בדיון בנושא משה איבגי לא הגיע ירון לונדון לתחתית כמו בתוכנית ההיא שבה נידונה ראשית ההסתבכות של סילבן שלום במהלך המרוץ לנשיאות. אז הוא רשף ושאג ודרש לזרוק את הטענות לפח הזבל כי מדובר בעצם בנפיחה. אבל גם אתמול היה רע לתפארת.

לונדון טעה כבר בשלב התחקיר. הפרשה הוצגה כמשהו שהתחיל בפייסבוק, מתלוננת יחידה שטוענת שיש נוספות. זה מגוחך, הפרשה התחילה ערב קודם בערוץ שלו והמשיכה עם תחקיר של וואלה שחשף שש נשים שטוענות שאיבגי הטריד אותן, כששתיים מהן כבר עברו פוליגרף בהצלחה. אבל הפרשה שוב מוסגרה כסערת שיימינג ברשתות — הוויז'ואל הבולט באולפן היה הכלאה בין הלוגו של פייסבוק ותג משטרתי. אחר כך קבע לונדון בנחרצות שאין לעניין הזה "שום משמעות משפטית", בגלל התיישנות למשל, וזאת בשעה שלפחות אחד המקרים אירע, לכאורה, לפני כשנתיים בלבד. גל שרגיל מהמיזם "אחת מתוך אחת" הסבירה את השקפתה כי הרשתות החברתיות והתקשורת הן זירות פעולה לגיטימיות עבור קורבנות, ואז הגיעה עו"ד נגה ויזל המייצגת (גם) חשודים בעבירות מין למחייתה. הופעתה הייתה מלאת בוז קולני כלפי שרגיל וכלפי קורבנות פגיעה מינית. היא טענה שוב ושוב שנשים "מספרות סיפורים" וביטלה בגסות את התחושה כי מערכת המשפט והמשטרה מרתיעות קורבנות מלהגיש תלונה משום שהן נאלצות לעבור חקירות פולשניות ומשפילות. התרומה העיקרית שלה לדיון הייתה בחיזוק התחושה של נשים כי בבואן להגיש תלונה הן תיתקלנה בטיפוסים כמו ויזל שינסו למוטט אותן נפשית כדי לפגוע באמינותן. אגב, לפי משרד המשפטים, שיעור תלונות השווא בעבירות מין הוא זעום.

ואז לונדון שאל למה בעצם קשה יותר לקורבן אונס להעיד מאשר למי שנשדד, למה זו טראומה גדולה יותר. היד נשלחת אל השלט ומעבירה אחורה 15 שניות. הוא באמת שאל את זה? כמו כמוסה מרוכזת של אטימות גברית שהתפוצצה על המסך. שרגיל הסבירה בסבלנות, ועו"ד ויזל הוכיחה שוב שגם אם לונדון לא ידע כלום על הנושא עד כה, אחרי חמש דקות במחיצתה הוא כבר אמור להבין למה זה כל כך טראומטי. "במידה שהיא דוברת אמת, לא צריכה להיות לה שום בעיה להעיד". קודם עורכת דין, אחר כך בן אדם.

לא חסרו אתמול רגעים טלוויזיוניים מביכים או מצערים. רובי פורת שובל סיפרה שהיא סטרה לקולגה ללא התראה בשם היצירה, כאילו זה עשוי להסביר מדוע נישק איבגי, לכאורה, שחקניות בכוח. אצל גיא פינס נאמר שכל משפט מהקריירה של איבגי מקבל כעת משמעות אחרת, והראו שם קטע מפרסומת נגד שקיות ניילון שבה הוא אומר: "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מכור, זה היה הכי קל, פשוט לשלוח יד ולקחת, עוד אחת ועוד אחת". שיט, איך לא הבנו אז למה הוא התכוון. אבל "לונדון וקירשנבאום" נהנית מתדמית של אי איכותי בים של צעקנות, רדידות וקרתנות. מעוז ליברלי ונאור. לכן מאכזב במיוחד לגלות שבסוגיות פמיניסטיות (ויש שיוסיפו: וגם בנושאים עדתיים) לונדון משרה עליה חשיבה מאובנת וחסרת רגישות שחלף זמנה.

בקטנה

הצפיפות המזוויעה בבתי־החולים שוב על סדר היום? יש בהלת מגפת זיקה? רוצה לשמר את מעמדך כשר האהוד בישראל? יש תרופה, מר יעקב ליצמן, גש ל"אנשים", וחיים אתגר כבר יידע איך לנסח עבורך שאלות שתוכל למעוך לכדור קטן ולהטיל על ראשו.