הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין, הסבירה לא מכבר כי ראוי להפסיק להתעסק עם מונופולים וכי היעד החשוב הוא “תחרות”. אם רק תהיה תחרות, הכל יסתדר מעצמו. מתי, לשיטתה, מונופול בכל זאת ראוי לבדיקה? רק כאשר הוא מוכר בזול. ולמה יש כאן בעיה? כי בכך הוא פוגע בתחרות. וכשמוכר ביוקר? לא ראוי לבדיקה.

לא מכבר מצאה י”ב תרגיל עסקי חדש. י”ב היא חולה כרונית ונזקקת למגוון של תרופות ותכשירים. בעבר נהגה לרוכשם בבית מרקחת פרטי. לא מטעמים אידיאולוגיים, ההבדל היה בתור. לאחרונה נרשמה לה תרופה חדשה, ובבית המרקחת הפרטי נמסר שהקופה לא מאפשרת את רכישתה במחיר שנקבע בסל הבריאות אלא רק במחיר המלא. בלית ברירה פנתה י”ב לבית מרקחת של הקופה. מה שהתברר כמהלך הכרוך בהתנסות בעוולות הכלכלה הסובייטית/ימי הצנע בישראל הצעירה.

מה היה בברית־המועצות? תורי ענק. ולא מדובר בשוק שחור. מחיר התרופה החדשה הוא אחיד. כלומר הוא זהה כאשר הקופה מאפשרת לקבל את המחיר בהשתתפות עצמית כמקובל. אלא שאת התרופה החדשה הקופה מאפשרת לקנות תמורת השתתפות עצמית מוגבלת רק בבית המרקחת שלה עצמה. התור בבתי המרקחת של הקופות מגיע לעיתים לשעות. בפרטיים - לדקות.

מכירת תרופות היא עסק רווחי. מחירי התרופות נקבעים על ידי משרד הבריאות כממוצע המחיר בכמה מדינות נבחרות. ברוב המקרים תרופה שכלולה בסל נמכרת למקבל המרשם בהשתתפות עצמית של 15%. זה נשמע שיעור צנוע יחסית, אף שהוא גבוה מזה שהיה בעת שנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אלא שהקופות בישראל הן קנייניות ענק. שירותי בריאות כללית נחשבת בעולם לקניין הגדול ביותר של תרופות. הן לא משלמות את המחיר הממוצע שמשרד הבריאות מחשב, אלא הרבה־הרבה פחות.

ולכן כאשר הן גובות 15% ממחיר משרד הבריאות, הן גובות, על פי הערכות, לפחות 30% מהמחיר בפועל. הוא שנכתב: זה ביזנס מעולה. אגב, הן גם נהנות מהנחות לתרופות שמשווקות עבור המבוטחים באמצעות בתי המרקחת הפרטיים. ביזנס מעולה - כבר אמרנו. לפיכך החליטו הקופות, כמובן במטרה לשפר את השירות למבוטח, להרבות בבתי מרקחת משלהן.

אבל עד לרגע שבו הן יגיעו להיות מונופול כלפי המבוטחים בכל קופה, הן ממררות את חיי החולים. התרגיל פשוט: מבטלים את האפשרות לקבל תרופות מסוימות בהנחה בבית מרקחת פרטי. וכך החולים נאלצים - מונופול כבר אמרנו - לשבת/לעמוד בתור בבית המרקחת של הקופה.

קופת חולים לאומית מודה שאכן יש לה מדיניות לתת שירות רק בבתי מרקחת שלה. כמובן למען המבוטח/החולה. האחרות מספרות סיפורי סבתא כאילו מדובר ב”קבוצה קטנה” של תרופות, אם כי הן מסרבות לתת מספרים. “מכבי”, למשל, הסבירה כי סטיקים (תכשיר המשמש לבדיקת סוכר בדם) לחולי סוכרת מאוד יקרים, אבל י”ב מצאה כי הם זולים יותר מהאינסולין שאותו כן אפשר לרכוש בבתי מרקחת פרטיים. יש שטענו כי התרופות הן מסוג נדיר. הכללית הסבירה כי תרופות אונקולוגיות מסוימות יפוג תוקפן בגלל מחזורים נמוכים בבתי מרקחת פרטיים. כאילו ששם לא יודעים לתכנן מלאי.

בקיצור: כדאי לקופות החולים להתחיל למכור לוקשים בבתי המרקחת. זה הולך אצלן מצוין. במשרד הבריאות מבינים שיש בעיה. אלא שהחוק הנוכחי מתיר לקופות לעשות מה שבא להן.

מה תעשו?

“בודקים”.

או שיחכו להלפרין.