קְרַע קְרַע קוֹרְאִים הָעוֹרְבִים קְרַע קְרַע

וַאֲנִי קוֹרֵעַ, הַכֹּל אֲנִי קוֹרֵעַ, נְיָרוֹת וּבַדִּים,

וּמָה שֶׁאֵינוֹ נִקְרָע אֲנִי חוֹרֵץ בְּצִפֹּרֶן חַדָּה

שֶׁטִּפַּחְתִּי זְמַן מְמֻשָּׁךְ כִּי יָדַעְתִּי שֶׁבּוֹא יָבוֹא

הָרֶגַע הַזֶּה אֲפִלּוּ שֶׁיְּתַעְתֵּעַ בי וְהַזָּר שֶׁחָזִיתִי

וְצָמַח כְּצֵל לְצִדִּי יֶחֱצֶה סוֹף־סוֹף וְיִתְבַּע לְמַלֵּא

אֶת הַצּוּרָה הָרֵיקָה הַמַּפְנָה רֹאשָׁה כְּשֶׁקּוֹרְאִים

בִּשְׁמִי וְיַשְׁלִיךְ אוֹתִי כְּפֶגֶר צָמֵא עַל קַרְקַע בְּאֵר

וְהַבּוֹר רֵיק אֵין בּוֹ מַיִם. שָׁמַיִם מִלְּאוּ עוֹרְבִים

וְאַיֵּה הַצִּפֳּרִים הַצְּהֻבּוֹת, הָאֲדֻמּוֹת, הַדּוֹמוֹת

בִּמְעוֹפָן לְפֶלֶג מַיִם צִבְעוֹנִי הַנּוֹסֵעַ בֵּין עֲנָנִים?

צִפֳּרֵי שִׁיר הָעוֹרְבִים אוֹכְלֵי הַנְּבֵלוֹת חָגִים מֵעָלַי

וְלוֹעֲגִים וּמְקַרְקְרִים וּמַכִּים בְּמַקּוֹר שָׁחֹר בְּרֹאשִׁי.

בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת, קְרַע, קְרַע, צוֹחֲקִים הָעוֹרְבִים

בְּקוֹל צָרוּד, קוֹל שֶׁבֵּין הָרַקּוֹת מְהַדְהֵד כִּבְחָלָל רֵיק

וַאֲנִי קוֹרֵעַ, קוֹרֵעַ מִלִּים, צְבָעִים, וּמָה שֶׁאֵינוֹ נִקְרָע

אֲנִי חוֹרֵץ בְּסַכִּין חַד, שֶׁהֵכַנְתִּי עִמִּי, כִּי כְּבָר נֶעֶרְמָה

אַשְׁפַּת חַיַּי וּמִתַּחְתִּית הַבּוֹר אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַזָּר

הָעוֹנֶה בִּשְׁמִי וְיוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי חַיָּב בִּקְרִיעָה.

מתוך: שעון הציפורים / הוצאת אפיק