"אנסטסיה הייתה נשמה. היה לה חיוך של מלאך. מלא אור. היא כל הזמן אמרה שהיא רוצה לצאת החוצה מכאן כמה שיותר מהר, אבל אילו רק היינו יודעות מה יקרה, היינו תופסות אותה. כל הבנות פה בהלם".

במקלט של עמותת "ל.א לאלימות", שבו שהתה אנסטסיה רוסנוב לפני שנרצחה על ידי בן זוגה לשעבר, התקשו לעכל אתמול את הטרגדיה. יעל גולד, מנכ"לית העמותה, נזכרה בשיחה שקיבלה מהמשטרה רק בתחילת השבוע. "פנו אלינו באמצע הלילה והסבירו לנו שהאישה בסכנה", סיפרה. "הסכמנו לקלוט אותה מיידית. אנחנו לא בוררים גם אם אין מקום".

גולד סיפרה על הרגעים הראשונים של רוסנוב במקלט. "הכנו לה חדר מבעוד מועד, וכשהיא הגיעה, אם הבית ישבה איתה כדי לדבר קצת. להרגיע. לחבק אותה. אבל כבר בהתחלה אנסטסיה אמרה שהיא לא מתכוונת להישאר, שהיא באה רק כי המשטרה הכריחה אותה לבוא אבל מתכוונת לחזור הביתה. הנשים ניסו להסביר לה שעדיף להישאר, אבל היא לא רצתה. היא חתמה על טופס שאומר שהיא עוזבת מרצונה למרות הסיכון, התקשרה לבן הזוג שיבוא לאסוף אותה, ולצערנו זה נגמר כמו שזה נגמר".

במקלט אחר לנשים מוכות שמפעיל ארגון ויצו אי שם במרכז הארץ אמרו אתמול הדיירות כי אינן מבינות מדוע הן אלו שצריכות להיות "כלואות" ולא הגברים האלימים. "זה אבסורד", אמרה ו', ששוהה במקלט עם ילדיה יותר משנה. "אותנו לוקחים מהסביבה שלנו וגומרים לנו את החיים. מנתקים מהחברים, מהמשפחה ומהסביבה, ואותם משחררים ונותנים להם להמשיך בחיים שלהם". מ', ששוהה במקלט יחד עם שני ילדיה, הוסיפה: "המשטרה לא עושה הרבה. אתה מגיש צו הרחקה, והבן־אדם מורחק ל־21 יום ואז חוזר. הגרוש שלי אפילו הגיע הביתה באמצע צו הרחקה".

רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, הציעה להכניס לשימוש אזיק אלקטרוני נגד גברים מכים. "ברגע שהגבר לא שומר על גבולות הטריטוריה שקבעו לו כולם יקבלו התרעה", אמרה. "זה פתרון טכנולוגי שמאפשר הצלה. אולי לא משתמשים בו כי העלויות גבוהות, אבל זה מתקזז עם השבתת משפחות משוק התעסוקה. למה אלימות כלפי נשים לא נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו?"