ערוץ הספורט ירק לי בפרצוף
איך פיטרו אותו מהערוץ, מדוע הוא לא רואה את 'יציע העיתונות' ולמה הטענות על כך שנטש את העמדה לא נכונות. רמי וייץ חוזר לבמה הגדולה בשידורי היורו ומסביר איך זה שלקח פסק זמן ארוך כל כך
יותר מדי כדורגלנים מורחקים עברו במגרשים במהלך קריירת השידור של רמי וייץ. הוא לא חשב שיום אחד יגיע למצב דומה, אבל אחרי 17 שנה בערוץ הספורט ראה השדר הבכיר כרטיס אדום שנשלף לעברו במפתיע. הפיטורים, אי־אפשר לקרוא לזה אחרת, השאירו את וייץ המום.
"בסופו של דבר הראו לי בערוץ הספורט את הדלת החוצה בצורה לא נאה", הוא משחזר, "זה לא היה פשוט. אני הייתי חלק מהערוץ הזה במשך 17 שנה, הוא היה חלק ממני. אחד המנהלים שם אמר לי משפט שחדר לי עמוק, 'המצוינות שלך מפריעה לי'. אני, שהמצוינות הדריכה אותי כל הקריירה, והיא הלחם והחמאה שלי, פירשתי את זה ככרטיס אדום. אמרתי לעצמי שמי שמצוינות מפריעה לו ודוגל בבינוניות הוא לא בשבילי".
נשמע קצת תמוה כסיבה לפיטורים.
"רוב שנותיי בערוץ הספורט רק דחפו אותי למצוינות. ואז כנראה בא דור חדש שהמצוינות מפריעה לו".
איפה מצוינות יכולה להפריע?
"גם אני עד היום לא מבין את זה, אבל היום אני עובד במקום שכן דורש ממני את המצוינות, בצ'רלטון. אני פירשתי את מה שאמרו לי בערוץ הספורט כניסיון להוריד אותי לבינוניות ומטה, תוך כדי ויתור על הרבה מאוד עקרונות שבעולם השידור נחשבים ייהרג ובל יעבור".
למשל?
"לשדר משחק בשידור חי עם מצלמה אחת, לשדר המון משחקים, במיוחד בליגת האלופות, מהאולפן, מהלך שהתחיל אז. בסך הכל ניסיתי לעמוד על העקרונות הבסיסיים של טלוויזיה טובה וזה הפריע למישהו".
נפגעת?
"כן, זו הייתה יריקה בפרצוף. זה פגע בי אישית ומקצועית. כשאתה בא ונותן את כל מה שאתה יודע, וזה הרבה, ובסופו של דבר באים ואומרים לך את זה, אז כן, זה פוגע".
מספרים עליך שאתה אדם שלא קל לעבוד איתו, שאתה נוטה להתפרץ. אולי זו הסיבה?
"מוזר, כי היום בצ'רלטון אני מתנהג בדיוק אותו הדבר ושם אין להם בעיה. פה מודדים אותי כמקצוען, מפיקים ממני את התועלת הרצויה, מה שכנראה לא התאים לערוץ הספורט באותו זמן. כמו שאני רואה את זה, הסיפור של ההתנהגות שלי הוא בגדר כיסוי. אחרי 17 שנה שברובן ניסו להוציא ממני את המקסימום, השתמשו בתירוצים לא מקצועיים כדי להראות לי את הדרך החוצה".
ב־2010 טענו בערוץ שנטשת את העמדה תוך כדי שידור כי כעסת על בעיות טכניות ושבמהלך השידור פשוט שתקת דקות ארוכות.
"זה קרה במשחק בין אינטר מילאנו לברצלונה בליגת האלופות. היינו אמורים להמריא לשם, אבל הטיסה בוטלה בגלל ענן האפר שהשבית שדות תעופה. שידרתי את המשחק מהאולפן, היו בעיות טכניות קשות והשתיקות שלי נגרמו בגלל טלפונים עם תלונות תוך כדי שידור. אחד המנהלים התחיל להתקשר אליי גם הוא, תוך כדי שידור, כדי לשאול מה קרה. אתה לא יכול גם לשדר וגם לדבר עם המנהל שלך. הוא ביקש ממני לצאת שתי דקות לדבר איתו, עשיתי את זה וחזרתי לשידור".
* * *
וייץ נחשב לאחד השדרים הגדולים שצמחו בישראל. רהוט, ענייני, ידען, חף מטעויות, מאוד בטוח, לא מעיק על המשחק בדיבורי סרק או שנינויות מאולצות. ב־10 ביוני יוביל את שידורי יורו 2016, אליפות אירופה לאומות בכדורגל, מהשלבים הראשונים בערוצים ספורט 1 ו־2 ועד לשידור הגמר בערוץ 2. את הזכויות רכשה חברת צ'רלטון, ועבור וייץ זו חזרה לבמה המרכזית אחרי שבמונדיאל האחרון לא שידר ומהשלבים המתקדמים בליגת האלופות נאלץ להיפרד אחרי טריקת הדלת בערוץ הספורט. בין לבין, באופן נדיר לשדרי ספורט במעמדו, יצא וייץ לחופשה ארוכה אחרי קדנציה קודמת בצ'רלטון. "החלטתי לקחת פסק זמן של שנה", הוא אומר, "הרגשתי שמיציתי את עצמי בתעשייה. סבלתי מעייפות החומר, הרגשתי שהניצוץ שליווה אותי לכל שידור הכי קטן נעלם, שאני לא מתרגש יותר לפני שידורים. בגדול, הרגשתי שאני מפסיק ליהנות מהעבודה".
היה טריגר מסוים להחלטה שלך?
"לא היה משהו ספציפי וגם אין שום קשר למה שקרה בערוץ הספורט בשנה שלפני. החלטתי, מסיבות משפחתיות, לקחת פסק זמן. לקחתי חצי שנה כדי ליהנות מחופשה, ואז התחילה אצלי חצי שנה עם קוצים בישבן, רציתי לחזור לשדר. הרי זה המקצוע שלי 41 שנה. בצ'רלטון פתחו לי מחדש את הדלת".
וייץ שייך למשולש הזהב של השדרים הישראלים, יחד עם יורם ארבל ומאיר איינשטיין. עשרות שנים הם שלטו בלעדית בשידורים הגדולים, עד שבשנים האחרונות קם דור חדש של שדרים שהחל לנגוס בעוגה, עמיחי שפיגלר, ניב רסקין, יהונתן כהן, לירן שכנר שישדר ביורו וגם עמית הורסקי. "תמיד היו עוד שדרים", נחרץ וייץ, "אני מאוד מרוצה מאיפה שאני נמצא כרגע. מזמן הפסקתי להסתכל על מה עושה ההוא ומה עושה השני. חובה לתת לשדרים צעירים את ההזדמנות. צ'רלטון עושה את זה מצוין. זה לא מלחיץ אותי בשום אופן. יש היום עוגה מאוד גדולה של שידורים ומי שטוב צריך לקבל נתח".
הפתיעו אותך שבחרו למשל בשפיגלר לשדר את המשחק המרכזי של ליגת־העל?
"השאלה הזו בכלל לא העסיקה אותי, גם לא עכשיו".
יחסיו עם ארבל ואיינשטיין ידעו עליות ומורדות לאורך השנים. "כנראה שלא קל להיות מספר 2 או 3 בענף", אמר ארבל על וייץ בראיון ל־'7 לילות' והוסיף שזו בעיה שקשורה לפסיכולוגיה. וייץ איים לתבוע והשניים סיימו בסולחה לאחר שארבל התנצל. "עם ארבל אין לי קשר", מודד וייץ מילים, "בין מאיר לביני יש הערכה הדדית ובאיזשהו מקום הסכם לא כתוב שאנחנו מכבדים אחד את השני ומניחים זה לזה. ככה צריך להיות. אבל אני לא חושב שיש דם רע עם יורם. היו בינינו התחלקויות פה ושם ועכשיו אנחנו במצב שסלחנו אחד לשני".
אתה מבין את הכאב שלו אחרי שבשנה אחת איבד את כל השידורים הגדולים?
"וואו, מעולם לא נדרשתי לחשוב על זה וזה גם אף פעם לא הציק לי".
הוא נשוי בשנית, אב לארבעה ילדים, לי, מאי, מיכל ודן, ויש גם נכד קטן בבית בשם אור. "אני מעדיף להקדיש להם את הזמן ובקושי צופה בטלוויזיה, גם לא בספורט", מספר.
ביתך לשעבר, ערוץ הספורט, סופג ביקורות בשנים האחרונות על 'יציע העיתונות' כסמן שמדרדר את השיח.
"כצופה, לא תמצא אותי מסתכל לא ב'יציע העיתונות', ולא ב'האח הגדול'. כאיש טלוויזיה, המוטו שלי הוא: כל מה שיש לו רייטינג חייב להיות על המסך. אם לתוכניות כמו 'יציע העיתונות' יש רייטינג היא חייבת להיות שם. אני לא חייב לצפות בה".
ניסית?
"בוודאי. אני לא חושב שהטלוויזיה קיימת בשביל דיבורים. זה מדיום של אקשן ותמונה. תמיד אעדיף לראות עוד סרט דוקומנטרי מאשר לראות ערימה של חבר'ה מדברים, לא כל שכן צועקים אחד על השני. ראה את הסלוגן של צ'רלטון, 'פחות דיבורים, יותר שידורים'. שם אני כמו דג במים, זה מתאים לי".
ובכל זאת?
"להאשים את 'יציע העיתונות' תהיה טעות גדולה כי זה מתחיל באתרים למיניהם. בבמה שנותנים לכל מיני דברים שוליים. 'צפו באבי לוזון מקלל את השופט' למשל".
זה לא מסמך עיתונאי?
"בעיניי זה זבל. לכן כשאני גולש באתרים האלה ורואה את הכותרות, אני עובר הלאה".
* * *
ברקורד שלו שישה מונדיאלים, הראשון ב־1990, שתי אולימפיאדות, ואליפות אירופה הקרובה תהיה החמישית שלו. וייץ נולד בשנת 1953 בקריית־טבעון, גדל באותה שכונה עם גדי סוקניק, רינה מור ורפי גינת. אמו הייתה עקרת בית, אביו היה מנהל בכיר בקק"ל. "בגיל 16 הייתי מוותר על הבילוי עם החבר'ה ומתיישב מול המסך לראות את 'מבט ספורט' המיתולוגי. לא התעניינתי רק בתוצאות, סיקרן אותי איך עושים את זה. אבא שלי חיבר אותי לעמוס כרמלי, שהיה המלך הבלתי מעורער בחיפה. הייתי הולך איתו לקריית אליעזר ועוקב אחרי מה שהוא עושה".
אחרי שירות בחיל האוויר התקבל לקורס כתבי ספורט בטלווויזיה אבל העדיף להיות מאבטח על מכלית נפט שהפליגה עד המפרץ הפרסי. כשחזר חיכה לו מכתב מרשות השידור. "אלכס גלעדי אמר לי, 'לך למשחק בין הפועל חדרה למכבי נתניה, השדר הוא רפי גינת. כבר יגידו לך מה לעשות'. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי. נסעתי איתו לירושלים לראות איך עורכים את התוכנית. ככה זה התחיל, למדתי מה זה מצלמה, סאונד, עריכה. מוטי קירשנבאום הפיק אז את 'ניקוי ראש'. הייתי יושב בפינת הקונטרול של האולפן ומסתכל. זה היה בית ספר אדיר. לפעמים הייתי יורד לראות איך עושים חדשות במחלקה של דן שילון. שם למדתי, בלי קורסים ובלי בזבוזי זמן".
אחד הרגעים הזכורים בקריירה שלו התרחש ב־1998 כשעולם הספורט התווכח על ההחלטה של וייץ לקרוא לכוכב הכדורגל קרואטי דאבור שוקר ולא סוקר. "במונדיאל בצרפת 1998 קראתי לו שוקר. היה במעריב מבקר בשם מאיר שניצר שכתב שאני מבלבל את המוח, שקוראים לו סוקר. נגמר המונדיאל ונסעתי לשדר את ריאל מדריד נגד אינטר בליגת האלופות. שוקר היה בריאל מדריד, ועלה פצוע. סימנתי לו לבוא ואמרתי שאני חייב לשאול אותו משהו. הוא אמר, 'אני יודע, כל אחד שואל אותי. זה שוקר, לא סוקר'. הסתובבתי למצלמה ואמרתי, 'זה שוקר כמו שניצר ולא סוקר כמו סניצר'. אבל בערוץ לא שידרו את זה. כנראה חששו לקלקל את היחסים".
השידור שתזכור פחות לטובה?
"המשחק בין ישראל ללטביה באצטדיון רמת־גן. שידרתי עם שלמה שרף. כשיש ציפיות לאומיות אני מזדהה איתן. כשאני משדר באירופה, אני אוהד את הנבחרת ואוהד כל קבוצה ישראלית. המאמן דרור קשטן החליף את יוסי בניון והוא לא רצה לרדת. כבר הכנתי על קצה הלשון משפט ביקורת נוקב על ההחלטה של המאמן להחליף דווקא אותו וברגע שראינו על המסך את ההתנהגות של יוסי, נאלצנו מהר מאוד לשנות פאזה והפנינו את החיצים אליו. הרגשתי מאוד מרומה לראות את השכונה הזו. זו הייתה סטירה אישית".
היו תאקלים עם אוהדים?
"לפני הרבה שנים סיימתי לשדר משחק ליגה באצטדיון רמת־גן. אוהד צעיר ניגש וירק עליי. החבר'ה מסביב, החברים שלו, תפסו אותו והכניסו לו מכות. לא זוכר שום דבר דומה, לא קללות ולא ניסיונות לפגיעה פיזית במהלך השנים".
אפרופו פגיעה פיזית, אתה לא חושש מאיומי הטרור בפריז?
"אני לא צריך לנסוע לצרפת כדי לחשוש, מספיק לי לקרוא את העיתון שלך כל יום ולראות מה מתרחש כאן בארץ, זה מפחיד לא פחות. אני מתכוון לאו דווקא למצב הביטחוני אלא לאירועים הפוליטיים אצלנו".
כמו?
"הרבה מאוד מהעניינים הבוערים של המדינה מוזנחים לטובת קומבינות פוליטיות וקידום אישי. זה מאוד מפחיד".
אתה מתכוון למה שרוני דניאל אמר, שהוא מעדיף שילדיו לא יחיו פה?
"לא הייתי מתנסח כמוהו אבל אני בהחלט מבין אותו".
איזה משחק אתה מצפה לשדר?
"לי יש פנטזיה, אני רוצה שבגמר אנגליה תנצח את גרמניה. 50 שנה אחרי שכילד בן 13 ראיתי את האנגלים מנצחים את מערב־גרמניה, אני רוצה לשדר את זה".
והתחזית שלך?
"שתיהן לא יגיעו לגמר. הייתי הולך על צרפת כאופציה ראשונה, ועל פורטוגל. אם כריסטיאנו רונאלדו לא יחליט שהוא נח מהעונה".
לפנייה לכתב/ת 
