yed300250
הכי מטוקבקות
    רחבעם זאבי
    24 שעות • 16.04.2016
    השאלה היומית: האם צריך לבטל את חוק מורשת גנדי?
    קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
    נחמה דואק ונח קליגר

    עד כאן! | נחמה דואק

     

    התחקיר המופתי של עמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה" לא משאיר סימני שאלה. הוא משאיר בעיקר סימני קריאה. העדויות המצטברות מטלטלות ומציירות תמונה בעייתית באשר לאישיותו של האלוף רחבעם (גנדי) זאבי. התמונה העולה מן העדויות היא לכאורה של אדם חסר מעצורים, רודף נשים, אלים ולא רק בשל גידול לביאה בחצר מפקדת פיקוד מרכז. עובדה זו הייתה ידועה ועוררה גיחוך ותחושה של אקסצנטריות. העדויות האחרות הן אלו שבעייתיות ומעוררות מחשבה, אם על המחוקק לחזור בו מחוק גנדי.

     

    יהיו שיאמרו שהוא פעל ברוח הימים ההם, שגנרלים נחשבו לכוכבי־על. אין בעיה עם רוח התקופה כל עוד דבר לא נעשה בכפייה. אין בעיה עם רוח התקופה עד שלא יורים בשבויים חיים או מסכנים חיי חיילים רק בשל השוויץ והחוויה. לא בכדי אמר אחד המרואיינים בכתבה, דני חמיצר, אז טייס מסוק צעיר: "שינוח בשלום, אבל מה אתם הופכים או לאגדה ולמיתוס. צריך לצאת ולצעוק עד כאן".

     

    ואכן, מדי פעם חברה צריכה לעצור, לבדוק את הדברים ולחשב מסלול מחדש. האם ההלם שבה הייתה המדינה מהרצח שלו, שעות ספורות לפני שהתפטרותו מן הממשלה נכנסה לתוקף, מצדיק להותיר את חוק הנצחת גנדי על כנו, כולל יום זיכרון בכנסת? האם לאור מה שנתגלה, יש מקום לבנות מורשת וללמדה בבתי הספר?

     

    איש לא ייקח מגנדי את תרומתו לביטחון המדינה. איש לא יוכל להמעיט מחלקו בבניית מוזיאון ארץ ישראל, את עומק שליטתו במכמני השפה העברית, את אהבתו לתנ"ך שאותו נשא עימו בכל אשר ילך ואת מסירותו לאשתו ולילדיו. כל אלה יישארו כמורשת למשפחתו, כולל הרחובות, הכיכרות והגשרים שכבר נקראו על שמו. אבל, כדברי חמיצר, עד כאן. מכאן והלאה על המדינה לקרוא את עצמה לסדר, לבדוק, ואם יימצא שהכל נכון, לקבל באומץ החלטה הולמת. העדויות, במקרה זה, מדברות בעד עצמן.

     

    אין שום הוכחות | נח קליגר

    אחרי שמסירים את ההאשמות ובוררים מהן עובדות, נשאר "תחקיר" עובדה על רחבעם זאבי, עירום וחסר כל משמעות. בדבר אחד אין ספק — גנדי היה איש כוחני וקשה, אבל בין זה לבין הפיכתו לאנס מורשע, אין ולו דבר אחד. חקירה משטרתית לא נפתחה מעולם, אף בית משפט לא נתן פסק דין. נדמה שאילנה דיין, עיתונאית מוערכת ואחראית לרוב, נפלה בפח העלילות וההכפשות על אדם שנרצח בידי מחבלים פלסטינים לפני 15 שנה, מבלי שניתנה לו הזכות להגן על שמו. אין זו עיתונות כי אם כתב אישום ארסי.

     

    האם מותר לחקור את אישיותו של אדם ציבורי? בהחלט ואף רצוי. האם מותר לחקור את מעלליו לאחר מותו? ודאי שכן. אבל מן ההגינות יש לציין את מורכבותו של האיש — על היבטיו השליליים והחיוביים. בתוכנית "עובדה" בחרו להציג מגמתיות שלילית לגמרי ושכחו שמדובר באחד מגיבורי ישראל. לפתע "התברר" שגנדי היה אנס (חשוב להזכיר שיש חוק התיישנות על עבירות מין ומדובר במקרים שהתרחשו כביכול לפני 40 שנה) ורוצח שהוציא להורג מחבלים ללא משפט. מה עם שירותו כראש מטה פיקוד הדרום ואלוף פיקוד המרכז? מה עם צל"ש הרמטכ"ל שלו זכה, או שלל מלחמות ישראל שבהן השתתף? כלום. רק אנס אכזרי.

     

    חשוב לציין שאין מתפקידי לאשש או לבטל את טענות המתלוננות על גנדי. אבל גם טענות רבות מצד נשים יכולות להיות עלילת שווא; כך לדוגמה סיפורו של עו"ד אורי דניאל שהואשם באונס על ידי ארבע נשים, על לא עוול בכפו. אחרי שהן הודו כי זאת הייתה מזימה הוא זוכה.

     

    באשר לטענה שגנדי הוציא להורג מחבלים ללא משפט, גם בתחקיר עצמו אין הוכחות רציניות שזה אכן מה שקרה. ב"עובדה" בחרו לא לעשות תחקיר כי אם ללקט אוסף של האשמות מצד אנשים שלא אהבו את דרכו של גנדי, ועל כן גם מנסים למחוק כל זכר למורשתו.

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 16.04.16 , 21:25
    yed660100