וכרים את הימים ההם, פעם, מזמן, ממש לפני כמה שבועות בסך הכל, שבהם אם הייתם רוצה לדעת מה קורה בעולם בדיוק כרגע, הייתם הולכים לטוויטר וקוראים ציוצים? נו, גם זה כל כך פאסה. אחרי מה שקרה ביום שישי בטורקיה, שידורי אקטואליה כבר לעולם לא יהיו או ייראו יותר אותו דבר.
ארדואן פונה לאומה בצ'אט חי באמצעות פייסבוק
רשת CNN בארצות־הברית עוד הייתה עמוק בתוך ניתוחי משמעות בחירתו של מייק פאנס כמועמד להיות סגן הנשיא של דונלד טראמפ, כשבפייסבוק וטוויטר כבר הועלו קטעי וידיאו חיים מרחובות אנקרה ואיסטנבול, שהבהירו כי קורה שם משהו רציני. עד שערוצי הטלוויזיה המסכנים - שכבר שנים רודפים אחרי הזנב של עצמם ולא מצליחים להתמודד עם האינטרנט - הצטרפו לסיקור, אנשים בטוויטר יכלו לספר להם בדיוק מה התרחש עד עכשיו ומה הם פיספסו.
לאשמים העיקריים קוראים "פריסקופ" ו"פייסבוק לייב", שתי המצאות מאוד צעירות, שכבר עכשיו שינו את המשחק לגמרי, והפכו בסוף השבוע אלפי טורקים לכתבי שטח שמעבירים דיווחים למיליוני עוקבים בכל רחבי העולם, הרבה לפני הכתבים של הרשתות הגדולות בטלוויזיה. אותן רשתות שחלקן פשוט עשו את המובן מאליו והעבירו בעצמן דיווחי לייב באמצעות כתבי השטח המזדמנים הללו.
מבחר שידורים בלייב מסוף השבוע האחרון בטורקיה
האקשן מגיע הביתה
שידור של וידיאו חי הוא כל כך הרבה יותר חזק מאשר ציוץ בן 140 תווים או פוסט ארוך יותר בפייסבוק. אתה יושב בבית, ממוסמר למסך, ומרגיש כאילו אתה ממש שם, נעמד בפני טנק, תופס עם ההמונים איזה חייל מורד, מוציא כסף מהכספומט באנקרה, ובימים רגילים סתם עושה פדיקור, כי גם את זה אנשים משום מה משדרים בחי לעולם.
הרעיון של "פריסקופ", האפליקציה הראשונה שהפכה את הזרמת הווידיאו החי למשהו שכל אחד יכול לעשות, עלה במוחו של הממציא קייבון בייקפור, כאשר תיכנן נסיעה לטורקיה, איך לא. זה היה ב־2013 ורחובות טורקיה היו בלתי בטוחים. בדיוק כמו עכשיו. בייקפור היסס אם לנסוע. הוא הלך לאינטרנט וחיפש מצלמת רשת כלשהי שתראה לו מה קורה ברחוב בזמן אמיתי. כשלא מצא, הבריק במוחו הרעיון של "פריסקופ". "רציתי לייצר אפליקציה שתאפשר לזרוק סיכה למקום כלשהו על הגלובוס, ומישהו יראה לי מה קורה שם", אמר בראיון לפני כמה חודשים, "למה אני לא יכול לראות את טורקיה דרך העיניים והאוזניים של מישהו?"
אז הנה, אתה יכול, בעזרת תוכנה פשוטה מאוד. ביום שישי הציף בייקפור את חשבון הטוויטר שלו בקטעי וידיאו חיים מהכאוס בטורקיה, כולל הרגע שבו נחתה פצצה על בניין הפרלמנט הטורקי. מי צריך ללכת לקולנוע לראות סרט אקשן, כשהאקשן של החיים עצמם מגיע אליו למחשב הפרטי כשהוא יושב בנחת בשירותים.
פריסקופ הייתה הראשונה, אבל אז כמובן שהגיע מרק צוקרברג ושפך הרבה מאוד כסף כדי לגרום לסלבריטאים להשתמש בשירות - פייסבוק לייב - ולקדם אותו ל־1.6 מיליארד חברי הצעצוע הפסיכי שלו. כמו פריסקופ, גם לפייסבוק יש מפה חיה שמראה הזנות וידיאו חדשות, והמפה הזו הוארה ביום שישי כמו זיקוקי דינור מעל שמי טורקיה.
העולם כחדר חדשות
המזרח התיכון אימץ את השימוש ברשתות החברתיות ככלי וכאמצעי תקשורת הרבה לפני כולם. המהפכות בתוניסיה ובמצרים, ב־2010־2011, אורגנו במידה רבה דרך הרשתות. לפחות עבור טוויטר, זה היה רגע טרנספורמטיבי שהפך אותו ממגרש המשחקים הפרטי של אשטון קוצ'ר ועוד כמה סלבריטאים, למערכת החדשות של העולם. מהבחינה הזו ניסיון ההפיכה בטורקיה בסוף השבוע הוא האביב הערבי של הסטרימינג החי.
לא במקרה זה קרה במדינה הכי פעילה (חוץ מארצות־הברית) בעולם הפריסקופ. הרבה בגלל העובדה שראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הוא מיני ולדימיר פוטין עם שאיפות להתפתח. ארדואן מנהל כבר כמה שנים מלחמה נגד העיתונות בטורקיה והוא גם לא משתגע על חופש הביטוי ועוד דברים דמוקרטיים משונים כגון אלה, אבל שלשום, אלה בדיוק הדברים שהצילו לו את הישבן והותירו אותו, לפחות בינתיים, על כס השלטון.
כשהטנקים יצאו לרחובות והמורדים השתלטו על הטלוויזיה הממלכתית והותירו את ארדואן בלי שום דרך לתקשר עם העם, הוא פנה, ממקום חופשתו הסודי, ל"פייס טיים" - פיצ'ר שיחות הווידיאו באייפון של אפל - כדי להתראיין ל־CNN (ומה על אלה שיש להם רק אנדרואיד? כנראה בפעם הבאה).
כתבת CNN בטורקיה הציבה את האייפון שלה מול המצלמה כדי להעביר לעולם את הנאום ההזוי ביותר בהיסטוריה, כולל הפרעה של מישהו שהחליט להתקשר בדיוק בזמן הכי נכון או לא נכון, שבזכותו הצליח הדיקטטור המתלמד לקרוא לתומכיו לצאת לרחובות ולהשאיר אותו בשלטון.
התוצאה של כל זה היא כמובן שידור אותנטי לגמרי, אבל כנראה שגם אותנטי מדי. בהיעדר גבולות עיתונאיים, עריכתיים או סתם הגיוניים, הרבה מהמראות שמגיעים באמצעות הפלטפורמות הללו מזעזעים באופן שהוא פשוט בלתי ניתן להכלה. כשפייסבוק השיקה את שירות הלייב שלה, הסכנה הגדולה ביותר שמרק צוקרברג ראה בעיני רוחו הייתה שטף של שידורי פורנו חיים, והאלגוריתם היה מוכן להתמודד עם כל פטמה מיותרת.
עושה רושם שבינתיים הוא קצת פחות מוכן להתמודד עם צילומי צלף שיורה מהגג על שוטרים, טרוריסט מתאבד שנכנס עם משאית בקהל חוגג בניס בצרפת, אישה שרואה את החבר שלה נרצח בידי שוטר או גופה של חייל טורקי שאזרחים עשו בו לינץ' באמצע הרחוב.
כשאתה ממציא טכנולוגיה חדשה בקצב שבו ממוצאים הדברים במאה ה־21, אתה יודע היטב מה התשתית יכולה לעשות, אבל אין לך דרך להעריך מה הצרכנים יעשו איתה, ואי־אפשר להכריח אותם לשדר בחי רק צילומים של החתול מתכרבל איתם במיטה. אנחנו כבר לא בקנזס וגם לא ב־CNN.
עכשיו אזרחים מכל רחבי העולם הם העיתונאים, והעולם כולו הוא חדר חדשות אחד גדול. אף אחד לא יודע לאן זה יוביל, אבל דבר אחד בטוח: המהפכה, באמת, כבר לא תשודר יותר בטלוויזיה.
