העיתון זמאן, העיתון הגדול בטורקיה עם תפוצה של יותר מחצי מיליון קוראים מדי יום, נכבש על־ידי הממשלה עם האשמות מפוברקות מאוחר בשישי בערב, במה שנראה כמהלך האחרון של דיכוי הולך ומתגבר מצד הממשל נגד התקשורת העצמאית, הביקורתית של האופוזיציה במדינה.
כאלף שוטרים המתמחים בפיזור מהומות ויחידות למלחמה בטרור פרצו את השער המרכזי של המטה של זמאן באיסטנבול לקראת חצות. הם פרצו לדסק החדשות שלנו, למשרדים שלנו. כשביקשנו מהם, באמצעות עורכי הדין שלנו, להציג בפנינו כראוי את הניירת התקינה, ההולמת, על הפלישה הבוטה למקום העבודה שלנו, השוטרים סירבו לבקשה שלנו. במקום זה, מיד החלו להשתמש בגז פלפל והפעילו זרנוקי מים נגד העורכים שלנו, הכתבים שלנו — וגם המון קוראים נאמנים שלנו שהגיעו מהר למקום כדי למחות נגד ההשתלטות העוינת והבלתי חוקית מצד הממשלה.
בתוך כמה שעות, מצאנו את עצמנו אסירים בתוך הבניין, מוקפים על־ידי מאות שוטרים שהסתובבו ופטרלו מסביב, דחפו את הכתבים והוציאו אותם בכוח רב מתוך חדר החדשות שלהם. פשוט אי אפשר לתאר הפרה בוטה כל־כך של שלטון החוק ולא פחות מכך, הפרה בוטה של ההגנה המוקנית בחוקה הטורקית לחופש העיתונות, הגנה חוקתית נגד כל הלאמה בלתי חוקית של העיתונות המודפסת.
עם זאת, הצעד הזה לא ממש מפתיע, בעיקר נוכח העובדה שמפלגת השלטון האיסלמיסטית מנסה כבר מזה כמה זמן לסתום את הפה למה שנותר מהקולות הביקורתיים והעצמאיים במדינה. זמאן, העיתון הכי מוכר בטורקיה, מהווה איום גדול מאוד על הנרטיב של מפלגת הצדק והפיתוח השולטת, אשר מקורה בגזענות ובהעמדת פנים האנטי־מערבית שלה. הנשיא ארדואן וחבריו האיסלמיסטים בממשלה נחושים להסיר מהדיון הציבורי את כל הקולות המתחרים, אשר עשויים לקרוא תיגר על הגרסה שלהם של האירועים, עם אמיתות ועובדות. האיסלאמיסטים לא רוצים שהציבור יהיה מודע לעוולות של הממשל הזה — כמו מערכת השחיתות הנרחבת שהפלילה את המעגל הפנימי של ארדואן בדצמבר 2013. זה נכון גם לגבי התחזית הכלכלית המחמירה והחישוב המוטעה במדיניות החוץ של טורקיה תחת שלטון ארדואן, אשר מונעת באופן אידיאולוגי ברור.
למרות החוויה הנוראית שאנחנו עוברים כאן ב"זמאן", יש המון סיבות להסתכל לעבר העתיד עם תקווה. אנחנו אומה של 80 מיליון איש עם גיוון גדול, דינמיות מהדהדת ונחישות גדולה. בסוף היום, טורקיה תתגבר על האתגרים האלה גם אם ייתכן ונספוג עוד נזקים לאורך הדרך. התקווה הזו נובעת גם מהעובדה שלכל כך הרבה עיתונאים עדיין יש את האומץ להרים את קולם נגד הממשלה האכזרית וחסרת הרחמים הזאת — והם עושים זאת תחת איום ממשי של כליאה. אני וחבריי העיתונאים נמשיך קדימה. נעשה את מה שאנחנו יכולים במסגרת הנסיבות, מבלי להיכנע לייאוש. טורקיה עברה תקופות קשות בשנות ה־80 וה־90, במהלכן גנרלים חטטניים התערבו בעניינים משפטיים, כלכליים ופוליטיים, קבעו את סדר היום וניהלו למעשה את עולם התקשורת. סיימנו עם זה. כעת, בפעם הראשונה, אנחנו חווים שליטים מהאיסלאם הפוליטי שהשיגו כל כך הרבה כוח על חשבון הפרדת הכוחות ואיזונים ובלמים. גם זה יתוקן בסופו של דבר עם הכוח והחוכמה של העם הטורקי.
