yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 04.05.2016
    היכן היה אלוהים?
    תומר פרסיקו

    קשה לי להבין אנשים שתפיסת האלוהות שלהם לא השתנתה בעקבות השואה. מי שעדיין מחזיק בדמותו של האב הרחום, של אלוהים פרסונלי שדואג ושומר, כנראה מתחזק חציצה פסיכולוגית אטומה בין העובדות הזוועתיות לבין האמונה. המחשבה שאל טוב יאפשר למיליון וחצי ילדים להיטבח באכזריות ללא סיבה היא גרוטסקית, ואם ננסה למצוא סיבה המצדיקה דבר כזה נתקרב בעצמנו לאופן החשיבה הנאצי.

     

    לא שגדולי הרבנים לא ניסו. הרב יואל טייטלבוים, מייסד חסידות סאטמר, טען שהשואה היא עונש האל על הציונות, כלומר על הרצון היהודי לבנות בישראל מדינה עצמאית לפני בוא המשיח. הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה קוק ומהמנהיגים החשובים של הציונות־הדתית, טען שהשואה הייתה מעין "ניתוח" הכרחי שערך אלוהים כדי להוציא את עם ישראל מהגלות ולהביאו לארץ הקודש. התשובות סותרות זו את זו, ושתיהן הופכות את אלוהים ליישות אכזרית ומאוד לא מתוחכמת. אל טוב באמת היה מחנך את בניו באופן שלא מחסל אותם, או מוצא דרך רצחנית פחות להביא אותם לארץ הבחירה.

     

    גם התירוץ המוכר של "הסתר פנים" מלמד יותר מכל על ייאוש. איזה אלוהים טוב ובר־דעת מאפשר לעצמו להסתיר פנים כשהיטלר עולה לשלטון? האם לא היה ברור לו מה הולך להתרחש? אם לא ידע, הוא חכם פחות מסבא וסבתא שלי שידעו וברחו בזמן. אם ידע ובחר להפנות עורף, הרי שטוב הוא לא.

     

    לדעתי, את המשבר האמוני שהמיטה עלינו השואה ניסח בצורה הטובה ביותר הרב האורתודוקסי האמריקאי יצחק גרינברג, שראה בשואה הפרה של הברית בין האל לעם ישראל – מצידו של אלוהים. כאשר יהודים נטבחים במיליוניהם רק משום שהם יהודים, ברור שהברית עם האל הביאה עליהם מוות המוני ללא כל דרך הימלטות. האל לא הגן עליהם ולא מנע את מותם, ועל פי גרינברג עליו "לעשות תשובה על שנתן לעם שבחר משימה מסוכנת ואכזרית בצורה בלתי־נסבלת ולא סיפק לו הגנה".

     

    השואה היא שבירת הברית. באופן ברור אלוהים לא הרגיש עצמו מחויב למלא את חלקו. במצב כזה גם עם ישראל משוחרר ממחויבותו, והוא חופשי להפנות עורף לאלוהיו. אמונה תמימה היא כעת רמייה עצמית, ושמירת מצוות מתוך מחויבות פשוטה לברית היא התעלמות מבגידתו של הצד השני או תפיסתו כילד שאינו אחראי למעשיו.

     

    כרב אורתודוקסי גרינברג שמח, עם זאת, שיהודים רבים בחרו להכניס עצמם בעולה של הברית עם האל שוב – אולם הפעם באופן התנדבותי. אך אין זו אותה הברית: גרינברג כותב כי מי שבוחר להישאר יהודי הופך כעת ל"שותף בכיר" בברית, וככזה לוקח על עצמו את האחריות והיוזמה. הייתי מוסיף ואומר שכשותפים בכירים אנחנו יכולים גם לנסח מחדש את תנאי הברית. ברור לנו כיום שהאל אינו מחויב לשמור עלינו. עלינו לחשוב ולהחליט עד כמה אנחנו מחויבים לשמור עליו.

     

    כל זה אינו תרגיל בתיאולוגיה. על פי סקר Pew שפורסם לפני כחודשיים, 65% מהיהודים בישראל רואים בשואה יסוד מהותי בזהותם היהודית. שאלת משמעותה של השואה עבורנו אינה אפוא עניין תיאורטי, אלא נוגעת ליסודות העמוקים ביותר של זהותנו. לבד מהלקח האוניברסלי נגד גזענות ושנאת זרים, עלינו גם לשאול כיצד השואה מעצבת אותנו מחדש כיהודים ומעצבת את היהדות שלנו. כי להמשיך את מה שהיה לפניה אי־אפשר.

     

    ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן והמנהל האקדמי של מדרשת עלמא

     


    פרסום ראשון: 04.05.16 , 23:43
    yed660100