היא מגיעה ראשונה לזירות פיגוע, מנטרלת מטענים, בודקת חפצים חשודים — ומוודאה שהמחבלים לא נושאים על גופם חגורות נפץ. תכירו את רס"ר אלכס פקרמן, החבלנית הראשונה בירושלים, שמאז פרוץ גל הטרור עובדת מסביב לשעון.
פקרמן (27) התחילה את הקריירה החבלנית שלה לפני כחצי שנה, בדיוק כשהחל גל הטרור הנוכחי, מה שאומר שבימים אלה יש לה עבודה מסביב לשעון ואדרנלין גבוה כל הזמן. כמי שגדלה בירושלים, העיר הנפיצה והרגישה כל כך, היא ידעה בדיוק למה היא נכנסת. "נולדתי בירושלים וגדלתי בתקופת האינתיפאדה השנייה", היא מספרת. "כנערה בחטיבת הביניים חוויתי את תקופת הפיגועים, עם כל מה שזה אומר על לעלות לאוטובוסים ולפחד. עכשיו אני חווה את זה שוב, אבל הפעם מהצד המגן".
העבודה, כך היא מעידה, מאוד מגוונת וכוללת טיפול בכלי רחב חשודים, במטעני צינור ובאמצעי לחימה אחרים. בחודשים האחרונים העבודה כוללת כאמור גם בדיקת גופות מחבלים. "כשאנחנו מגיעים אנחנו בעצם מטפלים בכל המרכיבים של הזירה", היא מפרטת. "אנחנו בודקים את המחבל עצמו, את הכבודה שלו, כדי לוודא שאין שום דבר מסוכן. אנחנו גם סורקים את האזור ואת ציר ההגעה שלו כדי לוודא שהוא לא השאיר 'הפתעה' לכוחות. תמיד יש עבודה, גם כשהמחבל נתפס לפני הפיגוע או אם הוא נתפס בחיים".
האירוע הראשון שבו טיפלה פקרמן כחבלנית הוא פיגוע דקירה ברחוב הנביאים בעיר שבו נדקר שוטר שישב בתוך רכב. "ברגע שמגיעים לדבר כזה צריך להתנתק מתחושות אישיות", היא מספרת איך מתמודדים עם המראות הקשים. "צריך להסתכל על זה בצורה הכי מקצועית שיש. לחשוב על ביטחון הציבור, להישאר מקצועית ולא ללכת לאיבוד".
קישור לבדיקה - דור -
http://z.ynet.co.il/short/content/2017/Gimel/
מאז אותו אירוע היא הספיקה להגיע לזירות פיגוע רבות בעיר. "יום אחד היו לנו שלושה פיגועים בירושלים בטווח של שעתיים", היא נזכרת. "היה לנו יום מאוד מורכב, יום מאוד קשה לכולם. התחושה היא שתמיד יש עבודה. אבל יש גם תחושה של שליחות. אני מרגישה שאני מסוגלת — ואם אני מסוגלת אז כדאי שאני אעשה את זה".
רס"ר פקרמן היא חבלנית המשטרה הראשונה בירושלים. מלבדה יש בכל הארץ רק חבלנית אחת נוספת, בתל־אביב. סביבת העבודה הגברית נראית לה טבעית לגמרי. "האמת, אין שום דבר שונה", היא אומרת. "מתייחסים אליי כמו לכולם. זה לא שיש אליי איזשהו יחס שונה או שאני מרגישה אחרת. תמיד הסתדרתי בסביבה שהיא יחסית גברית. אני לא מרגישה שמקילים עליי או שכל הזמן באים לעזור לי. באים לעזור אם אני מבקשת עזרה או אם רואים שאני באמת צריכה, כמו שהם עוזרים אחד לשני, כמו אחד מהחבר'ה".
למעשה, כל עוד פקרמן חובשת את הקסדה, אף אחד לא יודע שמתחתיה מסתתרת אישה. "התגובות בשטח כשאני מורידה את הקסדה ורואים את הקוקו שלי — זה מאוד מיוחד", היא מחייכת. ואיך היא מרגישה עם המקצוע המסוכן שבחרה? "אתה יודע שאתה אף פעם לא לבד, שיש לך גב. יש את כל מערך החבלה מאחוריך ואת כל משטרת ישראל מאחוריך".
