yed300250
הכי מטוקבקות
    צילומים: גבריאל בהרליה
    7 ימים • 30.03.2016
    המוביל הארצי
    לרגל הוצאת האלבום החדש של שלמה ארצי, "קצפת", פגש אותו המעריץ הוותיק אסי ישראלוף ("מה קשור") - שגם חיקה אותו לא פעם - לשיחה אינטימית. הם דיברו על אהבה, ריאליטי, משפחה, התמכרויות, פריפריה, טוקבקים, מוזיקה מזרחית, משכנתה, אופניים וגם בר רפאלי. ראיון גלוי
    אסי ישראלוף

    התנעה

     

    באתי לפגוש את שלמה ארצי במשרד שבו הוא מתנהל יחד עם השותפים, שהם גם חברים שלו. קיבלתי קפה, היה נעים, אפילו ראו בחלון את הים, והתיישבנו לדבר.

     

    אני קצת לחוץ, שלמה קצת פחות. טוב, אני מרגיש שאני מכיר אותו מקרוב (יותר ממה שהוא מכיר אותי, זה בטוח) ומתנצל מראש על הקלישאה, אבל שלמה הוא פסקול חיי.

     

    למשל? את השורה "שלא ייעלמו הדברים היפים" השארתי לאשתי כהוראות שימוש בפתקה על הדלת לא מזמן, והיא יודעת שמתישהו "ניקח לנו יום" יחד. בדיוק כמו שירדנה בתי יודעת "שכשהגשם יבוא והרוח תישוב אדאג עוד יותר", וגידי בני הבכור יודע שהוא בשבילי "מלך העולם".

     

     

    צילום: יחצ

    צילום: יחצ

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צפו: מה באלבום החדש?

     

    כל אלבום של שלמה הוא בשבילי חגיגה וגם מסע חקירה וגילוי עצמי, כי הוא מעלה תמיד שאלות זהות פנימיות שאני שואל גם את עצמי. האלבום החדש "קצפת" עשה לי את זה, זה הכי שלמה ששמעתי מזמן. כי יש בו נגיעות מ"ירח", מ"תרקוד", ובעיקר כי הוא מלא בשירים מרגשים ומפתיעים, בשפתו המיוחדת. אז באתי לפענח קצת את האיש הזה וההוא שמאחורי השירים.

     

     

    2. האבהי

     

     

     

    בהופעה בקיסריה. "קיסריה אצלי זה כמו שדה התעופה לוד. המטוסים שלי יוצאים וחוזרים תמיד לאותו מקום"
    בהופעה בקיסריה. "קיסריה אצלי זה כמו שדה התעופה לוד. המטוסים שלי יוצאים וחוזרים תמיד לאותו מקום"

     

    על ההתחלה התוודיתי:

     

    אסי: אני פה ומאוד נרגש לדבר איתך.

     

    שלמה: ואם יהיה משעמם.

     

    אסי: לא יהיה משעמם. אין סיכוי. אז תגיד, ככה על ההתחלה, שירים סובלים אצלך ממשברים כמו בני אדם? כלומר משינויים בדרך? אתה הרי מוציא אלבום רק פעם בארבע־חמש שנים.

     

    שלמה: כן, שירים הם כמו יצורים חיים שמשתנים במהלך העשייה. היה לי שיר שהשורה העיקרית בו הייתה "מצאתי לי צדפה בים". לימים היא התחלפה בשאלה: "איך מרגישים כשיש אהבה", וזה הפך לנושא השיר.

     

    אסי: נו, ואיך מרגישים כשיש אהבה, שלמה?

     

    שלמה: לפעמים מותשים מרוב קרבה, אסי.

     

    אסי: מה האינדיקציה שסיימת שיר או אלבום?

     

    שלמה: כשאני אוהב אותו.

      

    אסי: אתה מרגיש מה הקהל אוהב, למרות שאתה איפשהו כותב לעצמך?

     

    שלמה: בגיל מסוים הבנתי ששירים דורשים דיבור פנימה והחוצה. ובגלל שבמהלך 64 השנים האחרונות שאני שר, הכרתי אנשים שנקראים בגדול הקהל שלי, אז יש לי אחריות לדבר אליהם. ואז יוצא כאילו אני מדבר לעצמי, דרכם.

     

    אסי: אתה יודע מה עובד בשיר?

     

    שלמה: כן, כי זה דומה לסצנות מהחיים. אנחנו לא מודעים לזה, אבל עושים את זה כל יום בחיינו.

      

    אסי: תסביר.

     

    שלמה: נניח שמישהו אומר למישהי: "אני אוהב אותך", הוא בדרך כלל מוציא את זה מהבטן בלי לעשות על זה חזרות. נכון? כי זה חלק מהשיח הטבעי של הבן אדם והוא יודע איך המשפט הזה ישפיע. אז ככה יש לי בשירים, התניות שפורצות מתוכי, שהן השפה הבלעדית שלי.

     

    אסי: ידעת מה, נגיד, המבקרים יחשבו?

     

    שלמה: למה אתה אומר את זה, המבקרים מטרידים אותך?

     

    אסי: בשנים האחרונות פחות. אבל האמת שפתאום קלטתי שכשאני מקבל מחמאה אני מסתובב איתה חצי שעה, אבל כשיורדים עליי אני מסתובב עם זה שבועיים־חודש.

     

    שלמה: כלומר, בסיסית אנחנו מתחברים לעלבון. תראה, אכפת לי מאנשים. דעתם מעניינת אותי מאוד, כולל דעתם על שיריי. אני אוהב ששיר בונה שיח בין אנשים, כלומר הם מתחילים לדבר דרכו על עצמם.

     

    אסי: ובעניין העלבון מה יש לך לומר?

     

    שלמה: חזרת לעלבון? סבבה. אני מצד אחד טיפוס שנעלב מאוד לפעמים מכל שטות. מצד שני, אם אני מטיל פצצה רגשית בחדר, כלומר אמרתי משהו בוטה ומעליב שמטלטל את כולם, אז אני ישר מתחיל לשלוח סמסים של סליחה. אין לי בעיה לבקש סליחה.

     

    אסי: יש דברים שהתגברת עליהם כשנהיית זמר ותיק? ומה הופיע שלא הכרת?

     

    שלמה: היה לי פעם חוסר ביטחון, ירדו על המילים שלי, התעקשתי על מקומי המוזיקלי והתגברתי. מצד שני, מופיעים לפתע נניח שיבה וקמטים. זה בחיצוני. ומופיעים גם קמטים בלתי נראים על הלב הפנימי. אז הרעיון הוא לעשות חידוש קמטים מבחינה מוזיקלית ולנסות להישאר רלוונטי. תמיד יהיה רצון להישאר מה שהיית, לכתוב את "לתת ולקחת" עוד פעם, כי הוא הצליח.

     

    אסי: ומה אתה עושה במקרים כאלה?

     

    שלמה: אני מנסה להיות אותנטי לגילי.

     

    אסי: אתה האמן היחיד שכל כך הרבה שנים נמצא בטופ, כלומר ברומן מתמשך עם הקהל...

     

    שלמה: שמע, אני מדבר מאיזשהו מקום ומכוון לאיזשהו מקום. הזמר הנהדר ישי ריבו, ששר איתי את השיר "והאמת" באלבום, הוא בחור דתי, ואני כחילוני אהבתי את ההסבר שלו, שאולי הכל בא מלמעלה, אבל גם צריך לעזור לדברים לקרות למטה.

     

    אסי: כלומר?

     

    שלמה: אני שם לב לשינויים, מתבונן באנשים ובסיטואציות, ולמרות שאני נראה כמו אחד שמדבר על עצמו, יש לי איזו יכולת הכלה לחיות גם את האחרים, וזה מה שעובד בשירים טובים.

     

    אסי: מתי אתה קם?

     

    שלמה: קמתי הבוקר בחמש.

     

    אסי: יקיצה טבעית?

     

    שלמה: כן. עצבנות וחרמנות על החיים.

     

    אסי: אני חווה משהו דומה. פתאום נחתה עליי תובנה מאוד גדולה שהלילה מפריע לי. כאילו "בוא נמשיך את היום". הגוף רוצה לנוח, אבל המוח אומר: "נהיה ערים".

     

    שלמה: נהדר, אסי'לה. תשמע, הייתה לי שיחה השבוע עם הבן שלי יונתן, אם היה כדאי לחיות עד גיל 200 כדי למצות עוד ועוד את החיים. תסתכל איך סטיבן ספילברג וסקורסזה מתעקשים לעשות עוד סרטים, אז קטונתי מהם, אבל אני מהסוג הזה שרוצה עוד ועוד לעבוד במוזיקה.

     

    אסי: אתה מושפע משירים של אחרים?

     

    שלמה: בטח מושפע, ממזרחית ועד היפ־הופ. כולל ביונסה. אבל מנסה לשים את עצמי בתוך המוזיקה שלי כמו פרחים בוואזה. כלומר, שזו תהיה האמירה שלי בלבד.

     

    אסי: מבחינתי, כשיוצא אלבום שלך, אני מגדיר את זה "מצב עוצר חיים". כלומר, "אני עכשיו עם שלמה".

     

    שלמה: מאיפה זה הגיע אליך, ברמלה?

     

    אסי: אמרתי לך פעם שהיית עוד קול אבהי בחיים שלי.

     

    צילום: ירון שילון
    צילום: ירון שילון
     

    שלמה: יש לך אבא?

     

    אסי: ברור שיש לי אבא. אני מאוד אוהב אותו.

     

    שלמה: והיה חסר משהו ברמלה?

     

    אסי: לא ממש. אבל שמעתי אותך בסתר.

     

    שלמה: אתה דוס? אסרו עליך לשמוע שירים?

     

    אסי: להפך. אבא שלי הביא את "חום יולי אוגוסט" בקסטות אפורות. הוא שמע את זה כל הזמן בלופים. וככה שמעתי אותך, כשהוא לא ידע, והתאהבתי.

     

    שלמה: מרגש. כי אם הייתי לפי אבא שלי, הייתי שומע רק את שירי הפרטיזנים עד עכשיו.

     

     

    3. מדור לדור

     

    אסי: (צוחק) גדלתי בבית עיראקי, אבל שמעתי מוזיקה ישראלית. והנה לאחרונה הייתי בהופעה של דודו טסה והכוויתים, וכשהוא התחיל לשיר בעיראקית התחלתי לבכות. כנראה יש משהו בנשמה, הנשמה יודעת.

     

    שלמה: זה ניסוח אדיר, כי הכל עובר נשמתית במוזיקה מדור לדור. הנכד שלי בן ה־17 התאבל לפני זמן מה על קית אמרסון, מאמרסון, לייק ופאלמר, וחולה על אהוד בנאי.

     

    אסי: כשאני שומע את האלבום "קצפת" באוטו, אז הילדים הקטנים שלי מקשיבים. לדוגמה אני מת על השיר "גבעה אחת", שמסיים את האלבום, בגלל העברית הישנה שכבר לא כותבים בה וחבל.

     

    שלמה: נכון. המשורר נתן יונתן כתב אותו בדם ליבו. האמת שהשיר נכנס לאלבום רק בגלל פטריק סבאג, בן ארצי וטל פורר, המפיקים והמעבדים שלי באלבום. יום אחד באתי לאולפן ואמרתי: "כתבתי פעם לגבעטרון שיר, והוא נוסטלגי כזה. האם כדאי לעשות ממנו משהו? אני קצת מהסס", ודווקא הם שיכנעו אותי עליו, סימפלו את הגבעטרון פנימה ובנו עולם עם אמיר דדון והקול הנפלא שלו.

     

    אסי: אתה מפחד להתעסק בנוסטלגיה?

     

    שלמה: פחדתי. אבל דווקא לאחרונה התחלתי להקשיב בשבתות לרדיו 103. "דינה ברזילי" וכל מיני שירים כאלה. אני נגנב על זה.

     

    אסי: זוכר רגע שהלכו נגדך באולפן?

     

    שלמה: בטח. יום אחד פטריק ובן בן באו ואמרו לי: תוציא את נעמי מהשיר "ואולי".

     

    אסי: למה הם לא אהבו את נעמי?

     

    שלמה: הם אמרו שהיא מבלבלת את השיר. ואז הסברתי להם שיש שתי בחורות בשיר: נעמי שהיא בעצם הנכדה שלי, שרוצה להיות דוגמנית, ודמות אחרת שאני אומר לה, "אולי תאהבי אותי בלי חשש". זו האמירה שאנחנו הכי כמהים לה. שיאהבו אותנו ונאהב — בלי חשש.

     

    אסי: נו...

     

    שלמה: אז הורדתי את נעמי. נשבע לך, כי בשביל פטריק ובן בן וטל אני עושה הכל... אבל בסוף חזרתי בי ואמרתי להם שהיא לא יכולה לצאת מהשיר.

     

    אסי: השמות האלה שאתה מכניס לשירים הורסים אותי. יש את שכטר ב"שפויים", דניאל ב"אושר אקספרס", ועקנין ב"חום יולי אוגוסט".

     

    שלמה: השמות הישראליים זה הצופן שלנו. גדלתי בתוך כור ההיתוך הזה ברמת־ישראל, ביצרון, בצפון תל־אביב ואצל סבי בקריות. החברים שלי אז עלו מעיראק, פולין, רומניה, מרוקו ותימן. כולם היו או לוי או מלאכי, או עוזרי, או סמי או שכטר ושוורץ. ואני מהילדים שהלכתי לבתים המזרחיים שלהם כדי לישון ולאכול שם, לקבל חום. באתי ממשפחה של ניצולי שואה והיו לי קשיים בתוך הבית.

     

    ועקנין, למשל, מ"חום יולי אוגוסט", באמת שכב לידי במיטה כשהייתי בתחילת השירות בתותחנים, אבל הוא לא "שרף צריפים" ככתוב בשיר. הוא היה הבחור הכי מבריק במחלקה שלנו. אבל השתמשתי בשם שלו. וכשפגשתי בו הרבה אחרי הצבא והוא שאל אותי: "מה עשית ממני?" צחקנו והתנצלתי.

     

    ואפרופו שמות, שמת לב שבריאליטי אומרים: "קבלו את משה" ולא אומרים את שמות המשפחה?

     

    אסי: צועקים. לא אומרים.

     

    (צוחקים)

     

    ארצי וישראלוף. ארצי: "כשחיקית אותי ושרנו יחד את "אהבתיה" בהיכל התרבות, פתאום לא ידעתי מי אני בין שנינו"
    ארצי וישראלוף. ארצי: "כשחיקית אותי ושרנו יחד את "אהבתיה" בהיכל התרבות, פתאום לא ידעתי מי אני בין שנינו"

     

    4. האלבום עצמו

     

    אסי: אני מסתכל על העטיפה האחורית של האלבום "קצפת", אלבום נפלא.

     

    שלמה: תודה. חמוד מצידך.

     

    אסי: מצולם שם הילד המתוק הזה, בעטיפה, שהוא אתה. ילד של פעם. ויש איזו תחושה שאתה מחבק את הילד שהיית אז.

     

    שלמה: נכון, זו תמונה משנות ה־60.

     

    אסי: איזה ילד היית?

     

    שלמה: אמא אומרת שחייתי ברחובות כל הזמן, אבל גם הייתי מופנם. לא סיפרתי כלום לאיש, רציתי דברים ולא אמרתי, פחדתי מיצורים גדולים ולא סיפרתי.

     

    אסי: אבל בתמונה אתה נראה מאושר עם טי־שירט, וינטג' כזה.

     

    שלמה: אני חושב שזה אחרי משחק כדורגל, אז בטח הייתי מאושר. ובמקור היה שם עוד ילד בתמונה. אבל תדע לך שלא צילמו אותנו אז. אבא שלי לקח אותי רק פעם אחת בילדות לצלמנייה והצטלם איתי בתמונות שמשמשות לי עד היום הוכחה שהוא אהב אותי, כי בתוכי לא תמיד הייתי בטוח באהבה שלו.

     

    אסי: זה עצוב. שמעתי משהו מזה בתוך שיר הנושא, "קצפת", שיש בו ילד ש"רוקד לבד על המחברות".

     

    שלמה: נכון. זה שיר על ימי התיכון שבו למדתי, שנמצא מול שלטי הפרסומת לקצפת, ימים של התחלת ההבנות, האפליות והאשליות. אני עובר הרבה ליד גדר התיכון הזה. עומד ומתגעגע.

     

    אסי: ואז היית מאושר?

     

    שלמה: הייתי תלמיד מחורבן ומאוהב. יש בשיר "קצפת" שורה שאני אומר לבחורה שבשיר: "הייתי משלם לראות אותך נתלית לי עוד פעם על הגב. כי לא נעים מה שרואים עכשיו". והכוונה שעכשיו הכל קצת "פאקד אפ" ו"קאט דה בולשיט". אבל פעם כשהיינו תלמידים הייתי סוחב אותה מאושר על הגב בחצר בית הספר. מכיר את זה? כמו שטילטיל סחב את...

     

    אסי: רוסלנה.

     

    שלמה: נכון.

     

    אסי: וואי, אתה מעודכן.

     

    שלמה: כי כשהוא סחב אותה זה היה אדיר. אדיר.

     

    אסי: זה ריגש אותך?

     

    שלמה: כן. קודם כל, רוסלנה היא של אייל גולן. וטילטיל המרגש הזה הוא זה שהעז לסחוב אותה. אז זה כמו איזו חטיפה מקסימה מהארמון. אותנטי.

     

    אפרופו אותנטיות, שמע סיפור: יום אחד הופעתי בקיסריה וכשירדתי מהבמה ישבו שם שלושה בחורים נבוכים ליד האבנים, וזה הייתם אתם, "מה קשור". אז אמרתי לעצמי, "בטח עוד שלישייה כזו שלא תישאר לנצח". אבל מאז רק התעצמתם, כי יש ב"מה קשור" לדעתי אותנטיות מתפרצת. אולי כי באתם מהמקום הלא צפוי, מהפריפריה.

     

    אסי: זה נכון. ומירי רגב יכולה להגיד מה שהיא רוצה, הנה הוכחות שסטיגמות נשברות.

     

    שלמה: וחוץ מזה, כשחיקית אותי ושרנו יחד את "אהבתיה" בהיכל התרבות? פתאום לא ידעתי מי אני בין שנינו. חחח.

     

    עטיפת האלבום החדש
    עטיפת האלבום החדש

     

    5. שכרון חושים

     

    אסי: אגב, אתה יודע שאתה סמל מין.

     

    שלמה: נו. די.

     

    אסי: תקשיב, אני בהופעות שלך יושב והבנות מתלהבות. היו לי כמה חברות כאלה וגם אשתי, אז אני אומר לה: "בסדר, מאמי, גם אני אוהב אותו, אבל..." (צוחק).

     

    אתה מודע לזה?

     

    שלמה: אני מודע למשהו אחר. שאם לזמר אין רוב נשי באולם, הוא לא יצליח.

     

    אסי: מדהים אותי שלאורך שנים מאוד שמרת על עצמך. התחתנת צעיר, הקמת משפחה. ילדים.

     

    שלמה: אבל התגרשתי.

     

    אסי: התחתנת שוב?

     

    שלמה: לא. אני חי בזוגיות.

     

    אסי: לא הייתה לך איזו תקופה של התפרעויות?

     

    שלמה: הייתי צעיר מוטרף לא פעם. עפתי על החיים. אבל מה זה התפרעויות? לא פוצצתי את עצמי בסמים.

     

    אסי: אתה בכלל לא בעניין של זה. נכון?

     

    שלמה: לא. לא. אני גם לא מתמכר לכלום, אולי מלבד ילדיי ונכדיי, אופניים וכתיבה. אני אפילו כבר לא אוכל סוכר, לא מעשן ולא שותה (צוחק).

     

    אסי: ומה משחרר אותך?

     

    שלמה: תראה, לפעמים הבת שלי, שירי, מצלצלת אחר הצהריים ואומרת לי, "פאפקה", ככה היא קוראת לי, "מה אתה עושה?" אני אומר לה, "כלום. הילדים עזבו את הבית. אני יושב בסלון ורואה רפי רשף. והכלבה נובחת על כל מי שעובר בחוץ".

     

    אסי: ואתה מרגיש מסכן ברגע הזה?

     

    שלמה: לפעמים קצת מרחם על עצמי. אז אני מצלצל לילדים, "להציע עזרה". מישהו רוצה שאני אבוא אליו? מישהו צריך אותי?

     

    אסי: אתה סבא טוב?

     

    שלמה: אני סבא שאחראי על שיחות הנפש.

     

    אסי: כמה אתה ער לדברים שהם שומעים? הוא נורא מהיר, הדור הזה.

     

    שלמה: אני נכנס לחדר, מיכאל (14) סגור בחדר ומשמיע לי את להקת "מיוז" באייפון. אני קראתי "מעריב לנוער" כשהייתי קטן. אני רוצה לדעת מה ה"מעריב לנוער" שלהם היום.

     

    אסי: אני אומר שכולם רוצים להגיע נורא מהר למשהו וקצת מפספסים את הדרך, ואגב, כל הזמרים רוצים להיות שלמה ארצי.

     

    שלמה: אתה מתכוון להליכה לקיסריה?

     

    אסי: אני מדבר יותר על הדרך שלך. איך אתה מגדיר את עצמך?

     

    שלמה: סוג של לוחם. שרדן. שמע, אסי, יש אמיתות שלא משתנות. גם אם העולם הוא פייסבוק וכל הקשקשת הזאת, בסוף, ברמה של האהבה והרגש, אין שינוי באמת, רק הדרכים לשם... כלומר הדרך לקיסריה התקצרה.

     

    אסי: אבל רוב הזמרים לא באמת הצליחו להביא כמויות של קהל כמוך. יש משהו קצת שקרי בעולם הזה.

     

    שלמה: זה שקר, השואו ביזנס. אבל קיסריה אצלי זה כמו שדה התעופה לוד. המטוסים שלי יוצאים וחוזרים תמיד לאותו מקום. זה נכון גם לזאפה ולמקומות אחרים.

     

    אסי: מתי המצאתם את קיסריה?

     

    שלמה: ב־1986 הופענו עם "לילה לא שקט" באולם בכפר־סבא. היו 800 מקומות, ומלא קהל הלך הביתה כי לא היו כרטיסים. ואז מישהו הציע לי את קיסריה ואמר שיש שם איזה אמפי. תשמע, אני לא זוכר את ההופעה הראשונה שם. אני זוכר יותר את ההופעה בפארק. באתי מצוותא ופתאום מצאתי את עצמי מול 22 אלף איש. היה טירוף. המצאתי את ההופעה תוך כדי ההופעה.

     

    ראיתי פעם את הסדרה "תולדות הרוק", ולמשל ברוס ספרינגסטין, שהוא בן גילי, עבר את אותו תהליך. הוא מספר שם על ההתלבטות "לצאת להופיע בחוץ", אבל ההבדל בינינו שאני הלכתי להופיע אז ל־22 אלף איש והוא ל־100 אלף. זה היה אז מהפכני. תרבות חדשה של רוק בשיכרון חושים.

     

    אסי: ולא פחדת מאובדן האינטימיות?

     

    שלמה: פחדתי, אבל היום קיסריה בשבילי היא כמו זאפה. התמחיתי בעבודות שירות גדולות, מה שנקרא, אצטדיונים.

     

    אסי: למה לא נוקיה, נגיד? כי נוקיה נהיה יותר של הזמרים המזרחים?

     

    שלמה: השתגעת? אני לא שם את הסטיגמות האלה. מזרחים או לא מזרחים.

     

     

    6. אחד מהקהל

     

    אסי: האם זה שרואים אותך בקיץ מאות אלפי אנשים, גורם לך להגיד "וואו"?

     

    שלמה: "וואו" זה לא השפה שלי, אבל אני מאוד מתרגש מזה, בגלל שיש בגנטיקה הפנימית שלי הודיה.

     

    אסי: מה זאת אומרת?

     

    שלמה: מודה אני. מודה אני על הטוב. דיברתי עם אח של אמיר מימוני ז"ל מהשב"כ שנהרג לאחרונה בעזה. היה לו פאב שהשמיע את שיריי, מאוד התרגשתי. תשמע, הבן אדם חי דרך השירים שלי. צילמתי אפילו את התמונה שלו באייפון ושמרתי. זה כאילו בודדתי איש אחד מתוך הקהל, שמסמל את הדבר הזה שאתה מדבר עליו.

     

    אסי: אני רואה איך גם עכשיו אתה מתרגש מזה.

     

    שלמה: נכון. נכון. זכיתי. לקרוע למישהו את הלב, זה משהו גדול מהחיים.

     

     

    7. פלורליזם

     

    אסי: אני רוצה לעבור איתך על כמה משירי האלבום "קצפת". בחוברת שבאלבום יש תמונת זוג שכאילו מביט בכנרת. ככה אתה מצייר את ישראל היום?

     

    שלמה: לא, הכנרת זזה הצידה. היא לא סלב כמו שהייתה (צוחק). ישראל נהייתה מדינה בועטת. ובכלל, זה עולם אלים כמו שלא הכרנו, ובתוכו אנחנו מדינה שחיה בהיסטריה מטורפת, בקצוות. לא הספיקו לה גם המלחמות והרציחות ברחובות, אז יש לה את כל ההטרדות המיניות, והפערים החברתיים והגזענות הנוראית והדרת נשים. זה מעסיק אותי מאוד ביומיום. אתה פותח את החדשות, טה־טה־טה־טה־טה, מכונת קושמרו כזאת. פעם החדשות היו: "והרי החדשות הנחמדות מפי ראומה אלדר". ועכשיו הכל בין היסטריה להתכווצות.

     

    אסי: ואתה לא אומר לפעמים כמוני, "יאללה, תניחו לי. אני בסך הכל בן אדם שהגיע לעולם לחיות סיבוב אחד בחיים האלה?"

     

    שלמה: לפעמים. עובדה שיכולתי לעשות תקליט נניח יותר אלים, פוליטי, אבל העדפתי רגש על פני אולטימטומים של פוליטיקה. הכתיבה באלבום התמקדה בהתחלת ובשארית החיים.

     

    אסי: והבחירה בזמרים לדואטים?

     

    שלמה: היא תמיד תהיה סינתזה בין מזרחים לאשכנזים, חילונים ודתיים, ובעיקר היכולת והכישרון לרגש יחד.

     

    אסי: אה, זה ממש מחושב?

     

    שלמה: זה לא מחושב, אבל זה חשוב. לא אגיד, נניח, שישי ריבו, בגלל שהוא חובש כיפה, אני לא לוקח אותו לשיר איתי. אני אוהב את הפלורליזם הישראלי הזה.

     

     

    8. בן, יובל ויונתן

     

    אסי: אתה מאוד קרוב לבן, הבן שלך?

     

    שלמה: הוא שומר עליי בהופעות ובאולפן. כמו סינגולדה ומאיר ישראל, שהם חלק מהדי־אן־איי שלי.

     

    אסי: מתי הוא נכנס לחייך המקצועיים?

     

    שלמה: כשבן התחיל לנגן בתור נער, ביקשתי ממנו לנגן לי בפסנתר שישה אקורדים שאני לא מכיר. אז הוא ניגן, אני שרתי ויצא מזה השיר "כמו אז".

     

    אסי: איך זה לעבוד איתו? הוא גאון. הוא מדהים.

     

    שלמה: זה כיף גדול, אבא ובן, אם יודעים להסתדר אחד עם השני, ואנחנו למדנו לעבוד יחד. ליישר רגעי קושי. ליהנות אחד מהשני. הוא יצירתיות שלא נגמרת ומנגן בכל כלי. אהוב כזה.

     

    אסי: עליו כתבת את "לנצח יחד"?

     

    שלמה: לא, על יונתן, הבן הצעיר שלי בן ה־26. על בן כתבתי את "מלך העולם".

     

    אסי: בכיתי מהשיר "לנצח יחד" באלבום. הייתי בטוח שיש איזה שלב מסוים שהילד גדל, שאתה משחרר ודי.

     

    שלמה: קשה לשחרר ילדים, כי אתה גם בתפקיד האבא אבל בתוכך נשארת גם הבן. כשיונתן שלי הלך לצבא, הרגשתי עזוב ונטוש, שמח ועצוב, על שעות הטניס שלנו יחד שחלפו לנצח, לצערי.

     

    אסי: ולמה יובל בנאי בשיר הזה?

     

    שלמה: אני פשוט אוהב אותו ואת סוג השירה שלו. וגם הוא אמר לי פעם, שכשמשינה הופיעה בקיסריה, הם ראו "את הזיעה שלי שנשארה מהקיץ". אחרי משפט יפה כזה אתה מתאהב בבן אדם שאומר לך אותו.

     

    עם בנו, בן ארצי. "אהוב כזה"
    עם בנו, בן ארצי. "אהוב כזה"

     

    9. עוד אחד ודי

     

    אסי: בוא נדבר על השיר "עוד אחד ודי". אתה כותב: "נאבק שוב עם עצמי בחיצוני ובפנימי". במה אתה נאבק היום?

     

    שלמה: לא לקנא באיש.

     

    אסי: במי אתה יכול לקנא?

     

    שלמה: בצעירים למשל. אני רוצה ללכת לפאב של הבן של מיכל זוגתי, והבן שלה גיא אומר לי לפעמים, "בוא, בוא, בוא לקונסיירז', אתה, אני ואושרי כהן".

     

    אסי: זה יהיה היסטרי אם תבוא.

     

    שלמה: אז אני אומר לו, אתה יכול לקחת אותי בבוקר כשאין איש? כי מתאים לי בית קפה קטן עם עוגייה.

     

    אסי: יש גיל מסוים לברים?

     

    שלמה: יש גיל מסוים שלא מתפשטים בים. שמסדרים את התסרוקת להסתיר את הקרחות הקטנות. שמחשבים את זמננו לאחור. אני מבין את גילי, לפעמים פוחד, אבל לא סופר קמטים. וזה גם עונה לך בעניין החיצוני והפנימי.

     

    אסי: "עוד אחד ודי" זה שיר שנשמע לי קצת כמו התוכנית "מחוברים". הכי יפה בשיר בעיניי זה שאתה רוצה לראות עוד "אורות של מכונית".

     

    שלמה: כן. ומרוב שאני אוהב אורות, התהפכתי עם אופניים כבר איזה ארבע־חמש פעמים (צוחק).

     

    אסי: אז אתה לא מסופק, שאתה רוצה עוד אחד ודי?

     

    שלמה: אם אהיה מסופק, אז איזה אמן אני אהיה? אין לי תלונות אמיתיות. אני מקטר לפני הופעה, אבל עולה על הבמה — אש. יש לי המון קהל, התברכתי. אפילו אגלה לך סוד, אני גם תומך באמנים שאין להם. אבל מצד שני אני יודע איפה הפאקים שלי.

     

    אסי: בן אדם שמביט מהצד אומר, יש לך הכל.

     

    שלמה: השתגעת? אתה חושב שהמקום הזה שקוראים לו סיפוק הוא מלא תמיד עד הסוף? אתה חושב שהוא לא מתרוקן? כשכתבתי על אהבה "לפעמים מותשים מרוב קרבה", הדגש הוא על "מותשים". או על האמת כתבתי שהיא כמו "ציפור שבורחת בין הידיים". כלומר, תחושה תמידית שבה, גם אם אוהבים אותך, שום דבר לא שלם מול החיים השבריריים האלה.

     

    אסי: ברי סחרוף אמר: "לב שבור הוא לב שלם".

     

    שלמה: או רבי נחמן, "אין שלם כמו לב שבור".

     

    אסי: רבי נחמן סחרוף.

     

     

    10. מתעצבן

     

    אסי: הדור של היום, יש אינסטגרם, יש פייסבוק, איפה אתה בזה?

     

    שלמה: אני לא מהדור שנכנס לשדה התעופה ומצלם את עצמו ליד המזוודה. לא מעניין אותי שיעקבו אחריי כל חצי שנייה.

     

    אסי: כיף לך.

     

    שלמה: למה? אתה רוצה שכל הזמן יעקבו אחריך?

     

    אסי: נפלתי לזה. אני מודה, פתחתי עמוד פייסבוק לפני חצי שנה.

     

    שלמה: יש לי עמוד פייסבוק שיש בו כרבע מיליון חברים. אבל אני לא מכור לזה.

     

    אסי: טוקבקים?

     

    שלמה: בחיים לא קראתי אפילו אחד.

     

    אסי: רוב האמנים נורא מפחדים מזה. אני מודה שדברים רעים מצחיקים אותי.

     

    שלמה: כי אתה קומיקאי.

     

     

    11. ביתנו

     

    אסי: כמה אתה גבר רומנטי?

     

    שלמה: במציאות פחות מאשר בשירים.

     

    אסי: באמת?

     

    שלמה: תשמע, בכתיבה זה מתחדד. אבל בחיים עצמם לפעמים אתה שוכח להגיד למי שאתה אוהב מילה טובה. ועד שזה יוצא ממך, פיספסת את הרגע. (נושם עמוק) אז אני צועק למיכל: "בוקר טוב, מותק" ומתכוון גם ל"אוהב אותך".

     

    ועוד משהו עליי. אני מתקשה לפגוש אנשים, להגיד "אחי" וישר להתחבק איתם. אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותם.

     

    אסי: בשיר המרגש "ביתנו" אתה אומר: "בואי נבנה לנו בית ונקרא לו ביתנו". אתה עוד זקוק לבית? משכנתה?

     

    שלמה: לא, לא (צוחק). סיימתי לשלם. זה שיר שנכתב ב"צוק איתן", כי מלחמות על הבית מפחידות אותי. אז "ביתנו" זה לא בהכרח שהם ילכו לענבל אור ויקנו דירה...

     

    אסי: אבל אתה טיפוס ביתי, לא?

     

    שלמה: כן. יש לי חברים נהדרים ואנחנו נפגשים על המרפסת כל שבוע. מדברים ואוכלים אוכל טוניסאי וקיש.

     

    אסי: מעולם לא היית סלבריטי?

     

    שלמה: אני מניח שבר רפאלי יותר מעניינת ממני.

     

     

    12. הדואטים

     

    אסי: איך הגעת דווקא לדיקלה, ב"מחמל נפשי"? זה היה אמיץ מהכיוון שלך להביא מישהי שהיא לא מיינסטרימית לגמרי ולחבק אותה.

     

    שלמה: היא שופכת את הנפש שלה, והמפגש איתה היה פנטסטי בשבילי.

     

    אסי: והרגע המצמרר, איך שהיא שרה: "שערך נהיה לבן כמעט".

     

    שלמה: היא יודעת על מה היא מדברת (צוחקים).

     

    אסי: איך אתה עושה את הבחירות האלה? אסתר רדא שהצטרפה אליך להופעות לפני שנתיים, ושמעון בוסקילה כמובן.

     

    שלמה: הכל גורל וחושים. את אסתר זיהיתי מכתבה בעיתון. את שמעון בוסקילה ראיתי במקרה בסרט סוכנות על נתיבות ונגנבתי. שמעון זה שיא האושר של חיי המוזיקליים, כי הוא הגיע מאובדן משפחה, ומישהו היה צריך לתת פוש לכישרון הענקי שלו.

     

    אסי: באת וחיבקת את שמעון בוסקילה.

     

    שלמה: כן. אבל לא כפטרונייזינג, אלא כחבר לדרך. אתה חושב שבהתחלה לא אמרו לי: "מה, אתה שר במרוקאית?"

     

    אסי: "עלש".

     

    שלמה: כן. אבל אין לי סטיגמות כאלה. אני אוהב שזה נוגע. אני כל כך נהנה מההצלחה הזאת שלו. כשנפגשים אני שואל אותו ישר, קצת כמו אבא אחראי: "שמעון, יש לך דירה, אתה מסודר?"

     

     

    13. עדיין תשוקה

     

    אסי: אתה יודע שזכיתי לראות אותך בצוותא, כשהייתי ילד בן 16? קנינו כרטיסים, אני ועוד ידידה, ונטרפתי. אפילו דיברת איתי מהבמה.

     

    שלמה: יכולת לחכות ברמלה. הייתי מגיע תמיד למועדונים קליפסו והכריש.

     

    אסי: (צוחק) זה לא בדור שלי. אז תגיד, איך אתה עושה את זה כל כך הרבה שנים?

     

    שלמה: יש בי עדיין תשוקה.

     

    אסי: אבל יש בך תשוקה לשיר שירים שכתבת לפני 30 שנה?

     

    שלמה: אני חושב שאני עדיין רוצה לחזור לזמן שרציתי שיידעו שאני יכול לשיר. לא נעים לי להרוס לך את כל האימג' שבנית סביבי, אבל אני עדיין מתפעל מהעובדה שזה בכלל קורה לי.

     

     

    14. כולם יחד

     

    אסי: יש סיפורים שאתה לא מבדיל את עצמך מהלהקה, מהנגנים. אין לך עלק את הקרוואן של שלמה בקיסריה, כולכם יחד.

     

    שלמה: ברור. זו רוח הלהקה שלנו, כולנו חלקים של אותו שלם שמופיע בסוף. כי מה ומי אני בלעדיהם?

     

    אסי: בוא נתעכב רגע על אריק איינשטיין. מה ריגש אותך כששרתם יחד? סגירת המעגל?

     

    שלמה: כמו שאתה היית איתי בגיל 16 בצוותא, אני הייתי איתו בגיל 16, בקולנוע רינה בחולון. נו, מה? חשבתי בחיים שאני אשיר עם הענק הזה?

     

    אסי: אתה יודע שלא השמיעו אותו מספיק ברדיו בשנים האחרונות. משמיעים יפה את הסינגלים שלך מהאלבום הזה. אם לא היו משמיעים, זה היה מבאס אותך?

     

    שלמה: בטח. ההשמעות זו ההכרה שאתה קיים בתודעה ולכן מתווכחים על זה.

     

    אסי: כל מי שעובד איתך אומר שאתה ער לכל פרט ועניין.

     

    שלמה: הפריבילגיה לא להתעכב על הפרטים הייתה רק לאלוהים כשהוא ברא את העולם. תיקתק שישה ימים והלך לנוח. אני רק אדם ועובד ארבע שנים על אלבום, כי זו מלחמה על הצליל הנכון, המשפט הנכון והתחושה המדויקת.

     

    אסי: יש משהו שאתה מרגיש שלא דיברנו עליו?

     

    שלמה: המון. לא גרמת לי ללכלך על אף אחד. לא דיברנו על פוליטיקה, על השפעת מירי רגב על חיינו, על כדורגל, על האדם הבודד מול השלטון, על חיינו המיטלטלים בין גזענות מעצבנת לשנאת חינם, ולא דיברת איתי בכלל על מוזיקה מזרחית.

     

    אסי: מה יש עוד לדבר על מוזיקה מזרחית. היא כבר פה, לא?

     

    שלמה: נכון. ובעיניי היא השינוי הכי דרמטי שאירע ב־20 השנה האחרונות בישראל. שברה מוסכמות, איתגרה והרחיבה את ישראל למקום חדש... וגם, אגב, לא שוחחנו על שאלת הנצח: "שמאל או ימין, ימין או שמאל? (צוחק).

     

    אסי: מה עכשיו? שמאל, ימין? מה עכשיו? מירי רגב? מה עכשיו? לחפש איזו כותרת? אני מחפש את המהות המוזיקלית ואני חושב שדיברנו על דברים מהותיים ואנושיים גדולים וקטנים.

     

    שלמה: כמה דיברנו? שעתיים?

     

    אסי: יותר. שעתיים וחצי.

     

    שלמה: נהניתי איתך מאוד, אסי'לה.

     

    אסי: אני יכול עוד 20 שנה לדבר. היה לי חשוב "קצפת". באמת. •

    צמוד לבמה יושבים הקבועים – יש אחד שאני רואה בכל הופעה, אלא שאני מגיע כל כמה שנים והוא כנראה כל כמה ימים. אני זוכר אותו מלפני יותר מ־20 שנה, יושב בצוותא בשורה הראשונה עם אמא שלו. הפעם היה עם חברים. לא רחוק ממנו יושב כתב טלוויזיה שמגלה גם הוא דבקות יוצאת דופן. הם מכירים בעל פה את כל הסיפורים ואת כל הבדיחות, ומתמוגגים כאילו זו הפעם הראשונה.

     


    פרסום ראשון: 30.03.16 , 12:23
    yed660100