שיר החלה להתנדב לפני שנה בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". למרות גילה הצעיר וחוסר הניסיון, היא קודמה לתפקיד רכזת בתנועה. טל שרה בלהקת צעירי עפולה. עידן הוא ראש הצוות של קבוצת הרובוטיקה הבית ספרית. ליאור חולה על כדורגל, ועכשיו הוא כתב ספורט צעיר. מה משותף לכל הצעירים המוכשרים, חדורי המוטיבציה והחרוצים האלו? אף אחד מהם לא נבחן אתמול בחמש יחידות לימוד בבחינת הבגרות במתמטיקה, וכולם חשים תסכול ואכזבה מהפרויקט החדש של שר החינוך נפתלי בנט: "לתת חמש".

קשה להתחמק מהפרויקט השאפתני שהשר השיק בסערה בחודשים האחרונים. הקמפיין שבו משתתפים אמנים כמו קרן פלס, אלופת ישראל בחתירה לשעבר, יסמין פיינגולד, ואפילו הנשיא לשעבר פרס, מנסה לשכנע את הנוער שחמש יחידות לימוד במתמטיקה הן כרטיס הכניסה לעולם של עושר ותהילה. אלו סופרלטיבים לא נשפכו על חמש היחידות הללו? הן יחשלו אותך, יהפכו אותך לאדם חכם וחרוץ יותר, יכינו אותך לשירות צבאי משמעותי יותר, ובעיקר, ישיבו את עם הספר לגדולתו — זאת לאחר שבשנים האחרונות ירד מספר התלמידים שניגשו לבחינת חמש יחידות הלימוד במתמטיקה ב־30 אחוז.

לא כל התיכוניסטים מתלהבים מהקמפיין. להיפך, הוא מעצבן לא מעטים מהם. יוזמה חדשה של שני תלמידי כיתה י"א מאזור הצפון, "לתת מעצמי" שמה, נועדה לייצר תמונת מראה לפרויקט השאפתני של השר בנט. עמוד פייסבוק שהקימו שני בני ה־17 — רומי סגל מחיפה ונעם גולדשטיין ממשגב – מספק במה פתוחה לתלמידי תיכון, בה הם מוזמנים לספר על התשוקות, התחביבים ותחומי העניין שלהם, ולהסביר מדוע בחרו לא להגביר (ולפעמים גם למה כן) את לימודי המתמטיקה.

"הקמפיין הזה העליב אותנו", אומרת רומי. "כשראיתי את הפרסומות האלו, התחושה הראשונית הייתה שמשדרים לי 'את לא טובה מספיק כמו שאת. יש בך פגם'. הרגשתי שמזלזלים בי, בתחומי העניין שלי, ובחברים שלי שלומדים 3 ו־4 יחידות, כשמשדרים להם שהדרך היחידה להצליח בחיים היא להגביר מתמטיקה. נעם מגביר צילום, אני מגבירה תיאטרון, שנינו לומדים 4 יחידות לימוד מתמטיקה. שנינו חברים בארגון הנוער 'ליד', שמעודד צעירים ליזום פרויקטים חברתיים. אז החלטנו להקים דף, ולעודד תלמידי תיכון לספר מה מעניין אותם. מה הם אוהבים. מה השאיפות שלהם בחיים, וגם כמה יחידות מתמטיקה הם לומדים. המטרה היא לנפץ את הסטריאוטיפ המזלזל שהקמפיין יצר. לא, אין קשר בין הצלחה בחיים למספר היחידות שתיקח במתמטיקה, ההנחה שקיים קשר כזה לא מכבדת אותנו כבני אדם עם תחומי עניין שונים ועם יכולות שונות".

שלם עם הבחירה בארבע יחידות. נעם גולדשטיין

שקלת ללמוד חמש יחידות במתמטיקה?

"שקלתי, אבל בסופו של דבר זה פשוט לא עבד. גם כי אני פשוט לא נמשכת לתחום הזה של מספרים, וגם כי אני מעדיפה להשקיע את רוב הזמן שלי בדברים שהם חשובים יותר בעיניי. תיאטרון למשל. הציונים שלי לא היו גבוהים מספיק בשביל חמש יחידות, אז עברתי לארבע".

להשקיע הכל במה שחשוב

נעם, שותפה של רומי ליוזמת הפייסבוק "לתת מעצמי", בחר גם הוא להיבחן בארבע יחידות במתמטיקה. "היום אני מסתכל על ההישגים שלי, וחושב לעצמי שאם הייתי נכנס עכשיו לכיתה ט' הייתי לומד אפילו שלוש יחידות", הוא אומר. "אני רוקד ומדריך בלהקת מחול. מצלם. עורך גרפי. עוסק במוזיקה. חבר בנוער העובד והלומד ובתנועת 'ליד'. גיליתי שהמתמטיקה, מקצוע שלא ממש מעניין אותי, נוגסת חלק מאוד גדול מהזמן שלי. לפעמים שואלים אותי אם אני בטוח שלא אתחרט בעתיד, כשאולי ארצה ללמוד מקצוע שידרוש חמש יחידות במתמטיקה, ואני מאוד בטוח שזה לא יקרה. יש לי המון תחומי עניין שאני משקיע בהם את כל האנרגיות שלי, אף אחד מהם לא קשור למתמטיקה".

איך הרגשת כשנתקלת בפרויקט "לתת חמש"?

"לא יודע אם חשתי שמזלזלים בי אישית, זה היה מעבר לזה. הרגשתי שיש אמירה כוללת לגבי תלמידי שלוש וארבע יחידות: 'תחומי העניין שלכם לא חשובים. היכולות שלכם לא מספיקות'. בפרויקט 'לתת מעצמי' ניסינו להעביר בדיוק את המסר הנגדי. אל תלמדו שלוש או ארבע יחידות כי אתם עצלנים, תלמדו את מה שמתאים לכם, ובזמן שיתפנה לכם תשקיעו את כל כולכם בדברים אחרים. אם יש מישהו שמתמטיקה גורמת לבטן שלו להתהפך בהתרגשות – שייתן את כל מה שיש לו לזה. זה המסר שהייתי רוצה שיעבירו לו בבית הספר, ואני משתדל ליישם את זה בפרויקט הזה".

"מסר לא חינוכי"

נועה אסף, תלמידת כיתה י"ב, לומדת במגמת תיאטרון, ונבחנת בשלוש יחידות לימוד במתמטיקה. "במסגרת הלימודים במגמה, הבגרות המעשית שלי בתיאטרון, שמהווה שתי יחידות מתוך החמש, היא להעלות הצגה באורך של חצי שעה", היא כותבת בעמוד הפייסבוק, "לתת מעצמי". "לכל הפקה יש במאי ומנהלת הפקה שאחראית על הלוגיסטיקה, ניהול הזמנים והתקציבים וקבלת ההחלטות. אני נבחרתי להיות מנהלת בהפקה שלי, ועשיתי את זה באושר ובבכי במשך חצי שנה ארוכה. מאיפה שלא נתקוף את זה — זה היה מבחן בגרות. אמנם שונה ממה שכולם מכירים: זה היה מבחן אישיות ומבחן סבלנות ומבחן תפקוד בלחץ ומבחן עבודה בקבוצה, אין ספור מבחנים שזכיתי לעבור ולהתחשל בזכותם. קיבלתי 100 סופי, ואני גאה בכל נקודה ונקודה שהרווחתי בבגרות הזו. במגמת תיאטרון מצאתי את התשוקה שלי, מצאתי את המסלול שלי. כשהופעתי בהצגה שבה שיחקתי, "מלחמה על הבית" , עמדתי על הבמה, ובמשך חצי שעה בכל הופעה מחדש נתתי את החיים שלי. הייתי בעננים. כל זה גרם לי להרגיש שצלחתי את הפרויקט הכי גדול שלי בחיים עד כה. וזה גדול מכמה שניתן לתאר כאן בכתיבה. אני זכיתי בעצמי ובכישרון שלי, שאני לא מתביישת להגיד שיש לי".

עדויות כמו זו של נועה, מלמדות עד כמה בעייתית העמדה שרואה אך ורק את המקצועות הריאליים כבעלי ערך. לעומת זאת, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שלתלמידי חמש יחידות במתמטיקה אכן פתוחות דלתות רבות יותר, גם כשזה מגיע ללימודים גבוהים, וכתוצאה מכך גם בשוק העבודה. האם יכול להיות שהשר באמת פשוט דואג לעתידם של התלמידים?

"צריך לשים לב לזה שהפרויקט לא בא לפסול אף מסלול לימודים", מסבירה רומי. "המסר הוא שתלמידי חמש יחידות הם מוכשרים ויכולים להצליח, אבל גם תלמידי ארבע ושלוש יחידות, בדיוק באותה מידה. המטרה היא קידום עשייה, במקום קידום של מסלול אחד שלא מתאים לכולם. אנחנו רוצים שהעמוד יאפשר לתלמידים לחלוק את האהבות שלהם, את מה שמניע אותם. אם למישהי יש תשוקה למספרים, אני רוצה שהיא תכתוב על זה, אבל התשוקה הזו תהיה שווה לחלוטין בעיניי לאהבה גדולה לתיאטרון או מוזיקה. אין מה לעשות, לא לכולנו יש גישה למספרים. יש כאלו שמבטאים את הכישרונות שלהם בצורה אחרת, ולהקטין את זה לעומת כישורים טכניים, זה פשוט מעליב".

נתקלתם בתגובות שקוראות לכם "מפונקים", או "דור שלא מוכן להתאמץ ולהשקיע"?

"בעמוד, תגובות מהסוג הזה היו נדירות. אבל זה דווקא היה עוד דבר שהרגיז אותנו בפרויקט של משרד החינוך. הגישה הזו של 'צריכים להשקיע ולא להתפנק, ולהתגבר על העצלנות ולעשות מאמץ' — זו גישה שמתעלמת לגמרי מזה שיש אנשים שבשבילם ההצלחה בחמש יחידות תגבה מחיר מנטלי וחברתי גבוה כל כך, שהיא פשוט לא שווה את זה. יש אנשים שבשבילם להצליח לסיים ארבע יחידות זה מאמץ אדיר. צריך להעריך אותם. יש גם אנשים שבשבילם שלוש יחידות הן השקעה עצומה, וגם הם יכולים להצליח בחיים. זה המסר שהייתי מצפה לשמוע מאיש חינוך: שכל אחד יכול למצוא את המקום בו הוא יכול להצליח. שאם אדם אוהב תחום מסוים, ומתאמץ ומשקיע בו – בסופו של דבר הוא יצליח. המסר שרק קבוצה קטנה של תלמידים, עם יכולות בתחום מאוד צר, יכולים להצליח בחיים, הוא פשוט מסר לא חינוכי".

בסביבה שלך, את מרגישה שלתלמידים יש אמון במערכת שאחראית עליהם?

"לא, אין אמון. יש בעיקר תחושה שדורשים מאיתנו להביא ציונים, לבלוע ולהקיא חומר, וכל מה שמסביב לא משנה בכלל. דברים כמו נתינה לזולת, עשייה, השקעה בערכים חשובים – הם דברים שבכלל לא שמים עליהם דגש. אנחנו לא מרגישים שמסתכלים עלינו כעל תלמידים שבאו ללמוד משהו חדש, אלא כמו על מספרים מהלכים. אין ערך מוסף ללימוד, אין משהו שבאמת הולך איתך מעבר לשעות הלימודים. התחושה היא שבמקום להסתכל עלינו בראייה שאנחנו טובים ואפשר למקסם את הטוב הזה, מציבים לנו סטנדרטים מאוד נוקשים והומוגניים, ומודדים את הערך שלנו דרכם. זה חבל. יש לשעות האלו שאנחנו מבלים בבית הספר כל כך הרבה פוטנציאל".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד נותן כלים לכל תלמיד ותלמידה, כדי להצליח במקומות שבהם הם רוצים להשקיע ולהצליח. אם זה שלוש או חמש יחידות לימוד, במגמה כזו או אחרת, בכל תחום עניין ובכל מקצוע. התוכנית הלאומית לחיזוק המתמטיקה והמדעים באה על רקע צורך לאומי, על רקע אי שוויון, הן גאוגרפי והן מגדרי, ועל רקע מחסור אדיר במהנדסים. המשרד מחויב כלפי כל תלמיד ותלמידה לתת את התנאים וההזדמנות השווה להצטיין במקצועות המדע והטכנולוגיה, בכל מגזר ובכל יישוב, כדי שיוכלו להשתלב בתעשייה הישראלית".