שבת 23 בספטמבר 2017
ידיעות אחרונות
צילום: גבריאל בהרליה
7 לילות • 11.04.2016
חטיבת אראל
סתיו שפיר מעצבנת. ינון מגל לא הטריד מינית. ביבי מנהיג גדול. השמאל מעורר רחמים. וגם: מה הבעיה של רובי ריבלין ושל שמעון ריקלין, איך חזר אחרי שנים לחיק השבט הדתי–לאומי ולמה הוא עומד לעשות היסטוריה בתוכנית החדשה שלו בגלי צה"ל. אראל סג"ל יורה ולא בוכה
נבו זיו | צילום: גבריאל בהרליה

אין הרבה מגישים של 'ערב חדש' שיודעים לחגוג ככה: מוצאי פורים האחרון, תל־אביב כבר מנקה את הלכלוך מהרחובות, אבל אראל סג"ל חזק באווירת החג. על ראשו פאה שחורה ארוכה ועליה כובע של משטרת ישראל, הוא עולה לבמה לצד חבריו העיתונאים ללהקת נאג' חמאדי. הסולן דרור פויר באוברול אדום ומשקפי שמש שר 'פרחה במרצדס' עם המילים שהוסיף - "חבר אתה חסר" ו"כמה שערות על הביצים בחום הזה של תל־אביב". הוא מציג את הגיטריסט של הלהקה: "אראל סג"ל פה, אולי שמעתם עליו. היום הוא התחפש לסתיו שפיר שצבעה לשחור ויש לו כיסא של אופניים עמוק בתוך התחת". הקהל צוחק.

 

כשסג"ל דיבר על סתיו שפיר, זה נגמר אחרת. לפני קצת יותר מחודש הופיע בתוכניתו 'הפטריוטים' בערוץ 20 עם פאה ג'ינג'ית ולעג לחברת הכנסת הצעירה. במהלך הקטע הוא זרק את המשפט "גם אני רוצה לרכוב על אופניים. בלי כיסא", והגלגלים החלו להסתובב - טורים נכתבו על הסקסיזם והמיזוגניה של סג"ל וחבריו לפאנל שהשתנקו מצחוק. חברת הכנסת קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני הגישה תלונה על הטרדה מינית למועצת הכבלים, הליך הפרה נפתח, וח"כ שפיר הכריזה "אראל סג"ל הטריד אותי מינית בשידור".

 

"היא חברת כנסת מעצבנת", מסביר סג"ל. "הרבה פעמים היא הביאה לי את הקריזה, והפעם הרימה להנחתה. מגוחך בעיניי להגיד שנורא פה כי הממשלה הימנית והכיבוש פוגעים באושר, שהוא לרכוב על אופניים. גם אם מיקי זוהר היה אומר את זה הייתי צוחק עליו. אבל היא לקחה את זה למקום הכי מסוכן היום - הטרדה מינית. בישראל 2016 להגיד 'הטרדה מינית' זה כמעט רצח, המעשה הכי נורא. אגב, היא אמרה שתגיש תלונה, ולא הגישה, כי זה חארטה".

 

 

ח''כ סתיו שפיר | צילום: אביגיל עוזי
ח''כ סתיו שפיר | צילום: אביגיל עוזי

מה קרה אחרי האמירה?

 

 

"לא האמנתי שזה יגיע לרמה הזו. אחרי שסירבתי להתנצל על הטענה בדבר הטרדה מינית, אמרתי, 'אם נעלבת ברמה האישית, כבן אדם, אני מבקש סליחה'. אני לא רוצה לפגוע באנשים, יש לי חברים טובים שמאלנים ואני גם מסמפט חלק מהפוליטיקאים השמאלנים. אגב, ברור לי שאני אצטער גם על חלקים מהכתבה הזו כי אני נמצא בתוך מכשיר M.R.I כזה שכל הזמן מחפשים מה אגיד. אבל בשלב מסוים אני שם זין, בא ואומר, 'אני זה אראל סג"ל, זה מה שיש'".

 

גם אתה אוהב לרכוב על אופניים בתל־אביב.

 

"כן, לפעמים. עם או בלי כיסא".

 

 

רזי ברקאי
רזי ברקאי

 

 

* * *

 

בימים אלה מתחיל סג"ל להגיש תוכנית בוקר בגלי צה"ל, ב־11:00 - המשבצת היוקרתית של 'המילה האחרונה', שהוגלתה אחר הצהריימה. בעיקרון אין טבעי מזה - עיתונאי בן 45, מוכשר וידען, מחזיק שידור כבר שנים, אלא שסג"ל תמיד מגיע עם תג זיהוי פוליטי. חי בתחושת מיעוט נרדף בתוך עולמו המקצועי מעצם היותו איש תקשורת ימני. לגל"צ הגיע לאחר הסערה שעוררו דבריו של רזי ברקאי, שהשווה בין כאבן של משפחות שכולות של חיילים לאלה של הורי מחבלים פלסטינים. כניסתו הייתה אמורה לעלות לברקאי בקיצוץ של שעה מתוכניתו והברנז'ה געשה. זה נתפס כניסיון של מפקד התחנה ירון דקל להתחנף למי שצריך באמצעות עלה תאנה ימני במקרה הטוב וכחדירה שלטונית ללוח השידורים במקרה הרע.

 

אתה הימני הראשון בגל"צ?

 

"כן, ימני ששואל את השאלות העיתונאיות, שמעניין אותו לא רק לקשקש. פעם ראשונה בתולדות גל"צ שיש שעה עיתונאית שמזוהה עם מישהו שיש לו תפיסת עולם אחרת. כל הכבוד לדקל שהבין שצריך לגוון, שבין רינו צרור לרזי ברקאי יהיה גם אראל סג"ל".

 

הנשיא ראובן ריבלין
הנשיא ראובן ריבלין

 

 

אגב, מה חשבת על מה שרזי אמר על ענייני החזרת הגופות?

 

"אני תומך בחופש ביטוי מוחלט, גם בזה של רזי ברקאי. אין בעיה עם מה שהוא אמר, גם אם זה מרגיז אותי. חופש ביטוי נועד כדי לאפשר להשמיע את הדעות הכי מעצבנות. אגב, אני חושב שרזי הוא שדרן רדיו מעולה וגם גבי גזית, למרות שהוא מתלכלך עליי".

 

משהו שכתבת על גל"צ בעבר: "עיוות לא דמוקרטי של תחנת שידור צבאית וגילוי עריות תקשורתי". אתה הולך לקחת חלק בגילוי עריות?

 

"אני עדיין חושב שגל"צ זו אנומליה ושטוב היה אם היו מגיעים לסוג של הפרדה מהצבא. כשבאו אליי מגל"צ, אשתי שאלה אותי, 'איך תסביר את זה שבסוף אתה הולך לשם?' כשאתה מסתכל על האנשים בערוץ 10 וערוץ 2 אתה אומר, 'כן, יש פה בעיה'".

 

תסביר.

 

"כל המשרות בתקשורת האלקטרונית הולכות ליוצאי גל"צ. לאנשים ששירתו במקום אחר אין סיכוי להגיע לערוץ 10 או 2 וזה לא פייר. במערכת שלי ב'הפטריוטים' כולם קרביים, רציתי אנשים בלי כפית של גל"צ בפה. יש להם מספיק מי שידאג להם".

 

אתה לא יוצא גל"צ.

 

"אתה חושב שאני נופל מהמגישים בערוץ 2 וערוץ 10? אני לא סופר אותם, במובן הזה הם פלסטיק, שיבוטים עם סגנון דיבור גל"צניקי, יש ממש את טעמי המקרא של גל"צ. בערוץ 20 אני מביא משהו אחר ואני בעמדה הרבה יותר קשה, אני צריך להתחרות במפלצות - 'האח הגדול' ו'מאסטר שף'".

 

בערוץ 20 קל לצאת נגד הממלכתיות – הנשיא, הרמטכ"ל. בגל"צ זה יותר מסובך.

 

"יש בעיה, המו"ל שלי זה הרמטכ"ל. יש הבדל כשאני מדבר בתחנת גלי ישראל מאשר בגלי צה"ל. להגיד לך שזה נורמלי? לא. בגלי ישראל, תחנה ימנית, נתפסתי כשמאלני, כי יש לי תפיסת עולם ליברלית. אני יותר מליברל, אני ליברטריאני, אני בעד עולם עם כמה שפחות מעורבות ממשלתית, הכי מתנגד לכל הנושא של הרגולציות - שישדרו אקווריום עם דגים מצדי, מה המדינה בכלל מתעסקת בתכנים?"

 

אגב, איך קוראים לתוכנית החדשה?

 

"רציתי שיקראו לה 'נוהל שכן' וירון דקל אמר שכבר לא נותנים שמות לתוכניות בגלי צה"ל".

  

* * *

אם תשוו אותו לדתיים לאומיים אחרים בתקשורת - עמית סגל, אבישי בן חיים, רועי שרון, חנוך דאום - אף אחד לא מתנהל בצורה כל כך אמוציונלית כמו סג"ל. לאף אחד גם אין צורך כל כך חזק להפגין נאמנות. הוא רואה את הכניסה שלו לגל"צ לא רק כהצלחה אישית אלא כעוד מאחז שנכבש בידי הימין. "יש פה מאבק הגמוני, משחק שליטה. פתאום באים הברברים - מירי רגב, אני ואחרים - ומערערים את ההגמוניה".

 

אבל בסוף אתה יושב באולפן עם חבורה של שלושה־ארבעה גברים אשכנזים.

 

"זה לא נכון, שמעון ריקלין הוא חצי תוניסאי, אני דור תשיעי בארץ, מרגיש את עצמי מזרחי. אבל זה מעבר לאשכנזים - הנה, הסיפור של סתיו שפיר, אם היו עושים את זה אצל אסף הראל או אצל 'לונדון וקירשנבאום'? הרי גם קירשנבאום עשה את זה לאנסטסיה מיכאלי, שם פאה וצחק עליה ואף אחד לא עשה מזה עניין, כי הוא קירשנבאום'".

 

אתה מדבר הרבה על החברים שלך בתקשורת, מי החבורה?

 

אנחנו כמו משפחה - ינון מגל, עמית סגל, רועי שרון, שמעון ריקלין ואני. שמעון קיבץ את החבורה".

 

ריקלין הוא ממייצגי רוח התקופה. אוהב לצעוק באולפנים דברים ברוח "נגמר הסיפור שלכם" ו"לא יעזור לכם". זה מה שיש לכם לתרום לדיון, התמוגגות על נפילת האליטות הישנות?

 

"שמעון ריקלין, שאני מאוד אוהב, ממהר לשלוף בהרבה מקרים. לפעמים הוא אומר דברים חכמים ולפעמים טיפשיים. לא הורדנו את לוחות הברית בטוויטר. אני אומר לו, 'תירגע, תנשום, אתה לא חייב כל רגע לצייץ'".

 

אתה לא חושב שהימין מתקרבן ומתבכיין בתקשורת בהיקפים מדהימים? כאילו שהימין לא בשלטון כבר שנות דור.

 

"בימין יש בכיינות, לפעמים בצדק בגלל הדרה בעמדות השפעה תקשורתיות ולפעמים זה סתם רפלקס - רגילים להתבכיין. מצד שני גם השמאל - כמה מהר אתה מגיע במאמר ב'הארץ' להשוואה בינינו לגרמניה של שנות ה־30'? חופש הביטוי מאפשר להם להגיד שהם נרדפים כמו אצל חמלניצקי או אצל הנאצים או כמו ב'סטאר וורס'. ברדיקליות יש אמת, אבל גם פתטיות ועיוורון ודוגמטיות".

 

מחנה הימין יוצר אקלים שבו כל עמדה שאינה ימין הארדקור מתקבלת כבגידה. ברשתות מכנים את שר הביטחון מחבל. על הנשיא מתגוללים כבוגד. אפילו ביבי מוכתר כלא מספיק ימני. על בית המשפט אני בכלל לא מדבר. זה מטריד אותך?

 

"אני אקח אחריות על המחנה שלי - יש התבטאויות בהמיות וגזעניות ומסוכנות לפעמים, אבל זה חלק מהמחיר של חופש הביטוי. כולם בכיכר העיר. מצד שני אני לא מקבל את הטענה שזה מגיע רק מימין. אחד מלה־פמיליה שלח לי בפייסבוק, 'שיהיה לך ולבן שלך סרטן במוח', אבל גם טבעונים איחלו לי שיאנסו אותי ואת הילדים שלי כי אני שותה חלב ולובש מעילי עור. אחרי פרשת סתיו שפיר אנשים הציעו למלא את הבת שלי בשפיך. ברור שיש יותר מימין כי יש יותר אנשי ימין".

 

מה חשבת על סערת סמוטריץ'?

 

"כתבתי לו שזה לא נכון, ובתי חולים זה מקום שיש בו דו־קיום. אני מכבד את סמוטריץ', אני חושב שהוא חכם. פה הוא יצא בעיניי מכוער ויהיר".

 

וגזען?

 

"בעיניי זו התבטאות גזענית. כשאדם שוכב במיטה הוא לא אויב, צריך לטפל בו, אנחנו יהודים".

 

יצאת להגנתו של ינון מגל. הקדשת לו טורים שלמים.

 

"ינון הוא כמו אח שלי. מבחינתי ברגע שהוא לקח אחריות ובא ואמר שהוא עושה תשובה - אני איתו לגמרי. גם כי נעשה לו עוול איום ונורא - המהירות מאפס למטריד מינית הייתה פסיכית. אם הייתי חושב שהוא עשה משהו לא מוסרי בעליל, הייתי שותק".

 

אתה עיתונאי וחבר שלך מואשם בתלונות בנושאי מוסר ואתה יוצא להגנתו.

 

"לא כתבתי שהוא צודק, כתבתי שיש עליהום ולא מגיע לו כי לא מדובר בעבירות פליליות. התלונות נבדקו. היה כתב אישום כי זה היה במסיבות, אני יודע מה היה בחקירה".

 

מה זה קשור שזה קרה במסיבות?

 

"זה היה באווירה, יש באווירה של מסיבה כששותים וזה..."

 

ואם חלילה בן אדם הטריד באופן שיטתי?

 

"אני לא חושב שהוא מטריד באופן שיטתי, אני מכיר את ינון, לפני שהוא התחתן, רק היה עושה עם העיניים והן היו באות. הוא לא צריך להטריד, הוא לא הטריד".

 

הוא הודה!

 

"על מקרה רחלי רוטנר".

 

וזה הופך את זה לבסדר?

 

"הוא בן אדם שמבלה איתי חופשות ולא ראיתי אותו עושה את הדברים האלה. אני מאמין לו, אני סומך עליו, מבחינתי ינון לא חטא, לא פשע, הוא שילם פה מחיר אדיר. מה הוא עשה? אמר לרחלי את מה שהוא אמר? כן, הוא היה שיכור ומסטול במסיבה ואמר את הדברים האלה וזה יכול לקרות גם לי. זה לא אומר שאני הולך לעשות משהו אחר כך".

 

הוא היה ח"כ מטעם הבית היהודי, יש פה עניין ערכי.

 

"אני מתעב את תרבות הפוליטיקלי קורקט. אם אני מתחיל איתך בצורה גסה ואתה אומר לי לא, אני לא ממשיך להטריד אותך ולא קורה כלום. אם אמרת לא ואני ממשיך להטריד אותך, זה כבר הטרדה מינית. בסופו של דבר ינון לא בא כדתי לבית היהודי. הוא בא כחילוני. אני אומר כחבר, אני לא יודע שהוא עשה משהו".

 

אתה לא רואה את הבעיה במעורבות שלך בסיפור הזה?

 

"בסוף כל אחד עם השבט שלו. למה הגנתי על ינון? חבר שלי. כל אחד שישב בערב של דן בן אמוץ ידע מי זה דן בן אמוץ, אבל הוא בן שבט. קירשנבאום שצילם, ונתן זהבי, כולם ידעו שהוא סוטה, ממש סוטה, אבל כולם אמרו, 'הוא משלנו'. דווקא הציבור שלי - קח את מוטי אלון, שים לב איזה נכונות יש שם לדבר. ואני יודע מאשתי איך סוגרים בקיבוצים את הסיפורים האלה, את המטרידים, המציצים. ומה אני לא מכיר פוליטיקאים? אני מכיר את כל הפוליטיקאים שמזיינים מהצד, אבל אני בא בגישה הצרפתית, אנחנו לא מתעסקים בחדרי מיטות כי אז אתה מגיע לגועל נפש. אל תהיה אלוהים, אל תתעסק במוסריות של אנשים, אנשים מסוגלים להיות טובים מאוד ולזיין מהצד".

 

* * *

 

סג"ל נולד בירושלים למשפחה דתית לאומית וגדל באזור המושבה הגרמנית. הוריו התגרשו כשהיה בן 14. "גירושים קשים, בוץ והכל. היה לי מאוד קשה, מאוד השמנתי. לפני הצבא הורדתי משהו כמו 20 קילו, אכלתי את עצמי. לא היינו משפחה נורמטיבית, ואצלי היה הרבה מרד נעורים. הייתי אאוטסיידר, ילד פושטק, תלמיד טוב אבל מעשן ושותה, יושב במדרחוב ומנגן".

 

והיה עוד חטא לא קטן - "הייתי שמאלני. כאקט מרדני. הולך להפגנות של 'שלום עכשיו', מתווכח, בתור נער וגם בצבא. כל האזור היה ימני, השבט שלי, המורים - חגי בן ארצי היה המחנך שלי".

 

לצבא כבר הגעת בלי הכיפה.

 

"ב־88' התגייסתי לגולני, הייתי חייל לא טוב, ישבתי בכלא על נפקדות איזה פעמיים. זה היה חיל אחר, לא היו דתיים. הסיפור שלנו היה אינתיפאדה. ג'נין. שכם. חושב שהייתי הגון. גדלתי בבית שלא מתעללים ולא אתעלל בבן אדם לעולם".

 

אחרי הצבא עבד כמאבטח בעיר העתיקה בירושלים, אבל ליבו היה במערב, "ביום כיפור קניתי לי חומוס באבו־שוקרי, היה לי איזה אנטי אז, צורך להתריס". אחרי זה העביר שלוש שנים בניו־יורק ועבד בעיקר במובינג. "אתה נכנס לבית של אנשים ולפעמים אורז להם את התחתונים, רואה את כל הסודות שלהם. פעם ארזתי אוסף צעצועי מין שבחיים שלי לא ראיתי. יצאו זיונים מהדברים האלה, היה מעניין".

 

כשחזר לתל־אביב, למד קולנוע והשתלב בעולם התקשורת. התחיל במקומונים ועבר לעיתונות הארצית. "הכי חילוני תל־אביבי", הוא אומר. "הייתי בן זוג של דנה ספקטור". את הפריצה שלו ככותב עשה במדור שבועי בשם 'אופנת סג"ל', שבו שילהב את קוראיו בסיפורים ששילבו בין היסטוריה, סליז ואלימות אופראית. "אין מצב שהיום היו מפרסמים את זה. אחת מעמותות הנשים תקפה אותי, תבעו להוריד לי את הטור על טקסט גס, מיזוגניה, סקסיזם וכל זה. היום לא הייתי כותב ככה כי אני בן 45. אבל היום גם הנרי מילר לא היה יכול לכתוב בעיתונות הישראלית, גם לא צ'ארלס בוקובסקי. אני לא אשמח אם הילדים שלי יקראו את זה".

 

כשהיה בן 33 פקד אותו אסון. "אבא שלי היה האדם הכי קרוב אליי. טיפוס מאד צבעוני, הרבה יותר ממני. הלך עם גלביות, גורמטים, היה שחור ושעיר. ימני עם חברים ערבים, עו"ד פלילי. בתור ילד, הכרתי את כל העבריינים של ירושלים. הוריי היו עורכי הדין של יצחק דרורי מהכספות. יום אחד הוא עשה תאונת דרכים חזיתית ליד כפר שנקרא פונדוק בשומרון. כנראה שהוא היה עם סיגריות וטלפונים, סטה עם המכונית ונכנס באמבולנס פלסטיני, אשמתו. היה לא חגור ועף. בגלל שהצילו אותו בבילינסון בניתוח מוח, הוא סבל ארבע שנים כצמח. הוא היה מגיב לשירים. שומע בעז שרעבי ומתחיל לבכות". אביו נפטר לפני שמונה שנים.

 

החזרה שלך לחיק הדת התרחשה בשנים האלה. יכול להיות שכל זה פשוט עבור אבא שלך?

 

"כן, אני חושב שבאיזה מקום זה השנים שישבתי לידו. וזה לא 'ואז הוא הבריא ונהייתי דתי'. להפך. אבל אתה יושב, רגעי אימה מאוד גדולים ותוסיף לזה את הסיפור הפוליטי שבער פה".

 

מה שבער פה זה פינוי גוש קטיף ולאחריו פינוי ההתנחלות עמונה. השמאלנות של סג"ל נגמרה הרבה לפני זה, "חזרתי להיות ימני אחרי רצח רבין. הלכתי עם חבר שלי שהיה עם כיפה וצעקו לו, 'לך מפה, רצחתם את רבין'". אבל בהתנתקות שב לגמרי הביתה. "אחרי 'עמונה' החזרתי את הכיפה. אני אדם של מחוות דרמטיות שמסנדלות אותי לנצח. כשאתה שם כיפה אתה מכניס את עצמך לשבט".

 

מה זה השבט?

 

"השבט זה הדתיים־הלאומיים, המשפחה שלי".

 

* * *

 

סג"ל הוא לא באמת הילד הכי עצבני במשפחה. הוא רק נראה כזה. איש נחמד על טורבו, הרגליים זזות כל הראיון, מתחיל משפט ועף לכיוון אחר. מתגורר במודיעין, נשוי לחילונית, ארבעה ילדים, מנגן בגיטרה חשמלית, טוחן אקטואליה מכל כיוון ובכל מדיה. הוא מצהיר על נאמנות לערוץ 20, אבל אל תתפלאו אם 'הפטריוטים' תיצפה בעתיד בערוץ 2. בבחירות האחרונות קיבל הצעה לשריון במקום ה־11 בליכוד.

 

"מקבל טלפון, זימון לפגישה עם רה"מ מחר. הייתי נרגש, אמרתי סוג של 'כן'. אני מודה שביבי נחשב בעיניי לאחד המנהיגים הגדולים של העם היהודי. אני חושב שהאיש קורא היסטוריה. מישהו כתב לא מזמן שביבי הוא הקטכון (מונע, ביוונית) בברית החדשה, זה שעוצר את ההיסטוריה. מעבר לפינה יכולה להיות גאולה, תקווה, או חורבן. מדינת ישראל נמצאת באחד המצבים הטובים שלה במרחב פה".

 

ומה קרה בסוף?

 

"ב־12 בלילה אמרתי לאשתי, 'אני לא רוצה את זה', להיות תקוע בכנסת חנוט בין ועדות. לרוץ לבריתות. בסוף אתה נבחן לפי מעמדך הסלבי, זה מגוחך. הודעתי, 'תכינו אותו'. אמרו לי לבוא בכל זאת, היו בטוחים שאני אראה את העיניים של ביבי ואגיד שכן. בא האדם שאני הכי מעריך בישראל אומר לי, 'אני צריך אותך', ואני אומר לו, 'לא, התרומה שלי בחוץ יותר חשובה ומשמעותית מאשר מבפנים, כדי להביא דעה אחרת'. הוא קיבל את זה, ראש ממשלה לא מתחנן".

 

בוא נחזור לאקטואליה. מה חשבת על החייל היורה בחברון?

 

"שהוא עשה מעשה פסול, הוא לא היה צריך לירות במחבל, אבל אני לא חושב שהוא רוצח. שרון גל בא מולי בטלוויזיה ואמר, 'הוא גיבור' ואני אומר, הוא לא גיבור. קרה לו מה שקורה לשוטרים אמריקאים בתוך אירוע ולחץ נפשי וכו'. אני הייתי חייל באינתיפאדה אחת אז אני נוטה לסנגר עליו. זה חייל שלך, מה שקרה זה באחריות המפקדים שלו, וזה מה שהרגיז אותי. לא יכול להיות שמדינה שרק לפני שבוע ספדה למאיר דגן וכולם צחקו שאריק שרון אמר, 'התחביב שלו זה לנתק ראשים של ערבים מהגוף שלהם', פתאום מדברים על החייל כפושע מלחמה, הרגשתי שהוא השעיר לעזאזל של המוסריות הישראלית".

 

לצבא יש סט של ערכים.

 

"נכון, רק שאני חושב שזה צבוע".

 

יכול להיות שהאווירה הציבורית הביאה לירי? פוליטיקאים כמו יאיר לפיד, בנט וחברך ינון מגל דיברו על ההכרח שמחבלים לא יצאו חיים מהזירה.

 

"גדלנו בעולם שבו מאיר הר ציון היה גיבור, זה שהלך לנקום את אחותו שושנה ורצח בדואים. זה לא שמשהו באמת השתנה פה. אני לא מקבל שהוא עשה את מה עשה בגלל התבטאויות. גם אריק שרון, שהפך לגיבור השמאל בשנים האחרונות שלו, אמר שמחבל צריך למות".

 

בעמוד הפייסבוק של ערוץ 20 נכנסו חזק בנשיא ריבלין כי הוא הופיע באירוע של 'שוברים שתיקה'. הטקסט היה קצת מניפולטיבי ונמוך, לא?

 

"יכול להיות אבל זו זכותנו. רובי מתאהב במה שקורה להרבה ימנים: החיבוק של השמאל הוא נורא מתוק, הוא גורם לך להרגיש חכם יותר. להגיד שאתה ימני זה להגיד שאתה מטומטם, כאילו ימין זה פרימיטיביות וטיפשות. רובי התחנף כשאמר, 'בני עמי בחרו בטרור'. לא שאכפת לי או משהו, אני מזלזל בתפקיד של הנשיא, זה חארטה בעיניי, המדינה היא החשובה. אבל אחרי שהוא אמר את זה קצת תקפו אותו ואז הרצוג אמר, 'הוא הסמל', כאילו מה קרה? מותר להיכנס בראש הממשלה בראב ראבק! לא היה ראש ממשלה שחטף מה שביבי חטף פה בשנאה. אני אוהב את ריבלין, אבל באתי בשם חופש הביטוי. אתה מרגיש ממני שנאה כלפי השמאל?"

 

סלידה.

 

"אני מרחם על השמאל".

 

היית שם, בשבט המותקף והמקופח, אתה יודע שהם לא נגד המדינה.

 

"ברור שלא, אני גם יודע שזה בא ממקומות טובים, אבל חושב שזו תפיסת עולם מעוותת ולא מציאותית. מה דנה ויס אמרה לאהוד יערי? כולם התמקדו ב'יאכנע', אבל היא אומרת 'זה קיצוניות', אבל לא, זה איסלאם, בכל מקום זה איסלאם. כל הזמן אומרים שאנחנו מטורפים, אבל אנחנו נאמנים למציאות. אנחנו בתוך מלחמת העולם השלישית מול כוח שמזוהה עם יצר המוות שבא לפגוע בתרבות המערבית. זה לא גרסה קיצונית של האיסלאם, זו הגרסה שיש כרגע באיסלאם".

 

nevo21@gmail.com

 


פרסום ראשון: 11.04.16 , 23:45