yed300250
הכי מטוקבקות
    ' וחלוקת ירושלים. מעולם לא נוצרה בישראל הסכמה
    המוסף לשבת • 09.06.2016
    מפעל לייצור מחבלים
    יועז הנדל

    הכפר יטא שבדרום הר חברון היה אחד ממוקדי המחקר ההיסטורי של הנשיא השני, יצחק בן־צבי. ב־1928 הוא ביקר שם בפעם הראשונה ושמע על מפעל השורשים היהודיים. הציונות הייתה אז עדיין עסק ספקולטיבי, נטולת קווי גבול והבנה ברורה לגבי החיבה האזורית לדם. באחת החמולות בכפר, מחאמרה, טענו בפניו כמה היסטוריונים מטעם עצמם, שהם צאצאים של שבט יהודי שמקורו מחייבר שבחצי האי ערב. את הנדודים עד לדרום הר חברון הסבירו בגירוש של הנביא מוחמד. כדי לספק הוכחה, נשבעו בחמולה שאצלם לא אוכלים גמלים, ובכל שנה מדליקים נרות סביב התאריך של חג החנוכה.

     

    בן־צבי תיעד את הטענות והמנהגים, ומכאן ואילך, כדרכם של סיפורים, הם צמחו בכוחות עצמם. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגיעו כוחות צה"ל, הציגו אנשי החמולה בפני המושל הצבאי חנוכייה עתיקה. באופוריה של הניצחון זה הספיק כדי לחבר אותם ראשונים לחשמל ולמים. אלה היו ימים של משיח. היה מי שרצה לגייר אותם, לבדוק את הגנטיקה. היה מי שראה בהם הוכחה ניצחת לחזרת השבטים האבודים לישראל. משיח לא בא בסוף, ואם היו אי פעם קשרי דם, הם התמוססו בקשרי השנאה.

     

    החיבור התיאורטי ליהודים מעולם לא הפריע לאנשי החמולה להיות פעילים במלחמה נגד ישראל. מפעל לייצור מחבלים. מוחמד וחאלד מחאמרה, המחבלים שביצעו את הטבח ביום רביעי בערב בתל־אביב, הם עוד שרשרת בסיפור המוזר הזה. אתמול הוקפאו היתרי מעבר לאנשי החמולה שלהם. בתוך הסכסוך היהודי־ערבי, שנמשך כבר מאה שנה, הדבר היחיד שלא השתנה הוא תודעת המחיר. הרתעה. הריסת בתי המחבלים היא צעד חשוב, אבל עם השפעה מצומצמת. עד שהמערכת המשפטית מאשרת, הפיגוע נשכח. בית שנהרס נבנה מהר בכספי תרומות ערביות. המחבלים הופכים לגיבורים ברחוב הפלסטיני. אישורי מעבר ועבודה, לעומת זאת, הם פריבילגיה, ואפשר לעשות בהם שימוש רחב, להעביר מסר על מחיר הפגיעה ביהודים.

     

    הדיון הפילוסופי על ענישה קולקטיבית צריך לעבור התאמה למגבלות המשפטיות. החמולה שהתחברה ראשונה לישראל יכולה באותה מידה, אחרי פיגוע, להתנתק בכוח ההחלטה. אין כלים אחרים בסל. המרחק בין יטא למתחם שרונה בתל־אביב הוא שנות אור. החליפות והעניבות של שני המחבלים מעידות על הפער בין התדמית של ישראלים בעיני הערבים לאיך שהם נראים באמת.

     

    שני המחבלים נשארו בחיים. אפשר לחקור אותם. סביר להניח שיתגלה ששוב קמו שני פלסטינים בבוקר, תיכננו להרוג יהודים ויצאו לדרך. זו לא הסתה זמנית של הרשות הפלסטינית אלא דרך חיים. הם שונאים כמו ששנאו הוריהם, וכמו ששנאו סביהם כשביקשו בלית ברירה להוכיח קרבה ליהודים. כפי שהיו לגילויי השורשים לפני כ־90 שנה מסקנות פוליטיות, כך גם לשנאה אמורות להיות מסקנות פוליטיות לגבי האפשרות ליצור שלום ולגבי האפשרות לחיות ביחד. בינתיים, המסקנות היחידות הן בדרג המדיני: העיקרית שבהן היא שכשאתה בממשלה ואחראי, פתאום אין את מי להאשים.

     

    סינדרום נתניהו

    סינדרום שטוקהולם הוא תופעה שבה אדם שמוחזק בשבי מפתח הזדהות נפשית עם אלה שמחזיקים בו בכפייה. טראומה שמייצרת רגשות חיוביים כלפי הפוגע. סינדרום ירושלים הוא תופעה נדירה שבה תיירים או צליינים שמגיעים לעיר הקודש מפסיקים לתקשר עם סביבתם ועוברים לתקשר עם אלוהים ודמויות מקראיות. זהו סינדרום נטול טראומה, אבל מלא תחושות נפשיות קיצוניות.

     

    סינדרום נתניהו הוא תופעה שהתפתחה בשנים האחרונות במדינת ישראל: חוסר יכולת לבחון את המציאות בצורה שכלתנית, רגשות עזים של שנאה עיוורת ופרנויות קונספירטיביות כלפי ראש הממשלה וסביבתו, ומנגד, הערצה עיוורת, חזרה על סיסמאות ללא יכולת שיפוט של מגרעות.

     

    נתחיל בשורה התחתונה: נתניהו מתנהג כאילו לא אכפת לו. הוא אומר דברים והיפוכם, מתנהל ללא צוות של יועצים ולא מנסה אפילו למראית עין להציג עצמו כממלכתי. משהו השתנה אצלו בשנה האחרונה, ואף אחד במפלגתו או אצל יריביו הפוליטיים בקואליציה לא יודע להסביר. לו היה לפוליטיקה הישראלית היגיון סדור, זה היה מעיד על אווירת סיום, אלא שאין לפוליטיקה הישראלית היגיון סדור, ואין סקר בעולם שיוכיח שמשהו פה נגמר.

     

    גילוי נאות: אני מאלה שחושבים שהגיע הזמן שנתניהו יתחלף. הצבעתי לו כמה פעמים בעבר, עבדתי לצידו, אבל הגיע הזמן שיתחלף. צריך לצמוח מנהיג חדש במחנה הלאומי. יש מספיק אנשים מוכשרים עם דוגמה אישית ראויה, תפיסה ערכית ואומץ לב. נתניהו, האיש עם הכי הרבה ניסיון בסביבה, עשה את שלו למען ישראל. למרות הפיגוע מצבנו הביטחוני מצוין (אין איומים קיומיים) וכך גם מצבנו הכלכלי טוב למרות הטענות הרבות, וזה בזכותו. מצבנו החברתי־פנימי מעורר אצלי דאגה רבה, וזה גם בגללו. מתישהו יגיע הזמן לומר לו תודה על הדבש ועל העוקץ, וזה צריך להיעשות (כפי שכתבה פרופ' רות גביזון, בצדק) דרך בחירות.

     

    וכאן צריך להוסיף הסתייגות אחת: כדי שזה יקרה, צריך לשנות את שיטת הממשל — לקבוע שראש ממשלה מכהן כהונה שלמה ללא עיסוק בחטאים מדומים או אמיתיים מהעבר, עד גבול פלילי מסוים. בדרך להגביל גם את כהונתו לשמונה שנים כדי שלא יהפוך לקיסר חסין. אגב, לו כך היה, אולמרט היה מסיים את כהונתו, וגם רבין לא היה מתפטר בקדנציה הראשונה.

     

    מה זו גזענות

    ובחזרה לסינדרום נתניהו ולדוגמה האחרונה: פרשת רמי סדן. אם נתעלם מהוויכוח על הגרסאות, סדן דיבר כנראה שטויות בישיבת דירקטוריון ערוץ 10. מה זה מעיד? בעיקר שהאיש הוא לא העיפרון הכי מחודד בנושאי תקשורת וגם לא מבין מה מותר להגיד ואיפה. ובכל זאת, התפרצות הצביעות הפתיעה אותי. בעיקר הערבוב של ש"ס בקשקוש הזה. אנשי שמאל, שכשהם מסתכלים במראה רואים עצמם כאליטות, הביעו מחאה נגד היו"ר החדש בגלל פגיעה בדרעי. אנשי ש"ס, שהיו מסבירים את קללותיו של הרב עובדיה יוסף כלפי אישי ציבור בכך שזו שפה משלו, התרגשו כאילו מדובר בפולסא דנורא. מירי רגב עלתה על כולם והאשימה דווקא את ערוץ 10. וכולם הזדעזעו במשותף.

     

    אם הייתי סופר את כמות הפעמים ששמעתי את המושג "מסעודה משדרות" במערכת הפוליטית — אצל שרים בליכוד, במפלגת העבודה ובניסיונותיה הנואשים להגיע "לפריפריה" — וגם במערכות התקשורת — כולם עכשיו היו צריכים להיות מודחים.

     

    אני באופן אישי לא במשחק. בדיוק כמו שלא התרגשתי מנאום "מנשקי הקמעות" של גרבוז. אנחנו ב־2016, הישראלים מעורבבים בעדותיהם, כך בכל המשפחות שאני מכיר, ומי שמנשק קמעות ומזוזות מרוצה מזה ולא צריך את אישורו של גרבוז או הגנה פטרונית ומזויפת. על ריקי כהן מחדרה או מסעודה משדרות יש בעיקר טרמפיסטים שעושים הון פוליטי, וכך גם במקרה הזה. גזענות היא לדבר בשם הפריפריה כאילו הם נחותים, לשלוח להם מסרונים בבחירות כאילו מדובר בעדר. גזענות היא להתעלם מהרחקת ספרדים נוסח בית הספר בעמנואל, רק כי לחרדים האשכנזיים יש כוח פוליטי.

     

    המתקפה על סדן, שכאמור אין לי שום חשק להצדיק את דבריו, התחילה לפני ובאה כחלק מסינדרום נתניהו והפרנויות שמתלוות אליו. אפשר להתווכח על מינויו וכישוריו. העיסוק בגזענות הוא אצטלה. המחשבה שאיש שמוגדר כמקורבו של נתניהו יעמוד בראש הדירקטוריון, היא זו שמניעה באופן לא רציונלי את מחאת המסעודה משדרות, ולא להפך. חשש מדומיין שבמצוות נתניהו יעשה סדן מהפך, ולמחרת רביב דרוקר יצדיע ויפסיק לעשות את עבודתו, וערוץ 10 יהפוך לעיתון מטעם.

     

    בדיוק כפי שמתנפלים על המפכ"ל החדש, אדם שצמח כל חייו בארגון ממלכתי ורציני, רק מכיוון שנתניהו התחייב (על הקרח) שיתמנה בעתיד לראש השב"כ. נתן לו אופק שירות כדי לשכנע אותו להיכנס לבוץ הזה שנקרא משטרה. וכך הטענות שהיו נגד מנדלבליט, למרות יושרו ועברו הצבאי, ועוד עשרות קונספירציות. האם נתניהו היה רוצה לשלוט בתקשורת, במערכת המשפט, במשטרה? כן. זה חלומו של כל פוליטיקאי. בעיקר של נתניהו. ככה הוא יקבל מאמרים חיוביים, ובלי שאלות קשות. הבעיה היא שזה לא מציאותי. ישראל היא דמוקרטיה מספיק חזקה עם איזונים, בלמים ותקשורת מגוונת. עיתונאים שתולים הכל בסדן לא מאמינים בעצמם.

     

    היוזמה הפיקטיבית

    אני לא מתעלם מהחלק השני בסינדרום — קבוצה גדולה שלא מסוגלת לראות את הבעיות של נתניהו. קיבלתי השבוע שלל קללות אחרי שאמרתי שחוק ההתיישנות לא מעניין אותי בפרשת המיליונר הצרפתי, ושצריך לשים את הדברים על השולחן, כולל הכספים והנהנתנות. אני עדיין מאמין בדוגמה אישית. אפשר להתווכח איתי, זה לגיטימי. מה שבעייתי הוא שקוראים להתעלמות מטוהר מידות אידיאולוגיה ימנית.

     

    בעיניי, את הקושי הכי גדול של נתניהו אפשר למצוא דווקא במתקפת השלום מכיוונו בשבוע שעבר: מאמר בעיתון "הארץ" (דווקא שם) מאת נתן אשל על כך שהשמאל מונע ממנו לממש שלום ופשרה, וכותרת על מאמצי השלום. השיא הוא העיסוק האבסורדי ביוזמת השלום הסעודית — מאמירה של נתניהו וליברמן שיש ביוזמה הסעודית אלמנטים חיוביים ועד שיח בנושא עם הרוסים. נפתלי בנט וגדעון סער צודקים בכך שאי־אפשר להסביר את ההתפתלות סביב היוזמה הסעודית, ובוודאי לא מימין.

     

    זו יוזמה שכולה המצאה — פיקציה — בצוק העיתים של הסעודים לאחר חשיפת התמיכה הכלכלית שלהם בבתי המדרש שבהם צמח אל־קאעידה, אחרי ה־11/9. ספין תקשורתי. בניגוד לאירופה, אין בעולם הערבי אפילו מנהיג אחד שחושב שהטרור וההקצנה קשורים לסכסוך הישראלי־פלסטיני. דאעש טובחים במוסלמים בסוריה ובעיראק ללא שום קשר. שיעים טובחים בסונים ולהפך בלי להכיר יהודי אחד. יוזמת השלום הסעודית נועדה לשים קשת בענן. מהלך שאף ישראלי שפוי לא יסכים לו. מי שהציע, לא חשב לרגע שיוזמה כזו תקל על החיים במזרח התיכון או תקדם הבנה בין אומות. הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שמישהו כאן ידבר בחיוב.

     

    שלושת המרכיבים ביוזמה כוללים זכות שיבה, חזרה לקווי 67' וחלוקת ירושלים. מעולם לא נוצרה בישראל הסכמה למרכיבים האלה, ולא משנה מי היה ראש הממשלה. מי שחושב שצריך לאתרג ללא הפסקה, לעצום עיניים, הוא לא אידיאולוג: הוא אחד ממוכי הסינדרום. ¿

     

    Yoazhendel@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 09.06.16 , 18:13
    yed660100