יוסי שק הביט בשיירת החטופים שהוא וחבריו מסיירת מטכ"ל שחררו זה עתה מהטרמינל באנטבה – ורק מחשבה אחת עלתה בראשו.

"המראֶה של שיירת בני הערובה, ההולכים יחד בחשיכה מהטרמינל הישן אל מטוסי ההרקולס, חקוק חזק בזיכרוני. תמונה של ניצולים הצועדים בשורה ארוכה. לא יכולתי שלא לחשוב באותו שבריר של רגע על תקופת השואה ועל אימת הצעדות ההן. אולי זה גם קשור לכך שאני דור שני לניצולי שואה. אבא שלי היה עובד כפייה במחנות עבודה בגרמניה, ואמא שלי התחפשה לנוצרייה וחיה בחווה בכפר נידח, עד שברחה ומצאה מסתור ביערות".

קבלת הפנים לחטופי אנטבה:

שק היה אז סמל ראשון צעיר בסיירת. העדות המצמררת שלו היא אחת מ־35 עדויות – כולן של אנשי סיירת מטכ"ל שהשתתפו בפעולה ההרואית - שיתפרסמו בקרוב בספר "מבצע יונתן בגוף ראשון". את הספר מוציא לאור המכון למורשת המודיעין (המל"מ) לרגל 40 שנה למבצע המפורסם, שבמהלכו שוחררו 105 חטופי טיסת אייר פראנס שהוחזקו בנמל התעופה אנטבה באוגנדה. בשבוע שעבר פורסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" חלקו הראשון של פרויקט "יומן אנטבה", ובו קטעים נרחבים מעדויות הלוחמים המספרים על השתלשלות המבצע - עד שלב הפריצה לאולם שבו הוחזקו החטופים והפציעה האנושה של מפקד הסיירת, יוני נתניהו ז"ל. ביום שישי, בחלקה השני של הכתבה, יתפרסמו העדויות הדרמתיות על המשך הלחימה באנטבה - ועל החזרה המרגשת הביתה עם בני הערובה.

"רוב בני הערובה יצאו כבר לכיוון המטוסים, ובחדר נותרו רק הפצועים וההרוגים", משחזר בעדותו אמיר עופר, הלוחם הראשון שפרץ אל אולם החטופים בנמל התעופה באנטבה, "בשלב זה התכבדתי בנשיאה על כתפיי של דיילת צרפתייה פצועה קל מריקושט, הלבושה בבגדים תחתונים בלבד, למרחק של כמה מאות מטרים עד לרכב החילוץ. היא הייתה פצועה קל מאוד ויכלה ללכת בכוחות עצמה. אמרתי לה לקום וללכת, אך היא כמעט התעלפה מהפניקה ואמנון פלד (קצין בסיירת) הורה לי לשאת אותה על גבי.

צילום: דוד רובינגר

"במהלך ההתרוצצות איתה על המסלול חלפו כמה כדורים מהמגדל קרוב מאוד אליי בשריקה מאיימת. שמעתי — בפעם השנייה בלילה זה — את ה'וויששש' מעורר החלחלה הזה שכל מי ששמע אותו פעם אחת לא ישכח אותו כל חייו. קיללתי את הדיילת בליבי וחשבתי לעצמי: 'עד עכשיו ניצלתי כבר את המזל שלי עד המילימטר האחרון. אני לא הולך עכשיו להיהרג בגלל הצרפתייה המפונקת הזו שמתעצלת ללכת בגלל כמה שריטות'.

"אחר כך, ממיטתה בתל־השומר, היא אמרה בצרפתית משהו בסגנון: 'כולם כבר הלכו, פחדתי שישכחו אותי ושאשאר שם, ורק חייל אחד נזכר בי ולקח אותי'".

אמנון פלד, אז סרן בסיירת: "מיד לאחר ההמראה, ברעש של המטוס, נערך התחקיר האמיתי, הראשון ולמעשה היחידי של קטע ההסתערות על הטרמינל. היינו כמה מפקדי חוליות, ומדי פעם ביקשנו מאחד הלוחמים שייגש אלינו וימסור את גרסתו, אבל בהיעדר יוני - תחקיר אמיתי למבצע לא היה".

העדויות המלאות – ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות