yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 13.05.2016
    לסגת בכבוד
    בן־דרור ימיני

    הובלת המחנה הציוני לממשלה הייתה יכולה להיות צעד של מנהיגות.

     

    בוז'י הרצוג היה יכול לומר: השגתי שינוי שמשרת את האינטרס הלאומי. אלא שזה לא קרה. כך שהוא יכול להוביל צעד של מנהיגות דווקא על ידי אמירה ברורה: ניסיתי, רציתי, אבל לא אוותר על עקרונות למען ג'ובים וגם לא למען תפקיד שר החוץ. לא דרשתי הרבה. לא ביקשתי להכתיב את מצע המחנה הציוני. דרשתי דבר שמקובל גם על רוב הציבור. אבל מתברר שנתניהו רוצה אותנו על תקן של עלה תאנה. לא נמכור את עצמנו. אמירה כזו הייתה מתקבלת כאמירה ערכית. מנהיגותית. עדיין לא מאוחר להגיד אותה.

     

    הרצוג הפך בשנה האחרונה לשק חבטות בגלל כל הידיעות שדלפו על ניסיון להקמת ממשלת אחדות. הוא תמיד הכחיש. הוא תמיד אמר שזה לא על הפרק. הוא תמיד, כנראה, סילף. אם הוא כבר עושה משהו שהוא מאמין בו — הוא צריך להבהיר מה הוא עושה ולמה הוא עושה. עכשיו, כשברור שהשיחות מתנהלות, הוא ממשיך בדרכו. הוא כבר לא מכחיש, אבל הוא גם לא מספק שום הסבר רציני.

     

    העניין הוא שממשלת אחדות היא רעיון לא רע. דווקא תחושת הקיטוב שאופפת את ישראל מחייבת ניסיון להגיע למכנה משותף. ולכן המאמץ של הרצוג אינו מגונה.

     

    זה לא שאין הבדלים בין המחנות. בוודאי שיש. הרשתות החברתיות דואגות להקצין אותם. יש אחוזים בודדים שסוחבים שמאלה וימינה. אבל בסופו של יום, ל־70 אחוז מהציבור, אולי אפילו יותר, יש אתוס משותף. האתוס הזה מחייב כל מאמץ לממשלת אחדות.

     

    ובתנאי אחד: שממשלת אחדות יוצרת הבדל. ממשלת ימין־חרדים לא תהפוך לממשלת שמאל, אבל היא יכולה וצריכה להפוך לממשלה קצת יותר מתונה. בנושאים כלכליים הפערים קטנים. שר האוצר, משה כחלון, דווקא מקובל על רוב חברי המחנה הציוני.

     

    מוקד המחלוקת מצוי בתחום המדיני. הקיפאון חוגג. אבל זה לא בדיוק קיפאון. משום שהבנייה בהתנחלויות נמשכת. מכל הנושאים השנויים במחלוקת בין ישראל לבין ארה"ב ואירופה — זה הנושא הדליק ביותר. גם ידידי ישראל לא מצליחים להבין איך אפשר לדבר על הסכם או הסדר ובאותה שעה להמשיך בהרחבת מפעל ההתנחלויות.

     

    הרצוג יודע שהסכם לא נמצא על הפרק. זה לא אומר שאין מה לעשות. דווקא יש. הקפאת הבנייה מחוץ לגושים. בנימין נתניהו עצמו, לפחות פעם אחת, אמר שזה גם הכיוון שלו. אמר ולא קיים. יש בנייה גם מחוץ לגושים. הבנייה הזו, ככל שהיא נמשכת, עלולה להפוך את ישראל למדינה דו־לאומית. מדובר באסון זוחל. עצירת האסון הזה שווה כניסה לממשלת אחדות. יקום נא הרצוג ויאמר: האינטרס הלאומי מחייב את הצעד הזה.

     

    אלא שמתברר שאין להרצוג שום הישג. כלום. אתמול הוא הודה בכך בחצי פה. הוא עצמו אמור לקבל את הג'וב הנחשק של שר החוץ, אבל לא ברור איזו מדיניות הוא אמור לייצג. האם הוא יגן על הקמת עוד התנחלויות מחוץ לגושים? יש עוד כמה ג'ובים בקופה. אבל ג'ובים ללא שינוי מדיניות הם לעג לרש. מכירת חיסול של המחנה הציוני.

     

    הרצוג עדיין לא גילה מנהיגות. עוד לא מאוחר לגלות אותה.

     

    yed660100