רביעי 18 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
זובור. דיין | צילום: אלדד רפאלי
7 לילות • 12.01.2016
קרקע בוערת
הרעש שעשה תחקיר 'עובדה' מעיד כי האמת הולכת לעזאזל, נשאר רק נהר של שנאה
עינב שיף

לפי זעקות השבר שבהן התקבל תחקיר 'עובדה' מהשבוע שעבר בקרב כמה גורמים משמאל - הבסטיליה נפלה. מהתגובות ניתן היה להסיק שבעצם הצגתם של שני פעילי שמאל קיצוני בקלונם, תוכניתה הוותיקה של אילנה דיין כפרה בעיקר. אולי, במילותיו האלמותיות של אחד מגיבורי התחקיר, עזרא נאווי, יש לגזור עליה "קודם זובור, אחר כך גזנגה".

 

אכן, מסובך לזכור מה קרה בכל תוכנית מה־600 של 'עובדה', אך הניסיון להציגה כתוכנית "שמאלנית" או "ימנית" הוא מגוחך. 'עובדה' מביאה סיפורים. לפעמים הם מצוינים, לפעמים בינוניים ולפעמים גרועים. לפעמים הם מחניפים לממלכה ולפעמים מבקרים את קודש הקודשים שלה - מערכת הביטחון. הסיפור שהביאו עמרי אסנהיים - מהטובים שבכתבי התוכנית וחתן פרס סוקולוב - ומתן גז היה בהחלט ראוי לשידור וטוב שנחשף. בוודאי שהיה בו ערך לעומת, למשל, ראיון ההלבנה עם עבריין המין ארז אפרתי, ששודר בעונה הקודמת.

 

חלק מרכזי מהטענות כלפי 'עובדה' הופנה למקור המידע, ארגון הימין 'עד כאן', ולמסגור המחמיא של אנשיו, שהוצגו כמעין ג'יימס בונדים בעורף 'תעאיוש' ו'בצלם'. באשר לחלק הראשון: תחום התחקירים כולו נמצא בתהליך מואץ של הפרטה. ארגון 'מולד' מספק מידע מרתק על החטיבה להתיישבות, 'אנונימוס' חושפים את עוולות תעשיית הבשר ועוד. גם 'בצלם' לא שומרים את הסרטונים שברשותם לשימוש עצמי. תפקידו של גוף התקשורת שמקבל את החומרים הוא לבדוק אותם ולמצוא אם הם ראויים. תחקיר 'עובדה', גם אם חשף רק דיבורים על הסגרת סוחרי קרקעות לרשות הפלסטינית ולא מעשים, עמד בקריטריון. זאת, מבלי שכמעט דובר על עברו הבעייתי מאוד של העבריין המורשע נאווי.

 

באשר לטענת הניפוח והמסגור - זוהי הביקורת המסורתית נגד 'עובדה'. מזה 22 עונות נוטה התוכנית לנפח את כתבותיה באמצעים דרמטיים: קריינות פומפוזית, אילוסטרציות אפלוליות ותיאורים מפוצצים. ובכן, מה אתם יודעים, מדובר בתוכנית בערוץ 2, שמעמד הקדושה שלה מופרך מיסודו. כשהמידע המהותי חזק, האמצעים פחות חשובים. כשהם נועדו להחליף את הבשר, זה בדרך כלל 'פנים אמיתיות' עם אמנון לוי.

 

אולם הסיפור הוא לאו דווקא הכתבה של 'עובדה', אלא האופן שבו התקבלה: ההתקרבנות וכמה מהתגובות המביכות של חלקים בשמאל הצביעו על חוסר נכונות לקבל ביקורת ללא הסתייגות ו"אבל". החיבוק מימין הדיף ניחוחות של ציניות ואופורטוניזם. הגילוי כי האש במשרדי 'בצלם' התחוללה בשל קצר חשמלי, לא הסתירה את גילויי השמחה של גולשים בפייסבוק שרצו בשריפתם של פעילי הארגון החשוב הזה. הכל מעיד כי האמת הולכת ומאבדת ממשמעותה. במקומה נותרו רק תגובות פבלוביות מהמקלדת ונהר אדיר של שנאה.

 


פרסום ראשון: 12.01.16 , 15:11