ינואר 2015. יום שבת. שעת בוקר מוקדמת. ברכב ד"ר עמיאל ורדי, גיאה וג'סיקה, מתנדבות מאיטליה, ו"שתול" אחד. הרכב נעצר בסמוך להתנחלות אלעזר. ענני נוצה מקשטים שמיים כחולים, והארבעה צועדים במרץ אל השטח. אחרי לחיצת יד עם סלמאן, פלסטיני תושב האזור, צועדים פעילי ארגון תעאיוש בין סירות קוצניות ואבני גיר, בעקבות סלמאן.
המצלמה הנסתרת של השתול מארגון "עד כאן" מתעדת כל רגע. כל הצילומים המוזכרים בכתבה הועברו ל"ידיעות אחרונות" ללא עריכה והציטוטים המובאים כאן, מובאים בסדר הכרונולוגי ובהקשר הנכון.
מבעד למשקפיים עבות ושפם ששיבה זרקה בו, פרופ' ורדי, ממנהלי ארגון תעאיוש, וראש החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית, מנהל את השיחה בערבית, בעברית ובאנגלית. סלמאן מספר כי הגיע אל פעילי תעאיוש, דרך ארגון רבנים לזכויות אדם ומבהיר כי היום הוא מסכים רק להראות את האדמה. הפעילים שתיכננו כבר לסייע בעיבוד האדמה מאוכזבים, אבל צועדים איתו אל חלקת האדמה הנמצאת על גבעה בגוש עציון בין אלעזר לאפרת. המצלמה מתעדת היטב, שטח טרשי, לא מעובד.
"קיבלתי את האדמות ככה"
באפריל 2014 פורסם כי שר הביטחון החליט להכריז על כ־984 דונם בגוש עציון כאדמות מדינה. ההכרזה עצמה יצאה לפועל בקיץ 2014, ושלטים ועליהם הכיתוב בעברית ובערבית: "אדמות מדינה. אין להשיג גבול" פוזרו בשטח. החלקה שאליה מגיעים פעילי תעאיוש נמצאת בתוך השטח שהוכרז באדמות מדינה.
"כשבאת לפה היו מגרשים אותך מפה?", שואל השתול.
"לא, אף פעם לא. לא גירשו", עונה סלמאן.
"כשנבוא לעבוד, תביא איתך את הדוד", אומר ורדי.
"כן, ביום אחד זה לא סיפור".
"אני קיבלתי את כל האדמות מאבא שלי ככה", אומר סלמאן. "אתה יודע בגלל העבודה, אף אחד לא מתייחס, אבל ברגע שהם רוצים לקחת את האדמה, זה משהו אחר. שמו פה כמה שלטים שזה שייך למדינה. מי שרוצה להתנגד יש לו ארבעים יום. שמנו עורך דין מהרשות הפלסטינית. הוא מטפל בזה. לא ידוע מה נהיה בסוף".
הליך ההכרזה על קרקעות מדינה הוא הליך הצהרתי במהותו שאינו קובע את המעמד של הקרקע, כפי שקבע פרופ' אהרון ברק בכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה בסוף שנות ה־70. ההליך אכן נועד ליידע את מי שטוען לזכויות בקרקע, ולאפשר להם לטעון תוך 40 יום לבעלות על הקרקע, במידה שהיא אכן שייכת להם ולא למדינה.
"כמה זמן אתם לא פה באדמות?", שואל השתול.
"כמה זמן שלא עבדנו או שלא היינו?", שואל סלמאן.
"שלא עיבדתם", מבהיר ורדי.
"אני קיבלתי את האדמה שלי ככה", עונה סלמאן.
"צריך לעשות מהר מהר מהר", אומר ורדי.
"כמה זמן לא עיבדו את האדמה? בשנים?", שואל השתול.
"ארבעים שנה", עונה סלמאן.
ורדי שורק ואומר: "לא קל".
"מה אפשר לעשות בכזה מצב של 40 שנה?", שואל השתול את ורדי.
"הדבר הכי חשוב זה להתחיל לעבוד, לשתול. זה הדבר הכי חשוב", עונה ורדי.
לפני שפעילי תעאיוש נפרדים מסלמאן — ורדי מסכם: "תודיע לנו כמה שיותר מהר מתי אפשר להתחיל לעבוד. לנו מה שחשוב זה שבת. אנחנו פנויים רק בשבת". ורדי, לצד היותו איש הכספים של הארגון אכן נוהג להגיע מדי שבת לפעילות במסגרת תעאיוש.
כמה דקות אחר כך, הטנדר של עזרא נאווי מגיע לאסוף את הפעילים. נאווי מתעניין מה היה בפגישה עם סלמאן, ורדי עונה לו: "הוא החליט רק להראות את האדמה היום. ארבעים שנה הוא לא היה בשטח. מדובר באדמת מדינה קלאסית". עם ראש החוג ללימודים קלאסיים, לא נתווכח על קלאסיקות. אכן, קרקעות בשטחים חקלאיים שהוקצו לעיבוד, ואינן מעובדות לפרק זמן של בין שלוש לעשר שנים, חוזרות לבעלות המדינה, בהתאם לחקיקה העות'מאנית שעדיין מיושמת בשטחי יהודה ושומרון, ושאת חלוקת האדמות שלה בשטח מכבדת מדינת ישראל. גם נאווי עצמו מסביר זאת בהזדמנות אחרת (05.07.2014): "ברגע שהם עזבו את האדמה לשבע שנים, הם לא יכולים לחזור אליה, זה לא משנה למה הם לא באו למה הם עבדו".
"וזה לפי החוק?", שואל השתול את נאווי.
"כן", עונה נאווי.
אז מה בעצם עושים פעילי תעאיוש? משנים ראיות בשטח באמצעות עיבוד הקרקע במטרה להשפיע על ההליך המשפטי.
אלף שקל ביד
תצלומי אוויר אכן מוכיחים, שעד שנת 2014, הייתה הקרקע המדוברת לא מעובדת. בתצלום אוויר משנת 2015, כבר רואים עיבוד של השטח, זאת לאחר ההכרזה על השטח כקרקע מדינה וההתערבות של תעאיוש. לא מדובר במקרה חד־פעמי, אלא בשיטה שאותה מסביר היטב ורדי עצמו, בהזדמנות אחרת אל מול מצלמת השתול.
"אנחנו ביחד עם המחלקה המשפטית של הרבנים (רבנים לזכויות אדם — י.א), הם עושים את העבודה המשפטית", מסביר ורדי בסרטון שצולם ב־13.9.2014 בדרום הר חברון. "לנו אין מחלקה משפטית. זו עבודה ביחד. לבוא פעם אחרי פעם לבסס את הגירוש וללכת עם זה לבית משפט. הם צריכים אותנו כל הזמן בשטח. זה מתחיל בזה שאנחנו מאתרים איפה כן להיכנס איפה לא. אנחנו עושים את העבודה הראשונית הזו, ואז המחלקה המשפטית של רבנים בודקים מה יש מבחינה משפטית".
"איתור בעלי אדמות זה קשה", שואל השתול.
"בהתחלה זה היה מאוד קשה. היום את הרוב אנחנו יודעים, כל אחד אומר זה שלי עד פה וכן הלאה. באזורים הקרובים הנה אני ממש טוב בזה. ואז באמת מגיע העניין הזה שהמחלקה המשפטית אומרת אני צריכה תיעוד של מניעת גישה. לא מספיק תיעוד אחד, צריך להראות רציפות. אנחנו מלווים עוד פעם ועוד פעם, ואז מתחילה התכתבות משפטית. לוקח הרבה זמן. שנה שנתיים זה סביר לגמרי לכזה תהליך".
מה הוא אותו תיעוד של מניעת גישה, ולשם מה הוא נצרך? כשפלסטיני מבקש לטעון זיקה או בעלות לשטח לא מעובד, הוא צריך להסביר מדוע השטח לא עובד. אין הסבר טוב יותר מאשר לטעון כי הצבא מנע את הגישה לשטח. כיצד אפשר לעשות זאת? להגיע לשטח, לייצר עימותים עם מתנחלים או עם חיילי צה"ל, ואז לתקוע מצלמה מול פניו של חייל המבקש להרחיק את הפלסטינים ואת פעילי השמאל מהמקום. החייל חושב שהפעילים מבקשים לעבד את האדמה, אבל מטרתם אחרת. הם רק ממתינים לרגע שבו יורחקו מהמקום, ואז ישיגו עדות מצולמת למניעת גישה.
הסיפור של סעיד עוואד מדרום הר חברון, הוא דוגמא לסיפור כזה. בסרטון מה־13.09.2014, מתאר עוואד כיצד תעאיוש היו אלה שפנו אליו.
"איך הגעת לתעאיוש? או שהם הגיעו אליך?", שואל השתול.
"הם הגיעו אלינו, הם אמרו לנו בואו אנחנו נעזור לכם. היו פה כמה אירועים מסביב והאירוע היחיד שצילמו זה האירוע שלנו. מבין האירועים האירוע שלנו הוא הכי טוב בבית משפט".
אבל תעאיוש לא רק מאתרים את בעלי אדמות. במועד אחר תועד עוואד על ידי השתול מקבל אלף שקלים מנאווי, תמורת הגעה שלו מדי שבוע להתעמת עם מתנחלים ועם חיילי צה"ל באדמות המריבה ליד מצפה יאיר, בין השאר כדי לתעד 'מניעת גישה'.
יש לציין כי בחלק מהמקרים הגישה לקרקע אכן נמנעת על ידי הצבא מטעמי ביטחון, בעיקר באזורים הסמוכים להתנחלויות, אבל יש מקרים שלא. סלמאן אומר למצלמת השתול שלא נמנעה ממנו מעולם גישה לשטחו, וכי הוא בחר שלא לעבד את האדמה, ובכל זאת פעילי תעאיוש פועלים בשטח בניגוד לחוק כדי לשנות את המציאות.
יצירת מציאות בשטח באמצעות עימות, מאפיינת דווקא את ארגון תעאיוש הישראלי. ארגון איטלקי מקביל שעובד בשטח מקפיד רק לתעד את המציאות, לא לייצר אותה. "האיטלקים עושים רק תיעוד, הם לא נכנסים לעימותים או למעצרים. הם מאוד זהירים. אנחנו מתעמתים", מעיד ורדי עצמו.
לצד ורדי, גם עזרא נאווי מי שתועד מתרברב בכך שהסגיר לעינויים פלסטינים שמכרו קרקעות ליהודים, פועל כדי לשנות את המציאות בשטח. "הפלסטינים לא התעניינו באדמות שלהם, לא היה אכפת להם, באו אנשים חזקים ושינו את הכללים". אומר נאווי בסרטון מתאריך 17.09.2014.
"פעילי תעאיוש, שהם בעצם פעילי השטח של רבנים לזכויות אדם יוצרים אנרכיה בשטח", אומר אבירם זאבי מראשי ארגון "עד כאן". "הם מגיעים לפלסטיני משכנעים אותו שהשטח שלו, עוזרים לו לעיתים לפברק ראיות בשטח, כמו במקרה של ד"ר ורדי באלעזר, שמעודד את הפלסטיני לשתול באדמה שהוכרזה כאדמת מדינה. מדובר במעשה הונאה מכוון שתכליתו השתלטות על אדמות מדינה, מתוך ידיעה ברורה, לפחות של הישראלים המעורבים בדבר, כי מבחינה חוקית הקרקע שייכת למדינה".
לכאורה גם מתנחלים משתמשים לעיתים בדרכים לא כשרות כדי לרכוש אדמות.
"אני לא טוען שכל מה שבא מהצד השני הוא מאה אחוז כשר, אני מניח שגם שם לא הכל בסדר. אני אומר, בואו נפעל ביושר. יש כאן מלחמה שמישהו צריך לעשות לה סוף, מכל הבדיות האלה, גם מצד זה וגם מצד זה".
האם להחדיר פעילים לתוך ארגוני אחרים היא פעילות ישרה או מוסרית בעיניך?
"אנחנו עשינו שירות לציבור הישראלי בחשיפת אמת. בשם הרצון להילחם בכיבוש מייצרים לנו כאן הצגה, שהיא שימוש ציני בשחקנים על המגרש. הם מייצרים מציאות כדי לתקוף אותה אחר כך מכל הכוונים. לנו כארגון מה שמפריע בסופו של דבר הוא שמי שמשלם את המחיר בשטח הם חיילי צה"ל". •
"מדינת ישראל היא זו שמנשלת"
ד"ר עמיאל ורדי וארגון "רבנים למען זכויות אדם" מכחישים את הטענות נגדם: "מדובר בצילומים ערוכים שיוצרים מצג שווא"
"העמותה שלנו", אומרים בארגון רבנים למען זכויות אדם, "פועלת לפי מיטב ידיעתה והמידע המובא בפניה כדי להיאבק בכלים משפטיים ואזרחיים למען זכויות האדם של הפלסטינים. החומרים של ארגון "עד כאן" שאליהם נחשפנו מלאים בעריכות היוצרות מצג שווא ובהטעיות שהם מסרבים לתקן; כמו גם בחוסר הבנה — או הטעיה זדונית — בכל הנוגע למצב המשפטי והעובדתי בגדה ולשיח בתחום הקרקעות, כפי שנפרט.
"במקרה של סלמאן, מדובר באדם שפנה אלינו, הפנינו אותו לתעאיוש ולא טיפלנו בו משפטית מעבר לכך. יחד עם זאת יש לציין כי הכרזה על 'אדמות מדינה' איננה סוף פסוק שכן ההכרזות הללו נעשות לא פעם על בסיס רעוע. וגם ברמה העקרונית אנו רואים את כל מדיניות ההכרזות על 'אדמות מדינה' כמבוססת על פרשנות מרחיקת לכת לחוק העות'מאני כדי לקדם מדיניות של נישול פלסטינים מאדמותיהם.
"עידוד פלסטינים להיכנס לאדמותיהם לצורך תיעוד מניעת גישתם או התנכלות אליהם, שמוצג כמזימה, מלמד על אי־הבנה של השטח והחשיבות המשפטית בתיעודים מסוג זה שנועדו לבסס את הטענה והחשש למניעת גישה.
"לסיום, חשוב להבין גם את הרקע הבעייתי של המדיניות בגדה: לפי החוק הבינלאומי אדמות מדינה אמורה להיות מוחזקת עבור האוכלוסייה הנכבשת בלבד, פרט לצורכי ביטחון מאוד מוגדרים. במציאות ההפך הוא הנכון — מעל ל־99% מאדמות המדינה מוקצות לצורכי ישראל ואזרחיה".
ד"ר ורדי מוסר בתגובה: "כל הכבוד לסוכנים הנועזים של 'עד כאן' שלאחר שכשל ניסיונם להפליל פעילים באישומי שוא, הצליחו בכל זאת למצוא במה אוהדת להצגת זיבורית מרכולתם. הגילוי המרעיש שחשפו הפעם הוא שפעילים וארגונים המתנגדים לכיבוש אינם מהססים לפעול בראש חוצות נגד מדיניות הדיכוי, הנישול ותחבולות גזל האדמות שנוקטים המתנחלים ושלטונות הכיבוש הישראלי. אל מול רמיסתם ברגל גסה של המוסר האנושי, הדין הבינלאומי, ולא אחת גם של חוקי מדינת ישראל ופסיקות בג"ץ, נמשיך אנחנו בהתנגדות לעוול ולהתנהלות עבריינית זו ונסייע לפלסטינים להגן על זכויותיהם וקניינם".
