"חל איסור על ציד בשעות החשכה אלא בתנאים מסוימים ובהיתר פקחי רשות הטבע. כמו כן, יש הגבלה על סוג הרובה שבאמצעותו מותר לצוד, נאסר שימוש בכלב לשיסוי החיה הניצודה. הותר שימוש בכלב לאיתורם של חוגלות, חזירי בר ודורבנים או לאיסוף שלל הציד"
(איתי פידלמן. תסקיר לכנסת על ציד בלתי חוקי)
לראש־הממשלה־ואשתו – להלן, רמא"שתו – היה שבוע סוער מן הרגיל. הוא החל בציד בוז'י ומסתיים כנראה עם ליברמן. בתוך עונת הציד של מאי 2016, בוז'י, ראש האופוזיציה ומנהיג המפלגה שרגע לפני נהירת הערבים לקלפיות הדמיון, כמעט הייתה מפלגת השלטון – נלכד ברשת סבוכה. או־טו־טו הוגש אפוי לשולחן הממשלה. זה היה קרב לא שקול בין שחקן מנוסה אבל משורה שנייה לבין מי שהתמחה בחיסול יריבים. בכל מקרה, מפלגת בוז'י כבר מפוררת כהלכה.
איש בכיר שהיה קרוב מאוד לרמא"שתו שנים רבות (כבר לא שם. אף אחד לא נשאר שם), אמר לי לא מזמן כי בעיני רמא"שתו יש רק שני סוגי בני אדם: אלו שיש להחזיקם צמוד לחזה – מפכ"ל, ראש שב"כ, ראש מוסד, מבקר מדינה, יועץ משפטי ורוב הזמן איווט ליברמן; רשימה הולכת וגדלה ככל שמתרחב הצורך להסתיר – וכאלו שצריך "לפורר" – להכחיד, לסלק. ביטוי אלים, סוּפּרנוֹאי כזה. אצל רמא"שתו, יריבים, למשל, צריך לפורר. מתנגדים, מחליפים. כך פוררו/הורחקו סער, שלום, דיסקין ורבים אחרים. לפעמים אפשר לפורר לצורכי שעשוע/ אימון/הסחת דעת. נקרא לזה משחקי הכס. השבוע פּוּרר בוגי שביטא עצמאות מחשבתית ואף ההין לשבור שתיקה ולגונן על צמרת צה"ל.
בוז'י לא היווה יריב מאיים. רק כלי משחק. עם כל ההתקפות עליו, אני חושב שבמדינה נורמלית כמו הולנד או שוודיה יכול היה הרצוג להיות ראש ממשלה הרבה יותר טוב מן הנוכחי־ואשתו. לזכותו של הרצוג ייאמר שהוא חרוץ, נבון, מהיר מחשבה. לא מנוול. הוא היה שר רווחה לא רע בהתחשב במצב הרווחה הירוד. לא מהפכן, אבל מנהל יעיל של משרד, מה שאי־אפשר להגיד על רוב השרים. אבל הוא חלש במה שליברמן וביבי מצוינים בו: הישרדות. בכל מחיר. צריך היה להיות בוז'י נואש ותועה דרך כדי להיכנס לגיא ההריגה של רמא"שתו.
כי עם מי אתה דן בעצם על תיקים? עם מי תדבר בעוד שעה? מה ערכה של מילה או הבטחה של אדם שהוא בעד ונגד הקמת בניין חדש לרמא"שתו, אדם שממנה בבוקר בכיר מאוד ומחליפו בערב? האם רמא"שתו רוצה שותף לשיחות שלום עם המצרים או שותף להפצצת סכר אסואן? זה לא חשוב לו. בכל מקרה, רמא"שתו אף פעם לא ממש רוצה אותך. יש לו כבר חמישה תיקים, והיה יכול באותה מידה לנהל את הממשלה כולה. אם כן, אתה מנהל משא ומתן עם רוח רפאים, עם דבר מה חמקמק שטרם הכרת גם אם חיית פה 60 שנים. מישהו שכל יכולתו המנטלית, ויש לו, מופנית רק לתהליך הפירור שלך וההישרדות שלו.
כנשק יום הדין הוכנס למערכה א' ליברמן, אקס חבר ודמות אב מן העבר. ליברמן הוא אופציה גרעינית שנדמה לי שמעידה דווקא על חרדותיו הגדלות של רמא"שתו. תחילה הוצב ליברמן כחרב מעל ראשו של בוגי שהוחלש כי אמר דברי אמת, ומכאן גם מעל ראש בוז'י שדיבר על יוזמת א־סיסי כאילו רמא"שתו צריך התקדמות במשא ומתן לשלום. זה בערך כמו להעניק צמיגים חדשים לאוטו שעומד על הג'נטים, אבל זו הממשלה שלנו לעזאזל. אלו החיים שלנו שהם משתעשעים בהם שם. אנו הציד.
מגלים את העולם
לפעמים יש קואליציות אד־הוק משונות אפילו מזו של ביבי־ליברמן־בנט. אני פורש לרגע משדה הציד הלאומי וזז למוניציפלי, לירושלים שעליה ילמדו בשנה הבאה ילדי ישראל כעל בירת הנצח. העיר השסועה. השבוע נסעתי אליה לחצי יום. פעם נהגתי לגור בה באהבה. אחר כך הרביתי לבקר. היום היא חוץ לארץ עם אזהרת מסע, אבל גם געגוע. כמו סיני.
הגעתי לתחנת הרכבת הקלה בגבעת המבתר. קצה העיר העברית, ומפה ואילך המסילה המזרחית. החלק הפלסטיני. מדי פעם נכנסת לתחנה רכבת קלה. בכל פעם היא מעוררת בי השתאות, כמו חללית מהמאה ה־21 שמסיעה תושבי עיר תנ"כית. כסופה מצוחצחת ודיגיטלית היא מזיזה בני אדם בעלי ונטולי זכויות על אותו ספסל בין חלקי עיר עוינים.
ובכן, הרכבת הקלה החליטה במסגרת שיפור דימוי ואבטחה להעניק תרומה של עשרות זוגות אופניים למועדון רכיבה פלסטיני של ילדים מתחנת שועפאט. שירכבו ולא יזרקו אבנים מתסכול. שיכירו את החצי האחר של העיר המאוחדת. רעיון מתוק. שני כלי התחבורה – המאוד כבד והמאוד קל – לשניהם אינטרס משותף של מסילה נקייה ממכשולים.
חיכיתי שעה. האוויר להט, והנה כמקסם שווא צצה להקה גדולה של רוכבים קטנים, כולם בקסדות תקניות ובראשם פקיד הגבייה העירוני מר גאלב משני, מנהל המועדון. לקסדתו מיקרופון והוא מחלק הוראות צרודות לילדים מרמקול שעל החגורה. הוא איש ממוצע קומה וחייכן מאוד שנולד בשועפאט לפני 42 שנה, אב לתינוק. הוא עלה על אופניים רק לפני כארבע שנים, ומאז התאהב. הקים את המועדון שמציע לילדים רכיבה במקום מלחמה. הכיבוש נשאר. המצור קיים. העיר שסועה, אבל אפשר גם בשדה קרב לחיות קצת.
ירדנו עם הילדים לנחל צופים שהוא ראשית מסלול פארק ירושלים היפה. בסוף השבוע יעברו ב"סובב ירושלים" שלו כ־7,000 רוכבי אופניים. מסלולם יסתיים בגן החיות התנ"כי, בין האריות לנמרים. "חייבים לתת לילדים את הילדוּת שלהם ותחושה של חופש", אמר לי גאלב. דיברנו בזהירות. הוא עובד עירייה וגם חש אסיר תודה לרכבת הקלה. עקפנו מוקשים רבים שמונחים תחת קרקע העיר, ששני שבטים ניצים עליה.
דיברנו וגילינו שהילדים התקבצו בוואדי והתלחשו סביב דבר מה שמצאו בסבך. כשגאלב קרא להם, הם באו עם צב גדול. שימבורסקה כתבה פעם על חיות קטנות שחוצות על נקלה מחסומים וגבולות. נמלה. ציפור. "החיים סגורים מאוד אצלנו", אמר גאלב, "ופה פתוח, והם מגלים את העולם". זה היה מראה משובב נפש לרגע עד שנזכרת מה רבים המכשולים אפילו בפני אופני שטח בעיר הזאת.
נ.ב.
מה נזכור מן הזמנים הרעים? את נאום סגן הרמטכ"ל על הדמיון המפחיד לשנות ה־30, את שמלת קאן של מירי או את הכרזת המלחמה של ביבי מול בוגי וצמרת צה"ל כולה? הזמן יגיד.
