ערב שבת, קצת אחר השעה שש בערב. לאחר יום של הפרות סדר קשות מגיע מפקד גדוד חרוב למוצב חרסינה בחברון. "איך שאני מוריד את הווסט, טלפון ממ"פ החוד", הוא מספר. "מפקד כיתה נפצע אנוש בצומת בית ענון. כדור בראש. זהו. בזה נגמרת השיחה. נוסעים לשם. מתברר שצלף פלסטיני ירה על העמדה ברובה ציד, 'שוט גאן'. כל הקסדה של החייל מלאה כדוריות. לצערי, כדורית אחת חדרה. לא נקלטה בקסדה. אבל כמובן, גם לשמחתי. אתמול ביקרתי אותו. זה פשוט נס מוחלט השיקום שלו, איפה הוא היה לפני שלושה חודשים ואיפה הוא היום".
אבל זה לא רק נס. כבר בתחילת גל הלחימה, כשהגדוד שלו תפס את גזרת חברון, הורה סא"ל יניב בארוט לחייליו למגן את העמדות ולהקפיד על חבישת קסדות. "אנחנו בתחילת האירועים, עדיין עם מיגון חלקי. ואנחנו מבינים שיש יותר ויותר אירועים של דקירה בראש או בפלג גוף עליון. אז ההחלטה אצלי בגדוד כולם עם קסדות על הראש ואת העמדות אנחנו ממגנים בשקי פק"ל ומחפי ראש". ההחלטה הזאת הצילה את חייו של החייל. או כמו שמגדיר זאת מג"ד חרוב, אחד מחמשת הגדודים של חטיבת כפיר: "זו דוגמה ללמידה מבצעית. אין יום שדומה למשנהו ואין גזרה שדומה לגזרה אחרת. זו למידה מהירה, תוך כדי תנועה".
לפני כחודשיים ציינה חטיבת כפיר עשור להקמתה. אבל בעיצומו של גל הטרור ביהודה ושומרון, הגזרה שלוחמי החטיבה פועלים בה, לא היה זמן לחגיגות. רגע אחרי שסיימו את התעסוקה בקו הכי חם של צה"ל בימים אלה ויצאו לתקופת אימון, התכנסו מפקד החטיבה אלוף־משנה גיא חזות וחמשת מפקדי הגדודים שלה לשיחה על השינויים בהיערכות שנדרשו כדי להתמודד עם טרור הסכינים, על הפצועים של החטיבה, וגם על האירועים שלא היו אמורים להתרחש.
"למרות הכל, היום אנחנו עדיין ברף הטרור הנמוך ביותר שאנחנו צופים בהסלמה הזו", אומר המח"ט. חזות, שהיה מפקד גדוד 202 של הצנחנים אחרי מבצע "חומת מגן" והחזיק את קו שכם בשיאה של האינתיפאדה השנייה, זוכר תקופות סוערות בהרבה מזו הנוכחית. "כשהייתי מג"ד חווינו אירועים קשים הרבה יותר, ואנחנו נערכים גם אליהם, למקרה שההסלמה תידרדר גם לשם", הוא מסביר. "במצב כזה, מי שמצפים ממנו שיוביל את פיתוח הידע ויוביל את כל הצבא, אלה אנחנו – חטיבת כפיר. אנחנו עוסקים בזה המון".
איך נערכתם להסלמה הנוכחית? להתמודדות עם פיגועי דריסה או דקירה?
"עשינו התאמות", אומר חזות. "קיצרנו את המשמרות באופן משמעותי (משמרות של ארבע שעות במקום שמונה – י"י), והלוחמים עלו למשמרת קצרה כדי לשמור על ערנות. בזמן שהם לא היו במשמרת הם הלכו לעשות מטווחים אינסטינקטיביים ולהתאמן בקרב מגע, ואז שוב עלו למשמרת, וככה חוזר חלילה". אימוני קרב המגע הם אחד הלקחים של גל הטרור הנוכחי, שבו עלול לוחם למצוא עצמו בטווח אפס, ובלי שום התרעה, מול מחבל חמוש בסכין. האימון הבסיסי מתבצע בבא"ח (בסיס האימון החטיבתי) של כפיר בצפון בקעת הירדן, ובהמשך מגיעים מדריכי הקרב מגע אל הגדודים בקו.
"כדי לשפר את המיומנות בתחום", מציין המח"ט, "הוספנו גם שבוע לוט"ר (לוחמה בטרור – י"י) שבעבר לא היה חלק מההכשרה, שמתעסק במיומנות של ירי אינסטינקטיבי, של תפעול מעצורים מהיר בנשק, של קרב מגע. הכל כדי לעשות את זה ברמה יותר גבוהה".
לדברי מפקדי הגדודים, ריבוי האירועים בחודשים האחרונים הקפיץ משמעותית את רמת הערנות של הלוחמים. "אנחנו חיים את יהודה ושומרון הרבה מאוד זמן", מסביר סא"ל אורי לוי (38), מג"ד נצח יהודה, המוכר יותר בשם "הנח"ל החרדי". "אנחנו נמצאים באותם מקומות, זזים בתוך האוגדה הרבה מאוד שנים. פעם לחייל היה קשה להאמין. היית אומר לו בתדריך נוהל קרב: 'אירוע דקירה, אירוע דריסה, אירוע ירי', והוא היה אומר, 'מתי זה קרה בפעם האחרונה?' היום זה הרבה יותר פשוט".
בין שנייה לשנייה וחצי
שמונה מחבלים חוסלו על ידי לוחמי נצח יהודה בגל הטרור האחרון. מחבל נוסף, שביצע פיגוע בירושלים, נוטרל על ידי לוחם של הגדוד שהיה באותו זמן באוטובוס בדרך הביתה ועבר שם במקרה. שישה מלוחמי הגדוד נפצעו בפעילות מבצעית, חלקם יותר מפעם אחת. "יש לי לוחם שנפצע פעמיים, ומ"מ שנפצע שלוש פעמים", מספר המג"ד לוי. "היה לי אירוע מדהים בכפר עבוד שבגזרת בנימין. אחד הלוחמים נדקר. לוחם שהיה לידו זיהה את המחבל. ניסה לירות. היה לו מעצור בנשק. המחבל התנפל עליו, ובינתיים הוא הצליח לתפעל את המעצור. הסמל שהיה ליד ירה מעליו ארבעה כדורים. פגע במחבל. הלוחם התעשת, מה שדיברתם קודם על קרב מגע, ירי אינסטינקטיבי, וניטרל אותו באופן סופי. לאחר מכן הציל את החיים של החבר שלו. במשך רבע שעה הוא לחץ לו על הצוואר. מאז הפצוע כבר חזר לשירות".
"האירועים הם עניין של בין שנייה לשנייה וחצי, זה כל האירוע", מסביר סא"ל נתי קרן (34) מג"ד דוכיפת. "או שהוא דורס או שהוא דוקר. אם לא מגיבים בזמן ובמהירות הנדרשת, התוצאות פחות טובות".
איך מכינים לוחם לאירוע של שנייה וחצי?
"קודם מכינים את המפקדים. מעבירים אותם למצבשבו הם יבינו שיש פה משהו אחר, מביאים אותם לרמת מודעות גבוהה. כי החייל בסוף עובד עם מפקד. אין מקומות שהחייל עובד בהם לבד. ברגע שהוא עובד עם המפקד שמבין מה מצופה ממנו גם הוא יידע. אם המפקד יידע שמפקד הפלוגה יבוא ויתרגל אותו, והמפקד של המ"פ יבוא ויתרגל ויבקר אותו ויוודא את ערנותו ואת מוכנותו, סביר להניח שיהיו מינימום אירועים".
אחת הדרכים החדשות שבה נעזרים המפקדים ללימוד ולתחקור, היא סרטוני הפיגועים שרצים ברשתות החברתיות, דוגמת הווטסאפ.
"היום כל נושא הסרטים מאוד מפשט את המתרחש", אומר סא"ל דוד שפירא (37) מג"ד שמשון. "אתה מראה לחייל, לוחם שמוצב בצומת הגוש, שלפני יום או יומיים היה פה אירוע, ואין דרך יותר טובה יותר להמחיש את זה, בטח לדור הנוכחי. יש הכל בסרטונים. אז כשהם חלק מזה והם רואים את זה, הם גם לא מתבלבלים".
זה לא מוביל למצב של נטרולים מהירים מדי? בלבול? נשמעה על זה לא מעט ביקורת.
"הפקודה היא להסיר את האיום. לנטרל זה להסיר את האיום. אנחנו אומרים לחיילים שהם חומת המגן בין המחבלים לאזרחים. הם כיפת הברזל של איו"ש. 'לא תהיו חדים, לא תהיו ערניים, לא תעמדו במשימה שלכם'".
איך מזהים מי באמת מהווה איום?
"הבנת האיום זה האתגר האמיתי", אומר סא"ל קרן. "האיום הוא חסר גיל, חסר שיוך. כל דבר יכול לאיים. אנחנו הרבה פעמים מנסים לאפיין. אין גילים. אין מגדר. אין שעות. כל אחד יכול להוות איום גם על כוחותינו, ולפני הכל, על אזרחים. יש סיכוי שזה שאמר לך שלום בבוקר, אותו פלסטיני שעבר לידך כמעט כל חודשי התעסוקה בצורה שלווה, שאפילו העברת אותו במחסום, בדקת לו תעודת זהות והוא יודע עברית צחה, יבוא יום אחרי זה מאירוע כזה או אחר או מסיטואציה כזו או אחרת ויתקוף".
כדי להמחיש את המציאות הזאת, שבה בלתי אפשרי כמעט לזהות את האיום מראש, מתאר אחד המפקדים אירוע שהתרחש במחסום סמוך למחנה הפליטים אל־פוואר שבגזרת חברון: "יום־יום עבר במחסום תושב המחנה, חירש־אילם שהחיילים הכירו ואמרו לו 'בוקר טוב' מדי יום. יום אחד, אחרי שהוא עבר את המחסום, הוא פשוט שלף סכין כשהם עם הגב אליו ובודקים מכונית ודקר את אחד הלוחמים לפני שנוטרל. אנחנו במצב שבו שאתה צריך להגיד ללוחמים 'כבדהו וחשדהו'. לאויב אין קלסתרון אחיד. זה יכול להיות נער עם ספרי לימוד ביד שמסתיר סכין, וזו יכולה להיות אישה בת 72 שדוהרת עם הרכב שלה. אין גיל ואין מגדר".
סביב סוגיית המחסומים, החיילים לא מדברים על שאלת הכיבוש? לא שואלים אם הם לא עוסקים בשיטור?
"צדקת המשימה היא כל כךברורה, כל כך חדה, כל כך מוחשית היום, עד כדי כך שזה במידה מסוימת אפילו פשוט יותר מבעבר", אומר סא"ל בארוט, מג"ד חרוב. "לא נתקלתי ולו פעם אחת בשיח בנושא כיבוש או לא כיבוש, לא מצד החיילים ולא מצד המפקדים. הלוחמים חשים את המתרחש. הם מתחככים. חשו אירועים".
בניגוד לימי האינתיפאדה השנייה, אז היו המג"דים של היום קצינים צעירים, ובניגוד לתקופה שאחרי מבצע עופרת יצוקה, הוויכוח הציבורי סביב ארגון "שוברים שתיקה" לא באמת חודר לתוך הצבא. יש פער בין העיסוק התקשורתי וברשתות החברתיות לבין מה שקורה ביחידות, מדגישים המפקדים. זה לא אומר שהם אינם נתקלים בפעילי הארגון. מדי פעם הם אפילו מאבטחים אותם בסיורים בשטח, שמטרתם לאסוף עדויות נגד צה"ל. "אני הייתי בחברון", מספר סא"ל קרן. "כל יום שישי הגיעו 'שוברים שתיקה'. החיילים היו חלק בלתי נפרד משומרי החוק והסדר, כדי לאפשר לאזרח במדינת ישראל להתהלך בתוך חברון".
ואיך אתם מתייחסים לעדויות של "שוברים שתיקה"?
קרן: "אני חושב שהחיילים והמפקדים שלנו פועלים בסיטואציה המורכבת הזאת בערכיות כל כך גדולה שהם לא מבינים מה הסיפור. הם לא מבינים מה האנשים האלה רוצים. הם יודעים מה הם עושים. הם רואים את המפקדים שלהם. הם רואים את הדוגמה האישית של המפקדים".
הם רואים גם מקרים חריגים.
"ואז הם גם רואים את הטיפול. אם יש אירוע חריג, ולשמחתי לא היו לנו הרבה, הם מבינים דרך התגובה שלנו, המפקדים, שזה חריג. ואני מדבר על אירועים חריגים שהם 'בקטנה' לעומת כל מיני דברים שמתארים בשוברים שתיקה. הרוח שלנו היא רוח של ערכיות, של לחימה עם כללים מאוד ברורים בתחום של כבוד האדם, והפרדה ברורה בין מי שהוא אויב למי שהוא חף מפשע וזכותו לחיות את חייו".
איך אתם מונעים מראש אירועים חריגים?
"אנחנו עוסקים בזה", מדגיש סא"ל שפירא. "אם אני כמג"ד במסגרת התדריך שלי למעצר בעציון בשעה שתיים בלילה, מנחה את כולם איך מתנהגים עם המשפחה, ואם יש צורך להוציא אותם בקור של בית־לחם בשתיים בלילה החוצה וזה מטריד אותי כמג"ד – כמובן לא ברמה של אי־עמידה במשימה – אז זה מראה להם שאת המג"ד זה מטריד ושצריך לדבר על הנושא ולעסוק בו. נכון שהמשימה מעל הכל ושביטחון כוחותינו מעל הכל, אבל אם אפשר אז חשוב גם לצמצם את החיכוך. אני מדבר על זה, ומפקד המחלקה מדבר על זה עם המחלקה שלו. יש לי 500 לוחמים בגדוד, ואני יודע שיש גוונים שונים ודעות שונות, אגב, לכאן או לכאן. בשמחה רבה. יחד עם זאת, יש פקודות, יש נהלים, אין שום עיסוק פוליטי. אין שום התקרבות של גורמים חיצוניים פנימה. אבל לדבר חייבים".
"אני", מגלה מג"ד אחר "מסתובב תמיד בכיס עם הסוכריות ממנות הקרב. כשאתה נכנס לבית, אומר סלאם ונותן סוכרייה לילד, שינית את האווירה. בסוכרייה הזו יכול להיות שתחסוך ילד אחד שאולי בעתיד יתכנן להיות מפגע. חסכת אותו, הצלת עוד כמה נפשות".
"צריך להגיד", מדגיש המח"ט חזות, "וזה גם מגובה עובדתית במספרים, שכמות האירועים החריגים בחטיבת כפיר היא הנמוכה ביותר בצה"ל ביחס לכמות הזמן שאנחנו נמצאים ביהודה ושומרון. בשנה שעברה גם קיבלנו על זה את פרס הרמטכ"ל. הלחימה בטרור בשטח אזרחי היא לא פשוטה. היא מובילה ללא מעט חיכוכים באוכלוסייה אזרחית, עם תקשורת. היא דורשת עיסוק מתמיד שלנו בקרב המפקדים ובקרב הלוחמים כדי שאנשים לא יתבלבלו. כדי שאנשים תחת סערת רגשות לא יעשו שטויות. וכדי שיבינו את הרגישות ואת המורכבות. אנחנו לא מטאטאים שום דבר מתחת לשטיח. מטפלים בכל ידיעה שיש לנו על אירוע לא נורמטיבי. למשל קרוב משפחה שלח לי סטטוס בפייסבוק של חייל בחטיבה שהיה באותו זמן בקורס מפקדי כיתות, וכתב פוסט גזעני. בדקתי אם זה נכון, ודיברתי עם מפקד ביסל"ח ואמרתי לו שמבחינתי הוא לא ראוי להיות מפקד בחטיבה, והחייל הזה גם יטופל משמעתית, כי לא ראוי שחייל שלי, לוחם בצה"ל, יתבטא בצורה גזענית".
מהחתונה לכלא
שניים מהאירועים החריגים והחמורים בחטיבה בוצעו על ידי לוחמי גדוד נצח יהודה, הנח"ל החרדי. באחד מהם היכו כמה מלוחמי הגדוד פלסטיני שנעצר בג'נין ובאחר, כך על פי החשד, הצמידו מגהץ לוהט לגופו של עציר. והיה גם האירוע שבו התנופף נשקו של אחד מלוחמי הגדוד בריקודים בחתונת הימין הקיצוני, שבמהלכה דקרו כמה מהחוגגים את תמונת התינוק עלי דוואבשה שנשרף למוות בכפר דומא על ידי טרוריסט יהודי.
סא"ל לוי, המג"ד, מבקש להבליט את חצי הכוס המלאה. "אנחנו מדברים על כ־90 ימי לחימה, ובהם 127 פעילויות, לילה לילה, ברובן מעצרים במחנות פליטים, בג'נין, בטול־כרם. על זה לא שומעים. בזמן שאנשים ישנים בלילה, זה מה שאנחנו עושים. היו הרבה מאוד אירועים מוצלחים, יומיומיים, שבהם אנחנו עמדנו בין המחבלים לבין האזרחים בתל־אביב ומנענו פיגועים משמעותיים.
"יש בחטיבה 900 חיילי נצח יהודה. כששמים במספרים או באחוזים את האירועים הלא־טובים שהיו לנו, אלה מקרים בודדים. באירוע החתונה מדובר על חייל שהיה בחתונת חבר ילדות שלו. חייל אחד מתוך 900 חיילים שהם חיילי נצח יהודה. הייתה לו תקלה. הפקיר את הנשק. תיחקרנו וטיפלנו".
"הוא לא נשפט על זה שהיה בחתונה", מדגיש חזות המח"ט. "הוא נשפט (ל־21 ימי מאסר – י"י) על זה שהוא הפקיר את הנשק. אנחנו מטפלים בכל האירועים. במקרה של הכאת הפלסטיני, את אלה שחזרו לגדוד אחרי תקופת מאסר ארוכה שריצו הדחתי מלחימה, ואחד שהיה דומיננטי יותר גם הדחתי אותו מהחטיבה. מבחינתי נצח יהודה הוא פרויקט לאומי, והוא מורכב מאוד פיקודית. כיום זה אחד הגדודים המובילים בצה"ל בלחימה בטרור. צריך לשמוע איך מח"ט בנימין מדבר על הגדוד הזה, ומה מח"ט מנשה, שעד לפני שנה הם היו כפופים רק אליו, חושב על זה שהיום מתחלקות בו גם חטיבות אחרות באיו"ש".
בהקלטות שפורסמו בגלי צה"ל במארס 2015 נשמע סא"ל לוי מודה שגיוס החרדים הוא בלוף. בהקלטה מתוך אירוע סגור הוא נשמע מספר על אחד ממחזורי הגיוס האחרונים לגדוד נצח יהודה: "50 חבר'ה, אמרתי זה לא שלי, לא יכול להיות. אין שם זקנים, אין ציצית לאף אחד, חורים באוזנים של עגילים. עבדתם עליי, זה לא מה שהיה פעם".
"אנחנו לא מפשפשים בציציות", אומר לנו המח"ט חזות. "אני לא עושה בדיקה מה גודל הכיפה ואם הוא חרדי ואיזה חרדי הוא, אם הוא חרדי מליטא או שהוא חרד"לי. מה שכן, כשאנחנו מגלים חיילים שלא מיישרים קו עם רוח ערכי צה"ל, אנחנו מפסיקים לאנשים האלה את השירות בחטיבה. זה לא נמשך. כמו שקרה במקרים שציינתי קודם".
לעובדה שמגיע לגדוד חלק גדול ממה שמוגדר "נוער הגבעות" יש השפעה על הפעילות ועל התפקוד?
"זה לא נכון", קופץ המג"ד לוי. "זו אמירה לא נכונה. חלק מועט מאוד בגדוד זה נוער גבעות. אני מרוצה מאוד מהחיילים שמגיעים אליי. חיילים מעולים. עושים עבודה נפלאה. מגיעים להישגים מבצעיים מצוינים. אני אוהב אותם. התושבים בגזרות ההגנה מאוד מאוד מרוצים. יש עשרות פניות של תושבים למח"טים בגזרות שאנחנו נמצאים בהן, שרק לא נתחלף ושרק לא נצא מהגזרה".
"אחות של אשתי חזרה בתשובה", מספר המח"ט חזות. "היא גרה בבני־ברק, חרדית הארד קור, חבל על הזמן. היא מתייחסת אליי בתור קדוש. בעיניה אני מציל נוער שעוזב את הדת, ולא רק שאני מחזיר אותו גם לדת, אני מסדר אותו בחיים. גם במקרים של נוער הגבעות. זה היה יכול להיות נוער שוליים, ובסוף אני מגייס אותו לצה"ל והוא פתאום הופך להיות ממלכתי, והוא מאמין במוסדות המדינה, ואני מוציא אותו מדרך שהיא יחסית בעייתית לדרך הרבה יותר ישרה. כשהייתי מח"ט יהודה היה לי קצין הנדסה שהיה מספר לי כל הזמן איך הוא היה מתנהג כנער גבעות ומה הגיוס לצבא עשה לו ואיך הגיוס מהצבא הוציא אותו מאותה דרך בעייתית".
לוי, המג"ד, מספר על סקר שנעשה בקרב 1,000 מבוגרי הגדוד. 74 אחוז נמצאים בשוק העבודה או סטודנטים. "הגדוד הזה הוא שירות מאוד־מאוד משמעותי למדינת ישראל, וזה הולך וגדל. אני נתקל בו בסיפורים מדהימים. למשל, מפקד מחלקת צלפים בגדוד. חרדי מבני־ברק. בזמן שהוא נפצע, ההורים שלו בכלל לא ידעו שהוא בצבא. כשהוא נפצע, קצינת הנפגעים התקשרה אליו הביתה. אבא שלו קיבל אירוע לב. הוא היה מאושפז ביחד עם אבא שלו באותו בית חולים".
לא מעט מלוחמי החטיבה נפצעו במהלך גל ההסלמה. "יש לנו 25 פצועים לאורך התקופה הזו", אומר חזות. "לצערי הרב קצינת הנפגעים שלי היא כיום קצינת הנפגעים הכי עמוסה בצה"ל. היא חשבה שהיא באה לחטיבה שיש בה 170 חללים, שביחס לחטיבות האחרות אלה מספרים קטנים (רובם שירתו בגדודים שהיו קיימים עוד לפני הקמתה של החטיבה עצמה, ונפלו במלחמות ישראל ובפעולות הביטחון השוטף במהלך השנים – י"י). עכשיו הקצינות של החטיבות האחרות מרחמות עליה. אין יום שישי שהיא לא מבלה בבית חולים".
פנצ'ר במחנה הפליטים
בשבועות הקרובים יסיימו לוחמי החטיבה את תקופת האימון ויחזרו להחזיק את הגזרה הרותחת של יהודה ושומרון. "יצאנו לאתנחתה של אימון, אבל מהר מאוד אנחנו חוזרים לפעילות שלנו ואנחנו יודעים למה אנחנו נכנסים", מסביר חזות. "לזה התכוננו. בשביל זה הקימו את החטיבה, ואנחנו נוביל את צה"ל בלחימה בטרור הפלסטיני, בדגש על יהודה ושומרון. בתחום הזה המיומנות שלנו מוכיחה את עצמה".
כדוגמה למומחיות החטיבה וליכולותיה מתאר חזות תקרית במחנה הפליטים אל־פוואר: "זה אחד ממחנות הפליטים האלימים ביו"ש. צה"ל לא נכנס אליו בכלל. כמח"ט יהודה נכנסתי לשם פעם במהלך מרדף אחרי חוליית מחבלים שביצעה פיגוע ותוך חצי דקה כבר זרקו עליי שני מקררים, גופת חמור, ואת כל הבלוקים שהיו להם על הגגות. לאחרונה פעלנו במחנה הזה ואירע כשל טכני באחד הרכבים שלנו. ההגה נשבר. כשדיווחו לי שיש לי מחלקה תקועה במחנה הפליטים אל־פוואר ראיתי כבר שני תרחישים: אחד – הרגנו עשרה פלסטינים. השני – גוררים לי חיילים בסמטאות אל־פוואר. דיברתי עם מח"ט יהודה והוא מתאר לי סיטואציה אחרת לגמרי. הוא אומר לי: 'תקשיב, החבר'ה שלך ענקיים. איזה קור רוח. פרקו מהרכבים, פרסו שני מעגלי אבטחה'. הם היו שעה במחנה. לא הרגו אף אחד. לא פצעו אף אחד. הפצועה היחידה הייתה אישה פלסטינית שהתמוטטה עליה מרפסת מהאטרף של זריקת הבלוקים מצד תושבי המחנה. בגלל זה מפקדי החטיבות המרחביות ביו"ש מעדיפים גדודים של כפיר. זה בדיוק הייעוד של החטיבה הזו, ועכשיו זה המאני־טיים שלה".
