מדי פעם מתחשק לה לפתוח את החלון ולצעוק: "זה היה גידול שפיר! אין לי סרטן! אני בריאה!" אבל אירית רחמים, מפיקת השמחות של שועי המדינה, מסתפקת הפעם דווקא בחגיגה שקטה. וזה לא רק מפני שהקול שלה עדיין צרוד בעקבות הניתוח המסובך שעברה לפני כחודש. "קיבלתי את החיים שלי במתנה ולא בפעם הראשונה", היא אומרת. "הפעם הראשונה הייתה בגיל חצי שנה, כשהוריי אימצו אותי מבית היתומים בברזיל והביאו אותי לישראל. הפעם השנייה הייתה בגיל 28, במסיבת הרווקות שלי במסעדת סי פוד מרקט. במהלך המסיבה אירע פיגוע נוראי, ומי שעמדה לצידי נהרגה. כשהבנתי שאני נושמת, אימצתי את המשפט 'אלוהים נגע בי', ומאז, כל בוקר אני קמה ואומרת, 'תודה רבה לך, אלוהים, על שאתה נוגע בי'. והפעם השלישית הייתה עכשיו, כשמצאו לי גידול בצוואר והיה חשד לסרטן".
לראיון הזה, הראשון מאז ש"כל מיני נשמות טובות קברו אותי ופגעו באופן משמעותי בפרנסה ובעסק שלי", היא נעתרה רק אחרי שקיבלה אישור מהרב חיים פוקס מבני־ברק, שמלווה אותה כבר שנים. "פעם בשבוע אני הולכת אליו, מתייעצת איתו בכל צעד ושעל. הוא המליץ שהניתוח יתקיים ביום שלישי, פעמיים כי טוב, והוא אמר לי, 'זה לא סרטן, אבל תעברי דרך ייסורים'. והרב צדק. ההתאוששות לא קלה".
מבחינה פיזית?
"גם, אבל בעיקר מבחינה נפשית. אני עוברת תהליך שמחולל בי שינויים. מאז שאני זוכרת את עצמי אמרתי שלא מעניין אותי לפתוח את תיק האימוץ שלי, מפני שמבחינתי הוריי המאמצים הם ההורים היחידים שלי. כשהם ראו שאני נקרעת בין הנאמנות שלי אליהם ובין הסקרנות הטבעית, הם הבטיחו לי שבגיל 18 ילכו איתי לפתוח את התיק, אבל שניהם נפטרו קודם לכן. ועכשיו, אחרי שקיבלתי את הבשורה שאני בריאה, עולה בי פתאום הדחף לסגור מעגל. לגלות מי אני. כל מה שידוע לי הוא שאמי הביולוגית ילדה אותי כשהייתה בת 16, לבחור שהיא לא רצתה להישאר איתו, ולכן מסרה אותי לאימוץ. מי יודע, אולי אסע לברזיל עם הבנים שלי לבקר אותה ואגיד לה תודה על ההחלטה שלה, שהעניקה לי בית ומשפחה".
ומה עם קצת מנוחה? את לא רוצה להוריד הילוך מבחינה מקצועית?
"חלילה וחס!" היא מרימה את קולה. "השליחות שלי בחיים היא לשמח אנשים! זה החמצן שלי והבריאות שלי! אסור לי לעצור! אבל אני אתחיל לנהל את הלו"ז שלי בצורה אחרת כשאצליח להגשים את החלום שלי".
שהוא?
"לאמץ תינוקת. אף פעם לא הייתה לי אחות קטנה, וגם הילדים שלי רוצים אחות. בגילי, 42, אני עוד יכולה להרות וללדת, אבל בעקבות הניתוח אני חוששת להתגרות בגורל".
צוואה על הפרק
את הגידול המאיים גילתה רחמים במקרה. "בחיים לא הלכתי לבדיקות שגרתיות, זה ממני והלאה", היא מספרת אחרי שלוש נקישות על השולחן. "אני דוגלת באורח חיים בריא, וטפו־טפו, הגישה הזו הוכיחה את עצמה עד עכשיו".
אז מה השתנה?
"ידיד שלי, פרופ' נדיר ארבר, שמנהל את המרכז המשולב לאבחון ומניעת סרטן באיכילוב, הזמין אותי לערב התרמה שערך בהיכל התרבות. ערב מכובד שבו הופיעו ריטה, אדיר מילר ושמעון בוסקילה, ובסיומו חילקו לכל אורח שובר לבדיקה במרכז. השארתי את השובר במכונית ושכחתי ממנו. אחרי כמה חודשים נכנסה לרכב שרית – לקוחה שחיתנתי והפכה לחברה טובה – ושאלה אותי מה יש במעטפה. כשסיפרתי לה, היא אמרה, 'אירית, בואי נלך ביחד'. עניתי לה בשיא האדישות, 'מה פתאום? שאני אפסיד חצי יום עבודה על בדיקות?' חשבתי שזה בזבוז זמן".
למזלה, חברתה לא ויתרה. מאחורי גבה של רחמים היא צילצלה למשרד שלה ודאגה שיקבעו עבורה תור. "הייתי בטוחה שאני עושה בדיקת דם וחוזרת לעבודה", נזכרת רחמים. "התכוננתי לטיסת עסקים לחו"ל ולכמה הפקות גדולות. בצילום השני שמעתי את הטכנאי אומר, 'תסתכלו רגע על הגרון שלה'. ברגע שבו הרופא שהוזעק לחדר אמר, 'תכניס אותה דחוף לאולטרה־סאונד', נעצרה לי הנשימה. כשעוד ועוד רופאים נכנסו והתלחשו ביניהם, הלב שלי דפק ללא הכרה. הבנתי שמשהו לא בסדר. בדמיון שלי כבר ראיתי את התמונה".
מה ראית?
"כל העבר שלי חזר אליי בבת אחת. אמא שלי, ברטין, נפטרה מסרטן ריאות, ואבא שלי, אורי, לא החזיק מעמד בלעדיה ומת מצער. כששמעתי את המילים 'גידול' ו'חמישה ס"מ', ישר חשבתי על אמא שלי ז"ל. אז מה אם היא לא האמא הביולוגית שלי? בעיניי אין שום משקל לרחם, ואמא היא זו שמגדלת באהבה. אמא שלי נפטרה בזרועותיי ואני זו שעצמתי את עיניה. למרות שאין קשר גנטי ביני ובינה, הייתי בטוחה שהסרטן עבר אליי בתורשה. התפרצתי לחדר של פרופ' ארבר והתחלתי לבכות כמו תינוקת. לא האמנתי שזה קורה לי. הרי אני שורדת. לא סתם זכיתי בעונה החמישית של 'הישרדות'. אני שורדת מלידה. הכל עובר לידי ומאחוריי, ואף אסון לא יכול להתקרב אליי מפני שיד אלוהים עליי".
פרופ' נדיר ארבר מסביר: "במרכז לאבחון ומניעת סרטן אנחנו בודקים 11 סוגי סרטן שכיחים, שגורמים ל־80 אחוז ממקרי התמותה. בשלבים הראשונים אין תסמינים גופניים והאדם מרגיש מצוין, אבל מה היה קורה אילו אירית הייתה מגיעה אחרי שהגידול היה מתפשט וגורם לה קשיים בנשימה? אין לי ספק שמנענו ממנה הרבה צרות".
"תמונת האולטרה־סאונד הייתה עכורה", מספרת רחמים. "ראו שהגידול יושב על בלוטת התריס. כשחזרתי הביתה הזעקתי חברה, עורכת דין, ובפעם הראשונה בחיי אמרתי, 'אני חייבת לכתוב צוואה'. אני אם חד־הורית, לילדים שלי אין סבתא וסבא מהצד שלי, ויש המון שאלות כמו מה יקרה לעסק, למי אני מורישה. עורכת הדין אמרה, 'אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, אבל כדאי לך להכין צוואה ללא קשר, מפני שמחר את עלולה להיפגע בכביש'. ישבתי איתה שעה ארוכה, עד שאמרתי 'זהו' והחלטתי שאני מחליפה את התדר בראש שלי. הבנתי שמחשבות שליליות לא יעזרו ושעדיף לחשוב חיובי".
לשני בניה, מור (13) ואוֹרי (10), לא גילתה דבר. "באותו הערב אמרתי להם שאני עייפה ולמחרת, כשהם ראו שאני לא הולכת לעבודה וזה מאוד הפליא אותם, סיפרתי להם שאני צרודה בגלל יבלת במיתרי הקול. אמרתי שזה בגלל שאני מדברת יותר מדי בעבודה. מצאתי את כל התירוצים שבעולם מפני שלא רציתי להדאיג אותם. בלילה, במיטה, אמרתי לעצמי, 'איזה כיף שהספקתי להפיק את הבר־מצווה של מור', ואחר כך חשבתי מי יפיק את הבר־מצווה של אורי".
אז לא יצאת לעבודה?
"הזעקתי לבית אחת מהמנהלות שלי ואמרתי לה, 'קחי את המושכות לידייך'. המערכת המשיכה לתפקד, קיבלתי דיווחים שוטפים ופיקחתי על הכל בשלט רחוק. מבחינה פיזית יכולתי לצאת לעבודה, אבל נפשית לא הייתי מסוגלת לעמוד בכך. זה משהו שאני חייבת להדגיש. אם בפעם הראשונה בחיי לא יכולתי לשבת במשרד, עם לקוחות וספקים, זה סימן שבאמת הייתי על הקרשים".
איך הצלחת להתרומם מהמצב הזה?
"בזכות החברות והחברים שלי, שכל אחת ואחד מהם הוא כמו משפחה שלי. אין מצב שבקידוש של יום שישי אני והילדים נשב לבד. שונית פרג'י, אשתו של הכדורגלן תומר חמד, שהתמודדה איתי ב'הישרדות', הגיעה מחו"ל כדי להיות איתי, ופנינה רוזנבלום לא זזה ממני לדקה. כולם אמרו לי, 'את שורדת, את חזקה', ובעקבות התמיכה הזאת התחלתי להתכונן לביופסיה כאילו זה אירוע, הפקה של שמחה. לא חשבתי על מה שיקרה אם השיער שלי ינשור ואם כבר לא יהיו לי כוחות. כשהרופא רצה לצלם אותי, צחקתי איתו וביקשתי שיעשה לי בוק. הלכתי לביופסיה כמו גדולה".
בארבע לפנות בוקר היא התייצבה בבית החולים עם גדוד של חברות צוהלות, "כאילו אנחנו הולכות למסיבת רווקות", היא מחייכת. "כולם הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח, מה חבורה של דוגמניות עושה בבית החולים? לבשתי בגדים ייצוגיים, חצאית שחורה וחולצה אלגנטית, הייתי עם בושם ועקבים של 12 ס"מ, שזה מעט בשבילי, בדרך כלל אני הולכת עם עקבים של 16-14 ס"מ, ואמרתי לעצמי שאני שוב יוצאת ל'הישרדות', ורק המשימה קצת השתנתה".
ד"ר אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של הראש והצוואר באסותא, מוסיף: "לניתוח היא הגיעה נרגשת ומפוחדת, אבל מעולם לא פגשתי מנותחת שכבר שוכבת על השולחן ומבקשת לצלם סלפי כדי לשלוח לכל החברות שלה. היא זו שעודדה אותן".
דמעה של קנאה
הניתוח, שלדברי רחמים היה אמור להימשך 40 דקות, התארך לארבע שעות. "ביקשתי מד"ר חפץ שלא תישאר לי צלקת גדולה, והתעוררתי חבושה. שאלתי אם יש לי סרטן, ואמרו לי שצריך לחכות לתשובה הפתולוגית. פתאום שמעתי שכל ארבעת הטלפונים הסלולריים שלי מתחילים לצלצל, והחברים אומרים, 'לא, מה פתאום, אירית בחו"ל'. כך הבנתי שמישהו כבר הדליף שעברתי ניתוח, אבל מה יכולתי לעשות? יום אחרי ששוחררתי מבית החולים, אורי חזר מבית הספר בוכה ואמר, 'אמא, תגידי את האמת, כולם שאלו אותי אם זה נכון שיש לך סרטן'".
לא סיפרת לילדים שאת הולכת לבית החולים?
"הילדים ידעו שאני הולכת לבדיקה שגרתית. בדרך כלל אני הכי שקופה ופתוחה, אבל הפעם לא רציתי להראות להם את החולשה שלי, כדי לשמור על האופטימיות שלהם. הם התפלאו שגם דורית נעלמה מהבית מפני שהיא ליוותה אותי".
דורית – למי שלא צפה במה שהתרחש באיי קמרינס – היא שותפה מלאה בחייה של רחמים. באי, כשהיא ציפתה עם שאר מתמודדי "הישרדות" לסרטון תמיכה מבעלה דאז, הכדורגלן לשעבר לירון בסיס, ומילדיהם, היא קיבלה סרטון כזה דווקא מדורית. "היא לא מטפלת ולא עוזרת", מסבירה רחמים, בדיוק כשדורית נכנסת לדירתה ומתחילה לטגן שניצלים. "היא חונכת את הילדים שלי יחד איתי. אין לה ילדים משלה, והבנים שלי הם כמו שלה".
וכשנודע לילדים על הניתוח, מה עשית?
"השכבתי את הילדים במיטה שלי, שבה מתנהלות השיחות הכי טובות. סיפרתי שמצאו גולה על מיתרי הקול שלי, שהוציאו אותה ושהכל יהיה בסדר".
לא פחות קשה מהחרדה לפני הניתוח הייתה הציפיה לתוצאות הבדיקה. "שלושת השבועות של ההמתנה היו ארוכים כמו נצח", מודה רחמים. "המפיקות במשרד דיווחו לי שיש לחץ, שהטלפונים לא מצלצלים, שיש ביטולים. יצאתי מהבית רק כדי ללכת לרב, לברכת הגומל".
שבוע אחרי הניתוח הגעת לאירוע יחצני.
“נכון, המפיק בני מנשה, שבעבר היה הסוכן שלי, הזמין אותי לחנוכת חנות הבגדים של אשתו, ורציתי לעשות לו כבוד. הפתיחה הייתה בשמונה בערב והגעתי בעשר, בהנחה שכל הצלמים כבר הלכו. ברגע שיצאתי מהמכונית של בן זוגי הם קפצו עליי והוא נאלץ להדוף אותם. כשראיתי את התמונות שעלו לרשת, הבנתי שעשיתי טעות. הייתי צריכה להישאר במיטה".
את מסתירה את הצלקת?
"נכון לעכשיו, כן. היא לא נעימה. היא מרתיעה. זה מראה קשה. אז כאן אני עונדת שרשרת, ושם אני קושרת מטפחת. למה להבהיל את מי שעומד מולי? יש אנשים שניגשים אליי באירועים ופוחדים לתת לי נשיקה כדי שלא יכאב לי בצלקת. אבל אני מאמינה שהמראה שלה ישתפר עם הזמן. זה מזכיר לי את הילדות שלי, בחולון. הייתי מילדי ברזיל הראשונים, זה עוד לא היה מחזה נפוץ. הילדים בגן ובבית הספר היו אכזריים, הם צחקו עליי, 'זרקו אותך', ועניתי להם, 'ההורים שלי טסו עד ברזיל ומכל הילדים שראו הם בחרו דווקא בי'. ככה הפכתי את החיסרון ליתרון".
זיכרונות ילדותה מעלים בעיניה דמעות. "למדתי במגמה ריאלית־כימית בתיכון, והריקוד בלהקה העירונית של חולון היה רק תחביב. חלמתי להפוך לאשת עסקים מלומדת ומצליחה. הכל השתנה כשהוריי נפטרו בבת אחת. אני ואחי הגדול, שאומץ בישראל, נשארנו לבד. הייתי חייבת להביא כסף הביתה, אז התחלתי לרקוד בשמחות ובלילות ישבתי ותפרתי שמלות לרקדניות. אחרי הפיגוע בסי פוד מרקט כבר לא יכולתי לרקוד והחלטתי לשמח אנשים. את כל מה שיש לי עשיתי בדם ויזע ובעשר אצבעות. עד היום, כשאני מפיקה אירוע ורואה איך ההורים המאושרים מלווים לחופה את החתן והכלה, יש לי דמעה בעין. מקנאה. אני חיה כל הזמן את העבר שלי, ולכן אני שומרת על התא המשפחתי שלי כמו לביאה".
ובכל זאת התגרשת.
"לירון ואני הכרנו באיזו מסיבה רק חודש־חודשיים לפני החתונה. כשפגשתי את הוריו ידעתי שאלה יהיו הסבתא והסבא של הילדים שלי. היו לנו עשר שנים של נישואים טובים, ועד היום אני שומרת על קשר עם אמא שלו. לא רציתי להתגרש, אבל כל אחד הלך לדרך אחרת ולא הצלחנו למנוע את זה. הגירושים הם הכישלון הכי גדול שלי, אולי היחיד, אבל ראיתי מול עיניי את טובת הילדים. העדפתי שהם יגדלו בבית שמח. בהתחלה התייסרתי ברגשות אשמה על איך ניפצתי לילדים את התמונה של המשפחה המושלמת. הרי הם בשר מבשרי, הם שני קשרי הדם היחידים שיש לי בעולם. ברגעים הכואבים נזכרתי בסקרלט אוהרה מ'חלף עם הרוח'. היא אמרה, 'מחר יום חדש'. ככה זה גם אצלי. עכשיו לירון מעניק להם בדרך שלו, ואני בדרך שלי".
תרצי להתחתן שוב?
"אני אנטי מוסד הנישואים, ובעד זוגיות ומשפחה. מאז שהתגרשתי היו לי שתי מערכות יחסים. הראשונה לא נחשבת מפני שזה לא היה רציני. הזוגיות הנוכחית שלי מכובדת ומכבדת. לכל אדם יש זכות לאושר, ואני מקווה שאני עושה את הבחירות הנכונות".
בן זוגך בשנה האחרונה הוא איש העסקים עמוס לוזון, הבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי פתח־תקווה.
"נכון. הוא הגבר הראשון שהעליתי הביתה, והוא יושב לשולחן האוכל יחד עם הילדים שלי. מה יהיה בעתיד? כמו תמיד, זה בידי הקדוש ברוך הוא".
350 זוגות נעליים
המבט שלה פונה קדימה, ויש לה גם תוכניות להתפתח מקצועית. רחמים הפיקה בין השאר את החתונות של ציון ברוך ויאנה יוסף, גיא גיאור ולירן כוהנר ובזמנו את החתונה של אייל גולן ואילנית לוי, וכן את חתונות בניהם של השרים לשעבר בנימין (פואד) בן־אליעזר ודוד לוי, אבל כל אלה הם רק חלק קטן מהלו"ז שלה. "ההפקות של המפורסמים הן רק הדובדבן שבקצפת", היא מדגישה. "אני מפיקה גם מסיבות ברית, בת־מצוות ובר־מצוות, חיים שכאלה, חתונות כסף וזהב, ויש לי גם מחלקה מיוחדת ללקוחות שידם לא משגת. אני מציידת אותם בשמות של ספקים שאצלם יוכלו לקבל הנחה ולא לוקחת לכיסי אף שקל. בעקבות ריבוי הפניות מנשים שמחפשות עבודה, פתחנו סדנאות להפקת אירועים, וכיוון שאני חיית אופנה, אני מאמינה שבעתיד אוציא ליין של עיצוב".
באומרה זאת היא מובילה אותי לחדר השינה שלה ופותחת ארונות שבהם מאוחסנים יותר מ־350 זוגות נעליים ("כן, זה הפטיש שלי, אבל אני לא אימלדה מרקוס, על כל זוג שקניתי אני מוסרת שני זוגות לצדקה") ומגירות שבהן מסודרים כ־70 זוגות משקפיים.
לפגישות העסקים היא מתייצבת בחליפות מחויטות, לבילויים היא מפגיזה בבגדים נוצצים, ולאירועים שלה היא מגיעה בחצאית, חולצה גברית וז'קט. "לכל הצוות שלי יש קוד לבוש אחיד. הכי צנוע והכי מאחורי הקלעים". הכלל הזה הופר במסיבת בר־המצווה שהפיקה לבנה מור, שאליה נהרו יותר מאלף מוזמנים.
"כן, נכנסתי למלכוד", היא מודה. "הצעתי למור, 'בוא נעשה עלייה לתורה ואחרי זה ארוחת צהריים', אבל הוא רצה מסיבה גדולה, וכיוון שזה המקצוע שלי, נאלצתי להזמין חברים, לקוחות ולקוחות פוטנציאליים. אורי, אחיו, כבר הודיע לי שהוא מעדיף משהו קטן, כמו שאני אוהבת. אני אחגוג לו באירוע בון־טון, בלי רעש וזיקוקים שלפעמים גוברים על הרגעים האינטימיים".
לבר־מצווה של בנך לבשת שמלה עם שסע ענקי, שעשתה המון רעש.
"לבשתי שמלה מדהימה שעיצבה לי ענבל דרור, ואחרי שהיא צולמה מזוויות שהדגישו את השסע, ביונסה הזמינה אותה להופעה. זה רע? לבשתי אותה באירוע שלי, בטריטוריה הפרטית שלי, והילד שלי התגאה בי והיה מאושר".
את אישה עשירה?
"ממש לא. אני מתפרנסת ומפרנסת בכבוד. ברור שיש תקופות יותר טובות ופחות טובות, אבל גם אז אני מודה לקדוש ברוך הוא על השליחות שהעניק לי. החלום המקצועי שלי הוא להפיק את מסיבת הניצחון של הילרי קלינטון כשתיבחר לנשיאת ארצות־הברית".
איך את מתמודדת עם הפיגועים של הזמן האחרון? עולים בך זיכרונות מהסי פוד מרקט?
"לכל אירוע מהעבר יש השלכות בהווה. אחרי הפיגוע בסי פוד מרקט עברתי טיפול פסיכולוגי, ועד היום יש לי חרדות. כשאני נכנסת למסעדה, אני תמיד מחפשת את המקום הכי בטוח, רחוק מהחלון, כי אז, כשהמחבל עמד על הגשר וריסס לעבר המסעדה, הייתי בקו האש, בשורה הראשונה. כשמישהו נעמד לידי ופתאום יש לי תחושה לא נעימה, אני זזה ומתרחקת. מדי פעם אני רואה פלאשבקים ושומעת קולות. מעניין מה יישאר בי מההתמודדות הנוכחית. אני מקווה שלא הרבה מדי. כמה אפשר?" •
