דניאל גל היא החיילת הכי עסוקה על המסך. בסדרת הדרמה היומית של יס 'תאג"ד', היא משחקת את הפרמדיקית רותם, בסרט הקולנוע החדש 'הלהקה האחרונה בלבנון' היא חוקרת מצ"ח. אבל צה"ל עצמו לא ממש רצה לגייס אותה. "רציתי, אבל בצבא לא רוצים את האנשים הפחות בריאים", היא אומרת ואז הולכת אחורה למחלה שריסקה אותה.

כשהייתה בת 12 אובחנה בתסמונת גיליאן ברה, שהפכה אותה למשותקת במשך חצי שנה. אחר כך הגיעו חודשים רבים של שיקום. "זו מחלה אוטואימונית שהיא הסתבכות של שפעת, בעצם הגוף תוקף את עצמו", היא מסבירה. "בכיתה ז' הייתי חולה בשפעת - חום, כאב ראש, כאב גרון, חולשה. ואז עוברת השפעת ונשארת החולשה, עד לרמה שאני מתחילה ללכת כמו ברווז, אגן משוחרר, מהר מאד נופלת, מגיעה לרצפה. לוקחים אותי למיון, לא כל כך מבינים מה יש, שיחררו אותי באותו יום ואמרו, 'אם זה מחמיר, תחזרו'. אמרו לאמא שלי, 'אולי היא קצת מגזימה'".

קיצוני.

"זו הייתה האווירה. בוקר אחרי ירד החום ולא יכולתי ללכת לבד. סמרטוטה. חזרנו למיון והסתכלו עלינו בקטע של 'מה קרה בלילה?!' הם מאוד נלחצו, חיכיתי לעשות כמה בדיקות נוירולוגיות, CT ראש ו־MRI, ואז ביקשו לעשות לי מה שנקרא 'ניקור מותני', אולי החוויה הכי טראומטית שהייתה לי בחיים. בדיקה כואבת מאוד ואצלי כנראה הייתה עוד יותר כואבת כי הביאו מתמחה שפגע שם בעצב, זו בטח הפעם השלישית שהוא עשה את זה בחיים, ממש קיבלתי 'זץ' נורא גדול ועפתי. זה באמת היה בלתי נסבל אבל מסכן המתמחה, איך הוא ילמד? הוא צריך גב של מישהו! אחרי זה כבר לא קמתי".

גל, 29, סומנה כבר מזמן ככוכבת פוטנציאלית ועכשיו היא מתפוצצת. היא נכנסה למשחק מאוחר וכבר הספיקה לשחק גם בדרמה 'חיים אחרים' לצד עוז זהבי, לככב ב'גאליס', ב'פצועים בראש', ובתפקידים ראשיים בשלוש הצגות של תיאטרון החאן. גם ברחוב כבר מצביעים עליה. "אני אוהבת תשומת לב, כדאי להפסיק להכחיש את זה", היא אומרת. "זה גם עושה לי פלאשבקים, מאוד מזכיר לי את הילדות - גם אז היו מסתכלים עליי ברחוב, כי הייתי ילדה משותקת בכיסא גלגלים. אנשים היו מסובבים את הראש בקטע של 'אה! מה קרה לה?' אני זוכרת שבגיל 12 נורא רציתי ללכת למדורת ל"ג בעומר והגעתי בכיסא גלגלים, עם אינפוזיה, הראש נח לצד. אני זוכרת את תשומת הלב הזו".