היא שלי רג'ואן ב"בתולות" ונטלי אלפסיה ב"כפולים". היא פרזנטורית של חברת הקוסמטיקה גרנייה, ומשחקת ב"על אהבה וחברות" בבית ליסין. היא בעלת אלבום זהב על השיר "אקוט שרי" אותו שרה עם רותם כהן מבלי להבין אף מילה בצרפתית. כמעט בת 03, גרה בתל־אביב. קבלו את מגי אזרזר מא' ועד ת'.
מגי עונה על השאלות הקשות
אהבה אמיתית
"יש לי נטייה להיות מישהי אחת בבית ומישהי אחרת בחוץ. ההבדל הזה לא נובע מעובדת היותי שחקנית. דווקא על הבמה ועל המסך אני מאוד קרובה לעצמי והתפקיד הופך להיות שלי רק בגלל מה שאני מביאה אליו מתוכי. הפער קיים בין מי שאני בבית, בקן הפרטי, ליד הגבר שלי, לבין מי שאני בסביבה. אהבה אמיתית, לדעתי, תתרחש כשאהיה אותו בן אדם בבית ומחוצה לו. זה אומר שאני לא אווסת את עצמי ליד הגבר שלי ולא אבטל דברים ולא אשתנה למענו, כי ככה אני. נקודה. דבר כזה עוד לא קרה לי בחיים הבוגרים שלי, אבל זה יקרה. אני בטוחה שככל שאתקרב לעצמי גם הוא יתקרב אליי ועל זה אני עובדת. חזק".
בתולות
"אסור לי לגלות מה יקרה לשלי רג'ואן בעונה השנייה של "בתולות"(HOT) , שאותה אנחנו מצלמים בימים אלה באילת ותעלה במהלך השנה, אבל אני שמחה לבשר שהדמות שלה מתפתחת עד כדי כך שהיא דרשה ממני להמציא את עצמי מחדש. בעונה הראשונה שחר מגן כתב את הדמות של שלי לשחקנית, ובעונה הנוכחית הוא כתב אותה במיוחד בשבילי. הבמאי אדם סנדרסון הוא היחיד שאני לא יכולה לזייף לידו, הוא מזהה מתי בדיוק אני נושמת ומוציא ממני קטעים חשופים כמו שאף במאי אחר לא מצליח לעשות. העונה השנייה אמורה לעלות בספטמבר, מתנה ליום הולדתי ה־30. כן, אני ילידת מזל בתולה".
גרגמל
"גאון מי שהמציא אותו! הוא דמות רעה, אבל כולם אוהבים אותו. הגדילו לו את האף כדי שיהיה מכוער, אבל אי־אפשר שלא לראות את הלב שלו ולהבין עד כמה הוא רוצה אהבה. בעיניי, גרגמל הוא סמל לבן אדם שאין לו משהו אישי נגדך. הוא לא מסוגל לשלוט במעשיו, זה מה שהוא לטוב ולרע, אבל אתה, האדם שמתבונן בו, יכול לשלוט ביחס שלך כלפיו".
דלת
אני לא מוכנה שהדלת תהיה השחקן השלישי במערכת היחסים הבאה שלי. עד עכשיו, בכל פעם שפרצה מריבה, הוא הצביע על הדלת ואני הצבעתי על הדלת ושנינו אמרנו זה לזו, 'בבקשה, הדלת פתוחה'. לכן אני אומרת, 'מהיום מתמודדים! אין יותר דלתות!' כשיש בעיה מדברים עליה, פותרים אותה ובמקרה הכי גרוע פותחים חלון".
הודו לאדוני כי טוב והעיקר לא לפחד כלל
"אלה שני פסוקים שמלווים אותי ברצף. זה עלול להישמע כמו קלישאה, אבל הם המנטרות שלי. אני מודה לאדוני ולא מפחדת. אף פעם לא פחדתי מפני שמאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי אמרה לי, 'תאמיני באלוהים' וזה גרם לי להרגיש שיש מעליי שמירה ועודד אותי לפתח תעוזה. מאז, אלוהים ואני חברים טובים. האמונה שלי לא נובעת מהפחד של מה יקרה אם לא אאמין בו, אלא מאהבה".
זוהר
"יש משהו משותף בין האנשים בעלי השם הזה שאני מכירה: זוהר אזרזר, אחותי הקטנה, שכל יום אני מתאהבת בה מחדש, זוהר יעקובסון, הסוכנת שלי, וזהר ארגוב, שלא הכרתי באופן אישי, אבל מי לא יודע איך הוא שר. שלושתם פורטים לי על איזשהו מיתר בלב. יש מצב שאקרא לאחד מילדיי זוהר, מפני שהמצלול של השם עושה לי נעים. התכנון שלי הוא לקרוא לילדים שלי ויקטור ואמיליה, כשמות הוריי המדהימים, ואם אקרא לילד השלישי זוהר, כשם אחותי, אצור משפחה חדשה עם גלגול של שמות. מגניב, לא?"
חלומות
"אני חולמת ברמה כל כך גבוהה, עד שבבוקר אני קמה עייפה. החלומות שלי לא מתרחשים בדמיון, אני פעילה בהם באופן אקטיבי, דקה אחר דקה, ולכן אני מרגישה בגוף שלי את התוצאה. כילדה, מדי ערב אמרתי לעצמי, 'הלילה אחלום שאנחנו הולכים ללונה פארק' וכך היה. החלום האחרון שלי היה משהו מוזר על מכות חשמל, ואני זוכרת שמתוך שינה הזרוע שלי קפצה. לא פעם בער בי הדחף להתייעץ עם מישהו שפותר חלומות, כדי שיסביר לי את משמעותם, והחלטתי לוותר. כשאת מבינה יותר מדי, את לא מבינה כלום, אז אני מעדיפה להישאר אישה חולמת עם סימני שאלה".
טורקיה
"כותבים את המילה הזאת ב־ט' או ב־ת'? אין לי מושג. אף פעם לא הייתי בה. מה לי ולה? וזה סוף הבדיחה".
יקינטון
"זה הצמח היחיד באות י' שאני מכירה. אני מתה על המשחק 'ארץ־עיר' ותמיד מחכה לאות העשירית כדי להבריק".
כלום
"הכיף הכי גדול הוא לשבת ולא לעשות שום דבר, חוץ מלנשום. אילו מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שאני איהנה מזה, הייתי צוחקת לו בפרצוף. אני? הרי אני כמו קפיץ, תמיד מחפשת מה לעשות ולאן לצאת ומה לראות. הייתי בטוחה שלא אצליח לשבת במקום אחד יותר מדקה. אבל יום אחד הרגשתי שמרוב אקשן אני כבר לא נושמת ולא מספיקה ליהנות מהרגע, מפני שהראש שלי טס לדבר הבא. מאז אני מכריחה את עצמי לקחת פסקי זמן לטובת כלום, פשוט כלום, וזו חוויה".
לא
"בחיים צריך לראות מה יש במקום את מה שאין. ברור שלכל אחד יש מערכת פרטית של טעמים, אבל החיים של כולנו יהיו הרבה יותר נחמדים אם נסתכל על הצדדים החיוביים. עם זאת, לא הייתי ממליצה למחוק את המילה 'לא' מהמילון. היא חייבת להיות קיימת כדי שנקבל את ההחלטה להתעלם ממנה".
מרגלית
"זו אני. מרגלית. קיבלתי את השם של סבתי המדהימה כסגולה לאריכות חיים, ובאיזשהו שלב אמא שלי קיצרה את שמי למגי. אולי זה היה ארוך מדי לצעוק, 'מרגלית, תעלי הביתה'. אבל כל מי שאוהב אותי באמת קורא לי מרגלית ואני חיה עם שני השמות בשלום. אם יורדים לעומק ולמשמעות, אז מרגלית זה יהלום לא מלוטש, הגדרה שמתאימה לי מאוד. השאיפה שלי היא להמשיך להתלטש".
נכות רגשית
"קשה לי עם אנשים שרוצים, אבל לא מסוגלים להביע את מה שהם מרגישים. עוד יותר קשה לי עם אלה שבגלל הנכות הרגשית שהם נושאים על הגב או על הלב פוגעים באחרים, גם כשזה לא בכוונה. הלוואי שיכולתי להתאים לכל אחד את נוסחת הקסם שתעזור לו לשחרר ולהוציא מהפה את המילים הנכונות. אני מרחמת עליהם ורוצה לעזור להם".
סגנון
אני חולה על כאלה שנולדים עם הסגנון שלהם. טיפוסים מבטן ומלידה. אני לא כזאת ולכן, כשאני פוגשת מישהו מסוגנן, שמתוקתק מבחינה חיצונית בדיוק כמו שהוא מרגיש באופן פנימי, זה מדליק אותי ברמות־על".
עין צרה
"ההפך מפרגון. מתי עינו של אדם צרה? כשהוא מקנא, אבל קנאה היא אחד מהרגשות הבסיסיים ביותר של האדם, כמו עצב, פחד, אהבה ושנאה. זה משהו שקיים בנו משחר האנושות, אז איך אפשר לבטל אותו? יש לי פטנט. כשאני מקנאה במישהו אני ניגשת ואומרת לו כמה ולמה אני מקנאה בו ובאותו הרגע מחסום הקנאה נופל ונעלם. ככה גם למדתי לפרגן לעצמי ולאהוב את עצמי, אבל עדיין לא נגמלתי מקנאה לבני הזוג שלי. כשאני רואה שבן הזוג שלי מסתכל על מישהי אחרת, במיוחד אם היא פחות יפה ממני, זה עלול להיגמר במכות".
פה
"הפה שלנו הוא הכוח הכי גדול שקיים בעולם. לכל מילה יש משמעות, והמציאות של בן אדם יכולה להשתנות בן רגע בגלל או בזכות מילה אחת קטנה. לפעמים יש לי הרגשה שנבחרתי, שאני צינור שאלוהים שלח לעולם הזה כדי להופיע בטלוויזיה ועל במה ולחולל שינוי משמעותי בשיח בין בני אדם. עוד אין לי מושג איך ומתי זה יקרה, אז בינתיים אני מסתפקת בניסיון לספור עד עשר לפני שאני פותחת את הפה".
ציפיות
"ציפייה היא אחד מהדברים שגורמים לנו להפסיק לנשום. ברור לי שמצפים ממני לכל מיני דברים, אבל אני לא מוכנה להפוך את הציפיות למניע העיקרי שבגללו שאני קמה בבוקר. אם אני קמה, זה פאקינג בשביל ליהנות. בעבר, הציפיות הכניסו אותי להמון מצבים לא טובים, בלשון המעטה. הייתי חייבת לשבת עם עצמי ולגרום לכך שמרגלית תגיד למגי, 'קיבלת את הדבר הזה בזכות עבודה קשה, ואם עכשיו לא תיהני מזה ולא תחגגי מזה, יותר אני לא חברה שלך ולא מדברת איתך'. כשאני מעיפה את הציפיות לצד ומלמדת את עצמי לסמוך על עצמי, הרבה יותר קל לי להשיג את המטרה".
קטנוע
"אני רוכבת מגיל 22, מפני שמעולם לא עשיתי רישיון נהיגה למכונית. אני מתה על הקטנוע שלי, מיו 100, ובכל פעם שאני עולה עליו יש לי הרגשה שהוא מכניס אותי לאיזשהו גרוב. המעיל, הקסדה, זה שיא הקוליות, אבל לא תמיד אני מתעקשת להיות הרוכבת. גם להיות מורכבת זה סבבה. קטנוע זה גברי, זה הדבר הכי סקסי בעיניי, שחור כזה. לי יש קטנוע נשי, צבעוני, אבל לא אגלה באיזה צבעים כדי שלא יחפשו אותו".
רגישות
"תכונה שאני מתה עליה. אני מסוגלת להתחבר רק עם אנשים שהרגשות שלהם בוערים. כאלה שיודעים לכאוב ובאותה הנשימה גם לצחוק, ובמיוחד כאלה שיש להם רגישות סביבתית, לא במובן של איכות הסביבה ומיחזור בקבוקים. רגישות סביבתית היא היכולת לקרוא אנשים ומצבים ובמקום ליזום פיוס בין שניים, למנוע את המריבה שעומדת להתפרץ. היא מעידה על אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, וכשאני נתקלת במישהו כזה, אני מסוגלת להתאהב בו ואפילו לרצות להתחתן איתו".
שלווה
"זו אם כל השאיפות שלי, ואני בטוחה שמתישהו אגיע אליה, אבל עדיין יש לי הרבה עבודה בנשמה. להיות קרובה לעצמי, להבין מי אני ומה זה העולם. לדעתי היא תגיע כשאמצא אהבה, ואני יודעת בוודאות שכאשר זה יקרה לא אגור עם האהבה שלי בעיר, אלא במושב. הדבר היחיד שמפריע לי במילה 'שלווה' הוא העובדה שהיא מתחילה בש'. יש לי ש' שורקת. כבר שנים אני עובדת עליה בעזרת קלינאית תקשורת. היא לא מפריעה לי בעבודה, כי כשאני מרוכזת אני משתלטת עליה ומעלימה אותה, אבל מדי פעם היא מגיחה. זה קורה כשאני שיכורה או עייפה".
תפילה
"אני אומרת 'שמע ישראל' לפני השינה ו'מודה אני' בבוקר, מברכת רק על לחם ומים, ומאמינה שבתפילות יש משהו שמקל עליי ומסב לי אושר. אני מדברת עם הקדוש ברוך הוא חופשי־חופשי. למשל, כשאני ממהרת לצאת מהבית ולא מוצאת את צרור המפתחות. זה הרגע שבו אני מתחילה להשתולל, 'למה אתה עושה לי את זה? אתה לא רואה שאני מאחרת?' קריז. וכשאני מוצאת את המפתחות זה עובר ל'ככה עבדת עליי? לא יכולת לגלות לי שהם בכיס?'" *
