זה כתב אישום בן 98 עמודים הנקרא כסיפור אימה המעורר חלחלה עמוקה. אין דרך אחרת לתאר את המגולל ב־49 סעיפי האישום שהושיבו את ישי גברילוב על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בלוד. מדובר במסכת עובדתית, הפוגעת בבטן הרכה של כל הורה לילדים בגילאי העשרה שנגישים לרשתות החברתיות כמעט בכל מקום ובכל זמן – בטלפונים החכמים, במחשבים האישיים בחדר, בטאבלט הזרוק על השולחן בסלון. ושם, כמו באגדות של האחים גרים, אורבים להם זאבים טורפים דוגמת גברילוב, רק שבמקרה הזה לא מדובר באגדת עם אלא בסיפור אמיתי שבו הודה הנאשם.
גברילוב (35), תושב נתניה המתגורר עם אמו, נעצר בחודש מארס 2015. חוקרי מחלק חקירות פשיעה מקוונת נגד קטינים ביחידת הסייבר הארצית של משטרת ישראל הגיעו אליו בעקבות תלונת אב לילדה בת 11. אותה ילדה ניהלה תכתובות מיניות ברשת, וחברתה שידעה על כך סיפרה זאת למורתם. בית הספר הוא שדיווח לאב, שחיטט במכשיר של בתו ומצא בו תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני. התברר כי הילדה אף נאנסה על ידי גבר שנפגשה איתו לאחר היכרות באחת הרשתות החברתיות. לשאלה אם נאנסה בכוח או קיימה יחסים מרצונה אין משמעות לאור גילה הצעיר. הגבר שאיתו נפגשה נעצר והוא עומד עכשיו למשפט באשמת אונס.
אל גברילוב הגיעו החוקרים בעקבות בדיקה מעמיקה שביצעו בנייד של הילדה. רפ"ק אורי שדה, ראש המחלק לפשיעה מקוונת נגד קטינים, אומר שלא היה להם מושג איזו פצצה מתקתקת הגיעה אליהם. "בבדיקה הראשונית מצאנו בנייד שלה המון קשרים אינטרנטיים שהיו לה עם נערים ובגירים, שהיו בעלי אופי מיני. היא הייתה פעילה בפייסבוק, באינסטגרם, בסקייפ ובווטסאפ, וחלק מהנערים שאותם חשבה לבני גילה בעצם היו פרופילים מזויפים. ננעלנו על ארבעה פרופילים שעוררו חשד והם בעצם הובילו אותנו לחשוד אחד, לישי גברילוב.
"עצרנו אותו בדירה של אמא שלו, משם הוא ביצע את פשעיו – תקיפות מיניות ברשת וסחיטה של חומרים מיניים תחת איומים. שני מחשבים, כמה התקני זיכרון ניידים וזהו. היו בהם כ־600 שיחות וידיאו ואלפי תמונות וסרטונים, כולם בעלי תוכן מיני פדופילי. 120 קורבנות מצאנו אצלו במחשבים, את אף אחת מהן הוא לא פגש פיזית. רק כ־75 הצלחנו לזהות, ולא את כולן איתרנו. מבחינת היקף המעשים, סדר הגודל של המותקפות, מדובר באחד התיקים הגדולים שנחקרו במשטרה".
כתב האישום נגד גברילוב הוגש בסוף אפריל בשנה שעברה. משפטו התנהל מאחורי דלתיים סגורות, כיוון שמדובר בעבירות מין שבוצעו נגד ילדות. התובעת מטעם הפרקליטות, עו"ד עינת לב ארי, אומרת שלא פחות מההרשעה, היה חשוב לפרקליטות להביא את המעשים לידיעת הציבור. לכן פנתה לבית המשפט בבקשה שיתיר את פרסום הפרשה. ביום שני לפני כשבועיים גזרו עליו השופטים מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי ורמי אמיר 18 שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון. שבוע אחר כך התירו את פרסום הפרשה במלואה, מלבד פרטים היכולים לזהות את המתלוננות.
בלונדה, דניאלה ונטע הכוסית
רפ"ק שדה יושב במשרד קטן במשרדי להב 433 בלוד. המחלק שלו מונה שלושה חוקרים, יחד איתו, וזה נשמע מעט מאוד, אבל הטכנולוגיה של היום מאפשרת בדיקה מעמיקה שאינה תלויה בכוח אדם. החיפוש ברשתות אחר עברייני מין מתבצע על ידי תוכנות סריקה מיוחדות, הפועלות על אלגוריתמים מוגדרי משימה, והוא נעשה באופן רציף ויזום, ללא קשר לתלונות המגיעות למשטרה. "אנחנו צוות קטן וממוקד משימה שבכל רגע נתון מטפל בעשרות תיקי חקירה", אומר שדה. "במסגרת הפעילות השוטפת שלנו אנחנו תופסים כל הזמן חומרים פדופיליים אצל חשודים, מאות אלפי קבצים של תמונות וסרטונים, מאות ג'יגה, דרייברים שלמים. וצריך להבין: כל תמונה מתוך האוספים שאנחנו תופסים מתעדת פשע. החזקה של תמונה המתעדת פשע פדופילי דינה עד שנת מאסר. על הפצה שלה או שיתוף אפשר לקבל חמש שנים.
"כדי להבין עד כמה הביקוש לתמונות וסרטונים פדופיליים הוא עצום, ממש בלתי נתפס, אז לפני כשנתיים ביצעה הרשות האנגלית לניטור עבירות מין ברשת בדיקה מדגמית: הם בחרו רשת לשיתוף קבצים, אחת מתוך רשימה ארוכה, ועקבו אחריה במשך עשר שעות באופן אקראי. באותן שעות הם ניטרו מיליוני משתמשים בכל העולם שהעלו והורידו קבצים פדופיליים מאותה רשת. כמה עשרות אלפים מהם היו משתמשים ישראלים. וזו רק רשת אחת. אני אומר לך שאם היו סורקים כמה רשתות ומצליבים ביניהן, היינו מוצאים שבכל רחוב בישראל יש אנשים שמפיקים הנאה מצפייה בחומר פדופילי".
פרשת גברילוב מעידה על אחת השיטות הנכלוליות, חולניות ממש, שבהן מופקים קבצים פדופיליים המופצים ברשת. לאחר שאותר ונעצר הבחור שאנס את הילדה בת ה־11, נחקר הנייד שלה לעומק. החוקרים מצאו כי הילדה הייתה בקשר עם עשרות רבות של משתמשים. אחר כך, כשנעצר גברילוב ומחשביו נתפסו, התברר כי הוא השתמש בעשרות זהויות מזויפות שיצר לעצמו על מנת ליצור מערכת אמון בקרב ילדות ונערות ברשתות החברתיות. "בלונדה", "בלונדה חמה", "דניאלה", "נטוש", "נטע הכוסית שאפו", "עומרי אדרי", "ziv", "noam daan'', "omri", "sexyboy", הם רק חלק מהשמות שבהם השתמש כדי ליצור את הקשר הראשוני.
"השיטה שלו התבססה על הונאה", אומר שדה. "הוא היה פונה, לדוגמה, בתור נער בן 16 בשם שמוליק ומנסה לזרום, ואם זה לא הלך לו, אז הוא בא בפרופיל אחר, של בחורה בת 13 בשם ניקול. חלק מהשמות הוא השאיל מפרופילים אמיתיים שקיימים ברשתות. הקשר הראשוני היה תמיד נעים, חברי, במחמאות, מגלה עניין. בחלק מהמקרים הוא אף היה מעלה סרטון שבו אפשר היה לראות במי מדובר, אבל זה לא היה הוא בסרטון. הוא הוריד סרטונים של נערים מהרשת, וכשהשתמש בהם מול הילדות, ביטל את הסאונד וטען שהמיקרופון שלו מקולקל. השיחה עצמה התנהלה בתכתובת. למעשה, מתוך עשרות ילדות ונערות שמהן גבינו עדות, רק אחת ראתה את פניו של גברילוב בשיחת וידיאו שהם קיימו. כל היתר לא ראו אותו ולא ידעו שמי שהן נמצאות איתו בקשר הוא אדם בוגר בן 35.
"הרשת שהוא טווה סביב קורבנותיו הייתה כל כך זדונית, שקשה היה לא ליפול בה. הוא יצר עניין סביב הדמויות שהוא בדה, וברגע שהקורבן, הילדה, החלה לגלות בו עניין, כלומר במי שהיא חשבה שנמצא מולה ברשת, הוא היה כותב אמירות מיניות או מעלה סרטון שבו הוא נראה מאונן. כלומר לא הוא, אלא סרטון של נער מאונן שאותו הוריד מהרשת. הוא כתב לילדות 'זורמת?' 'התנסית כבר?' 'אל תתביישי', 'תראי לרגע את הציצי שלך', 'תראי את התחת', 'תני הצצה קטנה'. הוא היה כזה נודניק, כזה עקשן, שאני אומר לך שאתה עצמך היית מראה לו את הציצי שלך כדי להוריד אותו ממך. ממש הפעיל לחץ כבד.
"וכשזה לא עבד בטוב, הוא עבר לעלבונות. 'פוסטמה כבדה', 'יש מלא בנות שזורמות יותר ממך', 'נשבר לי ממך' – אמירות בסגנון הזה. ושתבין, כל הדיאלוג הזה מתבצע כשהילדות בבית, בחדרן – או אולי אצל חברות – במקום שאנחנו, המבוגרים, תופסים אותו כבטוח. לא באיזו גינה ציבורית אפילה בשעת לילה מאוחרת.
"רגע אחד של חוסר אונים, של תמימות, של רצון להיות קולית, זורמת מה שנקרא, הספיק לגברילוב ללכוד אותן ברשתו. ברגע שילדה צילמה את עצמה מרימה חולצה, את הישבן שלה או את איבר מינה ושלחה אליו – היא נלכדה. מאותו רגע איים, 'אם את לא משתפת איתי פעולה הלאה, אני שולח את התמונה ששלחת אליי להורים שלך, מפיץ אותה בין כל החברים שלך'. הוא דרש מהבנות להחדיר עצמים לאיברי המין שלהן, להצמיד אטבים ללשון, לפטמות, לאיבר המין. להשתין לתוך כוס ולשתות את השתן של עצמן. דברים מחרידים.
"המניפולציה שלו והסקרנות של הבנות והנערות הביאה אותן לבצע בעצמן מעשים מיניים קשים. ומדובר בילדות סטנדרטיות לחלוטין, נורמטיביות, בתים טובים, כאלה שמעלות תמונות שלהן לאינסטגרם ולפייסבוק. תמונות תמימות לגמרי מחופשות משפחתיות בצימרים, מהיום־יום, במכנסון, בבגד ים, בפוזה סקסית לכאורה, והן לא מעלות בדעתן שאלו בדיוק התמונות שמדליקות את העבריינים הללו".
על כולם נפלו השמיים
עו"ד עינת לב ארי מפרקליטות מחוז מרכז, התובעת בפרשה, נכנסה לתיק יומיים לאחר מעצרו של גברילוב. "בדרך כלל בתיקים גדולים הפרקליט הוא חלק מהחקירה מהיום הראשון, אפילו לפני שלב המעצרים", היא אומרת. "במקרה הזה לא היה לאף אחד מושג במה מדובר ולכן יצרו איתנו קשר רק אחרי שגברילוב נעצר. כשהגעתי למשרדים של יחידת הסייבר בלהב 433, נכנסתי לחדר גדול שהפך לחמ"ל של החוקרים בפרשה, והחומר שהוצא מהמחשבים שלו התחיל להיערם, אוסף עצום של תמונות. אמרו לי שמדובר בתיק של עבריין מין ברשת שפגע בנערות, אבל עדיין לא היה ברור בכמה. מהר מאוד התגלה שהנייד של אותה ילדה בת 11 פתח תיבת פנדורה מבהילה. קודם לכן לא הכרתי היקף כזה של תיק עם כל כך הרבה קורבנות. ואתה רואה את התמונות שלהן, את הפנים. לומר עליהן 'נערות' זה אנדרסטייטמנט, רובן ילדות.
"כשהחוקרים הגיעו לעצור את גברילוב לא היה להם מושג עד כמה הפרשה גדולה וחמורה. הוא לא היה תוקפן כלפיהם, לא היה לחוץ או מבוהל. בתחילה הם חשבו שאולי טעו בכתובת. כמה ימים אחר כך כולנו תפסנו את הראש. היו לו זהויות בדויות של נערים ונערות ולכולן הוא יצר פרופילים עם תמונות ותחומי עניין. למשל 'עמרי החתיך', ילד בן 15, חתיך, צ'ארמר, אפילו יש תמונות שלו בלי חולצה, אחד שמתפאר בכיבושיו המיניים. ו'לעמרי החתיך' הוא יצר חברים וחברות ולכל אחד מהם הסבר לקשר שלו עם עמרי. 'החברה לשעבר', 'החבר הכי טוב', 'החבר מהכיתה', אחת שקיימה איתו יחסים בעבר, אחרת שמאוהבת בו. והכל בדוי, הכל כדי שהילדה שאליה הוא פנה תרגיש בטוחה שהדמות שהיא מדברת איתה היא לא פיקטיבית, אלא אמיתית, כזו שיש לה חברים וחברות.
"אז את הראיות הוצאנו מהמחשבים שלו. הכל היה שם. התכתבויות, תמונות, סרטונים, ערימות של חומרים. אבל הדבר הראשון שהיינו צריכים להוכיח הוא את המודעות שלו לגיל הקורבנות. מתחת לגיל 14 אלמנט ההסכמה בקיום קשר מיני או יחסי מין הוא לא פקטור. זו עבירת אונס, נקודה. גם אם כל העבירות נעשו מרחוק, כשהוא בבית אצל אמו בנתניה ואותן ילדות היו בחדרן, במגרש הביתי שלהן. אלו מעשים הנחשבים לעבירות מין ברשת, בכך שגרם להן לבצע בעצמן מעשה אינוס, סדום ומעשים מגונים. הגענו גם לתכתובות שבהן הוא שאל את הילדות בנות כמה הן, באיזו כיתה הן, והנערות עצמן סיפרו לנו שזה היה חלק מהתכתובות ביניהם".
באמצעות מחלקת הנוער במטה הארצי הוכנסה לתמונה המפקחת הארצית על חקירות ילדים במשרד הרווחה. רפ"ק שדה מספר על כינוס מיוחד שקיימה המשטרה לעשרות חוקרי הילדים כדי להכינם לקראת החלק הגלוי של החקירה והדגשים המיוחדים בה. על הכנה מנטלית שעברו אנשי המשטרה שנשלחו לבתי הקורבנות כדי לדווח להורים שבנותיהם נפלו קורבן לעבירות מין ברשת.
"אתה מגיע אליהם בערב, לעשרות משפחות בכל רחבי הארץ, לפעמים באמצע ארוחת הערב המשפחתית, לפעמים קצת אחריה, ערב שגרתי, ומפיל עליהם פצצה", הוא אומר. "אתה חייב לבוא אליהם בצורה הכי מרוככת, הכי רגישה, כדי שיוכלו להכיל את זה ולא להתפרק. לא בא, זורק פצצה, הולך ואחריי המבול. משאיר את ההורים עם הילדה ולך תדע מה יהיה, אולי יצעקו עליה. מסבירים להם שלא יחפרו לילדה, שלא יאשימו אותה בכלום, להפך. שיחבקו, שיגידו לה שאיש מקצוע ידבר איתה והיא תוכל לספר לו הכל".
איך ההורים הגיבו?
"על כולם נפלו השמיים. היו כאלה שהצליחו להכיל והיו כאלה שכעסו על הבנות. אני חושב שאצל כולם הייתה תחושה כבדה של חוסר אונים, של כישלון בהגנה על הבנות שלהן, על הדבר הכי חשוב להם".
הפרקליטה לב ארי אומרת שהתגובות הקשות נבעו בגלל הזירה שבה אירעו התקיפות. "אם פעם, כשהיינו ילדים, קבענו להיפגש בחצר, היום זירת המפגש היא ברשת החברתית. פעם המפגש היה בארבע אחר הצהריים, היום הוא לאורך כל היום ואין צורך לצאת מהבית. הכל מתרחש בסמארטפון. הבנות שנפלו קורבן הן לא גיקיות שכל עולמן במחשב. הן ילדות רגילות שמורידות שיעורים מהרשת, שולחות עבודות לבית הספר ברשת, מתקשרות ביניהן ברשת. בתיק הזה העבריין לא היה צריך להיכנס לאתרים פדופיליים או לרשתות אפלות. בסך הכל הוא נכנס לפייסבוק ולאינסטגרם.
"היו הורים שנקטו אמצעי זהירות כדי למנוע חוסר שליטה בתכנים שהבנות שלהם סופגות ברשת. היה הורה שלא הרשה לבתו להחזיק מחשב אישי בחדר, הורה שלא הרשה טאבלט. אבל הבנות, בהנחיית גברילוב, ידעו לעקוף את ההגבלות. למשל להשתמש בסלולרי של אמא, לגשת איתו לשירותים או לחדר שלהן לרגע, לצלם, לשלוח, למחוק ולהחזיר את המכשיר לאמא. מצאנו תכתובת שאחת הילדות כתבה לגברילוב, 'חכה רגע, אמא שלי רוצה שאלך איתה לקניון, מורידה אותה מזה' ואחרי רגע היא חוזרת אליו, 'אפשר להמשיך, עכשיו אני לבד בבית'. חוסר האונים הוא בהבנה שהמעשים הללו בוצעו כשהילדה הייתה בבית, בחדר המוגן שלה, במקום שבו אתה כהורה הכי שקט, כי הילד שלך לא מסתובב בחוץ ונחשף לסכנות".
שדה אומר שאולי זו התובנה הקשה ביותר להורים, "ההבנה שהבית הוא כבר לא מרחב מוגן ובטוח עבור הילדים. אנחנו כמבוגרים חייבים להבין שכיום המפגשים עם האנשים המסוכנים ביותר יכולים להתרחש כשהילדים שלנו ספונים בחדריהם. הבנות שנפלו קורבן בתיק הזה יכולות להיות הבנות של כל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו נותנים להן ביד מכשיר שיש לו שימושים חיוביים של יצירת קשר וגישה לאינפורמציה, אבל לצד זה יש לו פוטנציאל הרסני. זה כלי משחית. בעצם אנחנו נותנים להן מכשיר שמאפשר לכל העולם גישה בלתי אמצעית אליהן, לפרטיות שלהן, לעולמן הפנימי". גביית העדויות מהבנות התקיימה במרכזי ההגנה לילד של משרד הרווחה, כדי לתת להן ולהוריהן מעטפת סוציאלית של אנשי מקצוע. בזמן שהבנות נחקרו בתוך חדרים, ההורים המתינו בחוץ, ומי שרצה שוחח עם פסיכולוג או עובד סוציאלי. שדה אומר שהבנות הגיבו באופן שונה זו מזו, "אבל בגדול ישנה בושה עצומה בעובדה שהן נפלו קורבן למניפולציה, שהן לא הצליחו לעצור את ההיסחפות. רגשות אשם ששיתפו פעולה, במירכאות כפולות, עם הזוועה הזו".
לב ארי אומרת שכל הבנות הובכו מהמעמד שבו נדרשו למסור עדות ומיעטו בפרטים. "הן ניסו להסיט את האשמה מעליהן. גם לחוקרי הילדים היה חשוב להבהיר להן שהן לא אשמות, שמישהו ניצל את התמימות שלהן. תחשוב שבזמן שהן בחדר מול חוקר הילדים, הן יודעות שאבא ואמא שלהם מחכים במסדרון בחוץ, והן לא רצו או התביישו שהוריהן ידעו מה עבר עליהן. היו גם ילדות שסירבו לבוא למסור עדות, וכאלו שהוריהן סירבו להביאן".
סבאל'ה אהוב ומסוכן
שדה (42) הוא לא קצין משטרה טיפוסי שצמח בתוך הארגון. אחרי שסיים לימודי משפטים, התמחה באגודה לזכויות האזרח ועבד במוקד לסיוע לעובדים זרים, שם שימש מספר שנים כרכז שטח בתחום המאבק בסחר בנשים. הוא הפעיל 30 סטודנטים למשפטים, שיחד איתו עברו בין מתקני השהייה של מינהלת ההגירה, שהוקמה באמצע העשור הקודם, וגבו עדויות מנשים, קורבנות סחר שהיו מועמדות לגירוש מישראל.
שיתוף הפעולה שלו עם ארגוני סיוע אזרחיים ברחבי העולם הקנה לו שם של מומחה בתחום. ב־2006 יצא ללימודי תואר שני בזכויות אדם בלונדון, ובזמן לימודיו קיבל הצעה להצטרף לאינטרפול, למחלקה למאבק בסחר בבני אדם. "דלת לידי ישב קצין שוודי שעבד לבד על פדופיליה ברשת", הוא מספר. "כשהרגשתי מיצוי במחלקה שלי, ביקשתי לעבור לעבוד עם השוודי".
שבע שנים עבד באינטרפול, במחלקה למאבק בפשיעה מקוונת נגד קטינים. הוא עסק בפיתוח כלי חקירה טכנולוגיים לאיתור קורבנות ועברייני מין ברשת והיה בין היוזמים של מאגר מידע בינלאומי לחומרים פדופיליים, שאליו מחוברים און־ליין מאות חוקרי פדופיליה מעשרות משטרות ברחבי העולם, כולל משטרת ישראל. "בתוקף עבודתי שם הייתי בקשרים עם המשטרה בארץ ועודדתי אותה לפתח את תחום החקירה הזה".
וכך, כשהגיעה ההצעה ממשטרת ישראל שיחזור ארצה ויקים כאן צוות חקירה מיוחד בלהב 433, נענה מיד. חצי שנה קודם לכן הוקמה יחידת הסייבר הארצית, ושדה, למרות המשכורת הגבוהה פי שניים באינטרפול, הבין שיש כאן הזדמנות לקחת את תחום הפשעים המקוונים נגד קטינים קדימה, לתת לו התייחסות ממוקדת ואגרסיבית יותר.
הסריקה היומיומית של הרשת מולידה כל הזמן תיקי חקירה. לפני שבוע עצרו החוקרים של שדה 15 חשודים בהחזקה ובהפצה של חומר פדופילי ברשת, מחציתם בעלי משפחות. לפני כחודשיים עצר הצוות שלו "סבאל'ה חמוד ואהוב על נכדיו" שעל מחשבו נמצא אוסף עצום של חומר פדופילי, "מהקשים והסדיסטיים ביותר שראיתי. 400 אלף קבצים!"
תיק חקירה אחר שניהל הצוות, לפני כשלושה חודשים, היה נגד ע.א, חייל בן 20 ממרכז הארץ. מדובר בפרשה שהחלה בתלונת ילדה למורתה בבית ספר בארצות־הברית. אותה ילדה סיפרה שפנה אליה "איש מוזר" בפייסבוק וביקש ממנה בקשות מיניות. היא לא נענתה לו, אבל חברתה, שגם אליה פנה, הסכימה. החקירה הובילה את השוטרים לישראל. הצוות של שדה, שקיבל את הפנייה מארצות־הברית, הגיע ל־ע.א, שהיה באותו זמן בקורס קצינים. חקירתו נוהלה בשיתוף פעולה עם מצ"ח.
"יושב מולך בחור אינטליגנטי, מה שאוהבים לכנות אצלנו 'מלח הארץ', בלונדיני תכול עיניים ורך דיבור, ומתברר שהוא יצר קשר עם קטינות בארצות־הברית ואחרי קשר ידידותי קצר עודד אותן לשלוח לו תמונה שלהן בתחתונים. כשקיבל את מבוקשו, רצה עוד תמונות ואיים שאם לא יסכימו – הוא יפיץ את התמונות הקודמות. הילדה שנפלה קורבן למעשיו הגיעה למצב שקיבלה ממנו הוראות הפעלה, 'תוך 20 דקות את בבית ושולחת לי תמונה שלך מחדירה חפצים לאיבר המין שלך'. היא הייתה במצב נפשי קשה לאורך תקופה, והוריה לא ידעו מכלום כי פחדה לספר להם. תחשוב שהוא בתקתוק בסלולרי שלו או במחשב ישב כאן בארץ והרס את החיים לילדה בת 12 מעבר לים. באותה מידה הוא יכול היה לעשות את זה למישהי שגרה בבית מולו".
נגד ע.א הוגש בחודש שעבר כתב אישום בגין עבירות אונס ומשפטו מתנהל. "הוא השפיל מבט בחקירה", אומר שדה, "אבל אני עדיין לא בטוח שהוא באמת מבין את חומרת מעשיו ואת הפגיעה הקשה בילדה ובמשפחתה".
ומה אמר לכם גברילוב?
"הוא שתק בכל החקירות שלו, לא הוציא מילה מפיו חוץ מהשם שלו. הראינו לו תמונות והוא הפנה את הראש, לא רצה לראות".
סודות במכשיר הקטן
הפרקליטה לב ארי אומרת שלמדה מהתיק של גברילוב עד כמה יכולות הרשתות החברתיות לתעתע בילדים. "אבל לא הייתי מונעת מילדים גישה אליהן. אי־אפשר למנוע דבר כזה. כן צריך ללמד אותם להיות זהירים, להסביר להם איך להשתמש נכון ברשתות החברתיות, להתאים את הגדרות הפרטיות כך שיאשרו רק את מי שהם מכירים. הייתי מבקשת לעבור על התכנים במכשיר יחד עם הילד, לא לחטט לו בחשאי. לילדים תמיד יהיו סודות מהוריהם. פעם הסודות היו טמונים ביומן שהוחבא מתחת לכר, והיום הסודות האלה טמונים במכשיר הקטן הזה".
שדה אומר שההורים חייבים להיות מודעים לקלות שבה אפשר לפגוע בילדיהם ברשת ולתקוף אותם מינית. "כמו שאנחנו לא נותנים לילדה שלנו בת העשר להסתובב לבד בחוץ בשתיים בלילה, לא צריך לתת לה להסתובב לבד ברשת בלי להסביר לה ולהדריך אותה. זה לדעתי הכי חשוב, השיח של ההורים עם הילדים. לייצר איתם מערכת אמון שתבהיר להם שאם הילד יבוא אליהם עם שאלה לגבי התקשרות מוזרה או בקשה מוזרה שקיבל ברשת, הם לא ישפטו אותו ולא יכעסו עליו. לבקש מהילדים את הקוד לסלולרי או לקבוע שלא יהיה קוד. לבדוק את המכשיר מדי פעם עם הילד, בייחוד כשמדובר בילדים בני תשע, עשר או 11. זו החובה שלנו כהורים".
כך תשמרו על הילדים
חפשו בעזרת מושג המפתח Parental Control כלים שונים למניעת חשיפה של ילדים לחומרים מיניים ולבקרה עליהם.
קבעו פילטרים לצמצום הסיכון לקבלת תוצאות המכילות חומרים למבוגרים, כולל פורנוגרפיה, בעזרת מנועי חיפוש כמו Google ,Yahoo ו־Bing.
קבעו את רמת הפרטיות של המשתמש בהגדרת החשבון באתרי מדיה חברתית פופולריים כמו יוטיוב ופייסבוק.
עקבו אחר הפעילות של הילדים באינטרנט בעזרת אפליקציות ייעודיות לטלפונים חכמים ולטאבלטים.
השתמשו באפליקציות ובשירותים לסינון תכנים שמציעים ספקי האינטרנט באתרים שלהם.
מנעו pop ups (חלונות צצים) בהגדרות הדפדפן לצמצום האפשרות שהקטינים יגיעו לתוכן בלתי רצוי בטעות.
דווחו במידת הצורך לספקי שירות ולאפליקציות חברתיות על תכנים מטרידים או מיניים ומשתמשים שפוגעים בקטינים.
דאגו שהמחשב יהיה במקום מרכזי בבית.
הקפידו שהטלפון או הטאבלט יישארו בלילה מחוץ לחדר הילדים.
הגיעו עם הילדים להסכמה לגבי האתרים והאפליקציות המתאימים להם ועל היקף זמן הגלישה.
הסבירו לקטינים את ממד אובדן השליטה ברשת: ברגע שלחצו על הכפתור "שלח", אין דרך חזור, לא ניתן למחוק את התוכן מהרשת והתפוצה של התמונה/סרטון כבר לא בשליטתם.
הנחו את הקטינים להימנע מהזנת פרטים אישיים ומזהים בפרופיל וממסירתם בשיחות.
הורו לילדים לא להיפגש עם מישהו שהכירו ברשת, ודאי שלא בלי אישור הורים.
למדו את הקטינים כי זהויות ברשת יכולות להיות שקריות והורו להם לא לפתוח הודעות, מיילים, קישורים וכו' מאנשים שאינם מכירים.
הימנעו מאיומים, כמו ניתוק מהאינטרנט, בשיחות עם הילדים כדי שלא יחששו לשתף אתכם במקרה שנפגעו או שהם זקוקים לעזרתכם.
הכי חשוב: עודדו את הילדים לשתף אתכם או כל מבוגר אחר שהם סומכים עליו במקרה שהם או מישהו מחבריהם נפגעו ממישהו ברשת או חשו אי־נוחות.
