yed300250
הכי מטוקבקות
    סבר פלוצקר
    ממון • 23.06.2016
    בין תבונה להסתה
    מסע ההפחדה שאיפיין את קמפיין תומכי הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי גילה שחלקים נרחבים בממלכה נדבקו בחיידק טורף של לאומנות פופוליסטית • וגם: למה האצת הצמיחה והמאבק בעוני הולכים יד ביד
    סבר פלוצקר

    בשעה שתקראו את המדור הזה, תוצאות משאל העם בבריטניה בעד או נגד עזיבת האיחוד האירופי כבר יהיו ברורות. אני מהמר על ניצחון התבונה ועל הצבעה מכרעת נגד הפרישה; אבל בתחזיתי אני מושפע כמובן גם ממשאלת הלב.

     

    היו התוצאות אשר היו, לא הן אלא מסע התעמולה שקדם למשאל הוא הסיבה לחרדה גלובלית. "זה לא חכם לשקר", ציטט מראיין תקיף בערוץ סקיי את אחד מאנשי העסקים הבולטים של בריטניה, תורם נדיב למפלגה השמרנית, שיצא קצפו על מסע השקרים הבלתי־פוסק וחסר הבושה שניהלו בשבועות האחרונים תומכי עזיבת האיחוד ממפלגתו שלו. המראיין הטיח את הציטוט בפניו של שר המשפטים בממשלת בריטניה השמרנית, מייקל גוב, דובר רהוט ואינטליגנטי של מחנה תומכי העזיבה. הוא לבש חליפה תפורה במדויק למידותיו, ענב עניבה אדמדמה ודיבר בלא התלהמות יתרה. על פניו נראה שקול. הקשבתי לו והתחלחלתי. דבריו גבלו בעלילה, באמונה בתורות קונספירציה, והכי גרוע – הפיצו סוג של הסתה פופוליסטית לאומנית. חליפה נאה וחיתוך דיבור אוקספורדי – גוב למד כמובן באוקספורד וכתב טור דעה בעיתון "טיימס" המכובד – לא מחסנים מפני חיידק הפופוליזם הטורף.

     

    באותו ראיון נשאל השר אם הוא יכול לצטט מכון מחקר כלכלי חשוב אחד ו/או כלכלן ידוע אחד המצדד בעזיבת בריטניה את האיחוד. תשובתו: לא, ואני מרוצה מכך שהכלכלנים נגדי, שהאיגודים המקצועיים נגדי ושרוב קהיליית העסקים נגדי. כי אני מייצג את האדם הפשוט, את ה־People. "הגיע הזמן", הוסיף, "שבריטניה תפסיק להסתמך על מומחים ותיקח את גורלה לידיה".

     

    ואת זה אומר פוליטיקאי החבר במפלגה שתחת שלטונה קוצצו ללא רחם הקצבאות הסוציאליות, הועלה במאות אחוזים שכר לימוד באוניברסיטאות, הופסקו השקעות בתשתיות ציבוריות, ובריטניה רשמה גירעון חסר תקדים בסחר החוץ שלה.

     

    "הם רמסו את הכבוד הלאומי". שר המשפטים הבריטי, מייקל גוב, מתראיין בערוץ סקיי
    "הם רמסו את הכבוד הלאומי". שר המשפטים הבריטי, מייקל גוב, מתראיין בערוץ סקיי

     

    ומי אשם? מי אשם, למשל, בכך שהתעשייה הבריטית חדלה להיות תחרותית והצטמקה לממדים שוליים? לא, חלילה, הזרימה האדירה של הון מרוסיה ומהמפרץ, שהעלתה את שער הליש"ט לשיאים והעבירה משאבים מייצור לפיננסיים – תופעה שהייתה נמנעת לו הצטרפה בריטניה למטבע היורו האחיד ולא התעקשה לשמר את הליש"ט. לא, ההתפתחויות הכלכליות הללו, שהמפלגה השמרנית העלתה בעבר הקרוב על נס, לא נושאות באשמה.

     

    האשמים זה "הם": השליטים מן הטירה הגבוהה בבריסל, הקונספירטורים, חורשי המזימות, הנציגים של הון־שלטון, השמאל הקוסמופוליטי, "האליטות המנותקות" (ציטוט מדברי גוב), הזרים בכלל והמהגרים לבריטניה בפרט. נגד אותם "הם" ניהלו מצדדי הנטישה קרב הפחדה מצמרר. קרב שעלול היה להצליח. "הם" גנבו את בריטניה, רמסו את כבודה הלאומי, הרסו את מקומות העבודה ופגעו ברמת החיים. "הם" מעבירים מאות מיליוני ליש"ט בכל שבוע לקופות השמנות של האיחוד האירופי. לא נכון? אז לא. העיקר שלא יבלבלו אותנו עם עובדות.

     

    ההשלכות המיידיות של הצבעה בעד עזיבת האיחוד האירופי לא היו מרעידות את הכלכלות הבריטית והאירופית, אך מוסיפות מנת שמן הגונה למדורת אי־היציבות, אי־הבהירות והסיכון הכלכלי העולמי. והן לא העיקר, כי בלב ליבה של המערכה הבריטית ב־2016 לא ניצבת מחלוקת כלכלית. ניצבת ההתמודדות בין תבונה להסתה. התמודדות בין הוכחות חותכות לאמנות טפלות. התמודדות בין פתיחות לבדלנות. התמודדות בין דוברי אמת למפיצי שקרים. העובדה שהתמודדות זו התרחשה בעוצמה כה גבוהה במדינה שהולידה את הרציונליזם המדיני ואת הרווחה המודרנית, במדינה שידעה בתולדותיה להיות מעוז הדמוקרטיה השפויה מול גלי הטירוף הדמגוגי, במדינה של צ'רצ'יל, תאצ'ר ובלייר, במדינה שאזרחיה לא איפשרו בעבר ייצוג כלשהו לכוחות פוליטיים פופוליסטיים ולאומניים – העובדה שדווקא בריטניה הפכה לזירת הקרב בין חושך לאור, ולא ברור שהאור אכן ניצח, מדאיגה ואפילו מחרידה.

     

    רוח רעה נושבת בעולם. אף ציבור לא מוגן ומחוסן בפניה. זכרו זאת כשתקראו על תוצאות משאל העם הבריטי, שלא היה בעד או נגד נטישת האיחוד האירופי אלא בעד או נגד נטישת התבונה.

     

    תחזית קודרת

     

    הבעיות הכלכליות והחברתיות שלכם, אומר לי קלוד ג'ורנו, כרוכות יחדיו. הן הפנים הכפולות של אותו המצב. לא תוכלו לפתור את האחת בלי האחרות. הגעתם לנקודת ההכרעה הכפולה.

     

    ידידי ג'ורנו אחראי לדסק הישראלי ב־OECD, ארגון המדינות המפותחות. נפגשנו השבוע בכנס של מכון אהרן למדיניות כלכלית, הפועל במרכז הבינתחומי בהרצליה. נושאו - צמיחה, פריון ועוני - תואם את התפיסות של ג'ורנו וה־OECD ביחס לישראל: בלי עלייה בפריון לא יירד אצלנו העוני, ובלי ירידה בעוני לא יעלה הפריון.

     

    כדי לבחון מה יקרה לנו בלי שינוי משולב במדיניות הכלכלית והחברתית ערכו פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן, והחוקרת הבכירה טלי רום תחזית עוני לעשור. ממצאיה עגומים. המשך המגמות הקיימות בדמוגרפיה, בתעסוקה, בשכר, במסים והקצבאות יגדיל בעוד 110 אלף את מספר המשפחות שהכנסתן נטו נמוכה מקו העוני, ובעוד 440 אלף את מספר הישראלים העניים. עוד כ־100 אלף ילדים יחיו בעוני בעוד עשור. לפני שנספיק להסתובב שמאלה או ימינה, נגיע ל־2 מיליון עניים, מהם 880 אלף ילדים עניים.

     

    הוסיפו לכך את האנשים שהכנסתם גבוהה במקצת, ב־10% בלבד מקו העוני – הם "כמעט עניים" – והנה יחיו בישראל קרוב ל־3 מיליון אנשים הנאבקים על צורכי הקיום הבסיסיים ביותר. האם אנחנו רוצים ומוכנים לחיות במדינה עם 3 מיליון עניים וכמעט עניים? האם ילדינו ונכדינו ירצו לחיות בה? מסופקני.

     

    ועדיין, התחזית הנשענת על המשך המגמות מהעבר הקרוב אופטימית מדי. הנס הכלכלי הישראלי בסכנה ברורה ומיידית. זרמים מקומיים וגלובליים יוצרים מערבולת המאיימת על ספינת המשק וכיוונה. מזהיר פרופ' מרטין אייכנבאום, כלכלן אמריקאי מוביל הדובר גם עברית צחה: "העולם נכנס לעידן חדש של האטה. ישראל, שבה היצוא מילא את תפקיד הקטר הדוהר של הצמיחה, תיפגע מכך. שוקי היצוא שלכם יתרחבו פחות מבעבר, הביקוש לתוצרת שלכם ייחלש, והצמיחה שלכם עלולה לכן להיחלש דרמטית". לפי תרחיש אחד, היא עלולה לרדת מ־4.5% ל־2.5% לשנה.

     

    עבור הכלכלה הישראלית הדינמית זו גזרה קשה מנשוא. עבור עניי ישראל זו הודאה באובדן התקווה. אבל, מוסיף מיד פרופ' אייכנבאום, הסיפור לא חייב להיגמר כאן. ישראל, לדעתו, יכולה להימלט ממלכוד הצמיחה האפסית לנפש, למרות שמי העולם הקודרים. כדי לשמור על קצב גידול טוב בכלכלה, הוא אומר, אתם צריכים להגדיל את פריון העבודה שלכם. ואת פריון העבודה אתם יכולים להגדיל באמצעות השקעות ציבוריות חברתיות גדולות, שכדאי להתחיל לעשותן מיד, כשהריבית הקרובה לאפס והתעסוקה כמעט מלאה.

     

    אייכנבאום: "להשקעות ציבוריות־חברתיות מובטחת תשואה כלל לאומית גבוהה מאוד. לא אוכל לומר לכם איך להשקיע בצדק חברתי, זו הבחירה הפוליטית של אזרחי ישראל. אבל ככלכלן אני כן מוכן להגיד לכם שכדאי מאוד לבצע עכשיו השקעות חברתיות־ציבוריות. כדאי לפני שתעמדו על סף משבר. המצב התקציבי הנוח של ממשלת ישראל, המתבטא ביחס נמוך בין החוב הציבורי לתוצר, מצדיק ומאפשר השקעות חברתיות בקנה מידה שישנה את המציאות".

     

    כיום, לפי החישובים של פרופ' אייכנבאום, המשקל של ההשקעה הציבורית בתוצר של ישראל הוא הנמוך בין מדינות מפותחות. רק 2% מהתוצר לעומת 4% מהתוצר במדינות ה־OECD – כולל ארה"ב הקפיטליסטית – ו-5% מהתוצר במדינות אסיה מפותחות כמו קוריאה. על כן הוא ממליץ ללא היסוס להגדילה. השקעה ציבורית חברתית "איכותית", חישבו ומצאו גם ב־OECD, עשויה להגדיל את התוצר של ישראל ב־15%.

     

    זה לא רק חברתי, זה גם כלכלי להשקיע בקידום החלשים, המוזנחים, החיים בשולי השגשוג, העניים והכמעט עניים. הם, בדיוק הם, מהווים את הפוטנציאל הלא מנוצל של הצמיחה.

     

    בניית בתי חולים ובתי ספר חדשים זו השקעה מומלצת עם תשואה חברתית. מחשוב מסיבי של מערכת החינוך, המפגרת שנות דור בכמות ובאיכות המחשבים העומדים לרשותם של התלמידים, הוא השקעה חברתית נכונה. פתיחת מכללות טכנולוגיות חדשות לציבור חרדי וערבי וסבסוד עמוק של שכר הלימוד בהן הם השקעות כדאיות לחברה. ויש עוד עשרות רבות של פרויקטים ציבוריים כאלה, מהקמה של מרכזי הכשרה מקצועית מודרניים ונגישים ועד חשמול רכבות, משותפות בתעשיות מבוססות גז טבעי ואנרגיית השמש ועד מימון נדיב של ציוד רפואי חדשני, ממערכת הסעה המונית יעילה וזולה ועד הפניית עוד 3 מיליארד שקל לשנה למחקר ולפיתוח.

     

    פריון העבודה בישראל, אומר פרופ' צבי אקשטיין, נמוך ב־35% מפריון העבודה במדינות ה־OECD המתועשות שאנחנו שואפים להידמות להן. כאן טמון, לדעתו, המפתח לשינוי חברתי. לדברי אקשטיין, "הגורם העיקרי לאי־שוויון בהכנסות הוא רמת השכר והפריון הנמוכה של העובדים ללא השכלה והכשרה המתאימות לדרישות משק מודרני. ולכן על הממשלה להתמקד במדיניות משפרת פריון ושכר בשכבות אלו, בעשירונים הנמוכים".

     

    לאיזו ממשלה בדיוק מכוון פרופ' אקשטיין את דבריו? לאוזניהם של מי מקברנטי המשק כיוונו את דבריהם יו"ר המכון שלמה דוברת והסוללה של הכלכלנים שהשתתפו בכנס? לבטח לא לממשל הכלכלי הנוכחי, הרואה את האדם הישראלי כצרכן וכצרכן בלבד. לא כיצרן ולא כעובד. הצרכן הוא הידיד, היצרן הוא האויב. לכן הממשל (להוציא את את שר התחבורה, הצדיק הפעיל בחבורה) מתאמץ להקל על הישראלים את הקנייה, לא את היצירה. לכן כה אכפת לו ממחירה של קופסת קורנפלקס בישראל לעומת גרמניה, ולא אכפת לו ממלאי ההון היצרני והטכנולוגי העומד לרשותו של עובד בישראל לעומת עובד בגרמניה. אף שהוא נמוך בחצי.

     

    לפי ה־OECD, עומס הרגולציה על מגזר העסקים בישראל כפול מהמקובל במדינות שאנחנו שואפים להיות כמותן. "אם רק תצליחו לצמצם את הרגולציה אצלכם לרמה הנהוגה במדינות אלו", אומר קלוד ג'ורנו, על בסיס מחקרים שנערכו בארגונו, "תוכלו להאיץ את הצמיחה באחוזים רבים".

     

    האוניברסטאות הישראליות חזרו לשקוע במשבר כמעט בכל תחומי המדעים, מהיסטוריה עד ביולוגיה. המחקר והפיתוח בהיי־טק בנסיגה ועובר לידיים ולבעלות של תאגידים זרים. לימוד הליבה בחברה החרדית ירד מהפרק, בברכת הקואליציה ובתמיכתה. התוכנית הגרנדיוזית להשקעה בפיתוח המגזר הערבי התגלתה כאמתלה להכשרת גדוד של פקחים לגילוי בנייה "לא חוקית" במגזר. הייצור התעשייתי והחקלאי מצטמצם. היבוא פורח.

     

    בתנאים כאלה, אומר בצער ג'ורנו, ישראל לא תצמח מהר. פריון הייצור שלכם לא יעלה, ממדי העוני לא ישתנו, הסדקים בחברה יתרחבו ויעמיקו.

     

    הקיפאון כבר קורה. מזה שנים מפרסם בנק ישראל מדד מקיף לפעילות הכלכלית, המכונה "המדד המשולב". למדד רקורד טוב בשיקוף התהליכים המתחוללים במשק. השבוע פירסם הבנק את המדד המשולב לאפריל. הוא עלה רק ב־0.1%, למעשה באפס.

     

    מדד אחד של אפס לא מצביע על בעיה. רק שלא מדובר במדד חודשי אחד. באותה ההזדמנות עידכן בנק ישראל את המדדים המשולבים לחודשים פברואר, מארס ואפריל. עידכן לאפס.

     

    5 חודשי אפס צמיחה. מה עוד צריך לקרות כדי שממשלת ישראל תתעורר מתרדמת הקיץ שלה?

     

    לשבור את המעגל

     

    הנחיתי השבוע כנס מרתק של ארגון "פתחון לב" על תרומת החינוך למניעת עוני. פתחון לב הוקם ב־1998 על ידי ניסים ציוני, אז איש תקשורת. מטרתו המקורית הייתה "לסייע במזון ולבוש לחלשים", הוא מספר. בשנתיים הראשונות לפעילותו חולקו כמה אלפי חבילות מזון וסיוע; אשתקד חולקו מעל 250 אלף חבילות. מצד אחד, סימן להצלחת הפעילות ההומניטרית של הארגון. מצד שני, סימן לכישלון המדיניות הממשלתית, אם בכלל הייתה כזו, לבלימת הגידול בעוני.

     

    ב־15 השנים שחלפו עסקו ממשלות ישראל, בהובלת משרד האוצר, באינספור "רפורמות מבניות" במגזר העסקי. רפורמה רדפה רפורמה. גם במסים ובתשלומים סוציאליים רבו הרפורמות לסוגיהן. כולן יחד לא חילצו מהעוני משפחה אחת, אדם אחד, ילד אחד.

     

    ב־2000 חיו בעוני כ־19% מהישראלים. ב־2014, נתון אחרון, חיו בעוני, בהכנסה נטו שאינה מספיקה למינימום, 20% מהישראלים. 1.7 מיליון.

     

    ב־2000 חיו במשפחות עניות 25% מילדי ישראל. שיעורם עלה אשתקד ל-28.5% לפי דוח העוני האחרון. מספרם גדל מ־500 אלף ל־780 אלף.

     

    לילדי תימן מלפני 60 שנה אתם דואגים עכשיו בממשלת ישראל? זו צביעות ומניפולציה. התחילו נא קודם כל לדאוג ל־780 אלף ילדי ישראל העניים ולמיליון הילדים העניים, לפחות מיליון, החזויים בעוד עשור.

     

    בנוסף לתוכניות הסיוע הישיר לנזקקים נוסד בפתחון לב המפעל החינוכי המרשים "לגעת באופק", המוציא אל הפועל – בשיתוף מוסודת להשכלה גבוהה – את "תוכנית 7" לסיוע לבני נוער בסיכון. התוכנית מאתרת תלמידים בבתי ספר ב"פריפריה גיאוגרפית וחברתית" בסכנת נשירה והידרדרות, ומושיטה להם יד מלווה ועוזרת לתקופה של 7 שנים קריטיות בחייהם. 3 שנים בתיכון, 3 בצבא, שנה אחת אחרי השחרור. התוכנית מושתתת על קבוצה של מנחים מקצועיים, ביניהם פרופסורים ודוקטורים, המלווים את בני הנוער בצמתי הכרעות אישיות משמעותיות. לא מנחיתים עליהם הוראות ופתרונות, מספקים להם כלים. מדרבנים אותם לקחת אחריות על חייהם. מעצימים אותם, מפיחים בהם רוח של מנהיגות ואמונה ביכולת הישגית. עשרות רשויות מקומיות משתתפות ב"תוכנית 7", שהצלחותיה הכמותיות סוכמו בעבודת מחקר ומעקב של פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך ומנהיגות באוניברסיטת תל־אביב.

     

    שוברים את מעגל העוני, זו הסיסמה של פתחון לב. אבל המעגל לא יישבר בלי מדיניות ממשלתית תקיפה. לכן ניסחו בפתחון לב הצעת חוק למאבק בעוני שתחייב את ממשלת ישראל להקים רשות לאומית לטיפול בעוני ולהוציא באמצעותה אל הפועל תוכנית רב־שנתית לצמצום העוני. תוכנית שמטרותיה ברורות וניתנות למדידה, שלוחות זמנים שלה מציאותיים ושמימונה מתקציבי המדינה.

     

    הצעת החוק לא זכתה עד כה לתמיכה פרלמנטרית. לפתחון לב יש הבטחות מפוליטיקאים. אשרי המאמין.

     


    פרסום ראשון: 23.06.16 , 16:31
    yed660100