זו יכולה הייתה להיות הזדמנות פז: המציאות זימנה למשטרה מקרה שאילו טופל נכון, יכול היה לתרום תרומה משמעותית לבניית אמון בינה לבין קהילת יוצאי אתיופיה. אבל המשטרה החמיצה אותה.

במארס 2014 נעצר יוסף סלמסה, צעיר ממוצא אתיופי, בגינה ציבורית בזכרון־יעקב. שכנים כנראה התלוננו על פריצה והזמינו את המשטרה. השוטרים ירו בו באקדח טייזר ולקחו אותו לתחנת המשטרה. לטענתם, הוא היה שיכור, ולכן הוציאו אותו מהתחנה לרחוב כשהוא אזוק. שם שכב פצוע קרוב לשלוש שעות לדברי המשפחה, או חצי שעה לדברי השוטרים, עד שהוזמן אמבולנס שלקח אותו לבית החולים. סלמסה לא נחקר ולא הואשם בשום עבירה. משפחתו טענה ששקע בדיכאון בעקבות המעצר הטראומתי. כעבור שלושה חודשים נמצאה גופתו סמוך למקום עבודתו, ונסיבות מותו לא ידועות עד היום.

בני משפחתו הגישו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. במח"ש בדקו את המקרה, ובפברואר האחרון קבעו שלא היו היבטים פליליים בהתנהגות השוטרים והעבירו את התיק למשטרה כדי שהדברים ייבחנו "במישור המשמעתי או הפיקודי", בעיקר משום שהשוטרים השאירו את סלמסה מוכה, פצוע ואזוק מחוץ לתחנה ללא טיפול. בפני המפכ"ל עמדו שתי אפשרויות: לסגור את התיק ולעבור לסדר היום, או לא. אלשיך החליט לא לעשות דבר.

זה שנים טוענים יוצאי אתיופיה שהמשטרה נוהגת כלפיהם באופן משפיל, גזעני ומפלה, שהם חשודים מעצם היותם ברחוב. לדבריהם, מבין כלל התיקים שנפתחו באוכלוסייה היהודית בשנים 2014־2009 בגין תקיפת שוטרים, 12% היו נגד יוצאי אתיופיה, המהווים רק כ־2% מאוכלוסייה זו.

לאחרונה, בעקבות שורה של הפגנות ועימותים בין צעירים יוצאי אתיופיה לשוטרים, הוחלט במשטרה להקים "ועדת היגוי משותפת לקציני משטרה בכירים ולנציגים ממנהיגות הקהילה". בנוסף, החליטה הממשלה להקים צוות בין־משרדי "למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה", בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור. בשני הצוותים שולבו נציגים מהקהילה. ופלמור קבעה שהתנהגות המשטרה בהפגנות אכן הייתה לא ראויה.

אבל שום צוות בין־משרדי, ועדת חקירה, ועדת היגוי או צעדים בוני אמון שנרקמים סביב שולחנות עגולים לא יצליחו לשקם את מה שנהרס במחי החלטה אומללה אחת של מפכ"ל המשטרה. אם היה אלשיך כן בכוונותיו לפעול למיגור הגזענות בקרב השוטרים כלפי יוצאי אתיופיה, אין ספק שלא היה מהסס ובוחר בפרשת סלמסה, שממילא מבעבעת מתחת לפני השטח כבר שנתיים, כדי לומר אמירה ערכית חד־משמעית: גם אם זה לא פלילי, משטרת ישראל תמגר מתוכה גזענות, גם מוסווית.

אירוע יכול להיות תקין מבחינה פלילית, אבל מאוד פסול מבחינה ערכית־נורמטיבית. ואת המסגרת הנורמטיבית קובע ראש הארגון, במקרה זה המפכ"ל. זה מה שמצופה ממי שהכריז עם כניסתו לתפקיד שהוא בא לשרת את החברה. אבל אלשיך בחר להיאחז בגישה הפורמליסטית, שקבעה שאין ממצאים פליליים, ולסגור את הפרשה ללא נקיטת צעדים או אמירה לשוטרים. הפגנת רגישות כלפי קהילה שחשה אפליה לא תחליש את המשטרה, אלא להפך.