yed300250
הכי מטוקבקות
    הגיעה קרוב למלכת אנגליה. עדי בקשי
    24 שעות • 01.03.2016
    אליזבת רוצה גם
    ישראלית שמוכרת צעיפים בחנות של בית המלוכה הבריטי, זה באמת סיפור שווה. אז הכירו את עדי בקשי, בוגרת שנקר שבזכות כפתור אחד במקום הנכון, הפכו הצעיפים שלה ללהיט. עכשיו היא חוזרת מתערוכת אופנה בממלכה המאוחדת, עם עשרות הזמנות ותוכניות לכבוש את העולם. והיא רק בת 28
    שושנה חן

    למרות שלמדה תפירה בשביל התחביב, כל חייה חשבה עדי בקשי שעתידה טמון בתחום המחשבים. גם לאורך שירותה הצבאי זה היה התחום שהצטיינה בו. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

     

    אנחנו נפגשות עם שובה מתערוכת אביזרי אופנה שהתקיימה בבריטניה ובסקוטלנד, שם הציגה את קולקציית הצעיפים שהיא מעצבת, שמונה 500 דגמים. 12 בוטיקים ברחבי הממלכה המאוחדת כבר ביצעו הזמנות ובקשי מספרת שגם בחנות המזכרות שבארמון בקינגהם הביעו התעניינות בחלק מהדגמים, הנושאים טאץ' בריטי שמרני.

     

    "באנגליה נרתעים מכפתורי הזהב שהלקוחות הישראליות אוהבות בטירוף", היא מחייכת. לקוחות שפוטות מעלות לפייסבוק צילומים עם קולקציות הצעיפים הפרטיות, המונות עשרות יחידות, וכל המעורבות בכתבה לא הצליחו להימנע מהפיתוי לקנות.

     

    החורף הקר של השנה, ומקומו של הצעיף כפריט אופנה עשו טוב לבקשי. אבל זה לא כל ההסבר. הצירוף של רעיון פשוט אך מבריק של כפתור במיקום אסטרטגי בשולי הצעיף משמאל, המקל על מיקומו על הגוף ושמירת צורתו, יחד עם עושר ויצירתיות עיצובית, וחשיבה שיווקית מושקעת ונכונה הופכים את עדי בקשי למותג, כבר בגילה הצעיר – 28. ואם אתם שואלים אותי, הבחורה הממושקפת והנמרצת הזו מצהלה, שנראית כמו תלמידה בחטיבת הביניים, היא רק בתחילת הדרך.

     

    הכל בגלל כפתור. בקשי והדגם המיוחד שהמציאה
    הכל בגלל כפתור. בקשי והדגם המיוחד שהמציאה

     

     

    איך הגעת לצעיפים?

     

    "למרות שבילדותי ובנעוריי אהבתי ליצור ואף נרשמתי בהתלהבות לקורס תפירה, במהלך הלימודים בתיכון הייתי ממוקדת במחשבים ומתמטיקה. אחרי השחרור מהצבא סיפרה לי חברה על יריד שישי בקניון כפר־סבא שמחיר השכרת דוכן בו היה 150 שקל, וניסתה לשכנע אותי להצטרף אליה, כשכל אחת מאיתנו תשקיע 75 שקל. היא תכין כמה קישוטים ואני אתפור כמה דברים. מאחר שתמיד התעסקתי בתפירה מן הצד, וגם אמא שלי תפרה, והיו לנו בבית מכונת תפירה והרבה שאריות של בדים, הסכמתי להצטרף. הכנתי תיק משאריות, ואחר כך עמדתי מול המראה וניסיתי לחשוב מה עוד אפשר לעשות משאריות הבדים שהיו לי. כך נולד הרעיון. אם אקח יריעת בד ארוך, אתפור כפתור במקום אסטרטגי ואוסיף לולאה, אקבל צעיף שאפשר יהיה לכרוך סביב הצוואר בצורה מעניינת של משולש".

     

    בקשי התייצבה עם הצעיפים שלה מאחורי הדוכן בכפר־סבא, דבר ששינה את חייה.

     

    "כל כך הרבה נשים מדדו והתלהבו, לכל כך הרבה היה מה לומר ולהעיר. כשחזרתי הביתה וסיפרתי על התגובות לאבא, סיטונאי פירות וירקות, בעל הראש הכלכלי במשפחה, הוא עודד אותי להמשיך ולהשיג צעיפים ליריד גם לשישי הבא. נסעתי לרחוב נחלת בנימין, קניתי בדים ב־150 שקל, ובשבוע שלאחר מכן חזרתי עם מספר צעיפים, בהם יישמתי גם לקחים שלמדתי. ומשם זה כבר הפך לכדור שלג. למכירה השנייה כבר הגעתי עם דף שבו רשמתי את שמות המתעניינות ופתחתי את "מועדון הלקוחות" הראשון שלי. הייתה לי תחושה שלא מדובר במשהו זמני וקיבלתי את ההחלטה ללמוד עיצוב אופנה באופן מסודר".

     

    אליזבת מלכת אנגליה
    אליזבת מלכת אנגליה

     

     

    אחרי ההצלחה הלכתי ללמוד

     

    למרות ההתלהבות מהירידים בקניונים בהם השתתפה בסופי שבוע, הזמנות מבוטיקים בארץ ואפילו טפטופים מאוסטרליה ומקנדה, כאשר התקבלה ללימודי עיצוב אופנה ב"שנקר" החליטה עדי להשקיע בלימודים ועד 2013 החזיקה את העסק על אש קטנה כאשר היא מציגה בירידים של ימי שישי בקניונים ברחבי הארץ.

     

    מדוע?

     

    "כי הבנתי שהלימודים ייתנו לי את הבסיס. להפוך את תחום האופנה לעסק של חיי אבל להבין אותו מכל היבטיו. במבט לאחור עשיתי את ההחלטה הנכונה. בין השאר זכיתי בפרס הצטיינות ונסעתי להתמחות בת חודשיים בלונדון במחלקת עיצוב אביזרי האופנה בענקית האופנה הבריטית 'ריבאיילנד', שם הייתי אחראית על עיצוב צעיפים וחגורות. לא הצעתי להם את הדגם של הצעיף שלי, כי רציתי לשמור אותו לעצמי" היא מחייכת.

     

    זוהר שטרית
    זוהר שטרית

     

     

    כן, לבקשי יש ראש מסחרי. "אני לא רואה את עצמי עובדת חודשיים על מעיל עם רקמה ייחודית. גם בתי אופנת העל לא מתפרנסים מהבגדים שהם מציגים בתצוגות האופנה היוקרתיות, אלא ממוצרי הלוואי, האביזרים, הארנקים, הבישום, הקוסמטיקה. אני מאמינה בצעיפים ויודעת שבזכותם ארוויח כסף. הם נתנו לי פרנסה וסללו לי את הדרך ואני ממשיכה להשקיע בהם ועדיין לא מתפתה לעבור לתחומים אחרים. זה יגיע בהמשך".

     

    מותשת, אבל מאושרת

     

    את השנה העסקית הראשונה שלה, היא אומרת, סיימה עם מכירות מוצלחות אבל מותשת. "כל השנה הסתובבתי בעצמי בירידים, במכירות ובין בוטיקים כשאני סוחבת מזוודות. שכנעתי את בעלי, תומר, מהנדס תעשייה וניהול, להצטרף לעסק. צריך אומץ לוותר על משכורת קבועה, אבל לא הייתה לו ברירה, ופתחנו יחד עסק רשמי תחת השם 'עדי בקשי'. היום יש לנו סטודיו בצהלה, עובדת נוספת שמסייעת לנו בשירות לקוחות ובלוגיסטיקה. תופרים בארץ, כי לא בא לי לייצר בסין 100,000 יחידות מכל דוגמה ולשבור את הראש למי למכור".

     

    הרבה מהמכירות של הצעיפים מתבצעות דרך אתר האינטרנט של המותג, שם מוצגות כ־150 דוגמאות שונות. "עד היום יצרתי כ־500 דוגמאות, ואני שומרת מזכרת מכל אחת. אני לובשת בעצמי ומחליפה צעיף כל יום לפי מצב הרוח. אני עובדת עם מגוון חומרים. צמר, כותנה אורגנית, שיפון, משי ואפילו בד גובלן שנחטף". בשנה האחרונה היא הרחיבה את העיצוב גם לכיוון הגברי והיא מדווחת על ביקושים ערים מצד השוק המקומי והבינלאומי.

     

    סביב מוצריה התפתח גם קאלט בזעיר אנפין של לקוחות שרוכשות עוד ועוד דגמים, וזאת למרות המחיר הלא זול של הצעיף,129 עד 189 שקל שקל ליחידה. "ברכישה הבסיסית נקנים בדרך כלל שני צעיפים. יש רבות שרוכשות חצי תריסר, ויש כאלו שמגיעות ל־15־40 ויותר ומעלות את התמונות לתיקייה שפתחתי בדף הפייסבוק שלי בשם "אוסף פרטי".

     

    עכשיו, כאמור, היא מנסה לחדור לשוק האנגלי, ובתערוכה למדה עוד על הטעם האנגלי, שהוא שונה לגמרי מהטעם הישראלי. "הם שמרניים הרבה יותר. בסקוטלנד, כמה לא מפתיע, גברים רבים התלהבו מצעיפי הנשים המשובצים והגיעו בהמוניהם לרכוש דגמים שתואמים לחצאיות שהם לבשו".

     

    כשאני אומרת לה שכל מה שהיא צריכה זה לשלוח כמה דגמים לקייט מידלטון, בקשי המחושבת דוחה את הרעיון על הסף. "אני לא בנויה עדיין לקייט מידלטון. אם היא תלבש צעיף שלי אקבל בבת אחת הזמנה לאלפי יחידות זהות ונקרוס. החוכמה היא לבנות את המותג בהדרגה ובחוכמה".

     


    פרסום ראשון: 01.03.16 , 19:05
    yed660100