש המטה של ביבי. הוא מינה מנכ"ל לליכוד והתחרט, ראיין את בנט לתפקיד הרל"ש ואז קרא לי למשרד ואמר, 'אני רוצה שבנט יהיה מנכ"ל הליכוד'. הלכתי לבנט, ישבתי איתו משבע בערב ועד אחת בלילה והוצאתי לו את זה מהראש. בבוקר הוא בא לביבי, 'אני לא רוצה להיות מנכ"ל הליכוד'. ברגע שניטרלתי את זה הוא אמר לו, 'תהיה ראש הלשכה'. עבדתי איתו כמה שנים, אז הוא לא היה כזה שוקק חיים, הוא התפתח. הוא לא היה זורק פראזות, יותר 'מוטי תכתוב, מוטי תכתוב'".
במה אתה עוד אשם חוץ מבנט?
"ב'לטס טוק דוגרי'. בניתי לו שם סצנה שלא הייתה כזו באו"ם, אם רק אבו־מאזן היה יושב שם. אמרתי לו - על הבמה אתה מזכיר לו את פרק כ"ה בבראשית – יצחק וישמאעל אחים, קברו יחד את אבא שלנו אברהם, אחד מגדולי החכמים שלנו הוא הרמב"ם שכתב את היד החזקה. אתה משאיר את היד שלך למעלה ואומר שהיד החזקה הזו מייצגת כל יד של ישראלי ויהודי בעולם והיא מספיק חזקה כדי להיות מושטת לשלום. אתה יורד מהבמה, ניגש לאבו־מאזן ואז נעצר ואומר לו, 'אבל יש משפט יפה שלכם שאומר, 'אל כף איל וואחדה מאה בצפק' – 'בכף יד אחת אי־אפשר למחוא כפיים'. הוא למד להגיד את זה בערבית. הייתי אצלו שעתיים, לפני שהוא עולה למטוס הוא אומר לי, 'מוט'ל מוט'ל, אולי אני אומר לו את זה ככה: 'אל כף איל וואחדה מאה בצפק, יא ג'חש!'"
בסוף נשאר "הלטס טוק דוגרי", אבל בלי השלום.
"אמרתי לו, 'דיר באלק אם אתה משמיט את הלטס טוק דוגרי'. שבועיים אחרי זה הוא החזיר את גלעד שליט, ולמחרת הייתי אצלו בקידוש. הוא אומר לי, 'מוט'ל לטס טוק דוגרי', אמרתי לו, 'נו זה מלפני שבועיים', הוא אומר, 'אבל זה היום בעיתון', אמרתי, 'לא ממני' ושרה אמרה, 'כנראה מישהו מהלשכה הדליף'. אמרתי, 'טוב, אז אני יכול להשוויץ בזה'".
במה עוד אתה יכול להשוויץ?
"ביבי היה באמריקה כשהוא קיבל את הידיעה שלא פותחים לו תיק עם הקבלן עמדי. נחת בארץ, הוא שאל אותי, 'איך אני מסתכל למצלמה?' אמרתי לו תסתכל ישר. 'ומה אני לובש'? אמרתי לו חולצה שחורה, כי אתה שמן. אמר 'אין לי'. אמרתי, 'אני אקנה לך'. ירד עם החולצה השחורה, 90 אחוז מהנאום היה בכתב ידו של עבדך הנאמן. וכשהוא חזר לפוליטיקה ונתן נאום בהיכל התרבות, הוא צילצל לפני ואמר, 'מוט'ל תן לי משפט מפתח'. אחרי מאית שנייה אמרתי לו, 'וואלה התגעגעתי אליכם'. אמר, 'אני חייב להגיד וואלה?' תפתח את העיתונים, למחרת הוא אמר 'התגעגעתי אליכם'. מישהו יחשוב שאיזה בדרן צנרת כתב לו את זה?"
nevo21@gmail.com
