שירה הוא אחד מהשמות האהובים עלי. בצליל, במשמעות. "שירה חדשה שבחו גאולים" כשנולדת, "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה", פחות משש עשרה שנים אחר כך. שירונת, שירקוש, שירקל'ה. אוהבייך בטח קראו לך גם באלה.
אני זוכרת את הרגע שסיפרו לי על הדקירה הזאת. הייתי בשדה התעופה בדרך חזרה, וקפאתי. העצב הזה, שלא עזב עד שהגעתי הביתה, גרם לי שלא לקרוא על זה כמעט. לא על המקרה, ולא עלייך. קשה לי להתמודד עם כאב, וברוב המקרים אני מעדיפה לברוח. אבל מבלי להכיר אותך, שירה, אני מכירה אותך. הבחירה שלך באותו יום מר, שהיה אמור להיות כל כך שמח, ללכת אל ההפנינג הזה שחוגג את החופש והשוויון, את שמחת החיים ואת הבחירה ללכת בדרך האופטימית, למרות הקשיים - הבחירה הזו מלמדת איזו נערה היית.
יש אנשים שרואים במצעד חגיגה של אנשים חצי עירומים, אירוע של פריקת רסן מוסרי, של חגיגת יצרים ותאוות. אבל את, כבר בגילך הצעיר, הבנת. ורצית להיות חלק מחגיגת החיים של אנשי העתיד, אלה שרואים היום מה כולם יראו בעוד כמה שנים, למרות שלא היית חלק מהקהילה. כי הלב הגדול שלך נמשך אל האחר, אל מי שהוא לא ממש כמו כולם, ולא כולם רואים בו את היופי והטוהר, ואת ראית. והלכת לשם כדי לחבק, כדי לאהוב. הבנת שהמצעד הזה, שבדגל הצבעוני שלו קיימים כל צבעי הקשת, הוא מצעד של אהבה, והוא התשובה הכי טובה לעשבים השוטים שבינינו, שקולם קול שנאה.
הרצח שלך, ילדה יפה וטובה, זעזע את המדינה. הנשיא וראש הממשלה, שרים ואלפי אנשים שהכירו אותך רק בעקבות מותך, דיברו עלייך ובכו עלייך ובאו לחלוק לך כבוד אחרון. את כבר לא כאן כדי לראות, אבל מאז שהלכת הדקירות והרצח הפכו למעשה יום יום, לשגרה. שם רודף שם, הלב מתקהה ואנחנו כבר לא בוכים כמו פעם, כי איך אפשר לחיות חיים שלמים בבכי ובכאב משבית. אני לא מצליחה להבין איך התרגלנו לזה ואין זועק, ואין מוחה, ואנחנו נותנים למציאות הזו להיות חלק משגרת חיינו. בשתיקה, בהכנעה, בכניעה. אם היית כאן, אני בטוחה שהיית הולכת למצעדים או להפגנות או לפעילות שתצעק אל לב שמיים ותדרוש לשנות את המצב הזה.
האיש שדקר אותך היה איש שדרכו היא ההיפוך שלך. איש של שנאה ואלימות. האיש הזה לא היה מייצג של חברה, לא חרדית ולא דתית. האנשים שדוקרים ברחובות הם אנשים של שנאה ואלימות, וגם הם לא מייצגים שום חברה. הדוקרים שייכים לאותה הקבוצה: יהודים, ערבים, הומופובים, ימנים או שמאלנים. הם מיעוט חולה ומסוכן, ואסור לקבוצת המיעוט הזאת לנצח את הרוב. אסור לה לנצח את הטוב, את האנושיות, החמלה, ההבנה. את כל מה שאת ייצגת, שירה.
יום האישה היום, ואת לא תצייני אותו, וגם לא את אלה שיבואו אחריו. אבל בשבילי את הסמל של יום האישה הזה, למרות שלא זכית להיות אישה. השארת אחרייך שלא מרצונך כל כך הרבה, והפכת להיות מנהיגה. מנהיגה שמזכירה לנו איך החברה שלנו צריכה להיות. מפי עוללים - מפיך וממעשייך, שירה, נלמד. ולמענך נעשה הכל כדי שהטוב והטוהר שייצגת ינצחו. ובסוף הם ינצחו.
יום האישה שמח לך, ילדה נהדרת, איפה שלא תהיי.
