יושב על המחשב/ רוצה לשפוך ת'לב/ אבל צריך עכשיו לכתוב/ 400 מילה כמעט בלי לחשוב/ משלמים לי פר מילה/ לא צריך פה עלילה/ רק תביא איזה טינוף/ נראה כמו ערימת חלקי חילוף/ אם פעם היית הכי שנון/ היום יקר לך טי־שירט בתמנון/ חשבת תזדקן בעיתונות/ לא תתחתן ברבנות/ אף פעם לא תמות/ החיים שלך, אחי, טעות.

טוב, סליחה, זה רק דראפט ראשון - יהיה עוד אחד לפני שאני נכנס עם זה לאולפן ומבקש מהטכנאי לשים לי אוטו־טיון על מקסימום - אבל יש פה להיט קיץ. איך אני יודע? כי אני לא יודע כלום ולא אכפת לי להודות בזה כבר במהלך השיר.

למרכיב הסודי הכי נפוץ בתעשיית הכפיים כרגע קוראים מודעות עצמית, ומדובר במרענן הרשמי של קיץ 2016. שכן בשלב הנוכחי, לנפק עוד שלוש דקות של סלסולים מוקפצים ולקוות ללהיט הבא לא יעזור לכם יותר מכוסות רוח - או צ'ייסר - לקריירה של פאר טסי; עכשיו אתם מוכרחים לתת לקהל שלכם לדעת שאתם יודעים שאתם עושים את זה, או כמאמר סטטיק ובן־אל תבורי - המקלמור וריאן המקומיים - בלהיטם האחרון: "מה שמדבר אל הישראלים/ זה בס עם סלסולים".

השורה הלכאורה מתנשאת הזו - שאם תרצו יש בה משהו שאינו לחלוטין שונה מקביעותיו של רמי סדן לגבי אוכלוסיות ישראליות נפוצות - באה לנו דווקא בטוב מכיוון שהיא מנפצת את הפאסדה. השניים מודים כאן למעשה כי הם לא יותר מיצרני טבק הלעיסה המוזיקלי הזול והרווחי ביותר בישראל, וכי איתרו את המיקום המדויק שבין פארודיה טובת מזג על הז'אנר, רכיבה פרועה עליו וניצולו בפועל. התוצאה, איכשהו, מענגת.

המודעות העצמית החדשה הזו היא המרכיב הלא־סודי גם בהצלחתו - וחינניותו - של חנן בן ארי, מי שכחיסון נגד השלכותיו העתידיות של להיט הפריצה הבלתי אפשרי שלו 'החיים שלנו תותים' כבר יצר בעצמו את הפארודיה (על 'מתוקה מהחיים' והחיים המרים שלו בו־זמנית) כששיחרר לרשת קליפ קצר ובו השורות: "זה מסובך אחרי להיט היסטרי/ ליצור חדש כשהקהל צועק לי/ תותים, תן לנו עוד תותים, אין לי עוד כמו תותים".

כך שאתם לא כותבים כיום שום דבר נוסחתי מבלי לציין על האריזה: "זהירות, נוסחה, אבל איזה מגניב זה שאנחנו מודעים לזה, לא?" - ומשם קצרה הדרך לקרבות ראפ עתירי מודעות עצמית אצל גורי אלפי, ל'עור ברווז' של ערוץ הכיבוד, או אפילו לראיון מנתץ־כל וספוג מודעות עצמית מהסוג שהעניק אסף הראל למוסף זה בשבוע שעבר.

כל אלה מסמנים, מותר לקוות, את נסיגתה המבורכת של העמדת הפנים הישראלית לטובת ישירות חדשה, המתעקשת להתפנן על חשיפת המנגנון ולהשמיע איזו אמת. והאמת הזו אולי לא תשחרר אתכם, אבל המודעות לעובדה שאתם בכלל כבולים תעזור לכם להשמיע אותה וגם לגרוף את מחיאות הכפיים.