לפני מספר שבועות ביקרתי באחת מיחידות העילית המסווגות של צה"ל. בזמן שישבתי עם מפקדי היחידה בצל ושוחחנו על האתגרים העומדים בפני הלוחמים, חצו את השביל לוחם עוקץ וכלבו. אף אחד לא התרגש, אף אחד לא הפנה אליו מבט, אף נוכח לא זרק הערה, אף מפקד לא הפסיק את שטף הדיבור. אבל תשומת הלב שלי הוסבה ממפקדי היחידה ללוחם ולכלבו שהלכו והתרחקו מהמקום, לבדם.
המחשבות שלי חזרו אחורה, למבצע עופרת יצוקה בינואר 2009. נזכרתי בביקור שערכתי בגדוד של גולני, בשטח היערכות על גבול הרצועה, רגע אחרי שהחיילים יצאו מעוד יום לחימה בעזה, מאובקים ומיוזעים. כעשרים לוחמים ישבו זה לצד זה, פורקים מתחים, מעבירים חוויות. בצד ישב לוחם עוקץ. הוא ישב לבדו, ללא כלבו, ואכל בשקט מנת קרב. אני מודה שאז, בקיץ ההוא, לוחם העוקץ נראה לי מעט חריג, לא קשור, לא מחובר.
אבל ככל שחולפות השנים, ככל שמתרבים האתגרים, הניתוק הזה שחשתי אז, בין לוחם עוקץ לבין כל השאר, הולך ונעלם במהירות. ולא רק שהניתוק נעלם, החיבורים הולכים וצומחים. היום אין כמעט יחידה לוחמת בצבא שמפקדה או לוחמיה יסכימו לזוז ללא ליווי של לוחמי עוקץ וכלביהם הנאמנים. וכפי שאפשר לראות בצילומים המרהיבים של גדי קבלו, כלבי עוקץ נמצאים היום בכל מקום בצבא ‑ באוויר, בים וביבשה, וזו אינה סיסמה או מליצה, אלא מציאות נושכת. במבצע "צוק איתן" למשל, נמתחה היחידה עד הקצה, ויותר מ-100 כלבים השתתפו בפעילות המבצעית ברצועה על כל נגזרותיה. ארבעה מתוך הכלבים גם נהרגו.
הכלב סולו מצא את מותו בפעילות רימון של גבעתי במבצע צוק איתן. הוא ירד בגרם מדרגות בבית בחירבת חזעה וספג מטען. הכוח המשיך בלחימה והתקדם. כשהכוחות נערכו לחזרה, הם לא תיכננו לעבור בבית שבו נותר סולו. "התייעצתי עם מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר", מספר סא"ל ד', מפקד היחידה. "אמרתי לו שאם זה מסכן את הכוח אז לא להתעקש ‑ אבל וינטר כן התעקש, הוא אמר: 'כל מי שנכנס חוזר איתנו בחזרה'. ובאמת הלוחמים של גבעתי עברו דרך הבית ופינו את סולו כדי להביאו לקבורה".
לפעילות האינטנסיבית הזאת בעזה קדמה הכנה מיוחדת. לוחמי עוקץ המאמנים את הכלבים, צוותו ליחידות השונות כבר בשלב ההכנות ובניית המודלים לקראת הפעילות. המטרה היתה לשפר את התיאום בין לוחם העוקץ הבודד לבין צוות היחידה האורגני. תחשבו על זה: לוחם העוקץ נאלץ להצטרף לצוות אורגני מגובש, מנוסה, שלא תמיד יודע איך "לאכול" את הלוחם החדש ובעיקר את חברו - הלוחם על ארבע. האתגר הזה הופך להיות קשה עוד יותר בעת מלחמה, מכיוון שאז צריך להסתדר ולהסתנכרן למשך תקופה ארוכה ותחת לחץ כדורים שורקים ומטעני חבלה מתפוצצים.
"לוחם עוקץ יכול להיות לילה אחד עם אגוז בפעילות על גבול לבנון, יומיים אחר כך עם דובדבן בשטחים וכמה ימים לאחר מכן במבצע שאסור לדבר עליו", מסביר סא"ל ד'. "זה דורש לוחמים שיודעים לפעול לבד, לקבל החלטות בשטח, בוגרים, אחראיים. זה לא מובן מאליו לחבר לוחם וכלב לצוות שסיים מסלול אחרי שנה וחצי ונמצא ברמה מקצועית גבוהה".
אבל את מה שלא עושים האימונים, עושה טבילת האש. במבצע "צוק איתן" נרשמו יותר מ־20 אירועים שבהם כלבי עוקץ הצילו את חיי הלוחמים כאשר איתרו מטענים. בשני מקרים אחרים כלבים היו הראשונים שנתקלו באש מחבלים וספגו את האש במקום החיילים. בפעילות של יחידת מגלן המתין מחבל במארב. כלב של עוקץ הגיח ראשון מול עיניו וזה פתח באש. הכלב נפגע מצרור והכוח הצליח להסתער על המחבל ולחסלו. "יש הרבה משפחות של חיילים בצוק איתן שלא יודעות שהן חייבות את החיים של הבנים שלהן לכלבים. גם משפחות בעוטף עזה שהכלבים איתרו בסמוך ליישוביהם מטענים ומנהרות", אומר סא"ל ד'.
עוקץ היא יחידה התנדבותית המפעילה ומאמנת את כלביה למשימות לחימה ייעודיות בכל הגזרות, אך לא רבים יודעים שעוקץ היא היחידה המיוחדת היחידה שבה משרתות בנות כלוחמות. לעומת הלוחמים שמתגייסים לחטיבת כפיר ומשם מגיעים להכשרה בעוקץ, הלוחמות מתגייסות לגדוד קרקל ועוברות שם את הגיבוש ליחידה. אחרי טירונות של חמישה חודשים, מגיעות הלוחמות להכשרה ייעודית בעוקץ בת כשבעה חודשים. פלוגת הלוחמות היא אחת מהפלוגות המבצעיות בעוקץ והיא פועלת בתחום הגילוי והטיפול בחנ"מ (חומר נפץ). רוב הפעילות של הפלוגה מתבצעת ביהודה ושומרון והלוחמות מצטרפות כמעט לכל פעילות מבצעית, למשל עם יחידת דובדבן, למעצרים ולסריקות כלי רכב חשודים במחסומים.
כדי לאמן את הכלבים למשימות ההולכות ומתרבות, הקימו בבסיס האימונים של עוקץ מתקנים מיוחדים, בהם לש"ביה (לוחמה בשטח בנוי) ומתקן מיוחד לאימוני סנפלינג ‑ עם הכלבים. כמו כן קיימת ביחידה גורייה (בה ממליטות הכלבות פעמיים בשנה), חדר כושר לכלבים ומרפאה וטרינרית. הביקוש לכלבים בעולם עולה ואיתו גם המחיר, כמה אלפי דולרים לכל כלב. כיום עשרה אחוז מכלבי היחידה הם "תוצרת כחול לבן".
בשל הפעילות האינטנסיבית וההשקעה הגדולה ביחידה, הפך בסיס עוקץ למקום אירוח מבוקש מאוד על ידי צבאות זרים. נציגי צבאות מרחבי העולם מבקשים להתארח אצל סא"ל ד', מפקד היחידה, וללמוד מהניסיון שנצבר בהפעלת הכלבים לאורך השנים. יש אפילו אלה האומרים שעוקץ היא היחידה הטובה מסוגה בעולם: הפעילות מול הטרור ביהודה ושומרון ב־15 השנים האחרונות והמבצעים ברצועת עזה, הביאו לניסיון יחידתי מצטבר שכמוהו לא קיים באף צבא אחר. הניסיון הספציפי של עוקץ בלוחמה באזורים המיושבים באוכלוסייה אזרחית, שבהם המטרה היא לנטרל את האיומים במינימום חיכוך ופגיעה באזרחים בלתי מעורבים, רק מוסיף ל"ביקוש" של תורת הלחימה של היחידה.
עוקץ נמצאת בחוד החנית של הפעלת הכלבים, אבל ביחידה משוכנעים שעדיין לא הגיעו לשיא או הבינו את רמת היכולות של הכלבים, ששוברת שיאים בכל פעם חדש. לא על כולן ניתן לדבר כמובן מטעמי צנזורה.
ד' הוא מפקד היחידה הראשון שגדל בה, החל מתפקיד "מחזיק רצועה" ועד לפיקוד על היחידה. "יש בזה יתרון אדיר אבל זה לבד לא מבטיח הצלחה", הוא אומר.
בתקופה האחרונה מרחיבה היחידה את רמת הכשירות שלה מתוך מטרה להתאים את יכולות הלוחמים שלה ליכולות של לוחמים ביחידות המיוחדות שאליהם מצטרפים הלוחמים עם הכלבים, כמו שייטת 13, סיירת מטכ"ל, לוט"ר ועוד. בנוסף, מקנים בצה"ל משאבים ואימונים לשיפור יכולות ההגעה של לוחמי היחידה וכלביהם לזירות שונות ‑ מהאוויר, מהים וגם מתחת לקרקע במנהרות. בים, למשל, נולדו יכולות חדשות כתוצאה מהפקת לקחים ממבצע ההשתלטות על המרמרה. אחד הלקחים שהופקו היה בניית יכולת שלשול לוחמי עוקץ עם כלביהם מהאוויר באמצעות "פאסט רופ", גלישה מהירה בחבלים ממסוק. גם בתחום הפעילות במנהרות טרור חלה קפיצת מדרגה ביכולות היחידה, בשיתוף עם יחידת יהלום של חיל ההנדסה. רוב הפעילות בתחום הזה היא מסווגת, אולם כן ניתן לומר שהכנסת כלבים למנהרות כשעליהם אמצעים מתקדמים, יכולה להקל מאוד את עבודת חשיפת המנהרה וטיהורה.
"אנחנו כל הזמן עושים שינויים והערכות מצב, בוחנים את האיומים המשתנים ומתאימים את הצרכים והכשירות, הן של הלוחמים והן של הכלבים, לכוחות", אומר סא"ל ד'. "זה מחייב שיתוף פעולה הדוק עם אותן יחידות והתאמה לאימונים וכך, למשל, הכנסנו בחודשים האחרונים הרבה יותר כלבי מרדף לפעילות בשטחים במטרה להתמודד עם המפגעים הבודדים".
אחת לכמה חודשים אני מבקר בבסיס עוקץ. כל ביקור נראה אחרת, שכן היחידה לא מפסיקה לגדול, להתפתח ולהשתלב עוד ועוד בכוחות הלוחמים של צה"ל. בביקורים האחרונים שמתי לב, לצערי, שלא רק מתקני האימונים של היחידה הולכים וגדלים. גם בית הקברות של כלבי עוקץ גדל עימם. חוץ מארבעת הכלבים שנהרגו בצוק איתן, קבורים שם גם טומי וסטיב, שנהרגו בפעולה במשגב עם ב־1980, לסלי ואמבר שנהרגו באסון המסוקים. גם ריקו שנהרג במבצע עם יחידת אגוז ב־2004 ודיאבלו שנפל יחד עם הנוהג שלו, הלוחם סמ"ר נדב קודינצקי ז"ל ב־2004 במבצע בצפון רצועת עזה אבל כפי שלמדנו במבצע האחרון, כל קבר כזה מנע, ככל הנראה, כמה קברים של לוחמים. •
