ממעלות הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, צפינו אל קברו של האר"י הקדוש בבית הקברות הישן של צפת. גדול מקובלי צפת היה האר"י, רבי יצחק לוריא ז"ל, גדול בתורה ותורת הנסתר הקבלית. כשבאנו אל קברו בערב שלישי השבוע מצאנו שם חבורה גדולה של אברכים וצעירים עם כיפות צמר גדולות ופאות מסתלסלות שקראו בקול גדול פסוקי תהילים. השמש כבר ירדה מעברו של הר מירון וקור גלילי מרעיד עצמות אחז בנוכחים ולא הרפה.
עיר הקודש שעל ההר היא מגנט מיסטי לא רק לחסידים ולמאמינים מכל קצוות הארץ, גם לנערי גבעות מיהודה ושומרון. יומיים לאחר ההצתה בכפר דומא נעצר בצפת מאיר אטינגר, מי שהוגדר על ידי שירות הביטחון הכללי כיעד מספר אחת של המחלקה היהודית, "מכווין אידיאולוגי" של מחוללי הטרור היהודי, מי שמתווה את הרוח ויוצק בה טיעונים הלכתיים, שאותם הוא מבסס על כתבי רבנים.
אטינגר הגיע לעיר הצפונית לפני כעשרה חודשים, לאחר שהורחק משטחי יהודה ושומרון וירושלים בצו מינהלי שהוצא נגדו על ידי השב"כ. בעיר שהו ושוהים לסירוגין מורחקים מינהליים נוספים מאיו"ש. "הם באים והולכים", אמר לנו אחד מתושבי העיר העתיקה, "מתחזקים בקברות הצדיקים המפוזרים כאן באזור. איש אינו שואל אותם למעשיהם, מאין באו ולמה. צפת מקבלת אל קרבה את כולם, את שבורי הלב, התמהוניים וכן, גם את הקיצוניים".
שבועיים עברו מאז נרשמה "ההתפתחות הדרמטית" בחקירת הרצח בדומא. עוד לא ברור אילו תוצאות תניב החקירה המנוהלת על ידי השב"כ והיחידה לפשיעה לאומנית במחוז ש"י, אולם מעל הפרשה כולה מרחפת דמותו של אטינגר (24) – נכדו של הרב מאיר כהנא, מייסד תנועת "כך" – הנמצא במעצר מינהלי מאז חודש אוגוסט.
הוא מעולם לא התראיין לתקשורת ופרש בה את משנתו. את מה שהיה לו לומר כתב בבלוג שלו באתר "הקול היהודי", המנוהל מיצהר שבשומרון. בני משפחתו וחבריו טוענים כי מעולם לא עסק בפעילות טרור, אולם אם טענות השב"כ נכונות, מדובר במנהיג הבלתי מעורער של פורעי תג מחיר ונערי הגבעות.
שק"ש ליד שק"ש
במבט ראשון נראה אטינגר כאנטי גיבור. כתפיים שמוטות, קול הססני. האחרון שאפשר לסמן כיעד מרכזי של המחלקה היהודית בשב"כ. אבל כוחו, זה שמציץ מעיניו הבורקות, הוא בחריפות השכלית וביכולת הביטוי, בעיקר בכתב. "הבן אדם לא עושה שום רושם, אין בו שום דבר שקשור לכריזמה", אומר איש חוק ששוחח איתו בשנה האחרונה, "אבל כשאתה מתחיל לדבר איתו, אתה מגלה בחור מאוד חריף, בעל ידע תורני נרחב, שמדבר איתך על פילוסופיה יהודית ברמה שעולה על בן גילו הממוצע".
"מאיר מושך תשומת לב ציבורית ומסומן על ידי השב"כ לא בגלל שהיה מעורב בפעילות טרור, אלא בגלל הבלוג שלו באתר הקול היהודי", טוען נריה אופן, תושב יצהר שהורחק אף הוא מספר פעמים מיהודה ושומרון בצווים מינהליים. הוא מכיר את אטינגר מפעילותם המשותפת במוקד "עבודה עברית", שפירסם אנשי מקצוע ועסקים שאינם מעסיקים ערבים. "עיקר הכוח שלו זה הכתיבה. מי שיש לו כוח הבעה בכתב הופך היום, במציאות של האינטרנט ופייסבוק, לכוח ההנהגה. מי שיש לו כוח כתיבה, יש לו בעצם הכל, ולכן מאיר אטינגר הוא מנהיג".
הוא אחד מ־12 ילדיהם של מרדכי אטינגר, רב בישיבות הר המור ועטרת כוהנים, וטובה, בתו של הרב מאיר כהנא. גדל בשכונת קריית משה בירושלים, אבל כבר בגיל התיכון התנתק מבית ההורים והחל להסתובב בגבעות. את האידיאולוגיה הממלכתית שמייחסת קדושה למדינת ישראל, שינק מבית אבא, החליף באידיאולוגיה הפוכה, קרובה יותר לתפיסת העולם של הסב. אלא שבעוד מאיר כהנא היה ציוני ותמך במדינת ישראל, נכדו, שנולד שנה אחרי שנרצח ונקרא על שמו, מאמין כי יש להרוס אותה, או בלשונו – לפרק בעדינות.
"הרעיון של המרד הוא מאוד פשוט", כתב אטינגר באחד ממאמריו באתר "הקול היהודי", "למדינת ישראל יש המון 'נקודות תורפה', נושאים שבהם מהלכים על קצה האצבעות כדי לא לעורר מהומות. מה שאנחנו נעשה זה פשוט 'להדליק' את כל חביות הנפץ האלו, את כל השאלות והסתירות בין היהדות לדמוקרטיה, בין הצביון היהודי לצביון החילוני, בלי לפחד מהתוצאות. ערעור יכולת השלטון במדינה זה עיקר ה'וורט' של המרד. לשבור את הכלים ואת כל הסטטוס־קוו.
"כאשר עושים את זה צריך לשים לב להבדל שיש בין 'לשבור' את המדינה, שזה פעולה שלא מספיק נותנת תשומת לב למה שנשאר מהשברים, לבין 'פירוק', שזוהי אותה פעולה רק בעדינות ובעיקר בתשומת לב. כלומר, בסופו של דבר המטרה היא ערעור יסודות המדינה עד למצב שבו היהודים מוכרחים להכריע אם הם חפצים במהפכה או בדיכוי המרד, כי לא יהיה אפשר להתעלם ממנו או להמשיך ב'שב ואל תעשה', מכיוון שבפועל ה'מרד' לא יאפשר את קיומה של המדינה באותה צורה".
המאחז הראשון שאליו הגיע אטינגר בגיל 15 היה שבות עמי הסמוך לקדומים. בהמשך היה אחד מפעיליו המרכזיים של המאחז רמת מגרון. אחר כך הקים את מאחז מעוז אסתר ובהמשך את גאולת ציון שבעמק שילה. מי שצעד איתו יד ביד דרך כל התחנות והפך לחברו הקרוב הוא עמישב מלט.
"ישנו יחד שק"ש ליד שק"ש, בשבות עמי וברמת מגרון", מספר מלט בן ה־24. "היינו יושבים יחד ליד המדורה עם גיטרה, מדברים, מספרים סיפורים, שרים. היינו גם הרבה שבתות יחד. חרשנו את המאחזים של בנימין. כשהתחתנתי, לפני שלוש שנים, הקמנו את גאולת ציון ואטינגר עבר להתגורר סמוך אלינו כרווק. אחרי שאטינגר התחתן, הוא עבר לגבעת רונן ליד הר ברכה ואז קיבל צו הרחקה מיו"ש ועבר לצפת. לפני ארבעה חודשים אני קיבלתי צו הרחקה. מאז, בין שאר הגזירות, נאסר עליי לדבר איתו".
קשה לשמור על קשר חברות עם רצף כזה של מעצרים והרחקות, לא?
"קשה, אבל זה רק מאתגר. כאשר יענו אותנו כן נרבה וכן נפרוץ. ככל שיש קשיים, כך הקשר מתעצם. כל החברים בנוער הגבעות מרגישים מאוד קרובים, דווקא בגלל שמונעים מהם להיפגש".
לצד ידידות עמוקה, מבהיר מלט, יש בינו לבין אטינגר הבדלים אידיאולוגיים. "מאיר פנה לכיוון יותר חסידי. אני פחות מחובר לחסידות ולא רואה בה דרך חיים. יש בינינו גם מחלוקת על היחס למדינת ישראל. אני רואה במדינה כלי, כזה שיכול לעשות טוב ויכול לעשות רע. אני חושב שהאופן שבו מדינת ישראל מתייחסת אל ארץ ישראל הוא רקוב, אבל אולי מהריקבון הזה ינבוט משהו חדש. מאיר שולל את מדינת ישראל. הוא מאמין שהיא אבן נגף לכל דבר שבקדושה כמו ארץ ישראל, שבת, יהדות, ולדעתו את אבן הנגף הזו צריך להזיז. את זה, בזכות יכולת הביטוי הטובה שלו, הוא שם על השולחן, כדי שכולם ישתכנעו. הוא יודע להביע את רעיונותיו ובגלל זה השב"כ רוצה לסתום לו את הפה".
שואף להיות בנאי
בספטמבר 2011 קיבל אטינגר צו הרחקה מאזור יהודה ושומרון "מטעמי ביטחון" ועבר להתגורר בירושלים. כעבור חודשיים הוציא נגדו בית משפט השלום בירושלים, לבקשת המשטרה, צו הרחקה מאזור שוק מחנה יהודה, לאחר שנעצר כשהוא ממפה בתי עסק המעסיקים ערבים על מנת "להזהיר את הקונים מפני אותם עסקים." בהמשך אותה שנה הוא נעצר שוב, הפעם במסגרת "פרשת המרגלים", שבה הואשם יחד עם עוד ארבעה צעירים מיצהר והגבעות סביבה כי הקימו בדירה בירושלים מוקד לריכוז מעקב אחר תנועת כוחות צה"ל ביהודה ושומרון במטרה לסכל פינויי מאחזים. הוא נשלח למעצר בית אצל סבתו בירושלים ונעצר שוב כשהפר אותו. אז נכלא למספר חודשים בכלא בזמן שמשפטו התנהל.
שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, שדן באחד הערערים שהגישו הנאשמים, כתב בהחלטתו: "לא מדובר בחסמב"ה מול הצבא הבריטי וזורקין, אלא בפעילות מאורגנת ומתוחכמת מול צה"ל וגופים שונים של המדינה, תוך הפעלת סוסים טרויאניים בתוך הצבא". אטינגר הורשע בעבירה של "קשירת קשר לאיסוף ידיעות בעלות ערך צבאי" ונידון לחצי שנת מאסר, שהתקזזה עם התקופה שבה ישב במעצר.
הוא נשוי למוריה, שגדלה בגבעות שילה וכיום היא סטודנטית ללימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג באלון שבות. אחרי נישואיהם התגוררו בני הזוג בגבעת רונן (סנה יעקב), היושבת על גבעה נישאת מתחת ליישוב הר ברכה. לפני שנעצר התפרנסו מעבודותיו המזדמנות של מאיר וחיו בצמצום. כשאיש מערכת החוק ששוחח עימו שאל אותו מדוע הוא אינו לומד לרבנות, ענה אטינגר: "לעם ישראל לא חסרים רבנים אלא ידיים עובדות. אני שואף להיות בנאי".
אולם חברו מלט מעיד כי הוא לא ניחן בחוש טכני. "יש לו שתי ידיים שמאליות. מאיר הוא בחור כזה שתן לו ספר וזהו, הוא לא צריך יותר מזה. הוא כבר סיים כמה פעמים את כל הש"ס. זה לא שהוא לא עזר גם לבנות פיזית מבנים במאחזים, אבל חוש טכני זה לא הצד החזק שלו. הוא יותר אידיאולוג מאשר איש מעשים. הוא חושב שצריך לעשות, לא לדבר. הוא אדם מאמין ושמח שאפשר ללמוד ממנו איך ללכת עם האמת".
אמרו עליו שהוא מופנם ומתבודד.
"הוא לא מופנם ולא מתבודד. הוא חיוני ושמח, בחור עם לב זהב, אכפתי, תמיד עוזר לכולם. אם נניח מישהו קיבל גז פלפל לפנים באחד הפינויים, הוא היה מלווה אותו לבור מים ועוזר לו לשטוף את הפנים".
עד כמה הדמות של סבא שלו משמעותית עבורו?
"בין שאר הספרים שהוא למד מהם, הוא גם למד מהספרים של סב שלו. אפשר לומר שסבא שלו הוא דמות משמעותית בחיים שלו, אבל הוא לא הלך בדיוק באותו הדרך".
כשנעצר אטינגר לפני ארבעה חודשים, אמר לנו גורם ביטחוני ביו"ש כי הוא הפך מהר מאוד לדמות דומיננטית בגבעות. הוא התבלט לא רק בפן האידיאולוגי, אלא גם במעשיו. כך, לדוגמה, באחת התצפיות של גורמי הביטחון על המאחז שבו שהה נראה כשהוא סוקל באבנים כבשה של רועה צאן ערבי ולאחר מכן שחט אותה מול עיני הרועה. "זה היה מזעזע", אמר אותו גורם ביטחוני, "היה בו סוג של טירוף".
כמה חודשים אחר כך, בינואר 2014, הגיע יחד עם מתנחלים נוספים לכפר הפלסטיני קוסרא, כשהם רעולי פנים ומצוידים בכפפות, כנראה במטרה לבצע פעולת תג מחיר. התושבים תפסו אותם והיכו אותם נמרצות. זקני הכפר שהגנו עליהם, הצילו אותם מלינץ' והזעיקו את כוחות צה"ל לחלצם מהכפר.
ב־23 בנובמבר 2014 הוצת בית משפחת חמאייל חרבת אבו פלאח באזור רמאללה. לבית נגרם נזק כבד, אך איש לא נפגע. שלושה חודשים אחר כך נעצר אטינגר על ידי בלשי היחידה לפשיעה לאומנית של מחוז ש"י ונלקח לחקירה בתחנת מעלה אדומים בחשד כי היה מעורב בהצתה. לשוטרים לא היו ראיות נגדו, רק מידע מודיעיני. כדרכו, אטינגר שתק בחקירה, ובסופה הוגש לו צו הרחקה מינהלי משטחי יהודה ושומרון.
באמצעות עו"ד עדי קידר הוא עירער על הצו לבית המשפט העליון. לפני שהשופטים הכריעו בעניין הגיש להם אטינגר מכתב: "לפני כשבועיים קיבלתי צו הרחקה מביתי בגבעת סנה יעקב שעל יד עיר הקודש שכם. צו שמורה לי לעזוב את מקום מגוריי, נחלת יוסף הצדיק, את בית הוריי בירושלים, עיר הקודש והמקדש, ואת בית הוריי אשתי בשילה, המקום שבו שכן המשכן אלפי שנים לפני שנחקקו החוקים המוזרים והמשונים שעל פיהם פועל בית משפט זה. לצערנו בארץ ישראל שולט שלטון שאינו נאמן לתורה ולמצוות, שקדושת ארץ ישראל זרה לו והיותו קרוי בשם יהודי הוא מס שפתיים בלבד. זהו המצב שהביא אותי לעמוד פה, לפני בית משפט שבעיניי הוא גוף אחד עם אלו שהרחיקו אותי מביתי ומארץ אבותיי, שמטרתו היא לקדם את ההתבוללות ולמחוק את ייחודו של עם ישראל, ובעיניו ביטחון המדינה אינו זהה עם ביטחון היהודים".
העתירה נדחתה והצו נותר על כנו. בני הזוג אטינגר עברו ליד בנימין שליד גדרה, משם לקרובי משפחה בפתח־תקווה ובסופו של דבר לצפת.
צער גידול בנים
עכשיו אנחנו ברחוב מרדכי אנילביץ', בשכונה הדרומית בצפת. מהרחוב שבו התגוררו מאיר ומוריה אטינגר נראית הכנרת כשענן סמיך ואפור רובץ מעליה. כשבאנו לשם לעת ערב אמר לנו אחד השכנים שהזוג אטינגר התגורר בשכנות לרב עזרא שיינברג, שהיה עד לפני חצי שנה ראש ישיבת "אורות האר"י". "אטינגר התפלל אצלו בישיבה", אמר השכן, "ובכלל, היו באים לשם לא מעט נערי גבעות". שיינברג נעצר בתחילת הקיץ האחרון בחשד לביצוע עבירות מין בנשים והוגש נגדו כתב אישום בעבירות של אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים והטרדה מינית והוא נתון כרגע במעצר.
בתחילת אוגוסט השנה, לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, נעצר אטינגר שוב ונשלח למעצר מינהלי של חצי שנה. בהחלטת המעצר הוא הוגדר "הוגה הדעות והמנחה של קבוצת הטרור העומדת מאחורי הצתת בתים של פלסטינים והצתת כנסיות". עוד נכתב, כי מטרת ארגונו היא להפיל את השלטון במדינת ישראל באמצעות מרד אלים ולהקים שלטון חלופי, לגרש מהארץ את מי שאינו יהודי, לבער עבודה זרה ולפגוע בהר הבית. ההחלטה על מעצר מינהלי מבוססת על מסמכים חסויים של השב"כ, שלפיהם אם אטינגר לא יהיה במעצר מינהלי ימשיך לפעול למימוש מטרותיו.
במהלך הדיון בהמשך מעצרו המינהלי בבית המשפט המחוזי בירושלים, גיחך אטינגר במכתב שהגיש לבית המשפט על הגדרתו כ"יעד מספר אחת של השב"כ". "לא אוכל להתייחס במסגרת קצרה זו לכל הפרסומים בכלי התקשורת", כתב, "רק באנקדוטה אספר שעל פי פרסומים אזי אני הוא היעד מספר 1 של השב"כ, אך חוקרי השב"כ לא ידעו שכבר חצי שנה יש לי פאה אחת בלבד, אחרי שהשנייה נתלשה בתאונת עבודה בבניין ארץ ישראל".
במהלך מעצרו הוא שבת רעב לאחר שהשב"כ מנע ממנו לשוחח עם אשתו ובני משפחתו. בעקבות השביתה, שנמשכה מספר ימים, אושר לו ליצור קשר עם בני משפחתו. "אנחנו כמובן בקשר איתו", אומר אביו, הרב מרדכי אטינגר, "אבל אנחנו לא רוצים להיות חלק מכל הסיפור הזה של המעצר. אנחנו לא רוצים להתראיין. רבותינו הורו לנו שלא להתראיין". אמו טובה אמרה לאחר מעצרו של בנה ל־ynet: "כבר איבדתי את הכוח לזה". האישה מוריה מסרבת להתראיין.
"ההורים של מאיר הם חסידים של הרב טאו (הכוונה לרב צבי ישראל טאו, מחשובי הרבנים בציבור הדתי־לאומי, י.א, ע.ש), כלומר הם ממלכתיים כבדים", מסביר מלט. "יש צער גידול בנים ויש צער גידול הורים, וכל צד צריך לעבוד על המידות שלו. זה לא פשוט".
מלט עצמו הורחק מביתו בגאולת ציון. הוא גר עם אשתו ובנו אצל הוריו בחרמש ונאסר עליו לצאת מהבית בלילה. "אותי השב"כ הרחיק סתם", הוא טוען, "רשמית בצו כתוב משהו לקוני כמו חשד לפגיעה באוכלוסייה הערבית ובכוחות הביטחון, אבל בשב"כ אמרו לי במפורש שכל מה שכתוב בצו המעצר זה קשקוש ושאין לי שום קשר לאלימות או לתג מחיר. הם הבהירו לי שהמעצר שלי הוא בגלל שאני מחנך את דור העתיד של נוער הגבעות לאהוב את ארץ ישראל. בקיץ אירגנתי מחנה נוער על ארץ ישראל. למדנו שם מקורות תורניים לצד כתבי בן־גוריון".
כמחנך, מה אמרת לחניכים שלך על הרצח בדומא?
"אני מדבר עם החניכים שלי רק על ארץ ישראל. אני מאמין גם בערכים אוניברסליים כמו צמחונות, למשל, אבל אני לא מדבר על זה עם החניכים, וכמו שאני לא מדבר איתם על צמחונות, כך לא אדבר איתם על דומא. אבל אם מישהו היה אומר לי שהוא רוצה לשרוף בית בדומא, הייתי אומר לו שחבל לשרוף בתים שיהודים יכולים לגור בהם".
למה אתה ומאיר לא התגייסתם בעצם לצבא, כמו נערי גבעות אחרים?
"מי שהתגייס היו סתם ערסים, לא נערי גבעות אמיתיים. מאיר לא מאמין בצבא. לי אין משהו מהותי נגד הצבא, אבל חשבתי שאני יכול לעשות דברים טובים יותר מחוץ לצבא, וגם הצבא לא רצה אותי. הצבא כשמו כן הוא, צבא הגנה לישראל. הוא רק יודע להגן, לא לכבוש ולהילחם. הוא מתנהג כמו צבא של האו"ם. המדינה צריכה להחליט באיזה צד היא. אם היא רוצה להקים פה מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. אם היא רוצה להיות מדינה יהודית, אפשר ללכת יד ביד, אבל אם זו מדינה שמטשטשת את הזהות היהודית, אז תהיה כאן מלחמה".
סנגורו של אטינגר, עו"ד יובל זמר, אומר שאחת העילות לבקשת צו המעצר המינהלי היא הטענה כי הפר את ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת צו ההרחקה המינהלי. "הוטל עליו מעצר בית לילי וחובת דיווח היכן הוא לן, ובכל הפעמים שבהן נטען כי הוא הפר את ההגבלה, הוכחנו בעזרת הקלטות שהוא התקשר לתחנת משטרה על מנת לדווח היכן הוא ישן. נציגי השב"כ טענו גם שהוא נפגש עם משה אורבך בצפת, למרות שנאסר עליו לשוחח ולהיפגש איתו. לא הייתה שום ראיה למפגש הזה, אבל בבקשה למעצר המינהלי הנקודה הזו הוגשה כעובדה לביסוס הטענה שאי־אפשר לשחררו ממעצר כי הוא אינו עומד בהגבלות המינהליות שהטילו עליו".
משה אורבך שעליו מדובר הגיע גם הוא לצפת במסגרת צו הרחקה מינהלי. אורבך (24), במקור מבני־ברק, עזב את הלימודים ועבר להתגורר במאחז הבלאדים שליד כוכב השחר. לאחר שהורחק לתקופה מיו"ש החל ללמוד בישיבת "נחלת נפתלי" שבעיר העתיקה בצפת.
הוא נעצר בסוף חודש יולי השנה במסגרת חקירת ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בכנרת. ברשותו נמצא דיסק־און־קי ובו מסמך שכותרתו "מלכות הזדון", מדריך המפרט כיצד לבצע פעולות תג מחיר בלי להיתפס וסוקר את כל האמצעים העומדים לרשות המשטרה והשב"כ. 13 עמודים שהם בעצם מסמך מודיעין טקטי, הסבר להקמת תשתית טרור אופרטיבית.
"הלב שלי הוצת"
חוץ מאטינגר נתונים כיום עוד שני נערי גבעות במעצר מינהלי. 40 אחרים מורחקים משטחי יהודה ושומרון בצווים מינהליים ונתונים תחת מגבלות שונות. רבים בהתיישבות מתקוממים על הקלות שבה מוצאים הצווים, ולא פחות מכך – על השתיקה הציבורית בנושא.
"אין לי מושג מדוע מאיר אטינגר נתון במעצר מינהלי", אומר הרב מאיר גולדמינץ מישיבת חוות גלעד, ששוחח איתו פעמים רבות. "זה מהותו של מעצר מינהלי, שהוא מעצר ללא משפט, מבלי שתהיה אשמה מוגדרת ובלי שתהיה לנעצר זכות להתגונן מול האשמות שאולי יש נגדו, ולכן זהו מעשה של אי־צדק, שלילת זכויות אזרח ומנוגד להיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
"ביני ובין אטינגר התקיים ויכוח נוקב על תפקידה של מדינת ישראל. מאיר תמיד הציג את עמדותיו ברוגע ובנועם, ולמרות שאני ציוני ומתנגד לעמדותיו, חופש הביטוי הוא דווקא להגן על קולם של המתנגדים לך. איך יכולים לערוך מעצר המוני ולעצור יחד 40 איש? אפילו אם יש שם שניים שאולי היו מעורבים בשריפה בדומא, אז עושים אי־צדק עם 38 אחרים".
"אין אף ראיה שקושרת את אטינגר לאירוע אלים כנגד ערבים, אבל בסעיף הראשון לבקשה לצו המינהלי נכתב 'מדובר בעבריין אידיאולוגי אלים ומסוכן'", טוען עו"ד זמר. "בבקשה לחידוש המעצר המינהלי נכתב ש'מדובר במי שחרף מעצרו המינהלי ממשיך לאחוז באותן דעות קיצוניות'. זו תכלית המעצר, חינוך מחדש כמו בצפון־קוריאה. אמרתי לשופט אברהם טל, נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, 'תראה מה זה, החינוך מחדש לא הצליח. אולי צריך לשלוח אותו לצפון־קוריאה, הם מומחים בזה'.
"אטינגר עצור על דעותיו, על האידיאולוגיה שלו. זה מעצר פוליטי במאה אחוז. טענתי בפני השופטים שאני מקבל שני ניירות בלבד, ונציגי השב"כ באים לבית המשפט עם 20־30 קלסרים שלגביהם נטען שהם מלאים בחומר חסוי. לא ייתכן שכל החומר חסוי. ביקשתי מבית המשפט לבדוק מה כן אפשר להעביר לי, ואחרי בדיקה העבירו לי קלסר מלא בפוסטים שאטינגר פירסם בבלוג שלו ב'קול היהודי'. וזה חומר שהוצג תחילה כחסוי וסודי, חומר שחשוף בפני כל באינטרנט. זה מגוחך".
כך, לדוגמה, כתב אטינגר לאחר הצתת כנסיית הלחם והדגים: "איזה כבאיות יוכלו לכבות את הדליקה המשתוללת הזו שתצית לב אחד של יהודי? יש תקווה, יש סיכוי, רק צריך להפסיק להתייאש. הלב שלי הוצת, מה איתכם? תדליקו מהר גם, לפני שיספיקו לכבות אותנו".
ויום לפני הפיגוע בכפר דומא כתב בבלוג "צו השעה": "אין שום התארגנות טרור, אבל כן יש המון המון יהודים, הרבה יותר ממה שחושבים, שסולם הערכים שלהם שונה לחלוטין מזה של בג"ץ או השב"כ, ושהחוקים שמחייבים אותם הם לא חוקי המדינה, הבורות השבורים, אלא חוקים הרבה יותר נצחיים, אמיתיים ממקור מים חיים".
