חייה של נאדיה מוראד, תלמידת תיכון יאזידית מצפון עיראק, התהפכו בקיץ שעבר. אז פלשו טרוריסטים לכפר שלה, חטפו אותה ומסרו אותה ב"השאלה" להיות שפחת מין של לוחם דאעש. אחר כך נמכרה, הושאלה, עברה זוגות ידיים רבים ולבסוף ניתנה ללוחם אחר כבונוס, מתנת חינם. "עד ליום שבו הרוצחים המנוולים פלשו לכפר הקטן שלי, קוצ'ו, לא ידעתי יותר מדי על דאעש וגם לא התעניינתי", היא מספרת בראיון מיוחד מביתה החדש בשטוטגרט שבגרמניה. "החיים שלנו, 1700 תושבי הכפר שהתפרנסו בעיקר מחקלאות, היו שקטים וצנועים. בשנתיים האחרונות ראיתי מפעם לפעם דיווחים בטלוויזיה על גברים בלבוש שחור, רעולי פנים, שדיברו בהתלהבות על 'מדינה איסלאמית' ונופפו בנשק. אבל זה נשמע לי רחוק, הזוי ולא מאיים".
בשעות הצהריים של ה־15 באוגוסט עלו מאות לוחמי דאעש לכבוש את הר סינג'ר, במחוז נינווה שבצפון עיראק, ושעטו לתוך הכפר של מוראד. "כל האחים ישבו אצל אמא שלי ואכלנו ארוחת צהריים. פתאום חבורת גברים בעטה בדלת וצעקה לעברנו: 'תצאו מיד החוצה'. העלו אותנו לרכבים שהסיעו אותנו לחצר בית הספר, ובאיומי נשק הפרידו בין גברים לנשים. הובילו אותי ביחד עם הנשים והילדים לקומה השנייה של הבניין, ונתנו לנו אולטימטום להתאסלם תוך יומיים או שיוציאו אותנו להורג".
הסכמתן?
"ידעתי שהם לא יאמינו ליאזידים, גם אם יסכימו להמיר את דתם. הם החרימו את כל מה שהיה עלינו: טלפונים, כסף ותכשיטים. כעבור יומיים לקחו את הגברים, הקשישים והצעירים, ובטעות צירפו גם ילד קטן, בן שבע. הם החזירו אותו אלינו והילד סיפר איך קצרו את כל הגברים. הם רצחו בתוך שעה 312 גברים, ביניהם ששת האחים שלי שחטפו כדור בראש כשהעמידו אותם בשורה ארוכה. השליכו אותם, בלי סימני זיהוי, לתוך קבר אחים ענק".
הטרוריסטים של דאעש הקיפו את הכפר בגדרות כדי למנוע בריחה, שוטטו בין הסמטאות, פינו את דיירי הבתים ובזזו רכוש. שלושה ימים החזיקו את נאדיה, כיום בת 20, ו־150 משפחות במתחם בית הספר, עד שהעבירו אותן לכפר סולה הסמוך. שם חילקו את הנשים לארבע קבוצות: ילדות, נערות, נשים צעירות נשואות וקשישות ש"לא מתאימות לשום דבר". "אמא שלי נרצחה עם 80 נשים נוספות אחרי שהרוצחים של דאעש קבעו שהיא 'מבוגרת מדי'", היא נזכרת בכאב. "ושוב הגיעו רכבים, והסיעו אותי ואת אחיותיי ואחייניותי הקטנות לעיר מוסול. בדרך עבר בינינו לוחם של דאעש, תחב אצבעות ומישש את האיברים האינטימיים של כל אחת מאיתנו. הבנות בכו וצרחו והשיירה נעצרה. המפקד הודיע לנו, 'מה שעבר עליכן עכשיו הוא רק דוגמה קטנה למה שמצפה בהמשך. קיבלתן הדגמה של הסיבה שלקחנו אתכן בשבי. מהרגע הזה אתן כלום. אפס. חפצי התענוג של הלוחמים בדרך להיות שפחות מין'. במוסול הכניסו אותנו לבניין של בית המשפט האיסלאמי והודיעו: 'תתרחצו ותסתרקו'. עשינו מה שהמנוולים דרשו והתיישבנו, אוחזות ידיים, פנים כבושות ברצפת האבן. פתאום הגיעו שלושה בריונים ולקחו אותנו, אחת אחרי השנייה, להצטלם".
שוק המכירות
תמונותיהן המוגדלות של הנשים הצעירות, בגילאי 15 עד 25, הודפסו בזריזות וננעצו בקיר, מאחורי שולחן השופטים. כל אחת קיבלה מספר זיהוי, שאליו הוצמד מספר הטלפון הנייד של ה"אדון" מדאעש, והלוחמים הוזמנו להתבונן בתמונות ולבחור. "מההתלחשויות בחדר יכולתי להבין איזה אסון עומד להתרחש", מספרת מוראד. "הרוצחים הפכו את האולם הגדול של בית המשפט לשוק להשאלה ולמכירה של נשים. השפלתי את הראש והתפללתי שלא ישימו לב אליי".
אבל תפילותיה לא נענו. "גבר ענק, שמן וגבוה, התקרב אליי והודיע בקול רם, 'זאת עם הז'קט הוורוד, שלי'. נבהלתי מהממדים שלו והתחלתי לבכות. כשראשי מופנה לרצפה הצלחתי לזהות לידו גבר אחר, קטן יותר. הרמתי את הראש והתחננתי. 'קח אותי, אעשה בשבילך כל מה שאתה רוצה', והוא לקח".
זה היה סלמן, בכיר בדאעש. היא זוכרת בבירור את שיניו הבולטות ואת האלימות וההשפלה שספגה ממנו. "הוא היה עיראקי בדיוק כמוני, סיפר לי שהוא נשוי, אב לילדה קטנה, אבל לא פגשתי את משפחתו. החזיק אותי בחדר נעול בביתו במוסול כמה ימים, ואז הודיע ש'הגיע הזמן להתחתן'. הוציא את ספר הקוראן, התפלל ואנס אותי".
כך הייתה סגורה במשך שבועות כשה"אדון" מדאעש מאלץ אותה להגיש לו ארוחות בהופעה חשופה, ומסתיר אותה מחבריו האחרים בארגון המדינה האיסלאמית. "יום אחד הוא יצא לחדש את מלאי הבגדים והאיפור כדי להכין אותי למכירה ושכח לנעול את הדלת", היא נזכרת. "ניצלתי את ההזדמנות וברחתי. אחרי שתפסו אותי הוכנסתי לחדר שבו שישה גברים היכו ואנסו אותי אחד אחרי השני עד שאיבדתי את ההכרה".
סחר ו"השכרה זמנית"
השבוע פירסם הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, זייד ראאד אל־חוסיין, דו"ח שבדק את פעילות המדינה האיסלאמית בשנה שעברה. הממצאים המחרידים הצביעו על הוצאות להורג, רצח ילדים־חיילים ושמו דגש מיוחד על הטרור המיני שבו משתמשים לוחמי דאעש. "הם ממשיכים להפעיל אלימות מינית כלפי ילדים ונשים, בעיקר בצורת החזקתם כשפחות ועבדי מין", צוין בדו"ח. הנתונים העדכניים מדברים על כ־3,500 בני אדם המוחזקים על ידי דאעש.
"האונס עבורם הוא נשק", מסבירה מוראד. "נשים יאזידיות התאבדו בשבי דאעש. אני לא ניסיתי, אבל כל הזמן קיוויתי שדאעש יהרגו אותי. יאזידיות שסירבו להתאסלם הן 'כופרות', אויבות האיסלאם החולני שאימצו לעצמם, ולכן מותר לעשות ליאזידיות כל מה שימציא הדמיון המופרע והברוטליות. כך, מנערה תמימה שחלמה להיות מורה להיסטוריה בכפר הקטן שלי, הם הפכו אותי כמו אלפי נשים וילדות יאזידיות שנחטפו בעיראק ובסוריה, לשפחת מין".
פסק הלכה מיוחד שהפיץ "המרכז למחקר של ארגון המדינה האיסלאמית" קובע את ה"כן" וה"לא" ביחסי מין עם נשים "זרות", נוצריות ובנות העדה היאזידית, שנחטפו בידי דאעש. הנוסח המלא של הפתווה נמצא בביתו של "אבו סיאף", האחראי לניהול כספי הארגון ומי שעסק, עד לחיסולו בהפצצה אמריקאית בחודש מאי, גם בסחר וב"השכרה זמנית" של נשים "כופרות".
אלה ההנחיות העיקריות, והלא־קלות לקריאה: מותר לאנוס, אבל מומלץ לא להשפיל וחשוב להתנהג אל השפחות בנעימות. חייבים לדאוג שהשפחה תתרחץ לפני קיום יחסי המין, ואסור לקיים את האקט בזמן המחזור החודשי. אסור להתקרב אל אישה הרה כדי לא לגרום להפלה. אסור לאב ובנו לקיים יחסים עם אותה האישה, ואסור ללוחם דאעש לאנוס שתי אחיות. עליו לבחור אחת מהן, ולהחליט מי נראית לו "מתאימה" יותר. "לוחמי דאעש ציפצפו על פסק ההלכה", מספר מוראד איסמעיל מארגון "יאזדה". "מהעדויות המזעזעות ששמענו התברר שהם התעלמו מכל האיסורים".
הנחיות נוספות: אפשר לקנות ולמכור את ה"כופרות", להשכירן או לשכור מ"אדון" שמאס בשפחה. לפי התעריף הרשמי, ככל שגילה של "הכופרת" צעיר יותר, כך יעלה מחירה. ילדה עד גיל תשע מוכרים תמורת 200־300 דולרים. נערה תעלה 100־150 דולרים, אישה צעירה ניתן להשיג בחצי מחיר ומבוגרת תימסר בחינם – "כדי שתעשה את עבודות הבית".
"זה שוק פרוע", מספר מירזה, פעיל זכויות אדם מבגדד, שנרתם לטיפול בנשים היאזידיות באחד ממחנות הפליטים בכורדיסטן. "המחירים עולים ויורדים לפי הביקוש. מי שעברה בין הרבה 'אדונים' של דאעש נחשבת ל'תשושה' או 'משומשת', ומשכירים אותה תמורת עשרה דולר לשבוע. לפעמים מוכרים ילדות קטנות אפילו תמורת חפיסת סיגריות".
במשך שלושה חודשים, כשהיא עוברת בין "אדון" ל"אדון" ונאנסת ללא הפסקה, מוראד לא הפסיקה לתכנן את הבריחה השנייה. "בסוף נובמבר השאירו אותי לבד, שוב גיליתי שהדלת פתוחה ויצאתי לרחוב. מה היה לי להפסיד? החלטתי לעבור לשכונה אחרת כדי שלא ימצאו אותי, הלכתי ברגל קילומטרים ודפקתי על דלתות של בתים עד שפתחו לי. זאת הייתה משפחה טובה. הם הקשיבו לסיפור שלי והיה להם אומץ להסתיר אותי אצלם במשך שבועיים עד שהשיגו עבורי תעודת זהות חדשה של ארגון המדינה האיסלאמית ורשמו אותי כאשתו של בעל הבית. "כשהגיעו המסמכים עטפו אותי בכיסוי ראש וגלאבייה ארוכה והכניסו אותי למכונית. אבי המשפחה הצליח לעבור את מחסומי דאעש עד לגבול, הוריד אותי וסימן מסלול הליכה שבו לא יבחינו בי. בצד השני המתין לי אחי, שגם הוא ברח מהתופת של דאעש וידע לחכות לי כי צילצלתי אליו".
במחנה הפליטים בכורדיסטן היא מצאה מאות נשים יאזידיות במצבה. "שם בפעם הראשונה התפניתי לחשוב על מה שקרה לי. על החטיפה, האונס, ההתעללויות, על כל אחד מהמתים במשפחה שלי. לא הפסקתי לבכות. בבת אחת איבדתי 26 קרובי משפחה: אמא ואבא, שישה אחים ושלוש אחיות, אחיינים ואחייניות ובני דודים".
קיבלת סיוע פסיכולוגי?
"דיברו איתי רק על מילוי שאלונים להנפקת מסמכים ודרכון חדש. סיפרו לי שיש תוכנית לקליטת אלף נשים בגרמניה, עשו לי מבדקי התאמה, הסבירו לי שבשלב הראשון ישלחו אותי למחנה פליטים ואחר כך ידאגו לי לבית חדש. אף אחד לא התעניין במצבי הנפשי".
הצעת נישואים מפתיעה
בשטוטגרט מוראד פגשה את אחותה, אחת מבנות המשפחה היחידות שנותרו בחיים. "בגרמניה עברתי בדיקות וקיבלתי טיפול רפואי, אבל גם כאן לא התעסקו עם הטראומה הנפשית שעברתי. פעיל של ארגון 'יאזדה' תיעד את הסיפור ושאל מה התוכניות שלי. אמרתי לו מיד: אני רוצה לספר לעולם הגדול על רצח העם היאזידי ועל מה שדאעש עושה לנשים. אמרתי לו שאני מוכנה להגיע לכל מדינה, לכל מנהיג שיסכים להקשיב לי".
הבמה הגדולה הראשונה שקיבלה הייתה מטה האו"ם בניו־יורק בחודש שעבר, שם הצליחה לרגש את השגרירים הזרים עד דמעות מול המצלמות. "תצילו את העם שלי", התחננה אחרי שסיפרה בפרטי פרטים את סיפורה. "בבת אחת העיתונאים גילו אותי", היא מוסיפה "וכשהתראיינתי — סיפרתי שחשוב לי מאוד להעיר את כולם מהאדישות, להגיע למנהיגים מהעולם הערבי כדי לספר להם על שואת העם היאזידי. להביא עדות על ההתנהלות הרצחנית של דאעש, להדגיש, אחרי מה שעבר עליי, שאין קשר בין האיסלאם האמיתי לבין הרוצחים המנוולים שהופכים למוקד סכנה לא רק בעיראק ובסוריה".
השמועה על סיפורה קורע הלב התגלגלה לתקשורת ומהר מאוד הגיעו גם ההזמנות הנוספות ממנהיגי העולם. היא הופיעה בפני מושב מיוחד של עצרת הביטחון של האו"ם בניו־יורק, הגיעה לפגישה עם מזכיר המדינה ג'ון קרי, נסעה לקהיר כדי להיפגש עם נשיא מצרים וכעבור שבוע ישבה גם עם נשיא יוון ושליט כוויית. "לא קל לספר על נושאים אינטימיים כל כך", היא מודה. "אבל כשיאזידי מאבד את כבודו — ולא חשוב אם מדובר בגבר או באשה — היאזידי לא ישתוק.
נשיא מצרים א־סיסי היה קשוב מאוד, אבהי, והרגשתי שהדברים שסיפרתי גרמו לו לזעזוע. דיברתי על כל מה שעבר עליי, והדגשתי שאני רק אחת מאלפי נשים, שהעולם חייב להתגייס להשמיד את דאעש לפני שישמידו את כל המיעוטים בעיראק ובסוריה. כשהפגישה שלנו התפרסמה, הזמינו אותי לשייח' אל־אזהר, הדמות החשובה בעולם המוסלמי. הופעתי גם לפני סטודנטים בשתי אוניברסיטאות, ובראיונות לתקשורת המצרית ביקשתי שיזמינו אותי לפגישה אצל מלך סעודיה בגלל מעמדה המרכזי בעולם המוסלמי. זה לא הסתדר בינתיים".
איך מדברים בכזאת פתיחות על נושאים קשים כל כך?
"אני אישה צעירה שחלמה מגיל צעיר להתחתן, להיות מורה, ולנהל חיים שקטים. פתאום אני מוצאת את עצמי מול מיקרופונים ומצלמות וצריכה להודיע בקול רם שדאעש אנסו אותי. לי היה מזל והצלחתי לשים קץ לסיוט ולברוח. אני שואבת כוח מ־3,500 נשים וילדים יאזידים שעדיין נמצאים בשבי. הם עלולים להיעלם בכל רגע, ואני חייבת לעשות הכל כדי להציל אותם. אני הקול שלהם, אני חייבת לטלטל את המצפון של העולם. אף אחד לא עשה עד היום שום דבר כדי להציל אותם".
מיליון וחצי יאזידים חיים כיום בעולם. 600 אלף מהם גרים בכפרים קטנים ועל הר סינג'ר שבצפון עיראק, אלא שרובם נמלטו, נרצחו, נלקחו בשבי בידי דאעש או שעקבותיהם נעלמו. עוד 300 אלף גרים בסוריה, וגם הם עברו הוצאות להורג והתעללויות. בארצות־הברית, בקנדה ובאירופה חיים יאזידים, רובם במעמד של פליטים, בקהילות קטנות. לפי אמונתם הם מתפללים שלוש פעמים ביום (לעומת חמש התפילות של המוסלמים) לשלום ולרווחה בעולם, מאמינים באל אחד ומקדשים את המים, האש והאדמה. "אתם, שעברתם את השואה, יודעים מה זה רצח שמתבצע מול העולם שבוחר להתעלם ולשתוק", אומר איסמעיל, מהנדס בהתמחותו, יאזידי שעזב את סינג'ר לפני שש שנים, התמקם בניו־יורק והקים את ארגון "יאזדה" כדי לתעד את הטרגדיה של בני עמו. "הגענו גם לשגרירות ישראל בוושינגטון, אבל הם הסבירו שאתם לא יכולים להתערב ובכל זאת באוגוסט שלחו למחנות הפליטים סיוע של מזון, תרופות, שמיכות ובגדים".
יחד עם היווא עות'מאן, איש תקשורת בכיר בכורדיסטן, מוביל איסמעיל יוזמה להציג את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום. השבוע הוכתרו מאמציהם בהצלחה, כשממשלת עיראק פירסמה הודעה על כוונתה להמליץ עליה לוועדת פרס נובל כמועמדת הראויה ביותר. "הטרגדיה שלה סוחטת ממני דמעות בכל פעם מחדש ואני מעריץ את החוזק הפנימי והאומץ שלה", מסביר עות'מאן. "עד לאחרונה נשים שחוו מעשי אונס בחברה הערבית והמוסלמית לא דיברו. אונס נחשב בושה לקורבן ואות קלון למשפחה. נאדיה חוללה מהפכה. בעקבותיה מצאו נשים אחרות את האומץ לחשוף את ההתעללויות של דאעש. היא נחושה להמשיך והיא ראויה לפרס נובל".
עלי אל־מדני, פעיל במרכז לדמוקרטיה בבגדד, כבר התרגש מהיוזמה ושלח לנאדיה הצעת נישואים. "הלוואי שהיא תסכים", הוא אומר. "זאת תהיה ההתנצלות שלי לנאדיה על כל מה שעבר עליה ועל הנשים היאזידיות, והתנצלות על שתיקת העולם".
ורק מוראד עצמה מבקשת לצנן מעט את ההתלהבות. "אני לא רודפת אחרי פרסים", היא מבהירה. "חשוב לי להמשיך ולהציף את הנושא של הפגיעה ביאזידים. מקומם אותי שכל אלה שפגעו בי הם בני העם שלי, עיראקים כמוני. אני מוכנה לנסוע לכל מקום בעולם, להרים את הראש ולהשמיע את הסיפור שלי".
תחזרי לעיראק?
"אני חיה בגרמניה עם אחותי, שהוחזקה כמוני בשבי דאעש חצי שנה ועברה את אותם הדברים. לעיראק אחזור רק כדי לחפש את שני האחים שלי שנעלמו, כי אולי הם בין החיים, וכדי לקבור את אמא שלי".
