yed300250
הכי מטוקבקות
    שובת הרעב אל־קיק. המעצר המינהלי, שנוא נפשו של בגין מימי הבריטים, הפך מנשק לשעת חרום לכלי שגרה נוח נגד פלסטינים
    המוסף לשבת • 18.02.2016
    אויב המדינה
    יגאל סרנה

    "יש להבין צום זה כאות להתמרמרותי העזה ומחאתי הנמרצת על מאסרי ועל מאסר מאות יהודים, ללא צדק והצדקה. מחזיקים אותנו במעצר (מינהלי, י.ס.) ללא חשד קל שבקלים לקשר כלשהו בינינו לכל פעולה בלתי חוקית בארץ ישראל. מכיר אני היטב כי צומי שלי, וכן צומו של כל אדם אחר, לא ישפיע על עמדתכם או החלטותיהם של האנשים השולטים כיום בארץ ישראל והרואים, כנראה, את תפקידם במניעת שיבת ישראל לארצו בכל האמצעים"

     

    (וולפגנג פון וייזל, שובת רעב רוויזיוניסט כותב מכלאו אל מזכיר ממשלת המנדט. לפני כ־70 שנה)

     

     

    איש צעיר שוכב במיטה, כחוש מאוד, מעוטר זקן עבות, נע בין הצללים. סביבו צוות מטפל מסור ושוטרים שמונעים גישה לחדר. אחרים, בבית החולים, חלקם מאחלים לו מוות בייסורים וחלקם החלמה. "שיישרף בעזרת השם", אמרה יראת שמיים אחת. למטה, בשערי בית חולים העמק, עמדו זמן ממושך שתי נשים. ענת לב וענת רימון־אור, פעילות זכויות אדם, מחנכות, שניסו למשוך תשומת לב אל שובת הרעב, להצילו.

     

    הן עמדו ימים ושבועות מול גידופים וקללות ואף אלימות פיזית. משפחות חולים, עוברים ושבים ואף אנשי סגל בחולצות של רפואה דחופה, קללו אותן, מאחלים להן את הרע שהם מאחלים גם לשוכב בפנימית א'. הן נשארו שם ואז עברו יחד לירושלים, ישנו באוהל קפוא מול בית הנשיא. שבתו רעב עד שהוזמנו פנימה, לדבר עם הסגל, לא עם ריבלין. עד שפקחי עירייה ששוסעו בהן סלקום מהרחוב. בעיניי הן צדיקות חילוניות מהסוג שמגן על סדום מכלייה, אך מדינה שמעניקה עיטורי גבורה על ירי מדויק, לא מעניקה עיטורים לנשים כאלה.

     

    שובת הרעב הוא בן 33, אב לשניים. שמו מוחמד אל־קיק והוא קולגה שלי. עיתונאי, כמו האנשים לצידם אני עובד כבר למעלה מ־30 שנה. יש לו דעות משלו. איני שותף לחלקן, כמו שאיני שותף לחלק מדעותיהם של בן־דרור ימיני, ירון דקל, קלמן ליבסקינד ואחרים. אל־קיק אינו תומך הרשות הפלסטינית אלא איש אופוזיציה. באותה פיסת ארץ שסועה לצידנו, חצייה מדינונת, חצייה נפלשת מידי יום, חלקה משתפת פעולה ביטחונית, חלקה מורדת וחותרת לשחרור, אל־קיק מתנגד לאבו־מאזן. במובן הזה הוא חולק, בדרך מוזרה, עמדה דומה לעמדת ראש הממשלה שלי שגם הוא מרבה לדבר בגנות אבו־מאזן. אל־קיק ונתניהו אומרים בגלוי שאבו־מאזן אינו מבצע תפקידו כראוי. אינו שליט של אמת. כל אחד מהם כמובן מן הזווית שלו.

     

    בין העיתונאי שובת הרעב לבין ראש הממשלה שלי מתקיים תחום דמדומים נרחב ומגודר היטב. הוא מאוכלס בכוחות ביטחון משני הצדדים: שב"כ, מוחבראת, צה"ל, ביטחון מסכל. הביטחוניים האלה סבורים כאיש אחד שאבו־מאזן הוא נכס שיש להגן עליו, גם מפני אל־קיק וגם מפני נתניהו. הם מנסים בכל הזדמנות למתן או להשתיק את התבטאויות ראש הממשלה נגד אבו־מאזן. הם יודעים שאבו־מאזן, צבאו ושומריו, מונעים פיגועים ואף מסגירים מפגעים. גם נתניהו יודע את זה. אבל הוא גם יודע ואומר את מה שנחום ברנע חשף פה, שעל ידי הסתה נגד ערבים הוא מביא למצביעים שלו את הסחורה. אז הוא מסית ונבחר.

     

    מוג לב, יעני

     

    גם אל־קיק הגווע מרעב יודע על אבו־מאזן. לכן הוא במעצר מנהלי. אותו, בניגוד לראש ממשלה, אפשר להשתיק בקלות. לכן הוא גווע במיטה הזאת. הוא עיתונאי באחד מששת ערוצי רשת הטלוויזיה הסעודית אל־מג'ד, שאינה תומכת באבו־מאזן. כשהחלה מלחמת הסכינים יצא חוצץ נגד הרשות גם בדף הפייסבוק שלו וגם בנאום בשטח. הוא קרא למנהיגי הרשות: "ג'ובנא", יעני מוגי לב והתכוון גם שהם פועלים למען מישהו אחר, לא למען העם שלהם. תופעה נפוצה באזור. השמועה אומרת כי אל־קיק הצליח להוציא משוטר בכוחות הביטחון של הרשות אינפורמציה איך מפעילה הרשות את כוחה על האוכלוסייה הפלסטינית ועל שיתוף הפעולה שלה עם ישראל ושישראל עצרה אותו לפי בקשת אבו־מאזן כחלק מן השת"פ. לכן גם השתיקה הארוכה בעניינו גם ברשות.

     

    צה"ל עצר אותו בכפרו לפני למעלה משלושה חודשים. לטענתו עונה קשות ונתבע להודות בהסתה. חודש אחרי מעצרו, כשלא הודה, נשלח למעצר מינהלי של חצי שנה כשהאשמה היא על "הסתה", קשרים עם חמאס וקשר לפעילות צבאית. בלי פירוט או ראיות. הוא דורש לשחררו או להעמידו לדין.

     

    המעצר המינהלי, שנוא נפשו של מנחם בגין מימי הבריטים, הוא נשק לשעת חרום שהפך פה לכלי שגרה נוח נגד פלסטינים. בשביתתו, הכרוכה באומץ ובהקרבה יותר מכל מעשה גבורה, כי היא נמשכת לאינסוף ומלאה ייסורי גוף ונפש ונזקים בלתי הפיכים, אל־קיק רואה עצמו כמדבר בשם 660 עצירים מינהליים פלסטינים שמדינת ישראל כולאת בלא משפט למשך שישה חודשים ויותר. ענת לב וענת רימון־אור שבו לביתן אחרי שגורשו מהרחוב מול בית הנשיא והן מחכות לתשובת ריבלין.

     

    אולי כבר נרמז לנשיא שאל־קיק עושה את מה שביבי עושה: מסית נגד אבו־מאזן ובכך מסכן את התיאום הביטחוני, או כמו שאמר העליון בעניינו (גם כשבר כלי מוחלט): "אם ישוב לשטחים יסכן את חיילי צה"ל", ולכן אין להתערב בעניינו. על פי ההיסטוריה של שובתי רעב בעולם משך השנים, מאירלנד ועד ארה"ב, אל־קיק הנע לעבר 100 ימי רעב, חצה כבר את נקודת המוות. אם לא יקרה שינוי או נס, הוא ימות כנראה.

     

    השבוע יצאה אשתו בקריאה לפלגים הפלסטיניים המתנגדים לאבו־מאזן, כולל חבריו בחמאס: "אל תבואו להלווייתו של בעלי אם ימות, אל תבכו על קברו ואל תנחמו אותנו. כולכם לא נוקפים אצבע להצילו".

     

    נ.ב.

     

    נגיד שאתה ראש ממשלה של מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ואתה מקיף אותה גדרות תיל נגד "חיות הטרף", כך אתה קורא לשכנים. ופתאם אחת מחיות הטרף, בעצם הכי מסוכנת, מזכירה לך שיש מיכל אמוניה בלב ריכוזי אוכלוסייה חיפאיים ענקיים, שהוא כמו פצצת אטום, ויום אחד חיית הטרף מתכוונת לפוצץ אותו אם תפגע בה. מה אתה עושה מיד כראש ממשלה? אתה מודיע על הקמת ארבעה בתי קזינו באילת. הכי טבעי. גם את לאס־וגאס כעיר החטאים הקימו החברה של באגסי סיגל בזמן מלחמת העולם השנייה.

     

    igalsarna@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 18.02.16 , 14:12
    yed660100