מכירים את הסיפור על האיש הפשוט שדומה באופן מפתיע לפוליטיקאי מפורסם ומתחזה לו אחרי שהפוליטיקאי נרצח בפתאומיות? אז הנה הגרסה הלטינית של הסיפור – "שלושה ארונות קבורה לבנים", של אנטוניו אונגר הקולומביאני.
האדם הפשוט הוא לורנסו קנטונה, נגן קונטרבס וסטודנט לאדריכלות, שאחיזתו במציאות רופפת למדי והוא גר בבית פרברים צנוע עם אביו, שהתייאש ממנו די מזמן. המנהיג הפוליטי, פדרו אקירה, הוא התקווה הלבנה הגדולה של ארצו, רפובליקת בננות פיקטיבית בשם מירנדה, שמזה 20 שנה שולט בה רודן אכזר הנתמך על יד ברוני סמים ופוליטיקאים מושחתים מהימין הקיצוני.
הרצח של אקירה לא כזה מפתיע, האמת. במירנדה מחוסל ראש האופוזיציה בכל שנתיים בערך, אבל הפעם, בזכות הדמיון שבין אקירה לבין גיבורנו החביב – דמותו של ראש האופוזיציה תמשיך להתקיים והתקווה תמשיך לפעם בלבבם של תושבי מירנדה המדוכאים.
במיטב המסורת הספרותית הדרום אמריקאית, המציאות הפוליטית והחברתית הקשה מתוארת בשפה נהדרת, זרה ומוזרה, כמעט נוזלית בתיאוריה הנובעים מעיניו השיכורות של לורנסו, כשהוא משוטט ברחובות ללא מטרה אחרי מי יודע כמה קוקטיילים לימוניים. הייאוש מתרכך ומפנה מקום ליצירתיות ולציניות המבורכות.
התרמית הגדולה נרקמת במוחו של חורחה, חברו של לורנסו מימי התיכון, שהיה ליועץ הפוליטי הבכיר של אקירה, המנהיג שנרצח. לורנסו יהיה חבוש כולו במשך חודשיים, שבהם יתודרך באופן ההדוק והמקיף ביותר על ידי חורחה וחבורתו. בהמשך הוא יידרש לשתיים־שלוש הופעות ציבוריות עם יציאתו מבית החולים, שיהפכו אותו לדמות מיתולוגית ויביאו לניצחון בבחירות. לבסוף, אחרי חודשיים אקירה ילך לעולמו באמת. כלומר, לורנסו ייעלם ויחזור לחייו הרגילים. אבל אז מפלגתו של אקירה כבר תהיה בשלטון וגורלה של מירנדה ישתנה לעד.
העניין עם רפובליקות בננות הוא שלרוב, כשהאופוזיציה מצליחה להגיע לשלטון, עד מהרה מתברר שהיא מושחתת לא פחות ממי שהיה שם לפניה. באקט הירואי מוזר, לואיס־אקירה מחליט שאצלו זה יהיה אחרת – הוא לא יהיה שליט בובה נבוב ונטול אישיות. "שלושה ארונות קבורה לבנים" מקבל טוויסט מותחני וטס עד לעמוד האחרון בקוצר נשימה. איי קראמבה.
• שלושה ארונות קבורה לבנים/ אנטוניו אונגר. מספרדית: ליה נרגד. בהוצאת חרגול/ מודן, 246 עמ'
