יעל סוויד, ילידת גדרה, לומדת תזונה במכללת תל חי על גבול לבנון, וחולמת להקים את ביתה באזור. אבל היא לא אופטימית. "השאיפה שלי ושל הרבה מאוד בוגרים כאן היא להישאר בצפון ולהקים פה משפחות, אבל לצערי אין בצפון מספיק עבודה לאקדמאים, גם לא במקצוע שלי, ולצערי אחרי הלימודים אצטרך כנראה לעבור למרכז".

סוויד היא רק אחת מאלפי אקדמאים בצפון שיודעים שייאלצו לעזוב את המקום שהם כל כך אוהבים לאחר הלימודים. רבים מהסטודנטים שלומדים במכללות בצפון והגיעו אליהן מכל קצות הארץ, היו רוצים להישאר כאן עם תום לימודיהם ולהפריח את האזור. עכשיו, מלאי תסכול מהמצב, שלחו יושבי ראש אגודות הסטודנטים של מכללות כנרת, אוהלו, צפת, תל חי והפקולטה לרפואה בגליל של אוניברסיטת בר אילן — מכתב מחאה כואב לראש הממשלה ודרשו ממנו לפתור את בעיית התעסוקה הקשה באזור לאקדמאים.

"איך ייתכן שבשנת 2016 אין לאלפי אקדמאים חרוצים שרוצים להישאר ולגור בצפון מקומות תעסוקה הולמים?" כתבו. "איך ייתכן שבמשך עשרות שנים מדברים על יישוב הפריפריה ובפועל הרבה לא השתנה בשנים הללו מבחינה תעסוקתית? למרות הרצון העז שלנו לבנות את חיינו בצפון ולגדל כאן את ילדינו, אלפי סטודנטים נאלצים מדי שנה לעזוב את האזור רק בשל היעדר תעסוקה איכותית. לצערנו, מבין אלפי הבוגרים המעוניינים להשתקע בצפון, רק בודדים מצליחים לעשות כן.

"פיתוח הצפון, שעליו מדברות ממשלות ישראל לדורותיהן, יכול להיעשות בראש ובראשונה על ידי משיכת אוכלוסיות משכילות ואיכותיות למגורים בצפון. האוכלוסיות הללו כבר קיימות — אנחנו וחברינו נשמח מאוד להישאר בצפון, לבנות בו את ביתנו ולגדל בו את ילדינו".

קשה ותובעני

סוויד, 26, מסיימת תואר במדעי המזון במכללת תל חי, לאחר שכבר סיימה תואר במדעי התזונה. "הגעתי לתל חי כי רציתי ללמוד במקום שיקנה לי תנאים טובים מבחינה אקדמית, מרצים טובים וסביבה נעימה לגור בה", היא אומרת. "לימודי התזונה קשים ותובעניים, וברגע שיש לך סביבה תומכת ונוף צפוני מדהים — יש תחושה של קלילות ונועם. כשיש חלון קטן של זמן ללכת לנחל, הנפש בריאה יותר. הצפון הוא מקום מיוחד מאוד. הכרתי אותו קודם, כמו כל ילד, רק מטיולים עם המשפחה. כשאת מגיעה לכאן, את מבינה למה צריך לחיות פה. איכות החיים בצפון היא ברמה אירופית. גם רמת הלימודים פה גבוהה מאוד. חלום חיי הוא להישאר פה. לצערי אין באפשרותי להישאר אחרי הלימודים כי את הסטאז' אני חייבת לעשות במרכז הארץ".

סוויד מקווה מאוד שעד שתסיים את הסטאז' יועתק לצפון הארץ מכון וולקני, כפי שהציע שר החקלאות אורי אריאל, ובעיית התעסוקה תיפתר לפחות חלקית. "כיום אני עובדת במכון האקדמי לנוער במכללת תל חי, יחד עם אקדמאיות שיש להן תואר שני במזון, תזונה וביוטכנולוגיה", היא אומרת. "אמנם הוראה זו עבודה טובה, אבל זה לא הניצול המיטבי של המקצועיות שלהן.

"בצפון אין מספיק תעסוקה לאקדמאים ואין מפעלים ומעבדות. יש מכון מחקר אחד, אבל הוא לא מספיק לכל הבוגרים. מדי שנה מסיימים ללמוד פה60־50 סטודנטים, ורק עשרה אחוז מכל המאה אחוז שהיו רוצים להישאר מוצאים עבודה ונשארים. זה מעציב מאוד. אפשר להקים כאן מעצמת פוד־טק ולהפוך את הצפון למעצמה בתחום. זה החלום שלי ושל הרבה מאוד בוגרים שהיו רוצים להקים כאן את ביתם. כשמכון וולקני יעבור לפה — נעבור איתו. אין פה בכלל שאלה. החלום שלי הוא לגדל פה את הילדים שלי".

גם מיכל גליקמן, 24, סטודנטית שנה שנייה למדעי המזון בתל חי, מתכננת להישאר במכללה ולהמשיך במחקר ובלימודים לתואר שני. "כרגע אין מספיק מקומות עבודה בתחומים שאנחנו לומדים וחוקרים", היא מתוסכלת. "אנחנו עובדים במלצרות ומחפשים מקומות שיתמכו בנו ומכוני מחקר. גדלתי ברמת־השרון. החברים שהגיעו איתי מתל־אביב והרצליה היו רוצים להישאר פה כמוני למרות שלא באנו מתוך כוונה לגור כאן. במהלך הזמן את מגלה את היתרונות של הצפון — את הנוף, מחירי הדיור ואיכות החיים. רובנו מתכננים להישאר כאן, אבל האתגר הרציני יהיה למצוא עבודה באזור".

ווג'די אבו סלאח, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת אוהלו, אחד החותמים על מכתב המחאה, מסיים שנה שלישית בלימודי חינוך גופני וספורט. "חשוב מאוד לפתח את הפריפריה", הוא אומר. "יש לנו, הצעירים, מלא בעיות של תעסוקה כאן, במיוחד באזור קריית־שמונה. יש פה מספיק יישובים ואנשים צעירים, והעתקת מכון וולקני לאזור יכולה לשמש להם כמקום עבודה. חשוב להשתמש באוצר האנושי ובמוחות שיש לנו כאן, כדי שלא יהגרו למרכז הארץ. גם ככה יש במרכז צפיפות אוכלוסין".

אתה מצליח בכלל למצוא כאן עבודה?

"יש הצעות עבודה במקצועות החינוך הגופני, אבל כסטודנט אין לי הרבה אפשרויות — בעיקר לעבוד במלצרות. נכון שהמכון הוולקני לא יפתור את כל בעיות התעסוקה, אבל נתחיל מזה. הגליל והגולן הם מקום ירוק וחקלאי. יש שוק עבודה טוב ברמת הגולן — נושא היינות והדובדבנים מאוד מפותח כאן, ויש הרבה סטודנטים שיוכלו להשתלב בו בעבודה".

עתליה מן, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת וסטודנטית לניהול וחינוך, עברה לצפון ממושב גת רימון שבמרכז כדי לשנות אווירה. מבחינתה, הדיון על מעבר המכון הוולקני אינו רלוונטי, אבל החלום הוא אותו חלום. "נכון, המכון פחות מדבר לתחום שאני מתעסקת בו, אבל יש אצלנו במכללה פקולטה להנדסת תעשיות מים ופקולטה להנדסת תעשיות גז ונפט", היא אומרת. "יש הרבה סטודנטים שיוצאים מהמרכז, ואחרי שלוש או ארבע שנות לימוד חוזרים למרכז מאחר שאין להם תעסוקה. המטרה בהעברת מכון וולקני לצפון היא לעשות משהו למען הצפון — להוציא את הצפון מהגדרת הפריפריה. המדינה שלנו לא כל כך גדולה שהפריפריה צריכה לסבול ממחסור במקומות עבודה ותעסוקה.

"בשנים המתקדמות של התואר, כשסטודנטים לתארים מקצועיים מחפשים עבודה בתחום שלהם, הם לא מוצאים, וחבל — כי יש פה הרבה לימודי חקלאות, אקולוגיה, הנדסת מים ומקצועות הנדסה נוספים. יש אצלנו גם לימודים לתואר ראשון בארץ ישראל, אפשרות ללמוד הדרכת טיולים, ואנשים שמתעניינים בחקלאות ובאקולוגיה ומאוד מחוברים לטבע".

אהבה לא מספיקה

"80 אחוז מהסטודנטים במכללה האקדמית תל חי אינם תושבי הגליל", אומר מנכ"ל המכללה, אלי כהן. "הם מגיעים ללמוד בה מכל קצות הארץ. במהלך שלוש השנים בגליל הם מתאהבים באזור ו־72 אחוז מהם רוצים להישאר לגור כאן. אבל בפועל נשארים באזור פחות מ־10 אחוזים. הכוח הצעיר שלומד כאן הוא איכותי מאוד, ויכול לקדם מאוד את הגליל, אילו רק היו פה מקורות תעסוקה הולמים".

גם יושבת ראש אגודת הסטודנטים במכללה, נטעלי ביז'אוי, שחתמה על המכתב לראש הממשלה, דורשת מהממשלה להתערב למען הגליל והצפון. "במכללת תל חי יש כוח נפלא של חמשת אלפים סטודנטים", היא אומרת. "זהו כוח צעיר ואיכותי של נשים וגברים שרוצים להתיישב בצפון וצמאים להיקלט כאן. יש לנו עכשיו הזדמנות אדירה להקים מכון שיספק לסטודנטים, לתושבים ולאזרחים תעסוקה שתעשיר את חייהם. עבור הסטודנטים זו תהיה הזדמנות אדירה ויחידה במינה להמשיך את החיים שכבר התחילו לבנות פה".

ביזאוי, שלומדת עבודה סוציאלית במסלול פרקטיקת מדיניות, מכירה באופן אישי את המצוקה גם בתחום שלה. "יש את שנת הזהב — השנה שבה בוגרים מחפשים עבודה בנרות", היא אומרת. "הרוב עוזב אחרי שנה מרוב ייאוש. ראיתי את זה במעגל האישי שלי. הרבה עובדות סוציאליות, שחיפשו במשך שנה מהבוקר עד הערב עבודה, אמרו לי, 'אני לא מוצאת עבודה. אני חוזרת לירושלים, למרכז, לערים הגדולות'".

אז מה עושים?

"רוב הסטודנטים במכללה שלנו רוצים להישאר. יותר מ־70 אחוז היו נשארים אם רק הייתה להם תעסוקה. התחלנו את המאבק ברגע שעלה הרעיון להעתיק את מכון וולקני לצפון. השאלה היא לא אם צריך להעביר תעסוקה לצפון, אלא איזה סוג של תעסוקה צריך. המכון הוולקני מתאים בצורה מדויקת לצפון. גם בחשיבה כלכלית זה לא משהו שממשלת ישראל תצטרך להמשיך ולתמוך בו. יש פה את כל התנאים שצריך לקיומו".

אז יש בכל זאת מקום לאופטימיות.

"האנשים רוצים להישאר כאן, אבל מה שצריך זה שהממשלה תתערב כי בלי התערבות ממשלתית דבר לא ישתנה. הממשלה חייבת לקבל החלטה לשים את הגליל בראש סדר העדיפויות ולפתח אותו. לא מספיק לדבר בסיסמאות. צריך לעשות, וצריך לבחור את התעסוקה הנכונה לאזור שתשגשג כאן גם בלי תמיכת הממשלה.

"זהו מעגל קסמים. אם מקימים פה תעסוקה, יהיו מקומות עבודה, עוד חוקרים מהמרכז יעברו לגליל, והתעשייה תתפתח. אם הממשלה תדחוף, מכללת תל חי גם תהפוך לאוניברסיטה ותהיה פה תנופה אדירה. ברור שזה לא יקרה תוך שנה, אבל הממשלה צריכה לקדם תוכנית לפיתוח הגליל כי הגליל נמצא היום במצב גרוע במיוחד". •