הכל מגנים את הרב יגאל לוינשטיין על שכינה את ההומואים "סוטים", ושוכחים שהוא רב אורתודוקסי שפועל על פי תלמודו ואמונתו, הולך במוסר אבותיו ורבותיו, שכולם ראו בהומוסקסואליות תועבה וחטא – שתי מילים קשות מסטייה. גם אם דבריו לא נעימים, אין איש יכול להעמיד פני מזועזע ומופתע. אלו הם תווים ישנים, מוכרים וכעורים בפניה של היהדות האורתודוקסית וגם בדתות אחרות.

למעשה, גם במאה ה־21 רוב העולם עדיין לא מקבל/ סובל/ מכיל את ההומוסקסואליות ושולל אותה במידה זו או אחרת, מעיקום שפתיים ועד ענישה ורצח. הרב לוינשטיין הוא חלק מוצהר מהעולם הזה, וככזה הוא אדם ישר, שפיו וליבו שווים, ודאי יותר מכמה ממבקריו, ביחוד הדתייים שבהם, שמתגוללים עליו במקום לגלות יושר ואומץ, לבקר ולתקן את דתו, שהיא גם דתם.

ומעל לכל זה, הבעיה שעורר הרב לוינשטיין גדולה הרבה מהדעות שלו, והיא שממשלת ישראל מעניקה לו משכורת, מתקצבת את המוסד שהוא עומד בראשו ומעניקה לו כוח שלטוני. ולא רק לו – מדינת ישראל מממנת צבא אדיר של אנשי ומוסדות דת, שתפיסתם העקרונית אינה דמוקרטית, ומגינה עליהם מפני ביקורת באמצעות חקיקה. ואחר כך אנחנו תמהים כשהדת נעשית מפלצת ומרימה את ראשה.

בדרך הטבע

לעצם העניין, הטענה הדתית העיקרית נגד ההומוסקסואליות אומרת שהיא מנוגדת לרצון האל. עובדה: האיסור עליה מופיע בתורה, שאותה כתב אלוהים, כידוע. אבל באחרונה מעלים גם טענה עם ניחוח מדעי: שההומוסקסואליות "מנוגדת לטבע" – כאילו רצון אלוהים אינו סיבה מספקת. "האם בהמות מקיימות מגע זכר עם זכר ונקבה עם נקבה?" שאל הרב אריאל, חברו לדעה של הרב לוינשטיין, בראיון ברדיו. הוי, אריאל אריאל... מפי עגלים וסוסים יסדת עוז? בהמות גם לא שומרות שבת, לא מלות את בניהן ולא צמות ביום כיפור. האם אתה ממליץ ללכת בעקבותיהן ולחדול גם מכל אלה?

אבל גם לשיטתו ולבורותו של הרב אריאל, התשובה לשאלתו חיובית. כל רפתן יודע מה עגלה עושה כשהיא דורשת, ויש גם בעלי חיים דו־מיניים וכאלה שמחליפים את מינם. נתנחם בכך שגם האוננות היא תופעה ידועה בטבע. שישו ושמחו, אברכים והסדרניקים: על פי הגיונו התלמודי של הרב אריאל, מעתה היא מותרת.

הכילני נא

הזכרתי קודם את עניין ההכלה, ודומה שהוא נעשה הדיבר האחד־עשר שלנו. מה שהיה פעם "כל ישראל ערבים זה לזה", נעשה "כל ישראל מכילים זה את זה" – הכל את אביך ואת אמך. הכל תכיל את רעך, את עבדך, את אמתך, את שורך ואת חמורך ואת הגר אשר בשעריך. כי תראה את שונאך – והכלתו. כל המכיל את חברו כאילו הכיל עולם מלא וכו' וכו'.

אתם יודעים מה? נמאס. כולנו נעשינו בבושקות שמכילות זו את זו. אני מעדיף את הסובלנות מההכלה, ואולי טוב לחזור אליה. כל דלי יכול להכיל, והסובלנות היא קבלה אקטיבית ומחייבת יותר. וחוץ מזה: יש דברים רבים מאוד שאני מוכן לקבל ולסבול, לעודד ואף לתמוך, אבל להכיל? פנימה? לא תודה.

מדליות אולימפיות

השבוע התרחשו שני מקרים בסמיכות האומרת דרשני: בעוד נשיא המדינה מארח במשכנו את הספורטאים הישראלים העתידים לצאת לאולימפיאדה בברזיל, ומברך אותם שיביאו מדליות – חזרו ארצה המתחרים הישראלים באולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה עם מדליות, שאותן השיגו גם ללא ברכתו. הנשיא לא הזמין אותם לביתו לפני, גם לא אחרי, ואף לא הרים טלפון. גם ראש הממשלה, שנוהג להצטלם עם כדורגלנים שעושים לנו בושות באופן סדרתי, לא הזמין אותם. הוא יסתפק בנפנוף בהישגיהם בביקור הבא באפריקה. נמצא רק צדיק אחד, שר החינוך נפתלי בנט, שהתקשר אל ראש נבחרת הפיזיקאים ובירך אותו על ההישג האולימפי.

למרבה הצער, המדענים האולימפיים שלנו לא עוררו עניין מיוחד גם בתקשורת, על כן אדווח כאן על הישגם, כפי שכבר עשיתי בעבר למען אלופי המוח.

ובכן, המדליסטים האולימפייים שלנו בפיזיקה הם:

• עמרי כהן, עירוני ג', מודיעין – מדליית כסף

• עידו פרידמן, הכפר הירוק – מדליית כסף

• חן מכל, בית הספר הריאלי, חיפה – מדליית כסף

• ניר מאי, עירוני ב', מודיעין – מדליית ארד

• ניצן שפירא, העמק המערבי – ציון לשבח.

ראש המשלחת היה ד"ר אלי רז, מרצה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה ובטכניון, ועימו המאמנים איתמר חסון ואיגור ליסנקר.

לידיעתכם: בדירוג הכללי השיגו הפיזיקאים הצעירים שלנו את המקום ה־19 מבין 87 מדינות. יחסית לגודלה של ישראל ולהשקעה שלה בהם, זה הישג רציני מאוד. את רוב המקומות הראשונים לקחו מדינות במזרח אסיה, ומבין מדינות המערב הקדימו אותנו רק ארצות־הברית וגרמניה. אגב, ב־2019 תיערך האולימפיאדה הזאת בישראל. מדובר באירוח של עשרות נבחרות לאומיות, מאות מתחרים ורבבות נקודות איי־קיו. אדוני שר החינוך, אדוני שר האוצר, גברתי שרת התרבות והספורט – כדאי להתחיל לגייס תקציבים ולאמן את הנציגים שלנו כראוי. אדוני ראש הממשלה ואדוני הנשיא – אמנם לא מדובר בניתורים ובכדורגל, אבל גם אתם יכולים לגלות עניין בנושא הזה.

ידיעה מעודדת

שמעתי ברדיו ידיעה מקומית שלא תיאמן. בחור שהגיע לבית חולים פסיכיאטרי לטיפול בבעיות שהובילו אותו לעודף משקל, מצא עצמו באשפוז כפוי במחלקה הסגורה. הרופאים החליטו לעשות זאת, ואני מצטט מהשידור, כי גילו שאין לו תוכניות מסודרות לגבי העתיד.

מעבר לזוועה ולשרירות שבעצם הסיפור, ולאמון ולכוח המוגזמים שאנחנו מעניקים לפסיכיאטריה, אני מודאג באופן אישי: גם לי אין תוכניות מסודרות לעתיד, והאמת היא שתפניות גדולות בחיי, מקצועיות ואחרות, לא היו תוצאה של תכנון מסודר ומקצתן אף הפתיעו אותי. אני מודאג גם בנוגע למדינת ישראל, בת גילי: היש לה תוכניות מסודרות לעתיד? וליתר דיוק, האם לממשלה שלה ולעומד בראשה יש תוכניות כאלה? כי יכול להיות שבמקום לחכות לבחירות הבאות, אפשר לפנות ישר לפסיכיאטר. ¿