yed300250
הכי מטוקבקות
    יוסי יהושוע
    המוסף לשבת • 27.04.2016
    "פתאום קם מג"ד ושואל איך צה"ל לא מגבה את החייל היורה. אחרי שהצגתי את העובדות, הוא הבין"
    אל"מ חזי נחמה חושף את עומק הקרע בתוך הצבא סביב פרשת אלאור אזריה ("חיילים ניזונים ממידע לא מבוסס שאין לנו שליטה עליו"), אל"מ ישראל שומר מדבר לראשונה על האירוע שבו ירה למוות במחבל ועל סגירת התיק נגדו ("כשזורקים בלוקים מטווח אפס, אני מצפה מכל לוחם להגיב"), אל"מ רועי שטרית מספר איך חייל שלו סגר אירוע בעשר שניות וארבעה כדורים ("זה היה כל כך כירורגי. בא לי לנשק אותו במצח"). ששת מפקדי החטיבות ביהודה ושומרון מגלים את שיטות הפעולה שהובילו לרגיעה הנוכחית, אבל מזהירים: הגל הבא יהיה מסוכן יותר
    יוסי יהושוע

    "הפוגה לא יציבה", כך מגדיר אל"מ שי קלפר, מח"ט שומרון, את הירידה בכמות הפיגועים בשבועות האחרונים. "כשהגל הזה יתחדש", מעריך אל"מ קלפר, "הוא יתקדם בקצב הרבה יותר מהיר. הוא גם יקפוץ בכמה רמות. זה כבר לא יחזור אחורה לילדים בני 13 עם סכינים. גל הטרור הזה ממש לא לגמרי מאחורינו. הפיצוץ באוטובוס בירושלים החזיר את כולנו לתחילת שנות האלפיים".

     

    אל"מ קלפר (40) לא לבד. גם חמשת חבריו, מפקדי החטיבות באוגדת יהודה ושומרון (איו"ש), מחזיקים בדעה דומה. "נעשות הרבה מאוד פעולות, בהרבה מאוד מעגלים, וזה מייצר יותר שקט", אומר אל"מ יריב בן־עזרא (40), מח"ט חברון. "הכמות פחתה משמעותית, אבל זה רק עד האירועים הבאים".

     

    אין ספק: החמאס בדרום חופר מנהרות ללא הרף, חיזבאללה בצפון מתעצם ומתחמש כבר שנים ליום פקודה, אבל הגזרה הרותחת ביותר של צה"ל בחודשים האחרונים היא איו"ש, מה שהוביל את מערכת הביטחון להפנות אליה כוחות ומשאבים גדולים מאוד. רק הרגיעה היחסית בתקופה האחרונה (חמישה פיגועים מתחילת אפריל לעומת 72 פיגועים באוקטובר, 47 בנובמבר, 42 בדצמבר, 21 בחודש ינואר, 20 בחודש פברואר ו־23 בחודש מארס) הביאה לכך שהצלחנו להפגיש את ששת מפקדי החטיבות העסוקים ביותר בצה"ל. במשך כמה שעות הם דיברו על הכל: ניתחו את הסיבות לירידה החדה בגל הטרור, חשפו את דרכי ההתמודדות שגיבשו, ולא חששו לגעת גם בנקודות הרגישות ביותר דוגמת פרשת החייל אלאור אזריה, שנאשם בהריגת המחבל המנוטרל בחברון.

     

    באוקטובר 2015, עם רצח משפחת הנקין שסימל את תחילת גל הטרור הנוכחי, מערכת הביטחון שידרה מסר של כמעט חוסר אונים. "זה המפגע הבודד", הסבירו אז גורמי ביטחון. "אין לנו דרך למנוע מאותו פועל פלסטיני שעובד בבניין בתל־אביב לקחת פתאום את המברג ולצאת לדקור אנשים ברחוב, בגלל משהו שהוא קרא באותו בוקר בפייסבוק".

     

    סניף רמי לוי שער בנימין לאחר הפיגוע שבו נרצח ינאי ויסמן ז"ל. "אנחנו פה בשביל ההתיישבות"
    סניף רמי לוי שער בנימין לאחר הפיגוע שבו נרצח ינאי ויסמן ז"ל. "אנחנו פה בשביל ההתיישבות"

     

     

    "מהר מאוד, כבר בתחילת הגל, הבנו שאנחנו עומדים בפני איום שונה", מסביר אל"מ רומן גופמן (39), מח"ט עציון. "המפגע הבודד. הוא בעצם הכל — המתכנן, ספק האמל"ח של עצמו, והמבצע. הוא לא צריך שום הכוונה, תשתית או מודיעין שאפשר לעלות עליהם בדרך. אפילו האמל"ח שלו הוא הכי פשוט שיש, עד כדי מכונית שמשמשת לפיגוע דריסה. התחלנו להגדיר את הבעיה. עד אז זה כנראה לא היה קיים, או שהיה קיים בשוליים, אבל זה הפך לגורם סיכון קריטי ברגע שהדבקנו לו את התווית הרשמית — המפגע הבודד".

     

    איך מגיעים לאותו מפגע ומונעים ממנו לצאת לפיגוע?

     

    גופמן: "התחלנו לנתח, לבנות פרופיל שלו, על פי הפיגועים שנעשו. מאיפה הוא יוצא? באילו גילאים? מה מניע אותו? נגד אלה שענו לפרופיל הזה התחלנו להפעיל מאמץ התקפי ממוקד. גילינו, למשל, שבהסתברות של בין 50% ל־60% הפיגוע לא היה החיכוך הראשון של המפגע עם מערכת הביטחון. הרבה מאוד מהמפגעים, כמו הרוצח של הדר בוכריס ז"ל, או אחד מהמחבלים בכיכר הכניסה לאריאל, היו זורקי אבנים. רבים מהם נעצרו בעבר. רבים נעצרו כשוהים בלתי חוקיים בישראל. התחלנו לבדוק רישומי מעצרים שביצענו, ומיפינו קבוצות סיכון של צעירים בני 15 עד 25. חיפשנו צעירים בגילאים האלה שנעצרו בעבר על זריקות אבנים, שהייה בלתי חוקית או השתתפות בהפרות סדר, והתחלנו לבדוק את דפי הפייסבוק שלהם".

     

    וכשמאתרים אותם?

     

    הג'יפ של אל"מ שומר לאחר שנפגע מסלע
    הג'יפ של אל"מ שומר לאחר שנפגע מסלע

     

     

    "התחלנו לפעול כלפיהם באופן ממוקד. מיפינו קבוצות של בין 100 ל־150 כאלה שענו להגדרות שלנו, בכל כפר. בבית־עומאר, בבית־פג'אר. את מי שיכולנו עצרנו, את אלה שלא הייתה סיבה לעצור הזהרנו, לאחרים עשינו מיפוי על הבית — בכל לילה מגיעים ומחפשים בו. הפעלנו לחץ גם על המשפחות שלהם. הבהרנו להם שאם הבן יהיה מעורב בטרור יוחרמו הכלים החקלאיים או ההנדסיים של המשפחה, שזו למעשה הפרנסה שלהם. כשפועלים ככה ללא הפסקה, לילה־לילה, זה משפיע. זה מקרין גם החוצה על כאלה שעוד לא הגענו אליהם. והסטטיסטיקות התחילו להראות ירידה".

     

    "הפעילות ההתקפית שלנו בחודשים האחרונים היא במספרים מדהימים", אומר אל"מ ישראל שומר (38), מח"ט בנימין. "אני עצמי, לילה־לילה, כולל שישי־שבת, נמצא בעומק השטח. פועלים עם כוחות שב"כ, עם משטרה. בקלנדיה, בסילוואד. מעצרים, סריקות אחרי אמל"ח, בידוקים, שיחות אזהרה למשפחות מבוקשים. עם מודיעין וגם בלי, פועלים בכל מקרה בלי הפסקה".

     

    וזה מה שגרם לצעירים המוסתים להירגע?

     

    "זה לא שינה את המוטיבציה אצל הצעירים, אבל זה חידד אצל המבוגרים את ההבנה שכדאי להם להתאמץ ולהשפיע יותר".

     

    אל"מ ישראל שומר: "אני עצמי, לילה-לילה, כולל שישי-שבת, נמצא בעומק השטח"
    אל"מ ישראל שומר: "אני עצמי, לילה-לילה, כולל שישי-שבת, נמצא בעומק השטח"

     

     

    "מפת החום" עובדת

     

    כמה שעות טרם הפגישה ערך אל"מ שומר מפגש לכל קציני החטיבה, מרמת מ"מ (מפקד מחלקה) ומעלה. "קיימנו ניתוח מצב. דיברנו על הסיבות לירידה באירועי הטרור באוגדה בכלל, ובחטיבת בנימין בפרט", הוא מסביר.

     

    ומה המסקנות?

     

    "איכות ההגנה השתפרה פלאים. השיטה של 'מפת חום' עובדת. במקום שבו היו חיילים לא היו פיגועים, או שהיו מכוונים כלפיהם בלבד ולא כלפי אזרחים. לכן התחלנו להציב חיילים בהרבה מאוד מקומות בגזרה, וגם למשך שעות רבות יותר. הפריסה של הכוחות גרמה גם למחיר הפסד גבוה לצד השני. זה נמדד לאורך זמן, אבל הם הפנימו שבגלל הנוכחות הגבוהה של החיילים בשטח, הסיכוי שהם ייהרגו או ייפצעו קשה הוא הרבה יותר גבוה.

     

    אל"מ רומן גופמן: "המחבל שמגיע לרמי לוי בצומת הגוש רוצה לשבור את הדו-קיום"
    אל"מ רומן גופמן: "המחבל שמגיע לרמי לוי בצומת הגוש רוצה לשבור את הדו-קיום"

     

     

    "גם התיאום הביטחוני והאזרחי מול גורמי הביטחון הפלסטיניים משמעותי מאוד, וכמובן ההקפדה על עבודה דיפרנציאלית — היו כפרים שלא תמכו בטרור, שלא רק שלא נכנסנו בהם לפעילות, אלא אפילו הענקנו בהם היתרים והקלות. הם ראו שזה משתלם".

     

    "מכפר סעיר למשל", מחזק מח"ט עציון גופמן, "יצאו 12 מחבלים במהלך חודשיים וחצי. בדקנו מאיזה שתי חמולות הם יצאו ופעלנו כלפיהן בלבד, בזמן שלשאר החמולות בכפר הענקנו הקלות. הם זיהו את זה במהירות רבה, ובלמו את מי שצריך".

     

    "למנופים הכלכליים יש השפעה עצומה", מסביר אל"מ חזי נחמה, מח"ט מנשה (גזרת ג'נין וטול־כרם). "זו דרך יעילה מאוד להעברת מסרים. אחרי אחד האירועים התקבלה החלטת אלוף לסגור את מעבר ג'למה ליום־יומיים, והתגובה הורגשה מיד בשטח. המנגנונים הבינו שכדאי להם לטפל בזה. הם התחילו לקבל דיווחים מדי יום מבתי הספר על נערים שלא הגיעו באותו בוקר, ואפילו מיקמו שוטרים פלסטינים שביצעו בידוק מקדים, לפני ההגעה למחסום. לטענתם, הם תפסו כך עשרות רבות של נערים שהגיעו בכוונה לפגע".

     

    "יום אחד", נזכר אל"מ קלפר, "מושל שכם יצא בקריאה פומבית להורים לשמור על ילדיהם והצהיר שמכל אירוע כזה הם רק נפגעים. מדובר בעיר של 200 אלף פלסטינים, שכאשר היא נחסמת בגלל פיגוע שמתרחש בכניסה אליה, היא לא מצליחה להתקיים".

     

    אל"מ חזי נחמה: "אני לא רואה שום פער בין הוראות הפתיחה באש לבין האפשרות ליישם אותן בשטח"
    אל"מ חזי נחמה: "אני לא רואה שום פער בין הוראות הפתיחה באש לבין האפשרות ליישם אותן בשטח"

     

     

    מח"ט אפרים (גזרת קלקיליה), אל"מ רועי שטרית (38), מביא כדוגמה את הכפר בודרוס. "כפר קטן של 2,500 תושבים, שעשה הרבה בעיות", הוא מתאר. "ברגע שהתחילו לסלול להם כביש מרכזי שם, ראש המועצה ומנהל בית הספר הגיעו וקיפלו כל הפגנה שהתעוררה".

     

    ולהריסת בתי מחבלים יש השפעה?

     

    "זה חלק מסיפור ההרתעה", אומר אל"מ קלפר. "חייבים לייצר מצב שמחבל שיוצא מחברון, משכם או מג'נין, יידע שגם אם הוא מוכן למות, הוא יפסיד עוד משהו מלבד חייו. סיירתי לפני שבועיים בכל הבתים שהרסנו, אף אחד מהם לא שופץ. מדברים על שיפוץ, אוספים כסף במגבית, אבל זה לא נעים שהורסים לך את הבית. הריסת הבתים הוא כלי שהוכח כיעיל".

     

    "זה צעד שמשפיע על הסביבה, וזה חיובי מבחינתנו", מסכים אל"מ שומר.

     

    אל"מ שי קלפר: "כשגל הטרור הזה יתחדש, הוא יקפוץ בכמה רמות"
    אל"מ שי קלפר: "כשגל הטרור הזה יתחדש, הוא יקפוץ בכמה רמות"

     

     

    הדי־אן־איי של צה"ל

     

    שומר יודע היטב עד כמה חשובה ההרתעה. לפני עשרה חודשים הוא חש את הטרור על בשרו כמעט, כשנקלע למארב של פלסטינים שהשליכו סלעים על מכוניתו באזור קלנדיה. לאחרונה הורה הפרקליט הצבאי הראשי על סגירת תיק החקירה נגד שומר, שבאותו אירוע ירה באחד ממשליכי האבנים והרג אותו.

     

    "זה היה בתקופת הרמדאן, ביום שישי, 06:30 בבוקר, כשיצאתי לפתוח חסם כדי לשחרר פלסטינים לתפילות", הוא משחזר בהתייחסות תקשורתית ראשונה שלו לפרשה. "נסענו בשיירה של שלושה רכבים צבאיים והציבו לנו מארב. הג'יפ שלי ספג בלוק מטווח אפס לשמשה הקדמית שהתרסקה. הג'יפ שנסע לפניי נתקע, הסלעים המשיכו להתעופף לעברנו. הרגשתי סכנת חיים. ידעתי שאין ברירה. ביצעתי נוהל מעצר חשוד לעבר משליך הבלוק והוא נפצע קשה ונהרג".

     

    לא חששת להסתבך לפני שירית?

     

    אל"מ יריב בן–עזרא: "להבנתי, בהיבט מבצעי, המבצ בזירת האירוע בחברון לא הצריך את הירי של החייל"
    אל"מ יריב בן–עזרא: "להבנתי, בהיבט מבצעי, המבצ בזירת האירוע בחברון לא הצריך את הירי של החייל"

     

     

    "כשמחכים לך בשעה 06:30 בבוקר, במארב מתוכנן עם עוד שניים וזורקים עליך בלוקים וסלעים מטווח אפס, אני מצפה מכל לוחם בצה"ל להגיב. הוראות הפתיחה באש לא רק מאפשרות. הן מחייבות להגיב. אי־אפשר לעמוד ולספוג במצב כזה, שבו אתה יודע שאם אתה לא מגיב, זה או אתה או הוא. אני מאוד שלם עם איך שפעלתי. מיד לאחר שפגעתי בו הזמנו גם את הסהר האדום לטפל בו".

     

    בכל זאת, בעקבות המקרה נכנסת לתקופה של חקירות.

     

    "עברתי הליך חקירה ראוי. זה לגיטימי וזה טוב שבדקו. זה הנוהל. אני גאה בכך שלמרות שאני אלוף משנה, מפקד חטיבה, התיק שלי נבדק בדיוק כמו מקרים של חיילים אחרים. אני האמנתי במערכת לאורך כל הדרך. נכון שחקירת מצ"ח היא לא דבר נעים, אבל האמונה בצדקת הדרך שלי והגיבוי שזכיתי לו מהדרגים שמעליי גברו על תחושת האי־נעימות".

     

    ההודעה על סגירת התיק נגדך פורסמה זמן קצר לאחר מעצרו של אלאור אזריה, החייל שירה במחבל המנוטרל בחברון.

     

    אל"מ רועי שטרית: "בכפר בודרוס, ברגע שהתחילו לסלול להם כביש מרכזי שם, ראש המועצה ומנהל בית הספר הגיעו וקיפלו כל הפגנה שהתעוררה"
    אל"מ רועי שטרית: "בכפר בודרוס, ברגע שהתחילו לסלול להם כביש מרכזי שם, ראש המועצה ומנהל בית הספר הגיעו וקיפלו כל הפגנה שהתעוררה"

     

     

    "אני לא חושב שהיה קשר כלשהו בין פרשת החייל היורה לבין עיתוי ההודעה על סגירת התיק נגדי".

     

    הליכי חקירה כמו שעברת אפילו אתה, כמח"ט, לא ימנעו מאחרים להסס לפני שהם פותחים באש?

     

    "אני לא מאמין, ורואים את זה בפועל בתוצאות. אנשים פועלים, ופועלים מקצועית".

     

    "בזמן אמת לא מהססים", מסכים אל"מ גופמן. "הייתי קצין אג"מ של אוגדה 36 במהלך מבצע צוק איתן וראיתי תוך כדי המבצע הרבה מאוד מפקדים שמקבלים החלטות שהן הרבה מחוץ לטווח שהגדרנו לנו טרם המבצע, כמו למשל הפעלת ארטילריה בשטח בנוי. תוך כדי, במציאות מבצעית, הם לא היססו גם אם ידעו שלאחר מכן הם יעמדו ויסבירו. חשש מחקירה לא השפיע על החלטות המפקדים לחרוג בעת הצורך ממה שהוגדר. החקירות שמגיעות אחר כך הן דבר טוב. הן דרושות לאיזון. הצבא שלנו הוא צבא יוזם, התקפי, אקטיבי. זה הדי־אן־איי שלנו, וטוב וחשוב שיהיו גבולות מסוימים בתוך המערכת הצבאית".

     

    רבים טוענים שגם אלאור אזריה בחברון פעל כשורה.

     

    "את אירוע חברון צריך לחלק לשניים", קובע אל"מ בן־עזרא, מח"ט חברון שבגזרתו אירעה התקרית. "מבחינה מבצעית זה היה אירוע טוב מאוד. שני לוחמים סיכלו פיגוע, ושני המפגעים נוטרלו. בשלב הזה התחיל האירוע השני של אזריה, שהוא אירוע לא טוב. בניגוד למה שפורסם, ולטענות ששמענו על זה רק בעקבות 'בצלם', הבנו ישר בשטח את מה שקרה. קיבלתי דיווח מהגדוד ובמקביל זה גם הגיע אליי מאחד התושבים. העסק עבד והבנו הכל למרות שלא היה לנו סרטון. אבל היה לנו תיאור מילולי מלא לחלוטין. האירוע הזה טופל פיקודית ממני ומעלה עוד לפני שהגיעה אלינו ולו פנייה אחת".

     

    לאל"מ בן־עזרא אין כל ספק. "זה אירוע לא טוב", הוא מצהיר. "לא היה צורך לבצע את הירי. מה גרם לו לירות? זה מה שחוקרים עכשיו. להבנתי, בהיבט מבצעי, המצב לא הצריך את הירי הזה. זה לא מה שאנחנו מצפים מהלוחמים שלנו ואלה לא הוראות הפתיחה באש. לא היה אחד שאחרי שהבין את העובדות, שאל למה זה לא היה טוב שהוא ירה".

     

    ברשתות החברתיות התמיכה באזריה עצומה. נערכה הפגנת תמיכה בו.

     

    "השיח קיים", אומר אל"מ בן־עזרא, "ואסור להתעלם ממנו. זה אתגר פיקודי, אתגר מנהיגותי, אבל בנקודת הקצה זה רק בונה את חוסן הצבא והמפקדים. אני מאמין שגם מהאירוע הלא טוב הזה נצא מחוזקים כצבא".

     

    אבל לא רק חלקים בציבור הביעו תמיכה באזריה. המח"טים נדהמו לשמוע מאל"מ נחמה, שגם אחד ממפקדי הגדודים בחטיבתו, קצין בדרגת סגן אלוף, לא הבין מיד את חומרת האירוע ותהה דווקא על אופן תגובת צה"ל לתקרית.

     

    "יומיים אחרי האירוע בחברון הנחה אותנו מפקד האוגדה לדבר עם המפקדים תחתינו, מרמת מפקדי הפלוגה", מספר אל"מ נחמה. "בהתחלה בכלל לא הבנתי בשביל מה צריך את זה. הייתי בטוח שהם קראו את תחקיר האירוע שהופץ ואפילו העבירו אותו לחיילים שלהם. ואז פתאום קם אחד ממפקדי הגדודים ושאל, 'איך צה"ל לא מגבה את החייל? איך הרמטכ"ל לא מגבה אותו? למה שהוא יואשם ברצח?'"

     

    מה ענית לו?

     

    "צריך להבין שהרבה המידע מגיע לחיילים דרך הרשתות החברתיות. לנו אין שליטה על זה. מה שמועבר שם אלה לא ידיעות מבוססות, אלא אמירות ותגובות. ברור שהסברתי שהרמטכ"ל הוא לא זה שמחליט אם החייל ייחקר תחת אזהרה או לא, והוא לא זה שקובע באיזה סעיף הוא יואשם. זה נעשה אמנם במערכת הצבאית, אבל במנותק לגמרי מדרגי הפיקוד. הצגתי את העובדות המדויקות של האירוע, ואת הדברים המדויקים שאמרו בכירי צה"ל אחריו, והמפקדים, כולל אותו מג"ד, הבינו מה באמת קרה שם. אני כמח"ט לא רואה שום פער בין הוראות הפתיחה באש לבין האפשרות ליישם אותן בשטח. לא מצאתי את עצמי מעולם נשאל שאלה בנושא הזה בתדריך לפני פעילות מבצעית, שאין לי מענה עליה. וזה כולל גדודי מילואים דעתניים מאוד. אם אתה בסכנת חיים — אתה יורה כדי להסיר את האיום. והסובייקטיביות לגבי תחושת הסכנה מותרת".

     

    בכל זאת, נראה שהפרשה הזו סדקה את אמון הציבור בצבא.

     

    "לפני חודש בג"ץ מנע את אישור מתווה הגז וכל המדינה עסקה בזה", אומר אל"מ בן־עזרא. "אני עוד לא נתקלתי באדם אחד שיודע להסביר מהו בדיוק מתווה הגז. השיח הציבורי הפך להיות שיח בין מחנות קיצוניים, בלי להבין מה באמת המהות. משבר אמון בציבור? הרי הילדים של אותו ציבור הם החיילים בצבא, ואני לא רואה שהציבור לא מאמין בילדים שלו. אנחנו בכלל לא מתקרבים לשם. במצב של משבר אמון אמיתי, חיילים לא יגיעו ביום ראשון לבסיסים. בינתיים המוטיבציה לשירות רק הולכת ועולה".

     

    "אירוע כמו זה שקרה בחברון הוא בדיוק דוגמה למורכבות שקיימת באיו"ש", מסביר אל"מ שטרית. "הציבור אומר, 'מה אתם מתייחסים? החייל טעה. למה להעלות אותו על המוקד'. אנחנו מפרשים אחרת את מה שקרה שם. אנחנו לא התבלבלנו, ואני אומר את זה על סמך השיחות עם יריב (בן־עזרא, מח"ט חברון – י"י) בשעות הראשונות אחרי האירוע. מאוד ברור לנו איך צריך לפעול. אלה אירועים קצרים של 10־15 שניות. לדוגמה, האירוע בכיכר הכניסה לאריאל: החייל שהיה שם ראה את המחבלים, ובקור רוח צימצם טווח, ארבעה כדורים ונגמר האירוע. ואז הוא רץ והציל את חיי החיילת שנדקרה. הכל כל כך מדויק, כל כך כירורגי. אני רואה את הסרטון ובא לי לנשק אותו במצח".

     

    "הצבא זה המדינה", מוסיף אל"מ בן־עזרא. "הוא לא מנותק ממנה. החיילים שלנו יוצאים בסופי שבוע הביתה ושומעים את הדעות ואת השיח בחוץ. האירוע בחברון היה לפני סוף השבוע של פורים. ביום ראשון, כשהחיילים חזרו, היה צריך ממש 'לאפס מערכות'. כל השיח היום מגיע לחיילים בעוצמות הרבה יותר גבוהות. כשאנחנו היינו חיילים היו עושים לנו אחת לשבוע הסב"ש — הסברה שבועית. מפקד הפלוגה היה מקריא לנו את הקטעים שהפקידה גזרה מהעיתון במהלך השבוע והיינו מדברים עליהם. ככה היינו מתעדכנים באקטואליה. היום תוך שנייה באפליקציות וברשתות החברתיות כבר יודעים הכל".

     

    זה לא היה האירוע הבעייתי היחיד בגזרה. בהר ברכה חיילים שהותקפו על ידי מחבלים נמלטו מהעמדה. במחסום עוורתא חיילים שרפו דגל פלסטיני. זה כבר רצף של מקרים.

     

    "שבעה חודשים, עשרות אלפי חיילים, שוטרים, שוטרי מג"ב, שב"כ, יותר מאלף סיטואציות מורכבות. זה היומיום שלנו", אומר אל"מ בן־עזרא. "ברור שבהיקף עצום כזה יהיו גם אירועים בודדים לא טובים. אבל שמים אותם על השולחן ומטפלים".

     

    "השבוע תיחקרנו את אירוע שריפת הדגל במחסום", מספר אל"מ קלפר. "בין השאר בדקנו אילו פעולות ערכיות עשינו כדי למנוע מקרים כאלה, ומה האפקטיביות שלהן. קיימתי שיחה מרמת מפקד מחלקה. גילינו שעשינו פעולות, אבל הן לא היו יעילות מספיק. כשאנחנו מדברים עם לוחמים, כשמ"מ או מ"פ מדברים איתם אישית, מתווים להם דרך ברורה, זה מקל עליהם. הם מצפים לזה מאיתנו. כנראה שלא הסברנו מספיק".

     

    "מוסר הלחימה", הוא ממשיך, "הוא עמוד השדרה של צה"ל. אם משהו פגום בו נלך עם גיבנת. צולעים. מאז הקמתו צה"ל מתפאר בהיותו צבא מוסרי וערכי. לצד זאת, עד היום אנחנו מנהלים קרבות יומיומיים על קיומנו. להגן על התושבים. באירועים כמו הר ברכה, חברון או הדגל, החיילים מצאו את עצמם בסיטואציות מורכבות מאוד, ובמצבים כאלה חיילים לא תמיד פועלים לפי מה שאנחנו רוצים. בעיניי אין חיילים לא בסדר. יש מפקדים לא בסדר. באירוע הר ברכה למשל, כמפקדים, לא הצלחנו לטעת בלוחמים את ערך הדבקות במשימה ולא את ערך הרעות. לשמחתי, באירוע הזה, למרות הכשלים, לא נפגע אף תושב. התפקיד שלנו כמפקדים הוא למנף כל אירוע כזה, לדבר עליו, ולראות איך הוא לא קורה שוב. אנחנו כלוחמים גדלנו על אירוע מדחת יוסף, או על הלוחם מסיירת צנחנים שלא הסתער בהיתקלות שבה נהרג מפקד הסיירת איתן בלחסן".

     

    אל"מ בן־עזרא מסכים עימו לחלוטין. "אנחנו נבחנים בדיוק בתקופות כאלה. הערכים באים לידי ביטוי בלחימה. בחודשים האחרונים לא מעט לוחמים מצאו את עצמם באירוע פח"ע. החובה שלנו היא לדבר על המקרים הלא טובים ולעסוק בהם. אם לא נעשה את זה נהיה בבעיה. האחריות שלנו היא לסדר לחיילים בדיוק מה מצופה מהם. הוראות הפתיחה באש מוגדרות מאוד. אם רוצים לאורך זמן לשמר ערכים, נורמות, משמעת ופקודות, אסור לנו כמפקדים לתת לחיילים שלנו להתבלבל מנאום או משיח כזה או אחר".

     

    שירים על צומת הגוש

     

    הנושא שהוא אולי החשוב ביותר למפקדי החטיבות בגזרה הוא הקשר עם ההתיישבות. "כשגל הטרור הלך והתעצם, היה כעס גדול כלפינו מצד ההתיישבות, ובצדק מבחינתם", אומר אל"מ שומר. "פיגוע רדף פיגוע. ינאי ויסמן נרצח בסניף רמי לוי תוך כדי פעולה הרואית שעשה, כשרץ חשוף להילחם במחבלים. הרוב לא היו עושים דבר כזה. התושבים הרגישו שתחושת הביטחון שלהם נפגעה. רצח בני הזוג הנקין עורר תסכול רב. היו הפגנות של תסכול, ואם להגיד ביושר — נכון, לא סיפקנו את המענה. אבל למרות זאת לא היה משבר מול ההתיישבות. בשורה התחתונה זו התיישבות מאוד תומכת, ציונית, ממלכתית ומסייעת".

     

    לצומת הגוש כבר נהיה מסוכן להגיע.

     

    "צומת הגוש הפך לסמל המאבק", מסביר אל"מ גופמן, שהצומת נמצא בתחום חטיבתו. "כבר כותבים שירים עליו. הפלסטינים קוראים לו 'כיכר המוות'. הסיבות לפיגועים החוזרים ונשנים שם הן קודם כל פרקטיות. מקום עמוס שעוברים בו הרבה אנשים, אז יש במי לפגוע, מקום מרכזי שקל להגיע אליו, ואזור מסחרי גדול שהנוכחות בו לא מעוררת חשד. גם ההצלחה מידבקת — אם כבר בוצעו שם פיגועים שהצליחו, אז למה לא לבצע שם עוד. אבל יש סיבה נוספת: הצומת הזה הפך לסמל לערכי ההתיישבות בגוש לאורך שנים. אם ניקח את סניף של רמי לוי כמשל, אפשר לראות בו ערבייה נוצרייה מאופרת שקונה לצד תושבת מאלון שבות, והן מקבלות שירות מקופאית מבית עומאר שלבושה בלבוש מסורתי. מה שנעשה בצומת הזה הוא משמעות של העמקת הדו־קיום. לכן לפגע שם זה לפגוע בסמל. המחבל שמגיע לשם לא עושה זאת רק מסיבה טקטית, הוא רוצה גם להרוג את הדו־קיום. וגם על זה אנחנו צריכים להגן".

     

    "אנחנו פה בשביל ההתיישבות", מדגיש אל"מ קלפר. "היא מושא ההגנה שלנו, והתפקיד שלנו הוא לתת לתושבים ביטחון. תחושת הביטחון שלהם ירדה לאחרונה, וזו ההזדמנות שלנו לנסות לשפר אותה. ההתיישבות עמדה כאן בחודשים האחרונים בפני אתגרים משמעותיים והוכיחה חוסן וחוזק".

     

    והתארגנויות הפשיעה הלאומנית?

     

    "יש מעט מאוד בעייתיים בהתיישבות", אומר אל"מ בן־עזרא. "אני יכול לספור אותם על שלוש כפות ידיים. השאר הם אזרחים למופת. כל כוחות ההגנה המרחבית — זה הם. האחריות שלנו היא לעשות הכל כדי שהשקט היחסי הזה יישמר".

     

    בינתיים נראה שזה מצליח.

     

    "זו טיפה ירידה, אבל הגל הזה לא הסתיים", משיב בן־עזרא, ושאר המח"טים מהנהנים בהסכמה. "העסק לא נגמר".

     

    "הניצנים של גל הטרור התחילו ברמדאן הקודם", מזכיר קלפר. "יש עדיין לפנינו את יום העצמאות, את שבועות, ואז שוב רמדאן. אנחנו עוד רחוקים מאוד מלשחרר אנחת רווחה".

     

    כמו כדי לחזק את הדברים נכנסת לחדר חיילת ומגניבה פתק מקופל לידיו של אל"מ שומר, שמעיף בו מבט וממהר לצאת מהחדר. התרעה על תושב אחד הכפרים בגזרה שמתכנן לבצע פיגוע. ¿

     


    פרסום ראשון: 27.04.16 , 17:11
    yed660100