yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 20.06.2016
    קסם הנעורים
    אלנה פרנטה שייכת לקבוצה מצומצמת מאוד של סופרים שמחזירים לרומן את כבודו האבוד
    אריק גלסנר

    הסיפור של שם המשפחה החדש // אלנה פרנטה - מאיטלקית: אלון אלטרס - הספריה החדשה - 496 עמודים

     

    קראו את הפרק הראשון מתוך הספר

     

    לנה פרנטה האיטלקיה וקארל אובה קנאוסגורד הנורווגי משחזרים בספרות העולמית של השנים האחרונות את הדו־קרב המסעיר בין פליני האיטלקי וברגמן השוודי בקולנוע של שנות ה־50, ה־60 וה־70. בניגוד לשני ענקי הקולנוע, פרנטה וקנאוסגורד אינם מציגים בהכרח ניגוד קלאסי בין צפון ודרום, חורף ושמש, פרוטסטנטיות וקתוליות, כפי שהציעו ברגמן המיוסר והקודר ופליני התוסס והצבעוני. שניהם, פרנטה וקנאוסגורד, כותבים רומני־ענק אוטוביוגרפיים (אוטוביוגרפיים במוצהר במקרה של קנאוסגורד, ואוטוביוגרפיה בדויה וכפולה, של המספרת ושל חברתה, במקרה של פרנטה). שניהם כותבים אוטוביוגרפיה שהיא גם סיפור חניכה לאמנות (ובכך מודגשת המחווה שעושים שניהם לרומן הענק הכמו־אוטוביוגרפי של פרוסט). ושניהם מביאים לשיא את התשובה המתמרדת, המתקוממת, שמצאו סופרים בעשור וחצי האחרון במענה למשבר תרבות הקריאה העולמי: לא להיכנע - להתריס; לא לקצר - להאריך בכתיבה שאפתנית.

     

    ובכל זאת, שניהם, בשני הפרויקטים בני אלפי העמודים שפירסמו בשנים האחרונות - סדרת 'המאבק שלי' של קנאוסגורד וסדרת 'הרומנים הנפוליטניים' של פרנטה - מציעים לקוראיהם טעימה מאותו דו־קרב פורה בין ברגמן לפליני: בעוד קנאוסגורד נאמן לכנות סגפנית ופרוזאית, פרנטה לא מהססת להוסיף צבע ופיוט לעלילת חייהן של המספרת, אלנה, וחברתה לילה.

     

    'הסיפור של שם המשפחה החדש', הכרך השני בסדרת הרומנים של פרנטה, ממשיך לעקוב אחר חייהן ויחסיהן הטעונים של אלנה ולילה, הפעם מגיל 16 עד 23 (כלומר, בין 1960 ל־1966), בצד חייהם של בני שכונת העוני שלהן בנפולי. לילה הנשואה מכירה בכך שנישואיה הם מלכודת דבש. אחיזתם של בני משפחת סולארָה, המאפיונרים, בעסק הנעליים של משפחתה מתהדקת. ואילו אלנה עושה חיל בלימודיה, מרחיקה לאוניברסיטה בפיזה ואף עומדת להפוך לסופרת.

     

    אבל חלק הארי בכרך השני הוא תיאור חופשת קיץ ארוכה שאליה הזמינה לילה, הנשואה הטרייה (שלא באושר), את חברתה אלנה. על פני מאות עמודים מתארת פרנטה בכישרון את הסערה הכואבת של הנעורים; של היחסים בין המינים ובתוכם - נעורים חורכים כמו הקיץ האיטלקי באי שמול חופי נפולי, ומתוקים כמו פירות קיץ. אלנה המאוהבת בנער האינטלקטואל נינו סאראטורֶה מייחלת לפגוש בו באי. נינו לכאורה נענה לה, אבל אולי בעצם מעוניין בלִילָה. האם זה יהיה עוד פרק בתחרות שבין שתי הנערות?

     

    כמו בקודמו, 'החברה הגאונה' - גם כאן יש רגעים ארוכים של ספרות גדולה. אבל לפני השבחים, על מנת "לנקות את השולחן", אסביר מה מונע בעיניי מהטקסט של פרנטה להיות "יצירת מופת". ראשית, ההתערבות של הסופרת בעולם שהיא מתארת מורגשת יתר על המידה ופוגעת בתחושה שלפנינו ייצוג שלם ונטול פניות של המציאות. ההתערבות הזאת באה לידי ביטוי באופן המעט מלאכותי שבו נקשרים חייהן של אלנה ולילה, וגם בדידקטיות פמיניסטית קלה בתיאורה של לילה, שמוכנעת בידי סביבתה השוביניסטית, וכישרונותיה העצומים אינם באים לידי ביטוי. ואפרופו כישרונות עצומים: יש מידה זעומה אך קיימת של קיטש בתיאור דמותה של לילה, האישה הנועזת, הלוהטת, הסוערת, המוכשרת, היפהפייה, הנרמסת על ידי החברה; מידה זעומה של עידוד עצמי מהסוג שאופייני לעיתוני נשים, כשהם מדברים על "נשים חזקות".

     

    אבל דבר הקטגוריה נכנע במהלך הקריאה בפני מעלותיו הגדולות של הספר. אם במבנה העומק של הרומן יש חריקות קלות, הרי שמרקם הטקסט עצמו, הקריאה בו דף אחרי דף, מזמנים התפוצצויות תדירות של עונג - עונג שנובע מאינטליגנציה ומאינטליגנציה רגשית שמגלה הסופרת; מדיוק מופלא ("לילה דיברה בטון שהכרתי היטב, הטון של הנחישות, זה שבאמצעותו התאמצה לסלק כל רגש ולהגביל את עצמה לסיכום מהיר של עובדות והתנהגויות, כמעט בבוז, כאילו היא חוששת שאם תרשה לעצמה רטט של הקול, או של השפה התחתונה, יאַבדו כל הדברים את קווי המתאר שלהם ויגלשו וישטפו אותה"); מדקות פסיכולוגית ("אף אחד משניהם מעולם לא היה בבית מלון, והם התנהגו בצורה מגושמת מאוד. במיוחד סטפנו חש מאוים מהטונים האירוניים במעורפל של פקיד הקבלה, וסיגל לעצמו, מבלי משים, התנהגות כנועה. כשהבחין בכך, כיסה על מבוכותיו בהתנהגות בוטה").

     

    לאלו אפשר להוסיף גם אחיזה הדוקה במושכות העלילה, שהיא אמינה ובכל זאת מפתיעה (אלנה חוככת בדעתה, למשל, אם להיענות לחיזוריו המטרידים של אביו של סאראטורֶה, כלומר לאבד את בתוליה עם מחזר דוחה בעיניה, אחרי אכזבתה מבנו); התנסחויות עתירות יופי ורגישות ("יש בי 'אני' חבויה - כך הבנתי - אשר אצבעות, פה, שיניים, לשון, יודעים לגלות. שכבה אחר שכבה מאבדת ה'אני' הזאת כל מקום מחבוא שלה, נחשפת באי־צניעותה, וסאראטורה מראה שהוא יודע איך למנוע את בריחתה"); טיפול סבלני בדמויות המשנה; תחושת מלאות של חלישה על הזירה החברתית שבראה הסופרת; וגם הזרקה מעודנת של רעיונות פילוסופיים ואסתטיים למרוצת הסיפור המותח.

     

    אלנה פרנטה - שזהותה האמיתית לא נחשפה עד היום - היא חברה בולטת בקבוצה מצומצמת של סופרים שמחיים את אמנות הרומן בזמננו. המסורת הגדולה של הרומן האירופי זוכה באמצעותה לעדנה אחרי בלותה.

     


    פרסום ראשון: 20.06.16 , 20:16
    yed660100