ננה שרייר, 47, מסעדנית ("ננוצ'קה") והאישה שצבעה את חיי הלילה של תל־אביב בוודקה וחצ'פורי, מתגוררת בנווה־צדק עם שתי בנותיה, עדן בת ה־16 (בתו של הגרוש השני שלה, המסעדן גולן דור) ואמלי בת החמש (בתו של הגרוש הראשון שלה, שלו הייתה נשואה זמן קצר בצעירותה וחידשה איתו את הקשר לפני ההיריון).
לפני כחמש שנים, במהלך צילומי הדוקו־ריאליטי "מחוברות", גילתה שרייר, ילידת גיאורגיה שעלתה לארץ בגיל שלוש, שהיא מאומצת, ככל הנראה ממוצא רוסי.
בשנה שעברה חברה לבמאי רועי פינצ'י וביחד יצאו למסע לגילוי אמה הביולוגית, בניסיון להתגבר על קשר השתיקה של בני משפחתה. החיפוש אחר האם האבודה, שהונצח בסרט "איכן שפועם ליבך" (הטעות במקור, יוקרן בערוץ 10 ב־2 באוגוסט), הפך עבורה גם למסע של גילוי עצמי.
סודות ושברים
"גדלתי בידיעה שאמא שלי נדרסה כשהייתי בת שנתיים וחצי. כל השנים כמהתי לאמא. ואז גיליתי פתאום שיש אפשרות שיש לי אמא אחרת. החלטתי שגם אם יש אחוז אחד שניפגש — אני צריכה לבדוק אותו. מהמקום הזה יצאתי למסע.
"ברגע שאתה מגלה בגיל מאוחר את הביוגרפיה האמיתית שלך - זה מאוד מערער. הרי אנחנו מתעצבים על ידי סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו — אני דומה לאבא, אני דומה לאמא. אבל האמת טובה מהכל, לא משנה מה. סודות מחלחלים ומרעילים — את שומר הסוד ואת מי שהסוד נמנע ממנו.
"איך אני מסבירה את השתיקה המשפחתית? יש מסורת ארוכה של שמירת סוד ומי שמגלה סודות נחשב תמיד לסוג של בוגד. אנשים לקחו איתם לקבר את הסודות. ובאמת, הרבה אנשים מתו מאז שיצאנו לדרך בניסיון להבין מי אני באמת".
זהות בדויה
"כשעלתה האפשרות שאני בכלל לא גרוזינית זה הרחיב לגמרי את אופציות הזהות שלי. פתאום אומרים לך: אממ... לא בטוח שההורים שלך היו גרוזינים. בהתחלה זה מלחיץ, ואחר כך אתה מבין שאתה נשאר אותו בן אדם. יכול להיות שאני רוסייה, אוזבקית, נוצרייה, מוסלמית, הכל, ועדיין משהו במרכז שלי נשאר אותו דבר. יש בי עדיין גם את הפראות הגרוזינית, את האקזוטיקה".
זכות הצעקה
"הייתי מוכנה לגלות הכל מול המצלמה, לשים הכל על השולחן. בגלל שהסיפור על אמא שלי היה סוד כל כך כמוס, האינסטינקט שלי היה לבעוט בניסיון להסתיר ולצעוק בקול רם.
"אתמול דיברתי עם קרוב משפחה שלי והבנתי שאבא שלי נתן הוראה חד־משמעית לא לדבר, הוראה שנשמרה שנים. הוא טען שזה הדבר היחיד בעולם שנותר לו — להיקרא אבא וסבא. לאחר הגילוי הייתי בשוק, התחלתי להרגיש שהוא אדם זר. אבל ביחד התחלנו לפתוח את העניינים בינינו ולהתקרב. אפילו נסענו לגרוזיה ביחד.
"פתאום, דווקא אחרי הרבה שנים של נתק, נוצר בינינו קשר הדוק. אבל עדיין היה קשה לו לחשוף את הסוד במלואו. זה תיסכל אותי.
"לפני שנתיים הוא קרא לי ואמר שהחליט לספר הכל. זה היה שלב בחייו שהוא כבר היה חולה. האמנתי שסוף־סוף הוא יישבר והכל ייפתח. אבל יום לפני הפגישה שלנו הוא מת. הוא לא השאיר אחריו מכתב ולקח לקבר את הסוד הגדול. מצד אחד אתה הכי כואב בשבילו, אבל גם בא לך לתת לו סטירה".
אם, הדרך
"כשנכנסתי להיריון הבנתי שאני רוצה להיות האמא שלא הייתה לי, החוסר כמודל ליש. את הבנות שלי הינקתי עד גיל שנתיים. הבנתי כמה חשוב הקשר האינטימי והמופלא ביותר, להזין אותן מהגוף שלי. מצד שני, אין בינינו קשר סימביוטי. אני בחורה מאוד עצמאית שדוגלת בחינוך עצמאי, כי אני יודעת שאתה לא יכול להישען נפשית על שום דבר מלבד עצמך.
"אני מלמדת אותן לזהות עם מי להתחבר, על מי לסמוך. מגיל שלוש אני נותנת לבת שלי לחתוך אוכל בסכין גדולה, לא סכין ילדים. היא יודעת שצריך להיזהר לבד".
על הסכין
"אם כל האנשים שאוכלים בשר היו צריכים לעמוד ישירות מול החיות ולשחוט אותן — אף אחד כמעט לא היה לוקח בזה חלק. אבל בגלל שאפשר להדחיק — אז ממשיכים בזה. עד שמקבלים את הסטירה.
"כשאתה עומד מול עגל שנלקח מאמו ומביט בעיניים שלו, אתה רואה יצור שכמה לאמו. אי־אפשר שלא לראות את זה. כולם רואים את זה. היא גועה אליו, הוא גועה אליה. הוא נמק מסבל, תוגה וייסורים ואחר כך אוכלים אותו. זו אנרגיה שנכנסת לגוף שלך. אנרגיה רעה. רעה".
טבעונות או נמות
"אחרי שאתה הופך לטבעוני משהו בגוף שלך משתחרר. משקל של חמישה־שבעה קילו פשוט נעלם ויש לך הרבה יותר כוח. אין רגעים של צניחת אנרגיה. אתה צלול. וכמובן, מסתכל על העולם בעיניים ביקורתיות. אתה לא אוכל כל מה שנותנים לך, אתה בודק הכל, וזה עושה אותך בהכרח יותר מאושר.
"החלק הקשה היה להפוך את המסעדה שלי לטבעונית, אבל הרגשתי שאם לא אעשה את המהפך, אחלה בסרטן. אני מניחה שיש לקוחות שהתבאסו נורא שננוצ'קה הפכה למסעדה טבעונית וכבר לא באים. יש כאלו שחזרו בהדרגה. חלקם גילו שיש עדיין הרבה מה לאכול פה.
"אני תמיד נוהגת לדבר עם לקוחות, במיוחד על המהפך הזה. יש כמה לקוחות שהפכו בעקבות השיחות האלו לטבעונים. מצד שני, הגיע גם קהל חדש לננוצ'קה ואני שמחה עליו מאוד".
דרוש: שותף למסע
"אני לא בזוגיות כרגע ומניחה שיש לזה קשר למה שעברתי בשנים האחרונות. עכשיו אני מחפשת בן אדם אחד לסיים איתו את החיים. זה צריך להיות מדויק ונכון לשנינו, כדי שיהיה שווה לנו המסע הזה, המשותף. עם הזמן אתה לומד גם לדייק את הצרכים שלך.
" פעם הייתי די מתאהבת סדרתית ולא חסתי על משאביי הרגשיים. היום אני מאוד ספציפית בבחירות שלי ויחסית גם בררנית, כי אני לא רוצה לכלות את הכוחות שלי. אם אתה מכלה כוחות בניסיון לאהוב, אתה מידלדל מבפנים. בניגוד לעבר, אני רוצה לבוא נקייה למפגש הזוגי הבא שלי".
בלי סטייק בדייט!
"האם בן הזוג שלי צריך להיות טבעוני? אני מניחה שגם אם הבן אדם יאכל בשר, אבל יהיה באיזשהו תהליך — זה אפשרי. אם הוא אטום לגמרי — הוא כנראה אטום בכל התחומים. אבל כן, קשה לי לראות את עצמי בדייט עם מישהו שאוכל סטייק.
"השאלה היא אם אתה פתוח ומוכן לשאול את עצמך שאלות, להיות בדו־שיח. יש לי הרבה חברים שנמצאים באמצע הסקאלה. אבל אם אתה מאמין בלי שום ספק שזו דרכו של העולם, שנאכל בשר, תקבל ממני בעיטה בתחת".
ארון הבגדים ההומני
"הקושי האמיתי להפוך לטבעונית לא היה בצלחת, אלא בארון הבגדים. כל נעלי העור, תיקי העור, הפנינים, צמר משי, צמר קשמיר. היה קשה לי להיפרד מהם, אבל הייתי חייבת לשנות את התפיסה ולהחליף מלתחה. זה היה קשה, בעיקר כי רוב הדברים היפים, במיוחד הנעליים, עשויים מעור. אבל עשיתי את זה בבת אחת ותרמתי את הבגדים לאנשים שאין להם. החיפוש שלי אחרי תחליפים נמשך עד היום, אין מספיק נעליים טבעוניות בשוק".
מי הגניב את הגבינה שלי?
"הבת הקטנה שלי זרמה יותר עם הטבעונות. הגדולה מצמצמת את הצריכה מהחי, אבל לא טבעונית לגמרי. בבית אני שומרת על מטבח טבעוני, אבל הגדולה לפעמים מגניבה איזו גבינה למקרר.
"אני לא אכין להן שניצלים כמובן. לבית הספר ולגן אני שולחת אותן עם סנדוויצ'ים של אבוקדו, סויה, טחינה, סלט, שניצל תירס. לא חסר, הכל עניין של רצון".
מצפון אופנתי
"בשנתיים האחרונות פחות התעסקתי בלוק שלי, זה כבר הרבה פחות חשוב לי. בוטוקס וניתוחים פלסטיים? אני לא נגד. כמו שחשוב להקפיד על תזונה וספורט בהחלט חשוב להשתמש בכלים שהמודרניזציה מביאה איתה.
"תמיד נראה לי מושחת לקנות בגדים יקרים, ועכשיו אפילו יותר. יש כל כך הרבה מקומות אחרים וטובים להפנות אליהם את המשאבים הכספיים. פיתחתי גם מודעות לגבי חברות נצלניות ואני ממעיטה לקנות בגדים חדשים, מעדיפה חנויות יד שנייה. אני גם בודקת את מקורות הבגד. מעדיפה תמיד לקנות ממעצבות מקומיות שגם מעסיקות עובדים מקומיים". •
