מי שרוצה לראות טירוף ויש לו קיבה חזקה, שיראה את סרטון החתונה. צעירים יהודים, שנראים כמו אנשי חמאס, צועקים ודוקרים תמונות של תינוק שנרצח. אין הבדל בינם לבין המטורפים המוסלמים שנמצאים מסביב. ההבדל היחיד זה אנחנו — היכולת של ישראל להיאבק בתופעות האלה בלי למצמץ.
המלחמה בטרור הפלסטיני מלווה אותנו במאה השנים האחרונות. אין מישהו פה שלא שילם מחיר אישי, אין מישהו שהטרור הזה לא מעסיק אותו. אתמול נרצחו שני ישראלים. מחר ינסו שוב. זו מלחמה עיקשת. הדבר האחרון שכוחות הביטחון צריכים הוא תוספת של מאבק בטרור יהודי.
למרבה הצער אין ברירה. הנזק שהטרור היהודי ותומכיו מחוללים הוא עצום, לא רק למוסר אלא גם ליסודות הבית הזה. החלק הבעייתי בסיפור הוא, ששר הביטחון צריך להקרין סרטון כדי לשכנע מנהיגי ציבור ביהודה ושומרון שהימין הקיצוני מסוכן להם ולמדינת ישראל. במשך זמן רב מדי הימין החליק את הבעיות שלו. העדיף לא להתעסק איתם. זו הייתה טעות גורלית. הם הפכו לאש שמאיימת לכלות כל חלקה טובה.
לא צריך חשבון נפש על כל סרט של קו־קלוקס־קלאן יהודי, וגם לא להתנצח — אלא רק מאבק עיקש בימין הפוסט־ציוני, להעביר קווים ברורים בינם לבין כל היתר. אני כותב את זה בלי להסס. זה כבר לא כואב לי. אין להם חלק במה שאני מאמין בו. כך לא נראית היהדות שאני מכיר, התנועה הציונית שדרכה הגיעה לכאן משפחתי. הם לא שותפים שלי בסדיר ובמילואים, הם לא יגנו עליי במלחמה הבאה ולא ישמחו איתי כשנבחרת ישראל תנצח איזה משחק יום אחד.
בתוך הכאוס הזה נוצרו כמה תהליכים חיוביים. קווים ברורים עוברים בין הממלכתיים למסוכנים. מנהיגים פוליטיים החליטו לקחת אחריות. הראשון שהעז לפתוח את הפה מימין היה נפתלי בנט. נדמה שבתקופה האחרונה הוא עובר שינוי. מבין את הנזק האסטרטגי של הקנאים, את הנזק שהם מחוללים לציונות הדתית. אולי צבר מספיק אומץ כדי לגלות את האחריות שמתלווה להנהגה. בנט נתן גיבוי לשב"כ בלי לגמגם. שעתיים לאחר מכן העז גם ראש הממשלה ללכת בעקבותיו.
צריך לפתוח את התגובות בפייסבוק של בנט כדי להבין שהחוגגים בחתונת הטירוף מייצגים תופעה. יש תופעות כאלה בכל מקום בעולם. למרבה הצער בהקשר הזה אנחנו עם ככל העמים. מבחן של אומה הוא ביכולתה להילחם בזה.
