אין קצה קצהו של ויכוח שקניה היא מדינה מסוכנת למבקריה. הצצה לניירת מהחודשים האחרונים מספרת על ה"כל טוּב" שמבעבע שם מתחת לפני השטח: אל־קאעידה, בוקו חראם, תואמי חיזבאללה, "הידיים הארוכות" של משמרות המהפכה, ותאים ערוכים ומוכנים להזנקה מבצעית של דאעש.

קניה מסוכנת עוד יותר למי שהלו"ז שלו נחשף ימים ארוכים לפני שהוא נוחת בניירובי. במקרה של בנימין נתניהו אפשר היה לצרף את התאריך המדויק לכתובות של אתרי הביקור, ומי שהתעקש לעקוב אחרי ההכנות יכול היה אפילו לשרטט את מסלול הנסיעה של שיירת האורח. אין ויכוח שזוהי פירצה שעלולה להזמין פיגוע טרור "איכותי". יוצא מזה שהאבטחה היא המרכיב היקר ביותר של הביקור. מי שאירגן את המבצע, גייס צוותים גדולים של מאבטחים, שלח לכל אחת מארבע המדינות צוות "מקדימה", רכבים מיוחדים, תיבות ענק של ציוד וגם בית חולים מעופף מצויד לכל מקרה.

הלאה: על הרקע הזה מתכנס לו צוות מוחות בירושלים, שכבר יש לו ניסיון מצטבר בניצול הזדמנויות, ומחליט לייצר כותרת דרמטית לטובת נתניהו. עוד הוא בתחנת המסע האחרונה, אתיופיה, והחדשות שהיו־או־לא־היו רודפות אחריו. מתוך אלפי כלי תקשורת בעולם, שחלקם הגדול עקבו אחרי הביקור באפריקה, דווקא "אל־ג'רידה" (בערבית, "העיתון") הנידח והזניח בכוויית זכה ב"חשיפת" ניסיון הפיגוע שהיה־או־לא בשיירת ראש הממשלה.

"העיתון" הזה לוקח מידע בסיסי ומניח לדמיון להתפרע. קחו בחשבון שאין ל"אל־ג'רידה" משרד או כתב בירושלים, אבל יש לו "מקורות מהימנים" שעושים עבורו את כל העבודה. אז מה קיבלנו? דיווח "בלעדי" על מנגנוני הביטחון הקנייתיים ש"חשפו" ועצרו שני מחבלים וגרמו ל"פאניקה קולנית" אצל המאבטחים הישראלים, שהתעקשו לשנות ברגע האחרון את מסלול הנסיעה.

נתניהו הגיב על הידיעה ב"שטויות" (אבל לא טרח להכחיש). מקור אנונימי בכיר בירושלים טען במעומעם ש"לא היה ולא נברא". לעומתם, הישראלים בפמליה הגדולה התעקשו שלא זיהו שינויי מסלול או סימני לחץ אצל המאבטחים.

סיפור ניסיון הפיגוע שהיה־או־לא נועד לשרת את ה"בוס" של יוצריו. שלושת ה"מוחות" שהתכנסו בירושלים – האחד מאכער, השני לוביסט והשלישי איש תקשורת ש"מומחה לענייני העולם הערבי" – הקימו ערוץ תקשורת פתוח למשלוח טקסטים כתובים וערוכים לפרסום מיידי דווקא בכוויית. העורך הראשי של אל־ג'רידה לא מתווכח. מה שנפלט מהפקס, מתפרסם כידיעת פצצה, והתקשורת אצלנו מרימה וממחזרת. כך היה בסקופ של אל־ג'רידה בפרשה שהביאה ב־2011 להיעלמותו המסתורית של מקורבו של נתניהו, עוזי ארד, ולחקירתו בידי השב"כ. למי היה עניין לגלגל את הסיפור עד לעיתון בכוויית? וכך גם לגבי ויכוחים הפנימיים בתוך הלשכה המסוכסכת, "חשיפות" ביטחוניות בנושאים שנועדו לאוזני חיזבאללה ואיראן ומאבקים פנימיים בין שליטי מדינות המפרץ. מי שבדק יכול היה לזהות אינטרס ישראלי. מי שחקר לעומק, ידע לסמן את המניע שמאחורי החשיפה.

גם לפרשת "הסיכול" בקניה יש מניע: המאכער, הלוביסט ואיש התקשורת ניסו להסיט את תשומת הלב אצלנו מגזר דינו החמור של "הנדבן" ארנו מימרן בצרפת ומהדיווחים ההולכים ומתעבים על פרשיית השחיתות החדשה הקשורה בנתניהו. בקניה כמו קניה, סביר להניח שהייתה התרעה. סביר להניח שהמאבטחים הישראלים – ולא המקומיים – לא לקחו צ'אנס. מה שבטוח, ה"מוחות" לא נתנו להזדמנות לחמוק בין הידיים. אל־ג'רידה אמנם זניח, אבל העורך שלו ממושמע וזריז. עבדו עלינו בעיניים. √