אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף, יום שישי בצהריים. את השקט היחסי חותכות טפיפות מתכת קלות על משטח הריצה. עדי דויטש, תופעת טבע עם בלייד — פרוטזה ייחודית שהפכה לסמלו המסחרי של הרץ הדרום אפריקני אוסקר פיסטוריוס, שומר על קצב קבוע של ריצה ושל נשימות. לצידו עומד, כלומר רץ, עמרי בהט. בין השניים פער של כמעט 40 שנה, אך על המסלול, בבריכה וכשהם מדוושים הוא כמעט בלתי מורגש. בדיוק כמו המגבלה הפיזית של דויטש.
צפו בעמרי ובעדי שוברים שיאים
"לחיות חיים ללא גבולות", מצביע דויטש על הקעקוע שמעטר את גופו,Live Life Without Limitation . "בזכות פרוטזת הריצה נפתחו לי עולמות חדשים ומצאתי את עצמי משתלב בקבוצות ריצה וטריאתלון, לצד ספורטאים שאין להם מגבלה פיזית", הוא ממשיך. "הרגשתי שמצאתי את מקומי מחדש. מבחינתי, זה גם משל לחיים, לא רק בספורט: אף אחד לא ישים עליך כבלים או יעצור אותך מלהגשים את כל החלומות".
מהפך בשלושים דקות
דויטש (57) שירת בסיירת גולני ונפצע ב־1979 במהלך פעולה בלבנון. "שלושים דקות טיסה מלבנון לבית החולים רמב"ם, אבל במהלך הזמן הזה אתה עובר מהפך אדיר: מלוחם צעיר ועז נפש, עם שתי רגליים, אתה צריך להתחיל להסתגל לחיים אחרים. להבין מה זו קטיעה, מה משמעותה, לעבור שיקום, להתחיל להסתגל לרגל תותבת".
אתה יותר שנים בלי רגל מאשר איתה. עדיין מתגעגע לפעמים?
דויטש: "ביומיום, בשוטף, אני לא עוסק בזה. אני חי. כמו שאדם נועל נעליים, אני מרכיב את התותבת ומנהל חיים מלאים, מאושרים, מלאי סיפוק, אתגרים, אכזבות ואהבות. מהר מאוד הפסקתי להתעסק ב'אוי, אוי, אוי, למה זה קרה לי'. קיבלתי את זה כעובדה, ומאותו רגע התחלתי לתכנן את חיי".
בהט, בן 18, התקווה הגדולה של ישראל בתחום הטריאתלון, מביט בדויטש בהערצה. השניים הכירו כשדויטש הצטרף לקבוצה שבה מתחרה בהט. "אם מדברים על שילוב, זו התמצית", אומר דויטש. "אנחנו מתחרים כתף אל כתף. עמרי כמובן ברמה יותר גבוהה, וצעיר ועם עתיד מזהיר. בשבילי זו חוויה להתאמן עם ספורטאים כמו עמרי, שכולנו הסתכלנו עליו איך הוא רץ, שוחה ורוכב".
האימון המשותף הוא גם אמירה חברתית.
דויטש: "זה נתן לי המון משמעות וכוח. המון ביטחון. זה המשפט שאני חוזר עליו לא מעט: לחיות עם המגבלה בתוך הקהילה. זה העניק לי תובנות על הכוח שיש לספורט ככלי משלב בין ספורטאים רגילים לספורטאים עם מגבלה. בעיניי, אנשים עם מוגבלות צריכים להשתלב בקהילה בכל תחום. החברה הישראלית עשתה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות, אבל אין ספק שנדרשת עוד מלאכה רבה. אני מאמין שקהילה שיודעת לקבל את החריג, השונה, בעל המגבלה, תהיה סובלנית ומחבקת. זה מקרין על הכל".
בהט: "כמו שאני חולם להגיע לטוקיו או לאליפויות גדולות, כך גם עדי חולם. כשאני מתחרה באליפות אירופה, מתקיימת ממש באותו מקום ובמקביל אליפות אירופה לספורטאים עם מוגבלויות. אלה אותם מרחקים, ויש לכולנו את אותם קשיים באימונים, אנחנו נדרשים לאותו כוח רצון, לכולנו נתפסים השרירים".
לזכות באוסקר
על האיש שהביא לתודעה העולמית את פרוטזת הריצה, אוסקר פיסטוריוס, דויטש לא ממש אוהב לדבר. אחרי הכל, הסוף — הרשעתו ברצח חברתו — קצת קלקל את הסיפור הנפלא של הספורטאי קטוע הרגליים שהשתתף באולימפיאדה לספורטאים "רגילים".
"אין ספק, ההשתתפות שלו בתחרויות עם ספורטאים רגילים הביאה חשיפה גדולה מאוד לפרוטזה וליכולת של ספורטאי קטוע רגל להגיע לרמות הגבוהות", הוא אומר. "לצערנו סוף הסיפור של פיסטוריוס פחות חיובי, אבל בין השאר בזכותו בכלל הבנו שיש אפשרות כזאת, להרכיב פרוטזות ריצה שמאפשרות לנו להגשים את החלום".
היעד הבא: אולטרה־מן
דויטש, נשוי ואב לשלוש בנות, שמתפרנס מעבודתו כמנכ"ל החברה למתנ"סים ברחובות, כבר הגשים חלק ניכר מהחלומות שלו. מאז שקיבל את הפרוטזה, בסיוע של ארגון FIDF (ידידי צה"ל), הוא הספיק לרכוב, לרוץ, להתחרות בטריאתלון וגם להשתתף בתחרויות איש הברזל. היעד הבא: אולטרה מן, תחרות שהיא פחות או יותר כמו איש הברזל, רק כפול שניים ועוד קצת. כששואלים אותו למה הוא עושה לעצמו את זה, הוא משיב: "כי אני לא יודע אם אסיים. עשיתי כבר ארבע תחרויות איש ברזל. זו תחושה נפלאה, ועכשיו אני רוצה לנסות משהו שאני לא בטוח שאצליח להתמודד איתו. זה אתגר".
גם בהט הגשים כמה חלומות. לפני שנתיים הוא סיים במקום העשירי (ובמקום הרביעי בתחרות השליחים) באולימפיאדה לנוער — כשהיה עוד בשנתון הצעיר ביותר מבין המשתתפים. לאחרונה השיג את הקריטריון לאליפות אירופה, והיעד הבא הוא להיכנס לאליפות העולם. "אחר כך אתחיל לחשוב על אולימפיאדת טוקיו", הוא אומר. "זו בעיקר עבודה מנטלית".
דויטש: "החלומות של עמרי הם החלומות של כולנו. מי מאיתנו לא רוצה ספורטאי ישראלי ברמות הכי גבוהות בעולם".
בהט: "כשעדי סיפר מה קרה לו ועם מה הוא מתמודד, היו לי צמרמורות בכל הגוף. אין ספק שזה נותן הרבה מוטיבציה ורצון להגשים את החלומות שלי. ללמוד על החיים ולהתקדם ולהתבגר ולגדול. אני מקווה יום אחד להיות כמו עדי: בן אדם טוב, מעולה, ספורטאי. הוא נותן לי מוטיבציה לעבוד קשה, וכמו שהוא אומר: לחיות חיים ללא גבולות. זו תזכורת עבורי, שאם כואבת לי הרגל, יש כאלה שכואב וקשה להם הרבה יותר".
דויטש: "אנשים עם מוגבלות צריכים להשתלב בקהילה בכל תחום. קהילה שיודעת לקבל את החריג, השונה, בעל המגבלה, תהיה סובלנית ומחבקת. זה מקרין על הכל"
בהט: "עדי נותן לי מוטיבציה לעבוד קשה, וכמו שהוא אומר: לחיות חיים ללא גבולות. זו תזכורת עבורי שאם כואבת לי הרגל, יש כאלה שכואב וקשה להם הרבה יותר"
