ד"ש ללוחמי האצ"ל

יהודה שוחט

אין חולק על כך שאנשי פתח שפרצו לכלא צבאי, שיחררו כמה מחבריהם שהיו עצורים שם, חטפו על הדרך שני חיילים ישראלים ורצחו אותם בדם קר, הם מחבלים בני מוות. לא כל שכן אותם אנשי חמאס שפוצצו מטענים בשווקים, השליכו מטעני חבלה במרכזים ציבוריים, והביאו למותם של עשרות ישראלים. לו מישהו היה מעז לטעון שלא מדובר במחבלים אלא בטרוריסטים או לוחמי גרילה – הוא היה עומד במרכזו של לינץ' ציבורי. יש רק בעיה אחת: כל האירועים המתוארים בוצעו על ידי אנשי המחתרות, בעיקר האצ"ל, בתקופה שטרם הקמת המדינה. כמה מאזרחי ישראל מוכנים לכנות את אותם אנשי אצ"ל שרצחו עשרות אזרחים ערבים וגם כמה חיילים בריטים בכינוי "מחבלים"?

התשובה, מן הסתם, שואפת לאפס. ובצדק. כמו שכתב אתמול עמיתי תומר פרסיקו, זה עניין טכני: מאבק של לוחמים נגד צבא סדיר היא גרילה. הרג אזרחים על ידי חמושים זו פעולת טרור. לא לשווא ישנו הבדל בין פגיעה באזרחים לבין פגיעה בחיילים, אחרת לא הייתה נזהרה מדינת ישראל – בוודאי רשמית – מפגיעה מכוונת באזרחים במהלך כל אחת מהמלחמות האחרונות בעזה ובלבנון.

"אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות", אמר בזמנו פוליטיקאי ערבי ידוע, ואיש לא קרא לגרש אותו ממפלגתו או לנקוט נגדו בסנקציות. אה, סליחה. היה זה הרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. ככל הידוע הוא אינו ערבי, ויש להניח שרק משום כך הציטוט הזה עבר עם מעט רעש ותו לא. ירד מהפסים

סמדר שיר

מאז ומתמיד הייתה לי פינה חמה בלב לזוהיר בהלול, מלך ה"שירים ושערים". אפילו בתור אחת שלא מבינה דבר וחצי דבר בכדורגל התרשמתי מהלהט וההתרגשות שהדהדו בקולו, במיוחד בשאגת ה"ספקטקולרי" החגיגית. כשבגרתי, והבנתי שיש פנים נוספות באישיותו הרבגונית, ראיתי בו ערבי מתון, רודף שלום המהווה דוגמה חיה לדו־קיום. קיוויתי שבכניסתו למגרש הפוליטי הוא יהיה יותר מקישוט, אלא התגלמות המציאות.

רגע, עצרו את הרכבת! אני רוצה לרדת! או שתורידו אותי — או שתורידו אותו! כי אין לי מושג מה עבר לו בראש. פלסטיני שדוקר חיילי צה"ל בחברון אינו מחבל? אז מה הוא? שף חובב שחיפש ירקות לסלט?

אילו בהלול היה חוזר בו וטוען שפקד אותו רגע של בלבול, הייתי אומרת לו מבליגה. כולנו בני אדם. מודה ועוזב ירוחם. אבל כל עוד הוא מגן בתוקף על עמדותיו, חובה עליו לשלם את מחיר הבליו. אם טרוריסט שדוקר חייל אינו מחבל, מכאן נובע שכל ערביי ישראל, כולל יהודה ושומרון, מוזמנים לקחת סכינים ולפצוח בדקירת חיילים. בהלול אמר. ואם חבר כנסת שאינו משמש כיד ימינה של זועבי היקרה, מתיר את דמם של חיילי צה"ל, למה להסתפק בלובשי מדים? גם אזרחים הם מטרה לא רעה, אך מן הראוי לטבוח בהם אחד־אחד. כי מי שגודע מעל פני האדמה משפחה שלמה, לדעת בהלול, הוא כן מחבל. ואם בהלול מצהיר שפסטיבל הדקירות נובע מהדחף הטבעי להשתחרר מהדיכוי ולצאת לדרור, אז קומו עורו אחיי הערביים, בואו נגשים ביחד את ה"איטבח אל־יהוד".

אין די בגינויים הפומביים שסופג בהלול מהימין ומהשמאל. הוא אינו יכול להמשיך ולהשמיע את דעותיו החשוכות במסגרת המחנה הציוני, גלגול הזוי של מפלגת העבודה שיצחק רבין, אשר עמד בראשה, נרצח כשסיים לשיר את "שיר לשלום". 

אבל זוהיר בהלול הוא ערבי (!), שמרשה לעצמו לומר בקול את מה שכל מנהיג בר דעת – כולל בימין – יודע (ואגב, לא אמר לרגע שלא מגיע להם להיענש). אז במקום להצטרף אליו ולהביע תמיכה בלתי מסויגת בדבריו, הפוליטקאים סביבו ערכו אתמול תחרות מי מגנה אותו חזק יותר, משום שגם במפלגתו רבים הם הקרנפים והגזענים, שמפחדים לומר לציבור את האמת מחשש שיכעסו עליהם.

תוצאות הסקר האחרון:

האם אתם מסכימים עם הביקורת של מאיר דגן על נתניהו?

כן — 74% הסכימו עם בן־דרור ימיני

לא — 26% הסכימו עם נח קליגר