yed300250
הכי מטוקבקות
    השופט רובינשטיין
    חדשות • 16.05.2016
    היועץ כסותם פיות מוסמך
    דניאל פרידמן

    בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה הוגשה עתירה לבג"ץ לפטר את השר דרעי ואת סגן השר פנחסי מהממשלה בשל כתבי אישום שהוכנו נגדם. היועץ המשפטי חריש תמך בפיטורין, והשופט ברק קבע שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה. כמו כן קבע שהיועמ"ש מוסמך לסתום את פיו של ראש הממשלה רבין, לשלול ממנו ייצוג בבית משפט ולטעון טענות הפוכות לעמדתו.

     

    פסיקה זו הייתה מנוגדת למסקנות ועדה בראשות השופט אגרנט שעסקה בנושא. היא מנוגדת גם לעקרונות יסוד בדבר זכותו של כל אדם ליומו בבית המשפט, זכות העומדת לכל רוצח ומחבל אך נשללה מראש הממשלה. בה בעת היא מערערת את הדמוקרטיה בכך שהיא מציבה פקיד בכיר מעל הממשלה הנבחרת ומעניקה לו מעמד של "סותם פיות מוסמך" החופשי לשלול ממנה ייצוג בבית משפט.

     

    פסיקה זו זכתה לביקורת קטלנית מפי השופט חיים כהן, שטען כי "אין היועץ המשפטי יכול – ואין זה יאה לו – לסתום להם (כלומר לראש הממשלה ולשרים) את הפה ולכוף עליהם את דעתו הר כגיגית". ועדה נוספת, בראשות הנשיא שמגר, שדנה בעניין, קיבלה את עמדתה של ועדת אגרנט שלפיה חוות דעת היוהמ"ש איננה מחייבת את הממשלה. כל זה לא הועיל. משרד היועמ"ש ובית המשפט העליון ממשיכים לדגול ברעיון המופרך שחוות דעת היועמ"ש מחייבת את הממשלה, וכי היועץ, במעמדו כסותם פיות מוסמך, חופשי לשלול ייצוג מהרשות המבצעת.

     

    כך נוצר אבסורד שחייב מציאת פתרון כלשהו. הפתרון הבלתי סביר שנבחר התגלה בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד הרבנות הראשית בעניין חוק איסור הונאה בכשרות. היועמ"ש עמד על כך שהוא ידאג לייצוג הרבנות הראשית, חרף המחלוקת בינו לבין הרבנות בנושא זה. אולם דבר המחלוקת התגלה לבג"ץ באמצעות מכתב של הרבנות הראשית ליועמ"ש, "שהגיענו (כלומר לידיעת השופטים) דרך אמצעי התקשורת". משום כך ביקשה הרבנות ייצוג נפרד, אך היועמ"ש סירב (היה זה בתקופתו של יהודה וינשטיין). אני אישית מסתייג מסמכויות היתר שניתנו לרבנות הראשית בנושא הכשרות. אולם ברור שההגינות מחייבת שיהיה לרבנות יומה בבית המשפט, באמצעות ייצוג משפטי שהיא סומכת עליו.

     

    בג"ץ ציין כי הפרקליטה מטעם היועמ"ש הציגה את עמדת הרבנות בהגינות, אך ציין ש"ההתנהלות בעניין זה כולו אינה מקובלת עלינו, שכן היה מקום לעדכננו ביוזמת המדינה על עניין המחלוקת עם הרבנות הראשית". הישיבה הסתיימה בהחלטה תמוהה: "לא נאפשר ייצוג פרטי של הרבנות הראשית; אולם יינתן ליועץ המשפטי של הרבנות הראשית להשמיע דברים כדי שתנוח דעתנו כי נשמעה עמדתה במלואה".

     

    ההחלטה הזו נראית כמעשה לוליינות. בית המשפט הבין שאין זה מתקבל על הדעת שנוכח ניגוד העניינים בו נמצא היועמ"ש – החולק על עמדת הרבנות – הוא זה שיקבע מי ייצג אותה. לכן התיר ייצוג עצמאי על ידי היועץ המשפטי של הרבנות. אולם מה הבסיס לכך שאסר על הרבנות לשכור ייצוג פרטי? ומניין הוסמך בית המשפט לומר למתדיינים מי ייצג אותם בפניו?

     

    בראש ההרכב ישב השופט רובינשטיין, בעצמו יועמ"ש לשעבר (התופעה של זרימת יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה לעליון, התורמת לסימביוזה אידיאולוגית בין המערכות, היא פרשה בפני עצמה). נגד עיניו נחשף האבסורד שבהלכה המופרכת המשליטה את היועמ"ש על הרשות המבצעת, אך הוא נרתע מביטולה. לפיכך בחר בפשרה המוזרה שהיא "לא בשר ולא חלב": היועמ"ש לא יקבע מי ייצג את הרבנות הראשית, אבל בית המשפט לא ירשה ייצוג פרטי. √

     

    (מאמר שני בנושא יפורסם מחר)

     

     


    פרסום ראשון: 16.05.16 , 23:19
    yed660100