1. טקס הדלקת המשואות ייצג היטב את פניה השונות של ישראל. מצד אחד היו בו רגעים יפים ועוצמתיים כמו ההופעות של כנסיית השכל ורמי דנוך ויהודה קיסר והדלקת המשואה האנרגטית והנרגשת של הרצל ביטון. מצד שני היו בו רגעים שהריחו מחנופה בוטה (כמות הקלוז־אפים על שרת התרבות והספורט) ומכוחנות ומבערות (אם לא רוצים השוואות לתקופות וזיהוי תהליכים, כדאי לוותר על הכתובת "עם אחד, מדינה אחת" שיצרו הדגלנים).
זוהי תמצית הקרב שמתחולל על נפשה של ישראל בימים אלה: בין ממלכתיות לפלגנות, בין גיוון תרבותי, עדתי ומגדרי מבורך למסרים מנכרים ומטרידים. יש לקוות שבטקס הבא הטוב ינצח (ושהשדרנים יפסיקו לחפור מתוך מחשבה שטלוויזיה זה טוויטר).
2. טלי מורנו הנחתה את "כל ישראל מירושלים" שהתקיים בבית הנשיא. היא ישבה בסמוך לראש הממשלה, וזה היה הכי קרוב לראיון עיתונאי בעברית עם בנימין נתניהו מאז בחירות 2015. זהו הסבר אפשרי לדינמיקה הפסיבית־אגרסיבית ביניהם: היא רצתה לשאול שאלות שאינה יכולה לשאול במעמד כה פלסטיקי והסתפקה בעקיצות ("בוא נבדוק קודם שיש לנו תקציב לזה", אמרה על רצונו של נתניהו לחדש את המצעד הצבאי ביום העצמאות). הוא היה חייב להגיב ועדיין לשמור על פאסון.
הסיטואציה המביכה הזו — באירוע שגם כך נוטה לביזאר — מדגימה את הבעייתיות של ליהוק עיתונאים ומגישים בכירים להובלת אירועים שכאלה, עניין שכיח באחרונה. רק ביום העצמאות הזה טקסי הדלקת המשואות (סיון רהב מאיר), כל ישראל מירושלים (מורנו) ופרסי ישראל (תמר איש שלום) הוגשו על ידי מי שאמורות להקשות על ראש הממשלה, שר החינוך או הרמטכ"ל ולא להזמין אותם לבמה.
3. אחרי שסיפרנו את כל הבדיחות האפשריות בנושא, גיא זו־ארץ הביא לחידון התנ"ך הראשון בהנחייתו את כל מה שהיה מצופה ממנו: מיומנות גבוהה בהחזקת שידור חי, ארשת פנים מבושמת, הבכת המתמודדים, מתן כבוד לעסקונה שעוטפת את ההפקה וקריאת פסוקים בהטעמה מאולצת. זו־ארץ הוא פרזנטור ה"גם וגם" הישראלי: גם להוביל ריאליטי שמתמחה בהלכות ביקיני ותקיעת סכינים בגב וגם להנחות תוכנית פרשת שבוע וכעת את חידון התנ"ך. כך הטקס היבשושי, שמתפקד בדרך כלל כשומר מסך למנגלים, נטען באנרגיות של שעשועון פריים טיים. נתראה בעוד שנה במועצת השבט, אה סליחה, שאלת ראש הממשלה.
ואם כבר ראש הממשלה, קשה היה שלא להתרשם מנאומו, שהוקדש בעיקר למשפחתו על חלקיה השונים והקשר שלה לתנ"ך. משימתו, אם יבחר לקבל אותה, היא להגיע לשנה הבאה ולבשר לאומה: קאיה כבר יודעת את "קינת דוד" בעל פה.
