האם הרצוג ודרעי צריכים להשעות את עצמם עד שיתבהרו החשדות נגדם?

נטל על מפלגותיהם | אריאלה רינגל הופמן

בניגוד למקרים קודמים, דווקא הפעם הייתי יכולה בקלות רבה יחסית לכתוב בדיוק הפוך ממה שאני אכתוב כאן ולהסביר למה לא נכון, בשלב כל כך התחלתי של החקירה, לבקש מהחברים אריה מכלוף דרעי ויצחק בוז'י הרצוג, להשעות את עצמם ולצאת לחופשה עד שייתם הטיפול בעניינם, לטוב או לרע. ולקוות בשבילם וגם בשבילנו שלטוב.

אבל יש טיעון אחד שעשה את הבחירה שלי במקרה הזה. נתחיל מזה שהטענה שהציפייה מהם לפרוש עכשיו — או נניח הדרישה הזו מהם — היא גם מוקדמת, גם מוגזמת וגם מופרכת, אכן נשמעת כטענה המבקשת את טובתם. טענה המעניקה להם את חסד החפות, וכיוצא בזה מילים יפות וראויות. רק שמציאות חיינו מלמדת שזו עלולה להיות טעות קריטית. יש דבר אחד שאפשר לומר בביטחון גמור על רשויות האכיפה במדינת ישראל — המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט — הם מצטיינים בסחבת. לעולם אינם מחמיצים הזדמנות לדחות, למשוך ואם אפשר למסמס חקירה טובה.

וכך, בהנחה סבירה לגמרי שדרעי והרצוג יזכו לטיפול המקובל במקומותינו, כל הפרשה תגלגל שבועות על שבועות, חודשים ושנים — ראה פרשת הרפז. ובזמן הזה, תחת מתקפת הדלפות שלא יהיה לה סוף, גם דרעי וגם הרצוג יהפכו ברווזים צולעים, נטל על מפלגותיהם, נון־אישיו בשביל הציבור הרחב. וכל זה לפני שנאמרה מילה על ההיבטים האתיים נוכח העובדה ששניהם סוחבים אחריהם היסטוריה לא מחמיאה בלשון המעטה.

במילים אחרות, זה הדבר הנכון לעשותו, ציבורית וגם אישית. להצהיר על יציאה לחופשה מכל תפקיד ציבורי, להשתחרר מכל מחויבות ולהתמסר לטיפול בתיקי החקירה האלו תוך הפעלת לחץ מאוד לא מתון על הנוגעים בדבר — החל ביועץ המשפטי לממשלה ודרומה — למצות אותה, ומהר. כדי שגם הם, וחשוב עוד יותר, גם אנחנו, נדע איפה עומדים הדברים.

ואחר כך? אם יתברר שהכל עורבא פרח, ישובו ובגדול ללשכות המפנקות.

לא למהר לשפוט | נחמה דואק

כמה פשטני לומר — שילכו הביתה. יש חקירה/בדיקה ולכן אריה דרעי ויצחק הרצוג, צריכים לשים את המפתחות על השולחן, להזדכות על הציוד וללכת הביתה. לחלק מהאנשים זה גם יהיה הפתרון הכי פשוט. מה יותר הגיוני מכך שאיש ציבור שנפתחה נגדו חקירה, ילך הביתה?

רגע, קחו אוויר. תנשמו. תזכרו כמה חקירות הובילו לכך, שבסופו של דבר לא נמצא כלום — לא ראיות ואפילו לא אשמה. תזכרו שיש חוק במדינה, שמתייחס לאנשי ציבור וקובע, שהם צריכים לפרוש מתפקידם או להשעות את עצמם רק אם ולאחר שיוגש נגדם כתב אישום. החוק הזה מסדיר את הדברים. קובע, שאיש הציבור יכול להמשיך בתפקידו גם כל עוד החקירה נמשכת, כי ייתכן ותעלה חרס בידה. האם המצב הזה טוב? האם הוא ראוי ונכון? לא בטוח. כי אחרי הכל, איש ציבור — שר, ראש עירייה או אפילו ראש ממשלה — שמתנהלת נגדו חקירה, עסוק בעיקר בניסיון לנקות את שמו. ראשו אינו מאה אחוזים בעבודתו. כתוצאה מכך, יש להניח, שתפקודו נפגע. כי הם קודם כל בני אדם שמבקשים ששמם לא יוכתם.

במצב אידילי אפשר היה לבקש שיצאו לחופשה. אבל ביודענו את ההימשכות הבלתי נסבלת של החקירות, אין הכרח בכך. מכאן, עוברת חובת ההוכחה לגופי החקירה — המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. היועץ המשפטי חייב להורות למשטרה לזרז את החקירה. למנות צוותים מוגברים ומוגדלים, כדי שניתן יהיה לפענח את הפרשות מהר ככל האפשר. אם יש עבירה, ניתן לגלות זאת תוך שבועות בודדים ולא שנים. הרצוג ודרעי התחייבו לשתף פעולה עם החוקרים. הואיל ואין לנו סיבה לחשוב שהם לא מתכוונים לכך, סלולה הדרך לחקירה קצרה וממצה, שבסיומה נדע האם חוטאים הם או זכים. עד אז, אין סיבה שיעזבו את תפקידיהם.