שישי 22 בספטמבר 2017
ידיעות אחרונות
גבריאל בהרליה
7 לילות • 24.04.2016
מעבר לסף
רבין ידע שהוא הולך למלחמת אזרחים, גורמים בכירים לא רצו שנגלה מי באמת אשם ברצח שלו, נתניהו מפחיד את העם כדי להרוויח זמן בשלטון וקיצוניים ניסו לפוצץ את הר הבית עם טיסן נפץ כדי לעצור את ההתנתקות. לדרור מורה יש תשוקה לפתיחת תיבות פנדורה. עם 'שומרי הסף' הוא כמעט הביא אוסקר, עכשיו הוא שובר את הראש מה לעשות עם הסדרה שיצר על רצח רוז פיזם ונאסרה לשידור
יהודה נוריאל | צילום: גבריאל בהרליה

רוני רון: "נתתי לה (לרוז) פצצה לפה, ככה".

 

חוקרת משטרה: אחת, רוני? בטוח שאחת?

 

רוני: "כן, אחת".

 

חוקרת משטרה: זאת צריכה להיות פצצה־פצצה.

 

מארי פיזם | צילום: אלכס קולומויסקי
מארי פיזם | צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

רוני: "תשמעי, מה זה פצצה? זו ילדה בת ארבע. שקית חלב. כמה צריך בשביל לפוצץ שקית חלב? שוקו מפוצצים ככה ביד, בשביל לעשות רעש. לא ידעתי מה לעשות. אמרתי אני אלך לים. יותר פחדתי מה אני אגיד לאמא שלה, מאשר מה אני אעשה עם הילדה. פחדתי יותר מעצמי, אבל גם מה יקרה לילדה. פחדתי פחד מוות מה אני אגיד למארי".

 

× × ×

 

ב־15 במאי 2008 נרצחה הילדה רוז פיזם, בת ארבע וחצי, על ידי אמה מארי פיזם, ובן זוגה רוני רון, שהוא גם סבא של רוז. גופתה נתגלתה שלושה חודשים מאוחר יותר במזוודה אדומה, שהושלכה אל הירקון, בתום חקירה אינטנסיבית של משטרת ישראל שהובילה להתוודות ולשחזור המעשה על ידי רון. סיפורים קשים הרבה ידענו במקום הזה. את סיפור חייה ומותה האומללים של "רוז הקטנה", עדיין לא הצלחנו לעכל. וכנראה לעולם לא נוכל.

 

רוני רון | צילום: אלכס קולומויסקי
רוני רון | צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

בתום הליכי החקירה והדיון המשפטי, שבהם נחשף כי הפעוטה ספגה התעללות ממושכת בטרם נרצחה, נדון רוני רון למאסר עולם בגין רצח. מאוחר יותר, בעת הערעור לבית המשפט העליון, מארי הורשעה אף היא ברצח, בצוותא עם רון. בין היתר, לאחר שזה חזר בו מהודאתו המוקדמת, ונוכח העובדה כי מארי הייתה מעודכנת בזמן אמת על מעשיו.

 

חומרי החקירה הרבים שנאספו בפרשה, ובמרכזם חקירותיהם המצולמות של רוני רון, מארי פיזם ועדים אחרים, ריכזו עניין שיא מצד הציבור הישראלי, וחלקם אף מצא את דרכו אל הרשת ואמצעי המדיה השונים. אלה, ביחד עם ראיונות עם גורמים שונים הנוגעים לפרשה, שימשו בסיס ליצירתה של הסדרה הדוקומנטרית בת שישה פרקים, 'רוז', של הבמאי דרור מורה, עבור מחלקת התעודה של ערוץ 1. מהמעט שזכינו לצפות בו, זוהי יצירה מטלטלת ומבעיתה. אלא ששידור הסדרה הוקפא. ולמעשה, אם להיות ריאליים, שידורה יידחה עוד שנים רבות מאוד.

 

הסיבה להקפאת שידור הסדרה נעוצה בהחלטת בית המשפט העליון מלפני כשבועיים. לאחר דיונים ארוכים שנמשכו שנים, נקבע כי לא ניתן יהיה להשתמש בקלטות החקירה המתעדות באופן חזותי וקולי את מארי פיזם ורוני רון; בית המשפט התיר את פרסום התמלילים מאותן חקירות, ופרסום קולי - אך לא בקולות המקוריים.

 

הנימוק שנתן בית המשפט העליון להחלטה הינו הצורך במניעת נזק נוסף לשתי בנותיהם של מארי פיזם ורוני רון, שהן בגיל בית ספר יסודי ולאחרונה ניתן בעניינן צו אימוץ. בית המשפט גם הורה על הסרת החומרים המצולמים מהרשת. השופט פוגלמן אף הוסיף וציין, כי עיקר הנזק טמון בהצפת הפרשה והעיסוק הציבורי המחודש בה.

 

מזין חרדות. נתניהו
מזין חרדות. נתניהו

 

 

הצו ניתן לבקשת רשויות הרווחה, בשם טובת האחיות, שאליהן הצטרפה מאוחר יותר האם הרוצחת עצמה, שטענה בין היתר - הידד לאירוניה - כי פרטיותה תיפגע. רשות השידור לא הסתירה את אכזבתה העמוקה מההחלטה, שמשמעותה בפועל הקפאת הסדרה לשנים ארוכות, עד שהקטינות יבגרו - ולחלופין, המחזת חומרי החקירה האסורים בידי שחקנים.

 

"זו החלטה מוזרה מאוד", מספר מורה, "והיא מצערת במיוחד. לציבור יש זכות לתיעוד ההיסטורי. הסדרה תגביר את המודעות למקרים שבהם ילדים סובלים מהתעללות והזנחה ממושכים, ואולי יימנע האסון הבא. מאז המקרה, נרצחו בארץ יותר מ־30 ילדים על ידי הוריהם. ובסופו של דבר, קולה של אחת לא נשמע: הקול של רוז".

 

מה הוביל אותך להרים סדרה על המקרה הזה?

 

"נתקעתי בעריכת 'שומרי הסף', עשיתי הפסקה ועבדתי על 'הסמויים' לערוץ 10, ושם נחשפתי לחומרי החקירה. הלסת שלי פשוט נשמטה. מה שעניין אותי היה להבין מה גורם לאנשים כאלה לבצע מעשה פשוט בלתי נתפס".

 

על כתפיו. רבין
על כתפיו. רבין

 

 

והצלחת להבין אותם?

 

"לא. אני מודה שלא הצלחתי להתחבר להורים, וראיתי שעות על גבי שעות של חקירות. איך אמרו במקום אחר? 'הבנאליה של הרוע'. תשמע, הם לא פסיכופטים. זה סיפור יותר מורכב. קודם כל יש את הסיפור האישי, בין מארי ורוני. הרי מה קרה? מארי הייתה נשואה לבן של רוני (בנימין, אביה של רוז). וכשהיא פוגשת את רוני לראשונה - היא מתארת את זה באושר, הדלת בשארל דה גול נפתחת - וואו! סיפור אהבה! רוני ומארי מתאהבים, ודי מהר הבן, בעלה של מארי, מבין מה קורה מתחת לאף שלו".

 

כמו אדיפוס, רק הפוך.

 

"כן, ובהבדל שאדיפוס לא ידע שזה אביו. וזה סיפור אהבה ענק, מארי ורוני שוכחים את כל מה שמסביבם, גם את רוז. וכשמארי חוזרת בשלב מאוחר יותר, כבר עם שתי בנות מרוני, לקחת את רוז - היא חושבת שזו אותה רוז, שהייתה תינוקת בת שנה וחצי כשהיא עזבה אותה. לא מבינה שרוז גדלה. והם לא מסתדרים איתה".

 

× × ×

 

חוקר משטרה: "הילדה שלך, בת חמש, נעלמה. אף אחד לא ידע איפה, ואת אחראית".

 

מארי: "גם אני בן אדם. ויותר מזה, אני אמא, ואמא לשתי בנות".

 

חוקר משטרה: "ורוז מה?"

 

מארי: "היא לא ילדה שלי".

 

חוקר משטרה: "אבל היא יצאה מהבטן שלך".

 

מארי: "היא ילדה שלי בגלל, ביולוגית. אבל לא בלב שלי".

 

× × ×

 

האמא מצטיירת בחומר שכבר ראינו כאדם קר ברמה מפלצתית.

 

"מה שעולה בשיחות אחרות אפילו יותר גרוע. היא באמת לא רוצה אותה. והם עושים הכל כדי להיפטר ממנה. הם מנסים למסור את הילדה, פסיכולוגים, בית חב"ד, אימוץ, לא חשוב מה".

 

בהתחלה בדרכי נועם?

 

"נו, אפשר לקרוא לזה ככה, הכל יחסי. וזה השלב שאולי לא רוצים שתראה עכשיו: ילדה בת ארבע, כל הנורות האדומות היו צריכות להבהב. חברים, משפחה, רווחה - איפה אתם? אם מישהו היה פוקח עיניים, רוז אולי הייתה בחיים. אבל אף אחד לא שם לב למצוקה של מארי".

 

שניהם הורשעו לבסוף ברצח בצוותא. אתה יודע מי באמת רצח?

 

"לא. ואני לא חושב שמישהו יודע. הפתולוגים לא יכלו לקבוע את סיבת המוות" (ואף לא להכריע במחלוקת, האם רצח אותה רוני רון במהלומה, או שמצא אותה מתה, או שהייתה עדיין בחיים כשהושלכה אל הירקון). "את זה יודעים רק רוני ומארי".

 

מורה מספר כי, כאמור, החלטת בית המשפט לא שמה קץ לסדרה. "אנחנו עדיין יכולים להשתמש בכל חומרי החקירה, רק בלי להראות את מארי ורוני ולהשתמש בקולם, ולכן בהחלט אפשרי להשתמש בשחקנים שיבצעו את זה", הוא אומר. "זו באמת החלטה משונה, הרי אין לי בעיה, לשים תמונה של רוני, והופ, מעבר לפנים של השחקן, ולהמשיך הלאה".

 

יש חומרים אחרים, הוא מספר, שמתכננים לשדר במלואם. בהם ראיונות עם גורמי החקירה, התביעה והסנגוריה, בראשה מי שריכזה כלפיה הרבה אש, באת כוחה של מארי פיזם והיום חברת הכנסת רויטל סויד.

 

להבדיל אלפי הבדלות, גם הראיונות שלך עם עוה"ד ועכשיו ח"כ סויד מציירים אישה קרת מזג להדהים. ואותה הצלחת להבין?

 

"לא. הפרק שעוסק בה הולך למקום הזה, עד כמה אתה מוכן לסלף או לייצג עובדות לא מדויקות, בשם הלקוח שלך. ברור לי שסנגוריה היא מקצוע חשוב, וכל אדם זכאי לייצוג. אבל אין לי שום ספק שהאנשים האלה משלמים מחיר נפשי כבד, אולי נמצאים בפוסט טראומה. לייצג חלאות, זה משחית את הנפש".

 

× × ×

 

ועד שיוחלט האם ומתי תעלה 'רוז' מחדש, שקוע מורה בפרויקט חדש, ה־Negotiators, "סדרה על מנהלי המו"מ הישראלי־ערבי מטעם האמריקאים ב־25 השנים האחרונות", הוא מגלה. "אני בוחן מדוע היום אנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי, הרבה יותר גרוע מזה שהם התחילו. אחד הכישלונות הכי מהדהדים בתולדות מדיניות החוץ האמריקאית. מסקנות ביניים? הכל אנשים".

 

תן לי טיזר.

 

"דניס רוס סיפר שהוא נפגש עם רבין, אחרי בחירתו, ורבין מתאר לאן הוא הולך ואומר, 'אני שמח שהפקודים שלי נמצאים בעמדות מפתח בצבא'. דניס שואל, למה? ורבין עונה, 'כי כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע, סביר שתהיה מלחמת אחים. לכן אני צריך את האנשים שלי שם'. זה קורה ב־92'. עוברות ארבע שנים, רוס מגיע לכאן אחרי הרצח ופוגש את אמנון ליפקין־שחק. ודניס מתאר שהפנים שלו ביטאו צער תהומי. הוא אמר לי, 'איכזבתי את המפקד שלי'".

 

"אתה מבין מי היה רבין? בשלוש שנים הוא לוקח את הציבור הישראלי על הכתפיים שלו, הופך את כל הפרדיגמות, מתמודד עם שלושה מו"מ במקביל עם פרטנרים בעייתיים ביותר, ועם אופוזיציה מטורפת, וראש אופוזיציה חסר אחריות כמו נתניהו - כל זה במקביל".

 

ואולי רבין רץ מהר מדי? הרי הסכמי אוסלו, כך טוענים בימין, הביאו עלינו את אסון האוטובוסים המתפוצצים של חמאס.

 

"בוא נדבר אחת ולתמיד על אוסלו: כשאוסלו נחתם, הציבור היה ברובו בעד, גם מרבית הציבור הפלסטיני. ולהזכירך: פיגוע ההתאבדות המשמעותי הראשון היה של מחבל מתאבד יהודי. שמו ברוך גולדשטיין. זה היה פיגוע אסטרטגי. ו־40 יום אחר כך, עם תום תקופת האבל המוסלמית - חמאס מתחיל בפיגועי הנקמה (פיגוע מכונית התופת בעפולה). גולדשטיין הוא הנפץ שמניע את חמאס, ואת זה אומרים ראשי השב"כ, לא אני. אין על זה ויכוח. הוא מעניק לגיטימציה ערכית לפיגועי ההתאבדות שלהם, ולא שחמאס היה קודם אוהב יהודים".

 

מצד שני, אין לך רבע רבין ממול. אין עם מי לדבר. פשוט אין.

 

"ערפאת היה בעייתי, אין ספק, הוא היה טרוריסט שלא הצליח להיות מדינאי. והטרגדיה היא שבסביבות 95', ערפאת כבר מכבד מאוד את רבין, יש איזה ניצוץ, שאולי היה יכול להביא אותו למקומות אחרים. אבל לא, ערפאת לא היה נלסון מנדלה, נאמר בעדינות".

 

"אסון אוסלו", המנטרה הזו הצליחה להשתרש בציבור, לא?

 

"כן, אבל עד היום ממשלות ימין לא מבטלות אותו. אתם בטענות כלפי אוסלו? תבטלו! אבל ישראל נהנית מפירות אוסלו, וכל המתנחלים והשרים שכביכול יוצאים נגד זה, מבינים זאת היטב. כי מה הייתה האופציה לפני כן? שלטנו ביו"ש ובעזה, החיילים הסתובבו בקסבה, ושילמנו מיליארדי דולרים. היום הם לא יבטלו את ההסכם. אוסלו זה הדבר הכי טוב שקרה להם!"

 

אל ה'מתווכים' מגיע מורה בעקבי תהילת 'שומרי הסף' (אף היא בערוץ 1) שם הביא מורה ראיונות חושפניים ומהדהדים עם ששת ראשי השב"כ הקודמים, בגילויים מסעירים לצד ביקורת חריפה על מקבלי ההחלטות הישראלים. סרט שהביא את מורה אל סף האוסקר וזכה לדיון נרחב ולשבחי הביקורת בעולם.

 

אלא שכאן בארץ הוא לא זכה לתהודה דומה. לא עזרה העובדה שמורה הביא את דבריהם של ראשי השב"כ, האחראים על ביטחון תושבי המדינה, בכבודם ובעצמם: מימין הסרט סומן כפסול למאכל. ראש הממשלה נתניהו הודיע כי לא יצפה בו, ושרת התרבות דאז, לימור לבנת, הוסיפה וביקשה מהציבור להדיר את עיניו ממנו.

 

עשית סרט דוקומנטרי, אבל כאן הוא נתפס כאגדה על ארץ רחוקה - "זה לא אנחנו". 'שומרי הסף' היה אמור לשנות את התודעה לאנשים. הוא לא הצליח.

 

"אני דווקא נותן קרדיט גדול יותר לעם בציון. למרות שב־2016, אני כבר יותר מסופק", הוא צוחק.

 

למה ציפית? הרי "אין כיבוש", "אין עם פלסטיני", ו"אסור לראות", הכחשת מציאות גורפת - ולא משנה שאפילו ראשי השב"כ אומרים אחרת.

 

"נכון. זו נקודה חשובה. בוא נעזוב רגע את המתנחלים, להם יש הבטחה מאלוהים, ולא משנה באיזה טיעונים ביטחוניים הם יצפו את זה. לגבי רוב העם, יש הכחשת מציאות, כי נתניהו הצליח לפצח את הדי־אן־איי שלו. העם היהודי נמצא בטראומת שואה מתמשכת. מהות הקיום היא הגויים שבאים עלינו לכלותנו, ואנחנו חיים בסביבה בעייתית, שהם באמת רוצים לכלותנו - אז ביבי, בידיים של רב אמן, יודע לשחק בזה. משאיר את כולנו במוד של 'הישרדות'.

 

"ומגיעים האנשים האלה. ראשי השב"כ ב'שומרי הסף' ואומרים: תרימו רגע את הראש מעל ה'הישרדות' הזה ו'השואה מאיראן', ש־12 מיליארד דולר הושקעו לנטרל אותה ופתאום פוף, אוויר חם יצא מהבלון. תרימו ראש! אלא שנתניהו מזין שוב ושוב את החרדה הזו".

 

הוא בכלל רוצה משהו אחר?

 

"לא. אני לא מאמין לו שהוא באמת מעוניין לפתור את הבעיה הפלסטינית. ביבי אומר, כדי ללכת לתהליך שלום אני צריך לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. להיכנס כמעט למלחמת אחים, שאני לא יודע איך תיגמר. ועבור מה? הוא לא יסתכל 25 שנה קדימה ויראה את המחירים שאנחנו נשלם, חינוך, בריאות, סדרי עדיפויות, ועם שלם שיורד מהפסים. 25 שנה קדימה? עזוב! אני צריך לשרוד עכשיו".

 

ובינתיים בעודנו מדברים, מתקיימת עצרת לתמיכה באלאור אזריה, החייל היורה מחברון.

 

"והוא רוצח, כן? רצח זה רצח זה רצח. הוא ירה בו, ממש כמו שמשמידים ג'וק. שוחחתי עם יובל דיסקין, והוא אמר שזה רק קצה קרחון שמציץ החוצה. מתחת יש יבשת שלמה".

 

ב'שומרי הסף' עסקת גם בפרשת קו 300, שבה חוסלו מחבלים חיים בהוראת ראש השב"כ אברהם שלום המנוח - ומדינה שלמה רעשה. ועכשיו?

 

"עובר עלינו שינוי עמוק. תהום מוסרית. הנביא, ישעיהו ליבוביץ', תיאר בדיוק לאן הכיבוש יגיע. במשפט על תנועת ההתנחלות, שלא נכנס לסדרה, אברהם שלום אמר, 'צריך להרוג את זה כשזה קטן'. ואתה רואה היום כמה שהוא צדק. 'גוש אמונים' נמצאת בלב השלטון הישראלי. כרמי גילון תיאר בסדרה כמה המחתרת היהודית הייתה משורגת כבר אז - שהשב"כ עקבו אחרי אדם והוא נכנס לבניין ראש הממשלה".

 

המחתרת היהודית ממשיכה לרתק את מורה, והוא מגלה כי הוא עוסק גם בפרויקט העוסק במעלליה. אפשר להבין אותו: מלכוד האוטובוסים, הרצח במכללה האיסלאמית, הפיגוע בראשי הערים ובחבלן מג"ב, המזימה לפיצוץ הר הבית - וכל אלה בהתארגנות היוצאת ממניינה ובניינה של תנועת גוש אמונים, טרוריסטים שנכנסו לכלא (לשעה קלה בלבד), כגון זמביש (זאב חבר), חגי סגל, יהודה עציון, ואחד נתן נתנזון שמו - יועצו כיום של השר בנט. "גולת הכותרת היא כמובן התכנון לפיצוץ הר הבית. ובמרכזו מנחם לבני, אליו מעולם לא הצלחתי להגיע".

 

יש לו יקב. "יקב לבני". שיראז, פינו נואר, קברנה סוביניון.

 

"יפה לו. אבל לבני היה גאון חבלה (התכנון היה למלכד את אומנות כיפת הסלע בחומר נפץ רגיש מסוג סמטקס, שנגנב מצה"ל, לפוצץ ולהביא לקריסת הכיפה - י"נ). לבני היה איש המפתח, ולהבנתי הוא עצר את הפיגוע. לבני חשב שעדיין לא הגיע הזמן. ויהודה עציון - הוא מעולם לא התחרט, עד היום הוא משרטט את בית המקדש השלישי! (צוחק). אלוהים, כמה שזה מטורף!

 

"ולהיזכר, הרעיון לפוצץ את הר הבית היה כתגובה להסכם השלום עם מצרים ולמניעת הנסיגה מסיני. בוא נלך לקראת ההתנתקות. אבי דיכטר מספר, שבאותה תקופה הוא חושב על שתי דרכים מול עיניו לעצור את ההתנתקות. אחד, לפגוע שוב בראש הממשלה, הפעם שרון. והשני - לפוצץ את הר הבית. ודיכטר מספר לי שהשב"כ עצר את זה. היו מי שקנו טיסן ורצו להטעין אותו בחומרי נפץ, להר הבית. והוא אומר, עצרנו את זה".

 

ועוד אומרים שיגאל עמיר היה עשב שוטה. הוא מסקרן אותך?

 

"מאוד. כשהיה לאחרונה עניין סביב הסרט עליו בסינמטק, אמרתי, אם יש משהו חדש ומעניין, שישדרו. הייתי מראיין אותו לסרט אם הייתה לי אפשרות. ללא ספק. ויש עוד דבר אחד מרכזי שלא נחקר, ענייני הסתה והמרדה.

 

"הדו"ח של ועדת שמגר הוא בדיחה. ועדת חקירה ממלכתית שמונתה לחקור את המאורע הכי חשוב בתולדות מדינת ישראל, אפילו יותר מוועדת אגרנט - והיא באה עם מסקנות של ש"ג? 'האבטחה לא הייתה בסדר', באמת, אלה הנסיבות שהביאו לרצח ראש ממשלה? נשיא בית משפט עליון, זה מה שיוצא מתחת ידיו? אני אומר לך שהיו אינטרסים. בכתב המינוי של הוועדה, היו גורמים משפטיים שחששו מכך שאם הוועדה תיכנס לענייני הסתה והמרדה, זה עלול לפתוח תיבת פנדורה".

 

שמגיעה עד לאיש שעומד על המרפסת?

 

"האיש על המרפסת הוא דמגוג. האשמה האמיתית נמצאת במקומות אחרים. זה היה קמפיין מתוזמר ומנוסח שהוביל לדבר הזה. וזה כואב. הם ניצחו. הדרך של יגאל עמיר ניצחה".

 

ראש הממשלה אחרי הרצח, שמעון פרס, לא היה יכול ללכת ולפרק את הימין הקיצוני?

 

(צחוק גדול) "פרס איש יקר ורב זכויות ומעללים וברברה סטרייסנד, אבל, כן. אני יכול לשבת עד אמצע הלילה כדי למנות את רשימת השגיאות שלו".

 

ואהוד ברק?

 

"ברק אחראי בקדנציה הקצרה שלו לאחד האסונות הכי גדולים שנפלו על ישראל. הוא ניסה שלושה תהליכים, עם סוריה והפלסטינים, ובכולם נכשל כישלון חרוץ. ואין בו שום נטילת אחריות. אפילו במילימטר, לא מסוגל להגיד, 'פה אולי טעיתי'. וביבי, בתחושתי, זה אותו טייפקאסט".

 

× × ×

 

דרור מורה נולד בתאריך המהדהד ארבעה בנובמבר, 1961, בירושלים. במקור הוא מועלם, אבא מבגדד, ואמא חצי בוכרית חצי רוסייה. הוא גדל בשכונת קריית יובל, אזור די הארדקור. אחותו היא מירב בדיחי, מנהלת מדרשיית הרטמן לבנות ותושבת ההתנחלות אלעזר.

 

גם מורה נפלט מירושלים לטובת תל־אביב, למד קולנוע באוניברסיטה והפך צלם מעולה ('הפוך', 'בית־שאן סרט מלחמה', 'בית"ר פרובנס'). עם 'שומרי הסף' כבר הגיע אל השטיח האדום של האוסקר, היה מועמד רציני, ולבסוף הפסיד ל'שוגרמן' המתוק. "שהבמאי שלו התאבד שנתיים אחר כך. ההצלחה יכולה להיות קשה מאוד להתמודדות", הוא מוסיף.

 

הוא מתגורר ביפו העתיקה עם שני ילדיו, מול הכחול של הים התיכון. "תל־אביב היא העיר המדהימה בעולם. אפילו יותר מניו־יורק, כי בניו־יורק אין חסד", הוא אומר, "ואם לא הייתה 'מדינת תל־אביב' לא היה בשביל מה להישאר בישראל".

 

או שתכריז, ביחד עם תושבי מדינת תל־אביב, על היפרדות מישראל.

 

"כן. וברצינות: הנשיא הנערץ בתולדות ארה"ב הוא אברהם לינקולן. הגיע לצומת ואמר, יש פה מבנה לא מוסרי שמתקיים. אי־אפשר להמשיך ולקיים אותו, וגם לשמור על העקרונות של האבות המייסדים. והוא הלך על זה למלחמת אזרחים".

 

אנחנו בדרך לשם?

 

"אנחנו לא צריכים מלחמת אחים. אבל הימין הקיצוני, לא רואה את זה ככה. עזוב את יאיר לפיד, הוא כלומניק. זה נפתלי בנט שאומר, 'אין לנו בעיה, נמשיך לשלוט בעם אחר, לא ניתן לו זכויות אזרח, ולא תקום עוד מדינה בין הירדן לים'. לא לתת זכויות אזרח! בנט מכוון שיהיו כאן אזרחים סוג ב'. ולזה לא אסכים. ומי שחולם בסתר ליבו שיגיע היום והפלסטינים יגורשו מכאן או יעזבו, פשוט לא יודע מה זה 'צומוד'. זו פנטזיה לא מציאותית. לא יקרה".

 

7nights@yedioth.co.il

 

 


פרסום ראשון: 24.04.16 , 22:12